מאת: ישראל פרקר www.wines-israel.co.il

יקבי כרמל, היקב הגדול במדינה הוא חלק חשוב מאוד ומשפיע בהיסטוריה של עולם יינות ישראל בזמן החדש. היקב שנבנה ב-1882 ע”י הברון רוטשילד עבר תהפוכות לא מעטות מאז היווסדו. לפני כ-7 שנים הוכרז בו על התחלת מהפכת האיכות והתוצאות מוכיחות שאכן המהפכה התרחשה ומספרם של יינות האיכות היוצאים ממרתפי היקב הולך ועולה. בציר שנה זו, שנת 2011, יסומן כבציר היסטורי במסכת קיום היקב. השנה לא יקלטו עוד ענבים במתקני היקב בראשון לציון. רוב קליטת הענבים תהיה בשלושת בורות הקליטה החדשים, המאובזרים בציוד משוכלל ומודרני בחצר בניין היקב בזכרון יעקב. שאר הענבים יקלטו באתר היקב בדלתון וביקב יתיר השייך לכרמל.
השנה גם הוכרזה ביקב סידרת העל  של יינות היקב, סדרת כרמל, בה יופיעו מעתה היינות הטובים של היקב. סדרת העל, כרמל, הוגדרה כתוצאה מהצורך להבליט את היינות הטובים והבכירים של יקבי כרמל. בסדרה יופיעו מעתה יינות ‘הכרם היחידני’  (Single Vineyard) והיינות הבכירים מדיטרניין ולימטד אדישן. על בקבוקיהם יהיו תוויות בסגנון צרפתי עם איורי היקבים ואיורי הכרמים הרלבנטיים לכל יין.
בסדרה העילית יש כרגע שני יינות לבנים וחמישה יינות אדומים אך כנראה שהסדרה תתרחב כשיוחלט ביקב על כרמים איכותיים נוספים שיינותיהם ראויים להיכלל בסדרת העל- כרמל.
יינות ‘הכרם היחידני’ מופקים מכרמים המניבים באופן עקבי ענבים באיכות גבוהה במיוחד. יינות אלה מבטאים את התכונות והאופי יוצא הדופן המזוהה עם הטרואר הייחודי של הכרם. כרמים אלה זוכים לטיפוח ייחודי ומעקב צמוד התורם למימוש הפוטנציאל הגלום בהם.
תהליך הפקת  וייצור יינות ‘הכרם היחידני’ ביקב הוא תהליך מוקפד מאוד המשלב בין הסטנדרטים הגבוהים ביותר בייצור היין תוך שמירה על זהות חלקות הכרם.
למעלה מ-30 מיליון ש”ח הושקעו ביקב זכרון יעקב בשנים האחרונות ברכישת ציוד ייצור משוכלל שהותקן מבנה הגדול ובמרתפים. ביקרתי במקום וגם טעמתי ממספר יינות האיכות.
ליאור לקסר, היינן הראשי של היקב: “נקלוט בזיכרון יעקב כששה עשר אלף טון ענבים בשנה. לשם כך הוחלפו בורות קליטת הענבים ההיסטוריים העשויים בטון בבורות נירוסטה מודרניים המאפשרים קליטת ענבים בכמויות גדולות בצורה מהירה ונקייה תוך כדי בקרה ודיוק. אנו צופים קצב קליטה של 200 עד 250 טון ענבים לשעה”.
בסיור ביקב אפשר היה לראות את ההתחדשות הרבה שבמקום: חוות מיכלים חיצונית ממוחשבת ומבוקרת ליינות הסדרות הגדולות, מיכל תירוש ענק בגודל חמש מאות אלף ליטר (שהוא הגדול במדינה), מיכלים רבים בגדלים שונים לטיפול ביינות הפרימיום והסופר פרימיום, מיכלים אנכיים, מיכלים אופקיים, מיכלי בטון מצופי אפוקסי, חביות מכל הסוגים ומכל הגדלים ועוד. מיכלי הבטון הותיקים שופצו כולם בסבב של כשלוש שנים ולקסר מנה את יתרונותיהם: הצללה מהירה, טמפרטורה קבועה ויכולת של היין לנשום.
ישראל איבצן, היו”ר ומנכ”ל יקבי כרמל כבר שש שנים שבע רצון מהשינוי המהפכני ביקב: “אני לא חושב שיש עוד יקב בארץ שעבר מהפך כזה. לשמחתי אני יכול לומר שחברי לניהול היקב עשו ונתנו את המקסימום. אנו נמצאים בסוף תקופה ותחילתה של תקופה חדשה. היקב ערוך לקלוט עד עשרים אלף טון ענבים וזה מה שעושה אותו, נכון לעכשיו, ליקב הגדול במדינה וליקב הכשר הגדול בעולם. היכולות הטכנולוגיות של יקב זיכרון נמצאות בקדמת הייננות של מדינת ישראל. חשיבה רבה הושקעה בתכנון, בבנייה, בהולכת היינות, בציוד ובשיטות העבודה. היקב מוכן בצורה נאותה לעשור הבא שהולך להיות לא קל”. איבצן הרחיב דברים על רמת הסניטציה ביקב ועל כך שהיקב נמצא ברמה גבוהה של טיפול בשפכים ועמידה בתקני איכות הסביבה. “ליקב שמייצר תרבות יש מחויבות לקהילה ולסביבה”.

