מאת: אמיר בר שלום
מה שצה”ל מרוויח מהצניחה ובגללה היכולת הזו חשובה – זו האפשרות להניע כמות גדולה של לוחמים עם ציוד לאורך זמן ולבצע כל משימה אפשרית. אני לא יודע אם נעשה את זה מחר” או מחרתיים, אבל אני רוצה לדעת שכשנידרש לכך – נוכל לבצע”. את הדברים האלה אמר לעיתון הארץ בחורף האחרון מפקד חטיבת הצנחנים הנוכחי, אל”מ אליעזר טולדנו, אחרי עוד תרגיל חטיבתי רחב היקף של החטיבה האדומה, שכלל צניחה קרבית של 1200 לוחמים, כולל יחידת מגלן בנגב.
בצה”ל שאחרי מלחמת לבנון השנייה ולנוכח האביב הערבי, הוחלט לחדש את אימוני הצניחה כדי לשמר את יכולת האיגוף האנכי. כחלק משיפור היכולת, נרכשו בשנה האחרונה גם מצנחים חדשים, T-11, מתוצרת ארצות הברית. ה-T-11, נחשב כיום למצנח המתקדם בעולם בקרב כוחות הצנחנים הסדירים, ובמיוחד בקרב הכוחות האמריקנים.
אלא שבחודש האחרון הורה צבא ארצות הברית להקפיא בפעם השנייה את השימוש במצנחי ה-T-11 בשל תאונת צניחה שאירעה בשבוע האחרון של חודש מאי. במהלך תרגיל של הדיוויזיה המוטסת ה-82 של צבא ארצות הברית, נהרגה אחת הלוחמות בזמן תרגיל צניחה. צבא ארצות הברית הודיע כי פתח בחקירה אם כי לא מסר פרטים לגבי נסיבות המוות והאם הן קשורות לכשל במצנח או לחילופין בטעות אנוש של הצנחנית.
זו הפעם השנייה מאז הוכנס ה-T-11 לשירות, שצבא ארצות הברית עוצר את השימוש בו. בשנת 2011 נהרג לוחם בדיוויזה המוטסת ה-82, אחרי שהתגלה כשל במצנח שלו. מסיבה לא ברורה, הלוחם לא פתח את המצנח הרזרבי שלו. תוצאות החקירה שנערכה בעקבות התאונה העלו שני ממצאים היכולים להצביע על כשל המצנח: קיפול לא נכון של המצנח הראשי ושיירי פסולת שהתגלו בו. החשד לעייפות החומר של המצנח או המיתרים נשלל אחרי סדרת בדיקות וכן בשל תאריך ייצורו – כמה חודשים קודם לכן. מיד לאחר שהתקבלו תוצאות החקירה הוחלט לחדש את הצניחות המבצעיות. מפקד בית הספר לצניחה בפורט בראג, לוטנט קולונל פרנק הלמיק, ערך את הצניחה הראשונה שאחרי התאונה עם ה-T-11.
מאז 2009 רכש צבא ארצות הברית 14,000 מצנחי T-11, שהחליפו את המצנחים הישנים ה-T-10 שנכנסו לשימוש מבצעי ב-1952. מערך הצניחה בישראל החליף במהלך שנות ה-90 את כל מצנחי החי”ר שלו ממצנחים צרפתיים למצנחי צבר ישראליים – המקבילים למצנחי ה-T-10, כדי לשפר את יכולת נשיאת הציוד של הצנחן ולרכך ככל האפשר את הנחיתה. עם מצנחי ה-T-11 החדשים, יכולת נשיאת הציוד של הצנחן השתפרה עוד יותר. בראיון שהעניק לעיתון במחנה, הסביר רס”ן דוד פת ראש מדור לוט”ר במחלקת אמצעי לחימה של זרוע היבשה, את היתרונות של ה-T-11:
“המבנה האווירודינמי של המצנח מאפשר לנו לממש את יכולות היבשה. עד כה היינו צריכים להתחשב בסוג הקרקע וצניחות היו נעשות על אדמות רכות וחוליות בלבד כדי למנוע פציעות. בזכות המצנח החדש נוכל להצניח בתוואי שטח שונים, כמו קרקע סלעית יותר. מעבר לזה, כיוון שחופת המצנח גדולה יותר יש לנו יכולת להצניח יותר משקל עם הלוחם. רכש המצנחים החדשים, בהם משתמש גם הצבא האמריקאי, יעצים את מערך הצניחה של צה”ל. כשתוקפו של מצנח ‘צבר’ יפוג, נישאר עם מצנח חזק יותר. נערכנו בזמן ולכן לא נאבד יכולת מבצעית, להפך”.
