Latest News

לוויינים למטרות צבאיות

הקדמה

מה ידוע לציבור על לוויינים למטרות צבאיות? בפועל קיימים סוגים רבים של לוויינים צבאיים למטרות שונות, כגון: ריגול, תקשורת רדיו, תצפית, מכ”ם, פיקוח ,התרעה, ואף לוויינים חמקנים. במאמר זה נציג את הלוויינים הללו ואת היישום שלהם בפועל, נדבר על האופיין והשימוש של כל אחד מהם בעולם, כולל יישומם על ידי מדינת ישראל בעזרת צה”ל וכוחות הבטחון האחרים.

לווייני ריגול – התועלת שבהם

איור KH-11 .1 במהלך משימה

בין הלוויינים החשובים והסודיים ביותר מצויים לווייני ריגול. הנטייה ההתחלתית שרק פותחו הייתה, בין היתר, להכחיש את קיומם במכבסת המילים “אמצעים טכניים לאומיים” או לווייני תצפית שכונו עד לפני כעשור.

המשימה העיקרית של לווייני הריגול לא השתנתה מאז ששוגרו הלוויינים הראשונים בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20. הלוויינים מספקים תפקיד מכריע במערך ההחלטות שמקבלות מדינות שונות וכל אחת לעצמה בהתאם ליעדים האסטרטגים שלה. אפשר להגיד שלווין הריגול מעניק את היכולת “להציץ לדשא של השכן ולראות אם הוא אכן ירוק יותר”. הכוונה היא בחינת משגרי הטילים של האויב, המפקדות, הכורים ואתרים אחרים שהוא מנסה להסתיר, וזאת נעשה על ידי תצלומי לווין (בין היתר כדי לשכנע את הציבור הלאומי שהחלטתם האסטרטגית הייתה מוצדקת).

סוג נוסף של לווייני ריגול הם לווייני ההתרעה המוקדמת. לוויינים אלה פותחו במהלך המלחמה הקרה כדי לאתר סימנים שונים, המעידים על פתיחת מתקפה מצד בריה”מ, או היערכות שלה לקראתה.

שני הסוגים העיקריים של לווייני ההתרעה הינם לווייני איתור שיגורי טילים ולוויינים לאיתור קרינה.

לווייני תצפית – מה באמת אפשר לראות מהחלל?

לווין תצפית הוא הלוויין המשמעותי ביותר. הוא מורכב ממצלמה גדולה המצויידת במקור כח מסויים הדרוש לפעולתה. המצלמה משייטת בחלל ומצלמת ברציפות מה שמתרחש בכיוון הקרקע .לוויין זה הוא בין הסוגים שימושיים ביותר של לווייני הריגול.

ללוויין תצפית ישנם שני דגמים והשוני של כל אחד מהם הינו באופן העברת המידע של הלוויין מהרגע שביצע צילומים ועד לחזרה לכדור הארץ.

הדגם הראשון – הלוויינים במסלול נמוך LEO המקיפים את כדור הארץ וחולפים על פני היעדים המבצעים בפרקי זמנים מוגבלים.

ללוויין זה קיים חיסרון מודיעיני ברור: אינו מאפשר כיסוי רציף של יעד מודיעין ויש פרקי זמן ארוכים “ריקים” שהלוויין נמצא מעל ליעדים שאין בהם עיניין מודיעיני.

הדגם השני – הלוויין הגיאוסינכרוני, אשר נע במהירות כדור הארץ. לוויין כזה יעיל למעקב אחרי אזור מטרה ועקבי אחרי שינויים לאורך זמן (לדוגמא: צילום שדה תעופה שעוקב אחר פעולות תעופה בשעות שונות וכיוצ”ב). הבעיה העיקרית בלוויין זה הינה הצבתו במסלול שכן צריך להיות בגובה רב מאוד (36000 קמ’) ולכן צריך מערכת שיגור מתאימה.

איור 2. תצלום של מטוס סיני שנלקחה מ KH-11-
האמריקאי

בנוסף, בגלל המרחק הרב (לעומת מספר של מאות קילומטרים עבור לוויין במסלול נמוך מסוג ראשון) הרזולוציה הרבה יותר גרועה מאשר של הלוויינים במסלול נמוך.

בדורות הראשונים של לווייני הריגול (אמריקאים וסובייטים) שיחררו את התמונות עם סיום הצילום בקפסולות, הצונחות לכדור הארץ, וכלי טיס היו אוספים אותם מהקרקע.

החיסרון החד משמעי וברור הינו בכך שהמידע אינו מועבר בזמן אמת ונדרש זמן לפתח את התצלומים. יתר על כן תוחלת החיים של הלוויין תלויה בכמות סרטי הצילום והקפסולות שיש ברשותו.