יינות הסדרה הגבוהה שנחנכו לאחרונה.
כרמל ריזלינג כרם קאיומי 2010
יין לבן חצי יבש, הופק מ-100% ענבי יוהנסברג ריזלינג מכרם קאיומי שנבצרו בבציר לילי. התירוש תסס במיכלי נירוסטה בטמפרטורה נמוכה, לשמירת האופי הארומאטי של הענבים, והמשיך והתבגר במיכלי נירוסטה.
כרם קאיומי נטוע על מדרון דרום מזרחי, בין מושב מירון לקדיתא, בגובה של כ–750 מטר מעל פני הים. האקלים קר במהלך כל השנה ומתאפיין ברוחות צפון מערביות ובשלג מרבית השנים. הקרקע רדודה, ברובה מסוג טרה רוסה ממוצא גירני ומכילה אחוז גבוה של אבן.
בציר 2010 החל מוקדם ביחס לשנים קודמות בעיקר בזנים הלבנים הבכירים והביא ליצירת יינות מאוזנים ובעלי מאפיינים זניים בולטים.
היין הוא בעל גוון זהוב ירקרק, מתאפיין בבשומת של פריחת הדרים, תפוח עץ ירוק וליים. היין בעל גוף בינוני עד מלא וחומציות מאוזנת.
התווית: איור כרם קאיומי למרגלות הר מירון.
מספר בקבוקים שיוצרו: 10,000.
מחיר מומלץ: 75 שקלים.
כרמל גוורצטרמינר בציר מאוחר כרם שעל 2009
יין קינוח לבן המופק מ-100% ענבי גוורצטרמינר, שנבצרו בבציר מאוחר בסוף חודש אוקטובר בכרם שעל, הממוקם בגובה של 780 מטר מעל פני הים, בחלקה הצפוני של רמת הגולן. התירוש המרוכז עבר תסיסה קרה ואיטית במכלי נירוסטה לשמירת האופי הארומאטי של הענבים.
כרם שעל ממוקם בצפון מערב רמת הגולן, הרמה נישאת בגובה 780 מטר מעל פני הים. הכרם נטוע באזור מהקרים בישראל ומקבל שלג כמעט מדי חורף. הקרקע בזלתית אך מנוקזת היטב. בקיץ הטמפרטורות נמוכות יחסית ומאפשרות הבשלה איטית וביטוי מלא של ארומות הענבים.
החורף שקדם לבציר 2009 היה מעט חם מהממוצע והביא להתעוררות מוקדמת של הכרמים. האביב וראשית הקיץ היו נוחים בלא אירועים מיוחדים, אך לקראת סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר נעצרה ההבשלה בחלק מן הכרמים וכתוצאה מכך נדחה המשכו של הבציר.
עקב הקדמת הלבלוב החל הבציר ב-2009 מוקדם במספר ימים ביחס לשנים קודמות, אך נמשך עד לסוף חודש אוקטובר. הבציר הביא ליצירת יינות מאוזנים ובעלי מאפיינים זניים בולטים.
היין מתאפיין בבשומת של ריבת משמש, ליצ’י ופרי הדר. היין בעל גוף מלא וסיומת ארוכה ומאוזנת. הוא מוכן לשתייה כעת, אך ימשיך ויתפתח בבקבוק בשנים הקרובות.
התווית: איור כרם שעל בצפון מערב הגולן.
מספר בקבוקים: 7,000.
מחיר מומלץ לצרכן: 85 שקלים.
כרמל קברנה סוביניון כרם קאיומי 2008
יין אדום יבש, שהופק מ-100% ענבי קברנה סוביניון שנבצרו בכרם קאיומי. לאחר תסיסה והשריה על הקליפות, התיישן היין בחביות עץ אלון צרפתי במשך 15 חודשים.
כרם קאיומי נטוע על מדרון דרום מזרחי, בין מושב מירון לקדיתא, בגובה של כ-750 מטר מעל פני הים. האקלים קר במהלך כל השנה ומתאפיין ברוחות צפון מערביות ובשלג מרבית השנים. הקרקע רדודה, ברובה מסוג טרה רוסה ממוצא גירני ומכילה אחוז גבוה של אבן.
החורף שקדם לבציר 2008 היה קר והתברך במנות קור רבות, אך כמות המשקעים הייתה נמוכה ב–35% מהממוצע הרב שנתי. האביב היה חם מהרגיל, דבר שהביא להתעוררות מוקדמת ואחידה של הגפנים.
עקב הקדמת הלבלוב החל הבציר ב-2008 מוקדם במספר ימים ביחס לשנים קודמות ואיכות הענבים הייתה מצוינת והביאה ליצירת יינות אופייניים, עשירים ומאוזנים.
היין בעל גוון ארגמני עמוק ובשומת של קאסיס, שזיף בשל וטבק. בעל גוף מלא וסיומת ארוכה ומאוזנת. על מנת לשמר את מירב הפוטנציאל הגלום ביין, בוקבק היין בלא תהליכי הצללה ולאחר סינון גס בלבד, ועל כן עשוי לפתח משקע טבעי במהלך ההתיישנות בבקבוק.
התווית: איור כרם קאיומי למרגלות הר מירון.
מספר בקבוקים שיוצרו: 19,500.
מחיר מומלץ לצרכן: 130 שקלים.
כרמל שיראז כרם קאיומי 2008
כרמל שיראז כרם קאיומי 2008
יין אדום יבש, שהופק מ-98% ענבי שיראז שנבצרו בכרם קאיומי ו-2% ענבי ויונייה. לאחר תסיסה והשריה על הקליפות, התיישן היין בחביות עץ אלון צרפתי במשך 15 חודשים.
היין בעל גוון ארגמני עמוק ובשומת של אוכמניות בשלות, פלפל שחור ומעט מנטה. בעל גוף מלא וסיומת ארוכה ומאוזנת. על מנת לשמר את מירב הפוטנציאל הגלום ביין, בוקבק היין בלא תהליכי הצללה ולאחר סינון גס בלבד, ועל כן עשוי לפתח משקע טבעי במהלך ההתיישנות בבקבוק.
התווית: איור כרם קאיומי למרגלות הר מירון.
מספר בקבוקים שיוצרו: 19,500.
מחיר מומלץ לצרכן: 130 שקלים.
ישראל פרקר
מידע נוסף על יינות ישראל והיקבים אפשר למצוא באתר המתעדכן מדי יום
www.wines-israel.co.il

