Latest News

ביקור חווייתי ביקבי גאורגיה

וה חקלאית העוסקת בטיפוח וחקר זנים, סיירנו בין שורות הכרמים עמוסי הענבים וטעמנו רבים מהם. אפשר היה לחוש בקלות את ההבדלים ביניהם בטעם, בחמיצות ובמתקתקות. גם בטעמי היינות המיוצרים מהם ניתן לחוש בקלות בהבדלים ביניהם. בערים ראינו חנויות יין רבות, מרתפי יין וברים שוקקי חיים ומלאים בצעירים בלילות, ליד בקבוקי יין ריקים. יקבים רבים נמצאים בחצרות הבתים בכפרים. שכשביקרנו בכפרים אלה היה נדמה לי לרגע שהחיים נעצרו שם לפני כ-150 שנה. ביקרנו מלאי התלהבות גם ביקבים גדולים בהם הושקעו מיליוני יורו בפיתוח וברכישת מתקני ייצור חדישים ביותר. גם בהם מצאנו בשוליים מתקני ייצור יין בשיטה העתיקה. אני יכול לכתוב בלי היסוס שגאורגיה היא ארץ של יין. היין רובו מיוצר בשיטות שלא ידועות, או מוכרות לנו, או מקובלות בארצות המערב, בתוך כדי חרס ענקיים, קבררי, הקבורים באדמה הקרה, עם טמפרטורה הקבועה על דפנות הכדים. היין תוסס בהם ושם אף הוא מאוחסן עד לביקבוק.

אין כמובן צורך להשתמש באמצעי קרור נוספים כדי לצנן את חום התסיסה. כ-20 מיליון בקבוקי יין בשנה מייצרים שם. רובו מיועד לייצוא. בעבר יוצא רוב היין לרוסיה בה אהבו מאוד את היינות הגאורגיים. היום הוא מגיע גם לסין ולמדינות נוספות. בצידי הדרכים נמצאים דוכנים רבים בהם מוכרים בבקבוקי פלסטיק נוזל חום צהבהב. שמן מנוע של מכוניות. עובדה המדגישה את גילן של אלפי המכוניות הנעות בכבישי המדינה הנושנה הזו. מקום משכננו היה מלון מרקיורי החדש הממוקם בעיר הבירה הגדולה Tbilisi, סמוך לנהר החוצה את העיר.

מהמלון יצאנו מדי בוקר לסיורינו הארוכים בין היקבים והאתרים ההיסטורים המרשימים, שחלקם נשארו שלמים ופעילים כבר מאות שנים. בשולי טביליסי על מדרונות הר, המכוסה בעשבים ועצים ירוקים, נמצא המוזיאון הלאומי הפתוח של גיאורגיה. עשרות בתי עץ ואבן, בני מאות שנים פזורים שם. הם הועברו למקומם זה בשלמותם כולל תכולתם, מאזורים שונים בגאורגיה ובחלק מהם נמצאים אף צאצאי המשפחות שגרו בהם. אנשים אלה מסבירים למבקרים על החיים של אז בבתים אלה. היה זה סיור בשבילים הצרים מפתיע, מלמד ומרתק. פתאום צופים ונוגעים בקלות בהסטוריה של העם הזה.  קשה היה להאמין שכך חיו שם לפני 150 שנה, בתנאים כל כך מיושנים המזכירים לי את סיפורי שוכני המערות המוכרים לי מילדותי. משך אותי במיוחד אחד המבנים המקוריים בו היה מרתף לייצור יין. במרפסת וגם בתוך המרתף היו מתקני עץ מוארכים שניראה שנבנו מגזעי עץ גדולים. בחלל הגזעים הפתוח נדרכו הענבים ברגלים.

תמיסת המיץ זרמה מפתח קטן בקצה המתקן דרך תעלות עץ צרות וארוכות לתוך כדי החרס הגדולים הקבורים באדמה שם הוא תסס מספר חודשים. הקליפות שהופרדו עם החרצים נסחטו במכבש, מתקן עץ, גדול ומסורבל עם בורג עץ ענק ומוט לוחץ, ממנו זרם המיץ לכדי החרס הענקיים. היין המוכן הועבר ונשמר אז בכדי חרס קטנים. בקבוקי הזכוכית ופקקי השעם הם המצאה חדשה יותר. ברוב היקבים הגאורגיים, וגם באלה החדישים ששופצו בשנים האחרונות, מייצרים יינות רק או גם בשיטות המסורתיות ללא שימוש בחביות עץ או מיכלי נירוסטה ופלסטיק המוכרים לנו. ניראה שהיינות הלבנים במדינה זו יותר פופולריים מהיינות האדומים, מפני שרבים מהם נמזגו לנו בכוסות בעת הביקור. צבעם הכתום שונה מאוד מצבע היינות הלבנים המוכרים לנו. יש המכנים אותם “יינות כתומים”. ביקב האחים התאומים, הנמצא בחצר בית בכפר Telavi, ניתן לראות במדוייק איך מיוצר היין המסורתי. הגענו למקום מספר ימים לאחר הבציר וריחות התסיסה מילאו את החצר.