רזולוציית הלוויין

למטרות צבאיות

שאלה חשובה אף יותר אחרי הצילום הלווייני מהו גודל העצמים שבו לוויין התצפית יכול לצלם? והיא עדיין אחד הסודות השמורים ביותר כיום.

לפני יותר מעשור הדור של הלוויינים יכל לצלם עצמים שגודלם כמטר ומשמעות זו איתור סוגי רכב שונים כמו מטוסים, כלי טייס וכלי מלחמה. למשל, היה ניתן לדעת, האם מטוס חמוש או לא.

הדור הבא של הלוויינים כבר מסוגל לצלם ברזולוציה של פחות מחצי מטר שזה מאפשר לאתר את מערכת כלי הטייס של האויב ולזהות, לדוגמא, את סוג מטוס.

כיום הלוויינים השתכללו ובהמשך נראה עד כמה קרוב אפשר לראות תצלומים דרך הלוויין.

אף לפני יותר מעשור הלוויין היותר מתקדם ובעל הרזולוציה והדיוק הטוב ביותר היה ה-KH-11 ה”מתקדם” האמריקאי. לוויין זה הופעל ע”י משרד ההגנה הלאומי האמריקאי ושוגר לראשונה בנובמבר 1992 עבור קהילת המודיעין. משקלו היה 18 טונות והוא הכיל 7 טונות של דלק, שגם הייתה לו אפשרות לשנות את מסלולו מספר רב של פעמים. לוויין זה היה יכול להבחין בהוספת אנטנה קטנה מאוד על כלי טייס או, לחלופין, בנשק של חייל בודד.

ככל שלוויין נמוך יותר, כושר ההבחנה שלו והרזולוציה טובים יותר, אבל אורך החיים שלו יותר קצר בגלל החיכוך המתמיד עם אטמוספירה יותר דחוסה. בנוסף גם הזמן שנמצא במגע עם תחנת הקרקע שלו יותר קצר בגלל גידול במהירות הסיבוב שלו לפי חוקי קפלר. ישנה אפשרות להגדיל במידה נכרת את משך זמן המגע עם תחנות הפיקוד על ידי שימוש בלוויינים גיאוסטציונריים מסוג TDRSS () שמעבירים את המידע של לוויין התצפית במסלול נמוך ללוויין הגיאוסטציונרי ומשם במשך תקופות ארוכות לבסיסי הפיקוד על הקרקע.

איור 3: מסלול של שיגור אופק 5 לחלל

לווייני ביון לקליטת תקשורת

לווייני ביון, הקרויים גם “שואבי אבק בחלל”, הינם הלוויינים המסווגים ביותר המבצעים “מודיעין אותות” – SIGINT – איסוף מידע בעל חשיבות על ידי יירוט של אותות אלקטרוניים והפקת מידע מודיעיני מתוכם. אינטליגנציה זו נגזרת ממערכות אלקטרוניות ומערכות המשמשות ע”י אובייקטים (מטרות) זרים, כגון: מערכות תקשורת, מכ”מים ומערכות נשק.

תחום זה כולל שני סוגי מידע עיקריים: מודיעין אלקטרוני ומודיעין תקשורתי (COMINT) הכולל איסוף אותות אלקטרוניים, דוגמת מערכות הגנה אווירית ותחנות מכ”ם, בעוד COMINT כולל האזנה למערכות תקשורת.

לווין חמקן

למה לווין צריך להיות חמקן? התשובה מתחלקת לשניים.

סיבה ראשונה, שנראית כיום פחות רלוונטית, פותחה לשם שיפור שרידות הלווין. בתקופת המלחמה הקרה פיתחו שתי המעצמות הגדולות אמצעים ליירוט לוויינים. אך בעוד שארה”ב זנחה את הפרוייקטים הללו בשלבי ניסוי שונים, בבריה”מ הגיעו כמה מערכות יירוט לבשלות מבצעית. החשש הגדול בארה”ב היה שבשלב הראשון של מלחמה תבצע בריה”מ גרסה חללית של מתקפת פרל-הארבור ותשתק במכה אחת את כל מערך לווייני הריגול של ארה”ב. פיתוח לוויינים חמקנים נועד למנוע את הסכנה הזאת.