מאת: ישראל פרקר www.wines-israel.co.il

תמיד אני אומר לחברי שיין הוא לא סתם עוד איזה משקה לבן או אדום. מאחורי כל בקבוק מסתתר סיפור ארוך ומרתק של יוצרי היין, מגדלי הכרמים, בהם גדלו הענבים מהם יוצר היין, והמשווקים. את הסיפורים האלה אני מחפש, מלקט ומפרסם. כי זאת האהבה הגדולה שלי, ולא רק הטעימה והלגימה. ניראה שזרם הוצאת היינות לא יתום לעולם, וכך גם הסיפורים.
ביקב ויתקין, היקב שחרט על דיגלו את בשורת “היין הישראלי”, מובא הסיפור בצורה הכי מוחשית שאפשר. כאן לא צריך לחפש את הסיפור המסתתר אחרי בקבוק היין.
לאחרונה נחנך יין הדגל של ויתקין, שורשים ב’ מענבי בציר 2007.
שורשים מדוע? היין מוקדש הפעם לסבתא של שרונה בלוגולובסקי, מבעלי היקב, ואסף פז, אחיה היינן – סבתא חנה בלייברג לבית בוסקוביץ’, האמא של אבי האחים.
שורשים א’ הוקדש למרים ומרדכי רוטנברג שנכדם דורון, בעלה של שרונה הקים את ביתו בחצר המשק ובשנת 2001, בעידוד מרים ובעזרתה הרבה הוקם יקב ויתקין. עד היום מטופל הכרם הניסיוני של היקב בהתאם לדרכה כחקלאית מסור. מרים הלכה לעולמה בשנת 2008 והיא בת 98- מוקפת בכל צאצאיה האוהבים.
אסף: “כשמצאנו את השם שורשים זה מאוד התחבר לנו לשורשים שלנו. שורשים זה משהו שמתחבר לנו גם לשורשי הגפן וגם לשורשי המשפחה הפרטית שלנו. אבל אם נלך קצת יותר אז השורשים הם שלנו, כאן בארץ. היין  זה משהו שמאוד מחזיר אותנו לאדמה ומחזיר אותנו לארץ.” אגב, שורשי הגפנים חודרים עמוק עמוק לתוך הקרקע, ואפילו אם היא סלעית.
לי (כאחד שנולד במושב חגלה שבעמק חפר) ניראה תמיד שבני המושבים יותר קשורים מבני העיר לקרקע עליה גדלו ולכן זה ניראה הגיוני וטבעי שאנשי יקב ויתקין, מכפר ויתקין (הכפר בו בילתי את ימי ילדותי) בחרו לקרוא ליין הדגל שלהם – שורשים.
שורשים ב’ 2007 מורכב מחמישה זני ענבים שניראה לי שרבים לא  שמעו הרבה עליהם עד כה:
קריניאן, פטיט סירה, סירה, פטי ורדו ומעט קולומברד.
יוצרי היין ביקב ויתקין החלו מאז בציר 2002 להפנות את מירב המאמצים ותשומת הלב שלהם דווקא לזנים הותיקים הגדלים בארץ מזה עשרות שנים, תוך בחינת זנים חדשים שהתאקלמו בישראל לאחרונה ועדיין לא מימשו את פוטנציאל עצמם.
לקראת הבציר החליטו ביקב ויתקין ליצור יין חדש שיכיל שילוב בין ישן לחדש: זנים ותיקים עם זנים חדשים. הם עשו זאת בתמיכה של מיטב הטכנולוגיה הייננית בה מאובזר היקב, לצד שימוש בגישות יינניות של עולם ישן ,ייננות מעודנת ומאופקת המעניקה ביטוי למאפייני הזן ולמאפייני המקום. במהלך הבציר אותרו החלקות המתאימות, ובכל כרם נבחרה “הפינה המיועדת” ממנה נבצרו הענבים, הנבחרים, שהפכו לבסוף למרכיבי היין החדש שמהתחה יועד להיות יין הדגל של היקב.
מספרים אנשי היקב: “היות והענבים שהופרדו ליין זה הצטיינו בריכוז טעמים ובצבע ומבנה יוצאי דופן, הושם הדגש דווקא על איפוק ואלגנטיות בעת הייצור. התסיסה נעשתה בטמפרטורה קרה יחסית, ובשלב הסחיטה הופרד לטובת יין זה רק הנגר החופשי.
כמות קטנה של זן לבן – קולומברד, תססה עם ענבי הקריניאן. טכניקה זו אופיינית לאזור צפון עמק הרון, לטוסקנה ולעמק הבארוסה שבאוסטרליה, ומטרתה לשפר את יציבות הצבע ולהעמיק את מורכבות הטעמים.
לאחר הסחיטה, בתום שיקוע קצר, עבר היין במהירות להתבגרות בחביות גדולות מעץ אלון צרפתי.