באולם אחד נמצא מתקן דריכת הענבים מעץ. לידו עמדה שורת מגפיים של הדורכים. משם הועברה תמיסת מיץ הענבים בתעלות עץ צרות לסככה גדולה בה היו קבורים באדמה עשרות כדי חרס ענקיים בקיבולת של כ-4 טון כל אחד. כדי לנקותם יורדים לתוכם למטה בסולם… היין תוסס בהם על הקליפות כ-6 חודשים ובמשך התהליך רק מעורבלת התמיסה מדי פעם בעזרת מקלות ארוכים. התהליך הארוך מקנה ליינות הלבנים צבע זהוב כהה, הרחוק מהצבע המוכר לנו מיינות לבנים “רגילים”. לחלק מהיינות יש טעם חמצון קל. לעיתים קשה להתרגל אליו אך ישנם יינות שטעם הלוואי הזה טעים לחיך וריחו טוב לאף. היינות קצת טאניים וכמות האלכוהול שבהם לא עולה על 14% אלכוהול. היצרנים סיפרו לנו שניתן לשלוט על כמות האלכוהול לפי דרישת הלקוחות, באמצעות חימום וקרור היין בתהליך. זהו כעין תהליך ייצור יקב שלם הנמצא בתוך כד ענק ללא שפיות, הצללה או יישון בחביות עץ.  במעמקי הקרקע קריר כל העת ולכן אין כל צורך לקרר את הכדים בצורה מלאכותית. במשך הזמן נעשית הפרדה טובה בין היין למשקעים ובסוף התהליך היין נשאב למיכלים ומבוקבק בבקבוקי זכוכית. את המשקעים מחממים, מזקקים ומכינים מהם את המשקה האלכוהלי הטעים ורב האלכוהול, הגאורגי, הצ’הצ’ה. בכל יקב ניתן להבחין במיכל הזיקוק המחומם בזרדי עץ בוערים. אחד כזה ראינו עובד גם בעת אירוע בו קיבלו החוגגים צ’הצ’ה טרי טרי שנוצר לידם וכן את הממתק המסורתי צ’ורצ’חלה שנוצר במקום מאגוזים, מיץ ענבים וקמח. את היינות ביקב התאומים זה עושים מזני ענבים שחלקם לא מוכרים לנו, כאן בארצנו:
Rkatsiteli, Kakhetian Green, Saperavi Kaberne מאזור Napareuli.
אנשי היקב סיפרו לנו שלעיתים באירועים שמחים לוגמים אנשי האזור אפילו 2 בקבוקי יין כל אחד, במשך האירוע.
ביקב מייצרים יינות ב”שיטה אירופאית” רגילה, בהם נמצאים היינות הלבנים על הקליפות יום אחד בלבד ולכן הם בהירים יותר. אהבנו אותם יותר מאשר רוב היינות המיוצרים בשיטה המסורתית. טעמם וריחם היו שונים מאלה המוכרים לנו, בגלל זני הענבים השונים. מחיר בקבוק יין ממוצע במקום הוא כ-7 דולר, ללקוח רגיל המגיע לחנות היקב הקטנה. (כ-28 ש”ח) לייצוא בכמויות המחיר זול יותר. סמוך לאולם הכדים הגדול נמצא מוזיאון מושקע ויפה בו מציגות בובות אדם בגודל טבעי את תהליך ייצור היין ואת שלבי ייצור כדי החרס הענקיים הקבורים באדמה שנים רבות. זהו כמעט יקב שלם בכד אחד, בגאורגיה. את היינות לטעימה הגישו לנו בקרפטים, היה שם גם יין אדום חצי יבש, מתקתק וטעים שיוצר דווקא במיכלי נירוסטה. רוויים ביינות מיוחדים ומסורתיים יצאנו להמשך דרכנו בין הכרמים והזנים המאוד מיוחדים של ענבים בגאורגיה, לביקור בעוד יקבים ואתרים הסטוריים.

ישראל פרקר, מהנדס מכירות ויישומים בחברת אלימק.
ישראל יזם, הקים ומפעיל בזמנו החופשי את אתר השער לעולם יינות ישראל
www.wines-israel.co.il
המתעדכן מדי יום

ישראל פרקר www.wines-israel.co.il

תגובות סגורות