סיבה נוספת, שנראית הגיונית גם היום, נמצאת בעובדה שמיקומם ומסלולם של מרבית לווייני הריגול ידוע. תחנות תצפית מיוחדות על הקרקע מצויידות בטלסקופים רבי-עוצמה המצליחים פעם אחר פעם לעקוב ולאתר כל לוויין המשוגר לחלל. כך יכול כל אחד למצוא ברשת האינטרנט, ללא קשיים רבים, את המסלול המדוייק של לווייני הריגול האמריקאים ואפילו לחשב מתי כל אחד מהם יחלוף מעל ביתו.

המשמעות המודיעינית ברורה: מדינות יכולות לדעת מתי הלוויינים יעברו מעל שטחן ולנקוט באמצעי הסתרה והונאה כדי להבטיח שהצד השני לא יראה את מה שהן מעוניינות להסתיר, אלא דווקא את מה שהן רוצות להראות. לווין חמקן יפתור לכאורה את הבעיה. אם איש לא יידע היכן הוא נמצא, לא ניתן יהיה לחשב את מסלולו.

איור 4: הלוויין אופק 9 לפני שילובו במשגר שביט

פעילות לוויינית של ישראל למטרות צבאיות

בעולם הגדול אין זה סוד, כי ישראל היא אחת משבע “מעצמות לוויינים” הפועלות בחלל על בסיס ידע עצמאי ויכולות טכנולוגיות שפיתחה בעצמה. מבחינת איכות הלוויינים והטכנולוגיה המקורית הקיימת בהם, ישראל ניצבת במקום השני אחרי ארה”ב והיא מהמדינות הבודדות אשר גם מייצרת לוויינים מתקדמים וגם את המשגרים שלהם. אחד היתרונות הייחודיים של ישראל הוא יכולת פיתוח לוויינים במשקל קל.

יחידת הלוויינים של צה”ל היא זרוע ביחידה 9900, היחידה שעד לפני מספר שנים אסור היה לפרסם את שמה. מדובר ביחידה שהיא “העיניים של המדינה”, המקום היחיד שמשקיף כל הזמן על כל מקום בעולם שלישראל יש בו עיניין מודיעיני, אסטרטגי וטקטי, וכוללת מפענחים של תצלומי אוויר, הסקת מסקנות מודיעיניות, במיוחד במדינות השכנות הידידותיות יותר או פחות.

השליטה המלאה על הלוויינים נעשית מהחמ”ל מתוך בסיס צה”לי, משם החיילים מנווטים אותם. כמו כן, אחת לפרק זמן חולף הלוויין למטרות תצפית גם צבאיות, כגון לווייני אופק, מעל הארץ שלנו. למעשה בזמנים אלו מתבצעת ההתקשרות עמו מהחמ”ל – אלו הן השניות הכי רגישות: השעון דופק והצילומים מתחילים לעבור בזמן אמת.

כל לוויין מהלוויינים הנ”ל מצלם יעדים אסטרטגיים, כמו הכור בבושהר (איראן) ועוד. הרזולוציה של הלוויין כל כך מפותחת שניתן אפילו לראות את הצל של הכור בתצלום, שיכול מאד להיות שהוא מסתיר פתחים, כלי נשק וכו’. ובשילוב עם התוכנה המתאימה ניתן לראות מה מסתתר מאחורי המבנה.

רמת הכיסוי של היחידה מאוד גבוהה וברגע שמתרחש אירוע, הם יכולים להגיב באופן מידי.באמצעות לוויין כזה ניתן לראות את הדברים הלא שיגרתים ביותר, כמו האם יש נשק קר או חם, האם הם פעילים או שמישים, לראות האם משהו עובד, האם הכור כבר פועל או לא. אפילו אירוע הסלמה בדרום או מעקב אחרי מטרה חשובה בתחום הפעולה של לוויינים אלו.

דוגמא טובה ללוויין מתוחכם קל-משקל הינו “אופק 7” – לוויין ששוגר לחלל בשנת 2007. זה מיני לוויין מתוחכם שאינו עולה בגודלו על מקרר ביתי, בעל יכולות טכניות מופלאות.

האמצעים הטכנולוגים החדשים שהותקנו על הלוויין הפכו את תנאי מזג האוויר ויום ולילה ללא רלוונטיים. בשילוב היכולות שפותחו על הקרקע מצליחים היום אנשי היחידה לפענח מתמונות לוויין מה נמצא בארז קטן, מה מובילה משאית חשודה ומה מסתתר בבטן האוניה עד לראיית כבל עגינה .

היתרון היחסי של צילום מהחלל בא לידיי ביטוי דווקא במקומות של כלי טייס, כאשר מתקשים או מסתכנים בחדירה עליהם.

בהמשך לפיתוח והשמה של הלוויינים בארץ נחדד על מספר מצומצם אך משמעותי של פיתוח לוויינים תוצרת כחול לבן:

ישראל החלה את פעילותה בחלל בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20.