לאחר סיומו של הבציר, כשהיין נח בחביות קרוב לשנה, נבחרו שוב החביות שהצטיינו בעצמת הטעמים, בהרמוניה ובאלגנטיות מבין כלל החביות. הממסך הסופי נבנה והיין חזר להמשך התבגרות בחביות לשנה נוספת. לאחר סדרת טעימות שערכנו יכולנו להכריז בסיפוק: ויתקין שורשים 2007 לא נופל מאחיו הבכור  שנוצר מענבי בציר 2006.
פילוסופיית יקב  ויתקין דוגלת בהכנת יינות המאפיינים את אזורנו ואשר מביאים את מאפייני הטרואר דרך הניואנסים של כל זן. ביצירת “ויתקין שורשים” אנו שואפים ליצור יין שמצד אחד יבטא את הפוטנציאל של כל זן בנפרד, ומצד שני ייצור סינרגיה בין כל מרכיבי הממסך ליצירת יין שלם המתמצת את הפילוסופיה שלנו.”
שימו לב על המחשבה הרבה והפעילות שהוקדשה לייצור היין ואל תשכחו, כמובן, שיין זה לא סתם עוד משקה.
בטעימת היין ניתן היה לחוש מיד שבפה יש משהו ייחודי שאינו דומה לטעם המוכר של הקברנה סוביניון, המרלו או השיראז המוכרים לכל. היין בעל רעננות חדה, כמעט מינראלית, עם פירותיות  אחרת המודגשת ומעט פרחוניות ברקע. היה ברור גם שכדי ליהנות מהיין יש לפתוח את הבקבוק מספר שעות לפני הלגימה. המהדרים הרוצים ליהנות עוד יותר, חייבים להתאזר בסבלנות ולהמתין מספר שנים עד לפתיחת הבקבוק.
כלומר, ליין זה מיועדות מספר שנים להתיישנות כדי שיחשפו טימיו וניחוחותיו הטובים ביותר.
מחיר הבקבוק של שורשים ב’ הארוז בקופסת עץ מהודרת,  הוא אינו נמוך ובעת ההשקה היה 250 ₪.
וקצת על סבתא חנה, שהיא, כאמור, חלק משורשי המשפחה הנטועים עמוק בארץ:
חנה בלייברג לבית בוסקוביץ’ עלתה לישראל מרומניה בשנת 1949, לאחר שנים קשות של מלחמה ומסעות בריחה באירופה הכבושה.
היא התגוררה בצפת. פעם ביום, בשעות אחר הצהריים, הייתה שותה קפה שחור מבושל וריחני ויוצאת למרפסת, שם, מול הנוף הגלילי הייתה מציתה סיגריה איכותית – אחת בודדת. היא טענה שזה הכיף הפרטי שלה. חנה אהבה מאוד שוקולד, ומידי פעם, עם הקפה והסיגריה, נהגה להתפנק עם קובית שוקולד מריר איכותי. סבתא חנה העריכה יין טוב, ספר טוב, סרט איכותי וחברה טובה. כך מספרים עליה בהערצה הנכדים והוריהם.
כיום,  במורדות המזרחיים של הרכס הזה, בכפר שמאי, צופה אל אותה המרפסת, נמצא  אחד מהכרמים החדשים והאיכותיים של יקב ויתקין.  ענבי הסירה מכרם זה עתידיים אולי להשתלב באחד מיינות השורשים הבאים , שאני כבר מחכה לו בכיליון עיניים.
בנה אברהם, נישא ליהודית, ויחד בנו את ביתם בצפת וגידלו 3 ילדים: שרונה, שוקי ואסף.
אסף, הצעיר שבחבורה, נמשך תמיד למטבח, ובמיוחד למטבחה של סבתא חנה שהפליאה באפייה ובבישול.
עם שחרורו מהצבא פנה אסף, בעידודה של הסבתא, ללימוד מגדנות בתדמור, משם לעבודה כשף קונדיטור במצפה הימים ולבסוף ללימודי הנדסת מזון באוניברסיטה העברית וללימודי תואר שני לייננות בבורדו.
חנה, שנפטרה בשנת 1997, לא זכתה לראות את הנכד מסיים את לימודי הייננות.
אסף, היינן, שרונה, אחותו, ובעלה, דורון, הקימו את יקב ויתקין בשנת 2001 בכפר ויתקין.
הנכדים מספרים שלמרות חוסר נוכחותה הפיזית, מרחפת רוחה הקולינארית ביקב ומהווה מקור השראה בלתי מבוטל ליצרני היין ביקב ויתקין. ניראה שזהו הקו המשותף בין שורשים א’ לשורשים ב’.
ישראל פרקר
מידע נוסף על יינות ישראל והיקבים אפשר למצוא באתר המתעדכן מדי יום
www.wines-israel.co.il