ה-T-11, הוא מצנח בעל צורה מרובעת המגדילה באופן משמעותי את שטח הפנים של החופה. משקל המטען המרבי שלו הוא 181.5 ק”ג לעומת 158.7 ק”ג של הדגם הקודם שבו השתמש צבא ארצות הברית ה-T-10 D, שמקביל כאמור ביכולות שלו למצנח הצבר הישראלי. קצב הירידה של
ה-T-11 הוא 5.9 מטרים בשניה לעומת 6.7 מטרים בדגם הקודם. צורת המרובע של חופת המצנח מאפשרת לצנחן ירידה אנכית איטית ויציבה ללא “סיבובים באוויר” ותנודות חדות, מה שמקטין גם באופן משמעותי את הסיכוי להסתבכות מיתרים שנגרמת לעיתים ברוחות עזות או ביציאה לא נכונה מהמטוס.
“תהליך הפתיחה של ה-T-11 הוא רך וכמעט לא מורגש, סיפר רנ”ג אלי לוי, מדריך הצניחה הראשי בבית הספר לצניחה של צה”ל בראיון לבטאון זרוע היבשה.
“מרגע היציאה מהמטוס ועד להגעה לקרקע קיים שיפור משמעותי ביחס למצנח הצבר. מעבר לכך יש שיפור ניכר בתפעול המצנח הרזרבי. אם במצנח הצבר פתיחת המצנח הרזרבי התאפשרה רק ביד ימין, הרי
שב-T-11, ידית ההפעלה יושבת באמצע הרתמה וניתן להגיע אליה בשתי הידיים. במקרה חירום לנגישות הזאת יש חשיבות גדולה מאד”.
מחלקת חקר הביצועים בענף הרפואה של הצבא האמריקני ערכה מחקר מקיף בכל הקשור לפציעות במהלך צניחה, כאשר היא עורכת מחקר השוואתי בין הצניחות
ב-T-11 לצניחות ב-T-10. על פי המחקר שבחן 130,000 צניחות – רובן בבסיס פורת בראג – בית הספר לצניחה של ה-ARMY, ירדה כמות הפציעות ב-43%, כל זאת אחרי שהחל השימוש במצנחים החדשים. לגבי הסיכון בהסתבכות במיתרי המצנח אחוז הסיכון נותר כפי שהיה, שכן המסקנה היא שהעניין תלוי באופן היציאה מהמטוס ובתנאים הסביבתיים – בעיקר מהירות הרוח. נתון מעניין נוסף העלה המחקר באשר לסיכון ללקות בזעזוע מוח. במצנח החדש , ה-T-11, כנראה בשל המשקל הגדול יותר של הצנחן, הסיכוי גדל מ-0.02%
ל-0.051% לכל אלף צניחות. מבחינת צבא ארצות הברית מדובר בנתון שולי, לכן לא ניתן לו משקל יתר בשיקול להשתמש במצנח החדש.
ככלל בצבא האמריקני מצביעים על שיפור הולך וגדל בכל הקשור לבטיחות הצניחה. בדירוג נסיבות הפציעה בצבא ארצות הברית, נמצאת הצניחה הקרבית רק במקום השישי, אחרי מטעני צד שנמצאים בראש הרשימה. מצדדי הצניחה מצביעים על מגמת שיפור בגרף הבטיחות בהשוואה למלחמת העולם השנייה. אז עמד אחוז הפצועים על 24 לכל 1000 צניחות בעוד הנתון הנוכחי עומד על 11 לכל 1000 צניחות.
בצה”ל בחנו היטב את הנתונים הללו לפני שהחליטו על רכישת המצנח האמריקני. מיד אחרי שהתקבלה ההחלטה, גובש צוות לבחינת היכולות המבצעיות שלו, שמקנות כאמור לצנחן הישראלי יכולות נשיאת ציוד מתקדמות יותר, ופותחות בפניו שטחי צניחה שבעבר לא התאפשרו בשל גודל המצנח. כך לדוגמא הוכשר שטח צניחה מיוחד ליד בסיס נבטים, מקום מושבן של טייסות ההרקולס.
“לביצוע הצניחות בנבטים יש מספר יתרונות”, הסביר ל”במחנה”, מפקד מרכז הטסה והכשרות מיוחדות (מרהו”ם), אל”ם יובל ג’רבי. “מדובר בשטח מישורי יותר, שעיבדנו את התשתיות שלו לשם הצנחה, ויש בו פחות סיכוי לפציעות. בנוסף, עד כה מטוסי ה’קרנף’ היו ממריאים מנבטים לפלמחים, שם היו מתבצעות הצניחות. מעתה נסיע את החיילים לנבטים והם יעלו משם על המטוסים, דבר שיחסוך שעות טיסה”.