הלוויינים הצבאיים מסדרת “אופק” שוגרו מבסיס “פלמחים” בישראל, למעט הלוויין הצבאי המכונה “אופק 8” ששוגר עבור ישראל מהודו.

השיגורים הצבאיים בוצעו ממשגרי “שביט” שפותחו ויוצרו בישראל על בסיס תכנון של משגר טילים צבאי מדגם “יריחו 2”, לעומת זאת לוויינים אזרחיים, במיוחד לווינים גיאוסטציונרים מסוג עמוס שוגרו מבסיסים זרים בעיקר מבסיסים בברית המועצות לשעבר כי לישראל אין תשתית לשילוח לווינים גיאוסטציונרים.

לוויינים נבנים במדינות רבות, וכמעט כל מדינה בעולם משתמשת בשירותי לוויין, אך רק למדינות מעטות, ובהן ישראל, יש יכולת לשגר בעצמן לוויינים לחלל. יכולת השיגור של ישראל מוגבלת ללוויינים קלי משקל ולמסלולים נמוכים בלבד.

איור 5: מטוס לוכד קפסולה המכילה את סרטי הצילום שהוצאו מאחד
מלווייני מיזם קורונה.

“אופק” – היא סדרה של לוויינים ישראליים. שני הלוויינים הראשונים בסדרה נועדו לניסויים, והיתר הם לווייני ריגול שנועדו לצילום לשם איסוף מודיעין צבאי.

הלוויינים משוגרים משדה שיגור הטילים בבסיס חיל האוויר בפלמחים על גבי משגר הלוויינים “שביט”.

הלוויינים והמשגרים שלהם מפותחים בתעשייה האווירית לישראל.

המצלמה ומערכות האופטיקה מיוצרות על ידי חברת בת של אלביט אל-אופ.

ישנם 11 לווייני אופק כאלה ואחרים שחלק משמשים לצילום, מכ”מ, וכו’.

לווייני “ארוס” (EROS – Earth Resources Observation Satellite) פותחו על ידי “התעשייה האווירית” לחברה “אימאג’סאט אינטרנשיונל”.

הלוויין נבנה על בסיס פלטפורמה הדומה ללווייני הצילום “אופק”.

הכוונה לשגר לחלל שישה לוויינים, אשר יביאו לכיסוי מלא של כל כדור הארץ.

ארוס A ו- B פעילים כיום בחלל:

ארוס A1, בעל משקל של 250 ק”ג בלבד, הוא הלוויין המסחרי מן הקלים ביותר בעולם שמיועד לצילומי כדור הארץ ברזולוציה גבוהה. לוויין זה תוכנן לספק שירותי צילום דיגיטליים באיכות גבוהה למגוון רחב של יישומים מסחריים.

לווייני ארוס B שוקלים 350 ק”ג בזמן השיגור והם נעים בגובה של כ 600 ק”מ מעל כדור הארץ. הם נושאים מצלמה בעלת מיקוד שטוח מסוג CCD/TDI  שמאפשרת צילום אפילו בתנאים של אור חלש ביותר. המערכת מפיקה תמונות ברזולוציה של 0.82 מטר.

לווייני “אופטסאט” הם הנגזרת האזרחית של משפחת לווייני אופק, המבוססים על אותה פלטפורמה ומטעדים לטובת שימושים אזרחיים. כך למשל לווייני הצילום “ארוס” דומים לדגם הלוויין “אופסאט 2000” ו-“אופסאט 3000”.

איור 6: מערכת הלוויינים .SBIRS

סדרת “עמוס” היא סדרת לווייני תקשורת אזרחיים שמרביתם נבנו על ידי התעשייה האווירית לישראל, והם מתופעלים על ידי חברת חלל תקשורת.

לווינים עתידיים

לישראל פיתוחים נוספים בתחום הלוויינים והחלל, המשותפים בחלקם בתוכניות חלל בינלאומיות וכוללים גם רכיבים שונים, כמו מערכות חדשניות וקלות משקל לאבזור לוויינים, פיתוחים בתחום המיקרו לוויינים ועוד. ישראל מציעה גם בצמצום דגמי לוויינים לשיווק ללקוחות נבחרים בחו”ל, כמו לווייני אופטסאט 2000 (לוויין צילום באיכות טובה בשחור-לבן), אופטסאט 3000 המוצג בתצורת לוויין צילום מתקדם וכבסיס לתכנון לוויין המכ”ם מדגם טכסאר, ולוויין המחקר המדעי המתקדם ונוס. ישראל גם משווקת לחו”ל שירותי תקשורת דרך לווייני עמוס הישראליים ומספקת תמונות לוויין מלווייני ארוס גם ללקוחות בחו”ל (בכפוף לאישור הביטחוני).