ישראל פרקר www.wines-israel.co.il

בשנים האחרונות מרבים להתייחס להתפתחות תרבות היין בארץ בצורות שונות. מדורי היין בעיתונות הכתובה ובאינטרנט מדווחים יותר על יינות חדשים, יקבי בוטיק וגארג’ רבים צצים מכל עבר, קורסי היין עמוסים בחובבי יין, חנויות המתמחות ביין נפתחו במקומות שונים וירידי יין נערכים לעיתים קרובות.
למרות זאת מסתבר שהממוצע של שתיית היין לנפש בארץ לא השתנה כבר שנים רבות. כלומר, תרבות היין בישראל עדיין קופאת על שמריה ורוב הציבור הרחב שלנו ממאן להיות חלק ממנה. לא רבים עדיין יודעים כמה יקבים (בערך) יש בארץ או להבחין בין יין איכותי ליין מאיכות נמוכה. מספרם של המשתייכים לחוג חובבי היין בארץ הוא קטן מאוד יחסית לכלל האוכלוסייה. רבים קונים יין על פי מחיר וצבע ולא על פי זן, איכות או היקב המייצר.
האם באמת כל היינות המיוצרים בארץ  עומדים בתקנים הבסיסיים הנדרשים?
פרופ’ עמוס הדס המקורב מאוד לענף היין בארץ, פירסם לאחרונה מאמרים בהם הוא טוען שכתבי היין אינם מסייעים בצורה מספקת להתפתחות ולגידול תרבות היין מפני שהכתבות והביקורות שלהם כתובות בשפה עיליתיסטית המובנת רק למקורבים באמת לחוג היין והם מתייחסים בעיקר ליינות היקרים שאינם מתאימים לתקציבם של הרוב.
אותו רוב של הציבור מדלג על הכתבות ולא מתעניין או נעזר בהם.

