הלוחמה המסורתית בצורתה כיום, תיעלם

ניצחון במלחמה, תלוי נשק, ציוד, ארגון ותפעול, כאשר הגורם האנושי הוא כבר בשליטה. “נשק מהווה גורם חשוב במלחמה, אבל לא הגורם הקובע, הגורם המכריע הוא אנשים, לא דברים.” תזה זו של מאו בעידן המידע של היום וזו של העתיד, עדיין מחזיקה.
“אדם הוא הרכיב הראשון של המלחמה,” מכך ניתן להסיק, שהסגנון המסורתי של לוחמה וניהול קרב ימשיך להיות בשליטתו של הגורם האנושי אך הדוקטורינה הצבאית תסגל ותתאים את עצמה לטכנולוגיות מרחיקות לכת אשר יהוו כר נרחב לכל מצביא ולוחם בשטח להפוך ולהיות ‘ONE MAN SHOW’.

המלחמות בסוריה, עיראק, בשדה הקרב באפגניסטן, מלחמות השבטים בלוב, חלק ממדינות אפריקה, צבא גרילה, מורדים, המדינה האיסלמיסטית, טרור ואורגניזמים דתיים קיצוניים, הם עדיין משתמשים בנשק ממוכן או נשק אישי כאמצעים העיקריים. בעידן בן מספר הגורמים המשפיעים על יצירת מצע אופטימלי לניסויי כלים כגון ממשל חלש, לוחמת גרילה, טרור, קיצוניות דתית, שררת הגזענות, עוני קיצוני, חולשה צבאית ושליטה טריטוריאלית, זה עידן בו עדיין גורמים אלו ישמשו כר נרחב ללוחמה קונבציונלית וניסוי כלים אך לא הם אשר יהפכו את שדה הקרב לשדה קרב עתידני.
בשנים האחרונות, מדינות באירופה, סובלות מרצף פיגועים הפוגע באוכלוסייה אזרחית ומנסה לערער את היציבות השלטונית ואת מימד החוסן האנושי. צורה עתיקה זו של לחימה תמשיך להתקיים. פיגוע הוא זן עמיד של לוחמה היוצא אל הפועל ביוזמת אדם בודד או קבוצת אנשים, ויוצר אפקט מתגלגל. השימוש בנשק אישי, לעיתים ע”י יצירת נזק היקפי באמצעות חומרים זמינים, אימון פרימיטיבי, מידע הנשאב מאתרים יעודיים ברשת ותכנון קצר טווח, עדיין מעסיק ויעסיק את גורמי הביטחון ברחבי העולם וזה ילך ויתגבר למול התכנון ומוכנות לעת קרב במה שאנו קוראים לו שדה הקרב העתידי, המוגדר והמסודר.
השלב הבא ויש הטוענים שהוא כבר כאן, הוא שלב ‘הלוחמה ההיברידית’. בלוחמה זו, שימוש נרחב באמצעים לא צבאיים ומבצעים מיוחדים, תוך שילוב מושגים צבאיים מסורתיים ומגוונים, אמצעים מסורתיים וממשקי טכנולוגיה מרחיקת לכת, בזירה האווירית, ימית ויבשתית ולעיתים גם זו התת קרקעית, לוחמה זו מטשטשת את הגבולות ויוצרת את מימד ההרתעה. לראיה, שינוי הכוון החד של הממשל הרוסי לגבי איזורי מלחמה בסוריה, איום מרתיע בחצי האי קרים, נהמות וחשיפת שיניים במשולש הבלטי, הזזת כוחות והצבת טילים ארוכי טווח בסמוך לגבולות באירופה וביחד עם השתיקה הרועמת למול הפרובוקציות של צפון קוריאה וחידוש מירוץ החימוש המתקדם, מביאים את שדה הקרב המסורתי למרכז הבמה אך אולי גם לקצה גבול היתכנותו.
נכון לעכשיו, המהפכה הטכנולוגית החדשה, המהפכה התעשייתית החדשה, התפתחות מהירה של דוקטורינה צבאית חדשה הנדחפת על ידי מנוע אחורי של חדשנות טכנולוגית, רובוטיקה ובינה מלאכותית, כל אלה עשויים להיות הזרזים ליצירת שני עולמות עיקריים שכנראה לא ייפגשו.

2025, שדה הקרב האורבני
מעת לעת, שדה הקרב העתידי הופך להיות אורבני יותר ויותר. שדה הקרב הפתוח הולך ומצטמק. לוחמת הגרילה מתקרבת יותר ויותר אל תוך המרחב העירוני. המרחב העירוני הולך ומתרחב, אמצעים טכנולוגיים הולכים ומתפתחים להם בכדי לתת מענה מספק לחייל המסורתי בשדה הקרב האורבני ועולה השאלה, איך יהא שדה הקרב האורבני בעשור הקרוב?
זוכרים את הפסקה המתייחסת ללוחמה היברידית? השילוב בין החייל הקונבציונלי ואמצעי הלוחמה המסורתיים, עזרים טקטיים מתקדמים, ביגוד קרב קורא סביבה, מוניטורים אישיים, תא פיקוד אישי לחייל העצמאי, כל אלה ישנו את שדה הקרב העתידי ובמיוחד זה האורבני.
אותי לימדו לשאול שאלות בכדי לאתר פתרונות. השאלה הראשונה, האם עתידו של האקדח המסורתי המעשן לוט בערפל? השאלה השניה, האם קרב המגע המסורתי יהפוך להיות נחלת העבר? שאלה שלישית, האם מלחמת העולם הבאה תתחיל ותסתיים בהבזק אחד וכך תקבור את רובו של המין האנושי ותותיר שאלה אחת לא פתורה: האם שדה הקרב המסורתי יחזור וימשיך להתקיים?
בחרתי להשאיר שאלות פתוחות אלה לפתחכם כי לאמיתו של דבר, אין בידי מענה, בוודאי לא כזה מחוכם.

הכותב הוא קובי ביטון, יועץ לחדשנות

קובי ביטון, בסדנו

תגובות סגורות