בתכנון נמצאים גם שני לווייני ריגול משופרים מסדרת אופק שלמעשה הם גרסה צבאית ללוויין הצילום אופטסאט 3000. לוויינים אלו יהיו כבדים יותר (כ-400 ק”ג כל אחד) ובעלי כושר הפרדה בצילום גבוה יותר (הבחנה לפרטים בעצמים בגודל 0.5 מטר מגובה שיוטו בחלל כ-600 ק”מ מהקרקע) מלווייני אופק הנוכחיים (שמבחינים בפרטים בעצמים בגודל 0.7 מטר ומעלה) בשל השימוש במצלמה חדישה בשם “יופיטר”. אחד מהם שוגר תחת השם “אופק 11” בספטמבר 2016.

ב-2012 נסגרה עסקה עם איטליה שקנתה מישראל לוויין צילום צבאי משופר מסדרת אופטסאט 3000 כחלק מהסכמי הרכש הצבאי ההדדי בשווי של 185 מיליון דולר (עלות הלוויין ובנוסף בניית תחנת קרקע לקליטת הצילומים). הלוויין שוגר בהצלחה ב-2 לאוגוסט 2017 בשעה 04:58 לפי שעון ישראל יחד עם לוויין ונוס באמצעות הטיל וגה, אשר הינו מתוצרת חברת אריאן ספייס הצרפתית-אירופאית, ושוגר מבסיס החלל האירופי קורו בגינאה הצרפתית.

במשך מספר שנים פורסם כי רפאל מפתחת במסגרת מיזם לייטסאט מיקרו לוויינים לשימוש צבאי לשיגור מהיר אותם ניתן לשגר ממטוסים צבאיים.

פעילות לוויינית בעולם ושיתוף הפעולה עם ישראל

לוקהייד מרטין – החברה הלוויינית מן  הגדולות ביותר בהיקף העולמי.

בינואר 2017 “לוקהיד מרטין”, החברה שמתמחת בפיתוח החלל עבור לקוחותיה ושותפיה העיסקיים, השלימה בהצלחה את בדיקות המערכת על הלוויין החדשני השני במערכות המשתמשים האלחוטיים וגם בדקה את צורת הגל של התוכנה עבור הלוויין. צורת הגל החדשה תאפשר לספקי מסופי התקשורת הצבאיים ולפרוס את הציוד שינצל את היכולת של לווייני מוס (MUOS) המשופרות.

מערכת התקשורת הלוויינית הצרה של המוס מספקת יכולת תקשורת משופרת ומאובטחת באופן משמעותי: קול, וידאיו מוצפנים ב WCDMA בו זמנית עבור משתמשים ניידים ורחוקים. ללוויינים אלו יש רוחב סרט רחב, עליה פי 16 בתפוקת השידור הנוכחי ותחומי תדרים מאוד גבוהים.

“אבן דרך” אחרת בטווח הקצר כוללת את השקת הלוויין MUOS, השלמת בדיקות במסלול ובדיקות עם מערכת ה-MUOS הקרקעית, והסמכת מסופים, כמו HMS Man pack, להשתמש בצורת הגל של MUOS.

השאלה המעניינת היא איך ולמה אחת החברות הגדולות ביותר בהיקף עולמי עם תקציב של מילארדי שקלים מתעניינת ומבקשת את שיתוף הפעולה של ישראל?

תאגיד התעופה והציוד הביטחוני האמריקאי החל לפעול בישראל בשנת 1996, עם הרחבת הפעילות המקומית החליטה החברה להקים בשנת 2014 את חברת הבת לוקהיד מרטין ישראל שתפעל גם בתחומי לוויינים למטרות צבאיות.

כחברה המטפחת מדיניות מוכוונת של שיתופי הפעולה, צמיחתה העסקית של “לוקהיד מרטין ישראל” מושתתת על קשריה עם גופים ממשלתיים וביטחוניים ועל שותפותה האיתנה עם תעשיות ההיי-טק והביטחון המקומיות, בתכנון, פיתוח וייצור של מערכות מגוונות עבור מטוסי F-16, מטוסי F-35 ועוד, בעסקאות של מיליארדי דולרים.