פרופ’ הדס מתלונן גם על מערכת הממסד שלנו שלא השכילה עד היום להקים גוף עליון המפקח על ייצור ושיווק היין הישראלי למען יובטח שרק יינות טובים באמת יגיעו לציבור ושיין יקרא רזרב אם הוא באמת עם תכונות של יין רזרב.
אני, בניסיון לקרב יותר אנשים לתחום מעניין זה, העלתי קישורים לכתבות אלה בדף הפייסבוק שלי, שגררו תגובות רבות, של הגולשים, דבר שנתן לי את הדחף לכתוב מאמר זה. ולרכז בו חלק מהתגובות לידיעתם של עוד מתעניינים.
לצערי, לפעמים ניראה לי שקידום הנושא בצורה מסיבית הוא כמו חזון אחרית הימים אבל אני מנסה להאמין שדיון חוזר בנושא אולי יטפטף ויגיע לאוזנם של אלה שבאמת יכולים להשפיע בנושא ולתקן את כל מה שדורש תיקון.
להלן מספר תגובות נבחרות שליקטתי:
“תרבות היין דינה להתפתח, אך אם נרצה את האיכות, התקשורת והמבקרים צריכים לרדת מהגפן הגבוהה.”
“איך תסבירו בשפה פשוטה את מחירי היין הגבוהים של חלק מהיינות בארץ….שלא להזכיר חלק מיינות העולם?”
“שיווק היין מורכב – ומרתק. שיווק היין בישראל- למרות ההתפתחויות העצומות בענף מחד והחשיפה בתקשורות (מודפסת דיגיטאלית ומשודרת) – לא פרץ עדיין את מחסום נישת האוכלוסייה המעניינת שאולי רוכשת יותר – אך רובו של הקהל עדיין לא מעלה יין על שולחנו אלא באירועים או ארוחות חגיגיות.
יש כמה סיבות לכך:
1) עניין של הרגל. זה ייקח עוד שנים עד שהצעירים שנחשפים ליין יהפכו אותו ללחם חוקם.
2) פלצנות מרתיעה, וביין יש לא מעט.
3) אין מערכת מסודרת של חינוך לתרבות יין.
4) קיימים מאמצי שיווק אקראיים בלבד של יקב זה או אחר, אך אין בשיווק היין בישראל יצירתיות משמעותית, מחשבה חדשה, אמצעי שיווק מדליקים ועוד – כל מה שעושה את ההבדל. .
5) אי תאימות בין ההיצע הענק – והביקוש המוגבל. בזמן בו השוק עדיין לא מפותח – הצרכן הממוצע מקבל כאב ראש אל מול שפע של מאות בקבוקים, מה שגורם לו לדעתי ל”יינופוביה” – הוא מרגיש קצת טמבל כשבקבוק אחד מולו עולה 30 ש”ח וזה לידו 250 .”
ועוד תגובות מעניינות:
“רק בארץ אנשים יכולים לכנות “פלצנות” תרבות יין שהשתרשה בעולם שנים לפני שבארץ אפילו חלמו לעשות יין ברמה גבוה…..למה בבישול מותר להשתמש במילים כמו “בוקה גרני” ו”ג’וליין” או “ברינואז’” ובתחום היין “אפיצות” זו מילה גסה?
“הקניית תרבות יין צריכה להתחיל בגובה העיניים ובהצעת יינות במחירים שמרבית הציבור מוכן לשלם. מי שיחשף לתרבות היין ויתמיד, עשוי עם הזמן להתחיל להעריך יינות מורכבים ויקרים יותר, אבל גם אם לא, הגדלת מספר שותי היין תשרת את כל העוסקים בענף ותקדם אותו.”
“יש לכתוב על כל נושא כולל יין בשפה נהירה ופשוטה על מנת להביא כמה שיותר אנשים לקרוא על התחום. רק חוויה של טעימת יינות המאפשרת לטועם להכיר בסגולות יין אחד על פני השני – תשנה את הבנת הצרכן שאינו מסתובב בעולם היין. “
“כאשר מישהו יושב וכותב את דעתו על יין, הוא צריך לקחת בחשבון גם את הנמען אליו הוא מכוון את המסר שלו, במידה והשפה או הסגנון לא יתאימו לצד המקבל, המסר מן הסתם לא יעבור או שיעבור בצורה לקויה.”
“הנקודה שצריכה לעלות בהתייחסות ליקבים הישראלים היא נקודה של אמינות ,ישנם הרבה יקבים ישראלים, גדולים או קטנים אשר הפקת היין אצלם גובלת בשערורייה, והיקבים הגדולים היו צריכים מזמן להרים את הכפפה וליצור גוף אשר מפקח בארץ על הכנת היין ועל חוקי עשיית יין ומה ראוי ומה לא.
במידה ואכן היה גוף כזה הרבה מהיקבים לא היו קיימים ונושא היין בארץ היה מגיע למקצוענות כמו במדינות אחרות בעולם. “
“חלק “מעושי היין” בארץ, כי ייננים הם לא, עושים זאת סתם כמשהו צדדי או בניסיון לעשות כסף קל…וכשהם מגיעים למקום עם פוטנציאל לקידום נושא היין פתאום מתברר שיש הרבה דברים לפני זה….לצערי אנחנו רחוקים שנות אור מתרבות יין.”
“יש הרבה אנשים בארץ שלא מבינים ביין  והיין ב-80 ש”ח שווה ערך בעיניהם לזה ב-25 ₪.
יש הרבה אנשים שיין לא נמצא בסדר הקדימויות שלהם וכן – למי שאין כסף – המחיר חשוב .
“חובה על תקשורת היין לפעול בצורה נמרצת, נחושה ומתמשכת על מנת להביא לכך שיחוקק ויאכף בארץ חוק יין מודרני המתאים למציאות של שנות האלפיים. חוק זה יגדיר בין היתר את המותר והאסור למגדל ליצרן למשווק ולמוכר. חוק זה יגדיר גם את תווית היין .כך ידע הצרכן בצורה מדויקת ושקופה מה הוא קונה, דבר שיגביר את אמונו במוצר ובתעשייה ויסיר את הבלבול. “
“יצירת סטנדרט רגולטורי על ידי תעשיית היין תסייע רבות להנגשת המוצר ללקוח המבולבל, ודווקא בעניין זה ליקבים הגדולים יהיה אינטרס. “
“רוב יקבי הבוטיק שצצים בכל פינה פשוט כורתים את הענף עליהם הם יושבים ואני מדבר על תמחור היין המופרע שיש ליינות שלהם. כל יקב חושב שהוא צריך שיהיה באמתחתו בקבוק שעבר את 100 הדולרים ומרבית הנוזל שמבוקבק ביינות אלו פשוט לא ראוי. אולם יחסי הציבור של היקב עומלים על מיתוגו ואז מגיעים עוד ועוד יקבים שמרשים לעצמם לגבות מחירים לא שפויים.”
“לא ייתכן שאין ליקבים רבים מהיקבים רישיון עסק, פיקוח של משרד הבריאות, נהלים תקניים בנושא היגיינה, שימוש בחומרים רעילים (ביסולפיט זה חומר רעיל) ,ועוד.”
“יין צריך להיות טוב. העניין שמבקר נותן דעתו כי יין ישתמר בבקבוק עוד עשר או 15 שנה מגוחכת להפליא אין לנו יקב זולת רמת הגולן וקסטל שיכול להוכיח את הקביעה הזו .”
ריכזתי כאן מספר תגובות בונות וחשובות של אנשים שתרבות היין הישראלית חשובה להם מאוד.
אני מקווה שהצעותיהם והערותיהם של המגיבים יגיעו לעיניהם ולאוזנם של אלה שבאמת יכולים להשפיע ולעזור בנושא ואני מבטיח שאעשה ככל שאוכל להמשיך להזכיר את הנושאים שהועלו כאן עוד ועוד. אם יישבו כולם בחיבוק ידיים וכל אחד יעשה לעצמו כרצונו ימשיך הממוצע השנתי של שתיית יין בארץ להישאר נמוך ואפילו מצחיק  6 – 7 ליטר לנפש ולשוק שלנו יגיעו גם יינות שלא ראויים להיקרא יין בלשון המעטה.
ישראל פרקר  www.wines-israel.co.il