מערכות לווייניות אחרות למטרות צבאיות בארה”ב

המערכת המתקדמת ביותר של חיל האוויר האמריקאי (AEHF) היא מערכת הממסר האסטרטגית והטקטית של הדור הבא, שתספק תקשורת בריאה ומוגנת לכוחות ארה”ב ולבעלי ברית נבחרים ברחבי העולם. כאשר מבצעיותה מלאה, המערכת תהיה מורכבת מארבעה לוויינים.

מערכת ה-AEHF מספקת קישוריות משותפת ומובטחת עבור לוחמים בכל רמות העימות- יכולת שאינה זמינה דרך רשתות תקשורת צבאיות מתוכננות אחרות. הלוויין משמש כמרכזייה חכמה להקמת תחזוקה, הגדרה מחדש ופירוק של מעגלי התקשורת לפי הוראות המשתמשים. המסופים יספקו תקשורת מוצפנת של קול, נתונים או פקסימיליה. המפתח להצלחתו של לוויין תקשורת זה היא היכולת לספק אפשרות תקשורת טקטית, אמינה, מהירה, מאובטחת ומאולצת.

מחלקת ההגנה של ארה”ב גם שיגרה עשרות לווינים היעודיים למערכת ניווט ולמערכת איכון עולמית. הלוויינים סובבים סביב כדור הארץ ומשדרים אותות זמן מדוייקים המבוססים על שעונים אטומים שהם נושאים. מערכת  הניווט והאיכון  הלוויינית של ארה”ב GPS הינה המערכת הטובה בעולם ביחס למערכות של מדינות אחרות  כפי שתואר במאמרים קודמים  שמצויים בביבליוגרפיה.

תוכנית ידועה בשם קורונה הייתה מיזם של צבא ארצות הברית בשיתוף משרד הסיור הלאומי של ארצות הברית לצילום לווייני של אזורים נרחבים בעולם בדגש על המזרח התיכון וברית המועצות. בין השנים 1959-1972 צולמו כמיליון תמונות.

איור SKYNET 5a :7

לוויין החלל הראשון של ה-NRO לצורכי מעקב שוגר באוגוסט 1960. לווייני תוכנית קורונה נשאו גלילי סרטי צילום אשר הופלו אל כדור הארץ ונאספו בעודם צונחים לקרקע על ידי מטוסים צבאיים. איסוף מוצלח ראשון של סרט צילום נעשה ב-12 באוגוסט 1960 ושישה ימים מאוחר יותר פותחה התמונה הראשונה שצולמה בחלל. חדות האבחנה של התמונות הראשונות הייתה לעצמים בגודל 8 מטר, והיא השתפרה בהדרגה לחדות של 2 מטר. תמונות שצולמו בלוויינים אלה כיסו בדרך כלל תא שטח שגודלו 16 ק”מ לרוחב ו-190 ק”מ לאורך. המשימה האחרונה של לוויין בסדרת קורונה (משימה 145) שוגרה ב-25 במאי 1972 ונמשכה עד 31 במאי 1972. פרסום קיומה של תוכנית קורונה הותר לראשונה ב-24 בפברואר 1995.

SBIRS () – מערכת לווינית לחישת אינפרא-אדום מהחלל היא מערכת אמריקאית שנועדה לשרת את צורכי האיסוף בתחום חתימות האינפרא-אדום של ארצות הברית.

המערכת אמורה להכיל שלוש משפחות לוויינים:

לוויינים גיאוסטציונריים, כלומר, לוויינים שניצבים מעל נקודה מסויימת בכדור הארץ והם נמצאים בגובה של כ- 36,000 ק”מ. לוויינים אלו מאפשרים “לבהות” באופן רצוף לעבר גזרת האחריות שלהם מצד אחד והרזולוציה שלהם מוגבלת מצד שני.

לוויינים במסלול אליפטי, כאשר בחלקי המסלול, שבהם הם חולפים בקרבה לכדור הארץ, הם מאפשרים חישה ברגישות משופרת.

לוויינים במסלול נמוך המאפשרים חישה ברזולוציה גבוהה, אבל הם נמצאים כל הזמן בתנועה בהתייחס לנקודה מסוימת מעל כדור הארץ.

המערכת כולה נועדה לתת התרעה על שיגורי טילים בליסטיים, לאפשר “הצבעה” לעבר נתיבים של טילים בליסטיים – עבור מערכי ההגנה האקטיבית ולעקוב מודיעינית אחרי כלל השיגורים המתבצעים בעולם.

מערכות לווייניות ברוסיה

צי החלל הרוסי (רכיבי החלל המשרתים את רוסיה) מורכב כיום מ-100 לוויינים בערך. מבין אלה 40 הם לוויינים צבאיים: 21 למטרות אזרחיות וצבאיות כאחד, ו-39 למטרות מדעיות וחברתיות.

מערכות לווייניות בסין

תוכנית החלל הסינית החלה את דרכה בשנת 1968 במטרה ליצור מערכת גרעינית מרתיעה בעקבות הפיצול הסיני-סובייטי בשנת 1960. הלווין הראשון של המעצמה העולמית הסינית הוא “דונגפאנג הונג 1”, אשר שוגר לראשונה בשנת 1970. עד שנת 2000 סין שיגרה מעל ל-50 לוויינים למטרות צבאיות.

מרכז שיגור הלוויינים שיצ’אנג שבסין ידוע גם כ-“בסיס 27”. מרכז השיגור הפך למבצעי ב-1984 ומאז הוא משמש בעיקר לשיגור לווייני תקשורת ומזג אוויר למסלול גיאוסטציונרי.

הפיתוח הלווייני המשמעותי ביותר שידע סין הקומוניסטית כמדינה הגדולה בעולם בקרב אזרחיה היה בשנת 2013 בו הכריחה את יצרניות הסלולר להעביר את שירותי הניווט הלוייני שלהם מ-GPS האמריקאית למערכת הסינית BEIDOU על מנת להדק את השליטה באזרחיה. וכחלק מהמאמצים המתמשכים לצמצם את חופש המידע המוגבל משמעותית גם ככה, הכריזה סין כי תתחיל לקדם את השימוש במערכת הניווט הלווייני שלה בכל הטלפונים החכמים, כחלופה למערכת ה-GPS האמריקאית בה עושים שימוש מרבית הסמארטפונים ומכשירי הניווט בשוק העולמי. כך דיווחה סוכנות הידיעות הרשמית של ממשלת סין.

המערכת הסינית BEIDOU, הידועה גם תחת השם “קומפאס”, פועלת בצורה מסחרית כבר מסוף 2011 עם 20 לוויינים (4 מתוכם ניסיוניים) המכסים בעיקר את סין ואת האזורים הסמוכים לה. המערכת צפויה להגיע לכיסוי גלובלי רק בסוף 2020.

המערכת פועלת באמצעות ניווט לווויני, כאשר גם הרוסים עובדים על אותה שיטה כמו זאת שסין משתמשת בה ע”מ לפלוש ולצמצם את חופש המידע ולהיות בשליטה מוחלטת על אזרחיה, וזאת עי ידי הטלפון הסלולרי של האזרחים, שכן הוא מקור ידע לגביי כל אזרח ואזרח.

ניתן להניח שבקרוב יצרניות מכשירי סלולר הפועלות בסין, ואולי אף חברות זרות המשווקות את מכשיריהן במדינה, יחוייבו לעשות שימוש ב-BEIDOU כתחליף ל-GPS.

בספטמבר 2015 סין שיגרה בהצלחה משגר לוויינים חדש המכונה “לונג מארץ’ 6” והוא מונע בדלק נוזלי. משגר זה מוגדר בסין “קטן” ולו כושר שיגור של אלף ק”ג למסלול מסונכרן שמש בגובה של 600 עד 800 קילומטרים. בשיגור הבכורה נשא עמו המשגר עשרים לוויינים קטנים שפותחו באוניברסיטאות שונות בסין.

המשגר מובל אל כן השיגור על גבי משאית ענק ייחודית, כשהלוויינים כבר מוכללים בו. טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, העוקב אחר תוכנית החלל של סין, ציין כי משגר זה הוא הראשון מבין הדור החדש של משגרי חלל המפותחים בסין, לצד משגרים כבדים בהרבה שצפויים להיכנס לשירות בשנה הבאה. עוד ציין ענבר, כי המשגר החדש מציג יכולת סינית ראשונית של שיגור לוויינים מהיר, יכולת שיש לה השלכות צבאיות מבצעיות כבדות משקל.

זאת ועוד בשנת 2002 בעסקה שהיקפה רבע מיליארד דולר מכרה ישראל לסין שני לוויינים מדגם “עמוס” ששימשו בין השאר לשידור המשחקים האולימפיים ב-2008. משלחת התעשייה האווירית ומשרד התקשורת בראשות השר ראובן ריבלין חתמה בבייג`ין על חוזה למכירת שני לווייני תקשורת לסין.

בנוסף, בשיחה עם נשיא האקדמיה הלאומית להנדסה של סין סוכם, כי יתקיים בקרוב סמינר משותף של אנשי שוק התקשורת הישראלי עם אנשי שוק התקשורת הסיני בנושאי אבטחת מידע, אפליקציות ואינטרנט מהיר.