ישראל פרקר www.wines-israel.co.il

תחרות אשכול הזהב נערכת כבר תשע שנים ברציפות. בתחרות זאת נטעמים יינות מיקבי ישראל ומדורגים בקטגוריות שונות. הזוכים בכל קטגוריה מקבלים פרסים מיוחדים אותם מציגים בעלי היקבים בגאווה ביקבם.
בערב חגיגי במיוחד ובנוכחות מאות אנשים הקשורים לעולם יינות ישראל נערך אשכול הזהב 2011 – ערב ההצדעה ליינות ישראל – במלון דויד אינטרקונטיננטל בת”א. האירוע היה במעמד שר המסחר והתעשייה מר שלום שמחון, שרת החקלאות הגב’ אורית נוקד, יו”ר המועצה לגפן היין בישראל צבי אלון והמנכ”ל צחי דותן. ארגון והפקת אשכול הזהב נעשו ע”י אתר היין המקצועי  סומלייה.
הייתה זאת הזדמנות מצוינת למפגש של רוב העוסקים ביין בערב אחד ובמקום אחד. השיחות קלחו בין המשתתפים שהחליפו חוויות בנושא המשותף שלהם, היין.
כבר בקוקטייל הפתיחה שנערך במבואה של האולם אפשר היה ללגום מיינותיהם של היקבים:
כרמל, ברקן, רמת הגולן, טפרברג 1870, הרי גליל, בנימינה, ציון, ורקנאטי שתרמו מיינותיהם לאירוע.
יינות אדומים מיקבים אלה הוגשו על השולחנות  במשך הטקס עצמו, ויינותיהם הלבנים הוגשו בבר מיוחד שהותקן בחלקו האחורי של האולם.
את האירוע הנחה בחן חזאי הטלוויזיה דני רופ. הערב נפתח בסדרת נאומי ברכה של השרים ויו”ר המועצה לגפן היין בישראל.
בהמשכו של הערב וכמיטב המסורת של אשכול הזהב, נערכה במקום מכירה פומבית של יינות ישראלים במהדורת מאגנום ודאבל מאגנום. את המכירה הפומבית ניהל ביד רמה ובכישרון איש הרדיו אמנון פאר כשלצידו הסומלייה אלה סקר (מסעדת מסה).
כל היינות שנמכרו במכירה הפומבית נתרמו ע”י היקבים, והם הוצעו למכירה בצירוף צילום מקורי של הצלם דיויד סילברמן שמסקר בצילומיו את עולם היין הישראלי.
ההכנסות מהמכירה שהגיעו ל75,000 ₪, הוקדשו להגשמת חלומותיהם של ילדי “משאלת לב”.
שיא הערב היה הכרזת הזוכים  של היינות המצטיינים לשנת 2011 . המתח באולם גדל ובעלי היקבים והנציגים ישבו בכיסאותיהם מתוחים ונרגשים מוכנים לשמוע את רשימות הזוכים.
השנה נשלחו לתחרות 233 יינות, וטעימתם ובדיקתם נפרסה על פני 4 ימים. היינות נבחנו בטעימה עיוורת על ידי צוות שיפוט שכלל 32 שופטים, ביניהם: ייננים, מלצרי יין, עיתונאים ומומחי יין פרטיים.
רשימת היקבים המשתתפים והיינות שנשלחו לתחרות לא פורסמה וברור  שהזוכים מייצגים רק את היינות הטובים ביותר שהשתתפו בתחרות ולא את כלל יינות ישראל. חשוב מאוד לציין עובדה זו.
כל יין נטעם ודורג ע”י 7 שופטים לפחות, ויינות שעלו למקצי הגמר נבדקו ע”י צוות שיפוט נוסף שכלל גם הוא 7 טועמים. התחרות נערכה בפיקוח עו”ד נחמן כהן צדק וחיים שפיגל שאף הכריזו על הזוכים והעניקו את הפרסים.
רשימת היינות הזוכים המפורסמת בהמשך חשובה לחובבי היין והמתלבטים איזה יינות לרכוש, ומביאה בפניכם את מבחר יינות ישראל הנמצאים עתה בשוק.
היינות הזוכים  בקטגוריות השונות הם:
יינות לבנים:
סוביניון בלאן
1. סוביניון בלאן, גיר – אדמה, תבור 2010
2. סוביניון בלאן, האלון הבודד, גוש עציון 2010
3. סוביניון בלאן, טרה, טפרברג 1870 2010