מערכות לווייניות באיראן

בשנת 2012 האיראניים שיגרו לוויין בשם “פאג’ר” דרך טיל “ספיר 1” של איראן. הלוויין השוקל יותר מ-50 ק”ג היה מציין את הטיסה הראשונה של חללית שמסוגלת לתמרן במסלול. העיתונות דיווחה כי הלוויין של פאג’ר הוא כלי שייט שנועד לבחון את כדור הארץ מגובה של 300 ק”מ במשך שנה וחצי.

מערכת זו יכולה עקרונית לשמש גם ראשי קרב איראניים של טילים בליסטיים, ולהקנות להם יכולת תמרון מסויימת לקראת תום מעופם.

יצויין, כי איראן חוותה רצף ארוך של כשלונות שיגור בשנים האחרונות, עליהם לא הצהירה כלל, ורק בזכות מעקב באמצעות צילומי לוויין והדלפות של גורמים זרים יש אפשרות למפות את לוח הזמנים של השיגורים החלליים שלה.

הלוויין הדובר עצמו מוגדר על ידי האיראנים כלוויין צילום, אולם טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל, המנהל מחקר מתמשך אודות תוכנית החלל והטילים של איראן טוען, כי יכולותיו נעדרות כל ערך צבאי. זהו השיגור הראשון ב”משמרת” של חסן רוחאני, המצליח להביא לוויין למסלול סביב כדור הארץ. החידוש בלוויין הוא היכולת להקנות תמרון עם טילים בליסטים.

נכון ל-2015 האיראנים שיגרו לוויין רביעי במספר. לפי תחנת הטלוויזה הממלכתית במדינה, לוויין זה (שגם מכונה “פאג’ר”) פותח ונבנה באיראן.

מערכות לווייניות בבריטניה

המערכת הלוויינית הבריטית, SKYNET, כוללת את ציוד רדיו הנפרש על אוניות, על כלי רכב ובידיהם של חיילים. מערכת זו היא פרוייקט החלל הגדול ביותר בבריטניה, כאשר הינה תוכנית עבור משרד ההגנה הבריטי.

למרות שהינה מערכת צבאית בעיקר, SKYNET נמצאת בשימוש גם במגזר האזרחי.

SKYNET 5 היא התוכנית לעדכון התקשורת הצבאית של בריטניה – לוויין התקשורת עבור משרד ההגנה הבריטי. מערכת SKYNET 5 תספק את הדור הבא של מערכת תקשורת לוויינית צבאית גלובלית מאובטחת.

קיימים לוויינים מסוג 5a, 5b, 5c, ו-5d, אשר משלים שלושה אחרים כבר בפעולה, מה שמאפשר לכוחות בריטיים להישאר מחוברים על פני רוב העולם. 5d זה הוא בעיקר שיבוט של 5a-5c ואפילו כולל מספר חלקי חילוף.

ביבלוגרפיה:

  1. א.גטניו, “בחזית המדע: שני לוויינים ישראליים שוגרו לחלל”, ישראל היום עמ’ 19, 3 באוגוסט 2017.
  2. ר.בוקצין, א.ברונפמן ופרופ. י.גוון, “מערכות ניווט באמצעות לוויינים: עבר,הווה ועתיד”, חשמל ואנשים SEEEI, גליון 47, אוקטובר 2013, עמ’ (24-29) .
  3. פ. שילינגובסקי, א. ברונפמן, ד”ר א. יובילר ופרופ. י. גוון, “מערכות עדכניות ועתידיות לניווט ואיכון מן החלל”,

New-Tech Magazine, יולי 2017, עמ’ (74-81).

  1. http://www.northropgrumman.com/Capabilities/AdvancedEHFPayloads/Pages/default.aspx
  2. MilSatMagazine, SATCOMForNet-CentricWarfare, December 2012.

6.http://www.satnews.com/story.php?number=710242217

  1. http://www.lockheedmartin.com/

8.http://www.americaspace.com/2012/06/06/top-secret-kh-11-spysat-design-revealed-by-nros-twin-telescope-gift-to-nasa/

9.http://www.hayadan.org.il/eros-a-launch-101200

10.http://www.news1.co.il/Archive/0024-D-101417-00.html

11.http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3599282,00.html

12.https://www.haaretz.co.il/news/world/asia/1.2276762

  1. http://www.af.mil/
  2. http://www.israeldefense.co.il/

15.http://space.skyrocket.de/doc_sdat/skynet-5.htm

16.http://www.bbc.com/news/science-environment-20781625

נופר אינדפורקר, אור פרי, M.Sc. אירינה ברונפמן, ד"ר אירית יובילר ופרופ. יעקב גוון

תגובות סגורות