שרדונה
1. שרדונה, הסדרה האזורית, יקבי כרמל 2010
2. שרדונה, ערמון, ציון 2009
3. שרדונה, רזרב, כרם מנרה, רקנאטי 2009

זנים לבנים נוספים
1. יוהנסברג ריזלינג, הסדרה האזורית, יקבי כרמל 2009
2. גוורצטרמינר, טרה, טפרברג 1870 2010
3. גוורצטרמינר, ירדן, רמת הגולן 2010

בלנד לבן
1. חבלי ארץ – קלאסי, אסיף 2009
2. לבן, טפרברג 1870 2009
3. מסע ישראלי לבן, ויתקין 2010

יינות אדומים:
קברנה סוביניון
1. קברנה סוביניון, סוד רזרב, שילה 2008
2. קברנה סוביניון, עמק האלה 2007
3. קברנה סוביניון, אמפורה 2006

מרלו
1. מרלו, סוד רזרב, שילה 2008
2. עמק ברכה, גוש עציון 2007
3. מרלו – כרם מנרה, רזרב, רקנאטי 2008

סירה / שירז
1. שירז, סוד רזרב, שילה 2008
2. סירה-ויונייה, כרם מנרה, רזרב, רקנאטי 2009
3. סירה, ירדן, רמת הגולן 2006

קברנה פרנק
1. קברנה פרנק, שטרן 2009
2. קברנה פרנק, הלל, תניא 2009
3 קברנה פרנק, האלון הבודד, גוש עציון 2008

פטיט סירה
1. פטיט סירה, פרינג’, אבידן 2008
2. פטיט סירה, אדמה II, תבור 2008
3. פטיט סירה – זינפנדל, רזרב, רקנאטי 2009

קריניאן
1. קריניאן, יקב יפו 2009
2. קריניאן, גת שומרון 2009
3. קריניאן, רזרב, ברקן 2007

זנים אדומים מיוחדים
1. מלבק, טרה, טפרברג 1870 2009
2. פינו נואר, ירדן, רמת הגולן 2006
2. סנג’ובזה, סילבר, טפרברג 1870 2009
3. פינוטאז’, סופירייר, ברקן 2007

בלנד קברנה – מרלו
1. ערמון, ציון 2007
2. יראון, הרי גליל 2007
3. אדום, פסגות 2009

בלנד חופשי
1. ספיישל רזרב, רקנאטי 2008
2. פריו, פרינג’, אבידן 2007
3. מריטאז’, טפרברג 1870 2009

יינות קינוח:
1. גוורצטרמינר, הייט’ס ויין, רמת הגולן 2009
2. גוורצטרמינר בציר מאוחר, רזרב, בנימינה 2009
3. גוורצטרמינר, כרם שעל, יקבי כרמל 2009

יקבי בוטיק קטנים – המייצרים עד 12,000 בק’ בשנה
קברנה סוביניון
1. קברנה סוביניון, רמות נפתלי 2008
2. קברנה סוביניון, רזרב, שטרן 2009
3. קברנה סוביניון, גת ניצן 2007

מרלו
1. מרלו, ברעם 2009
2. מרלו, אליגוטה 2008
3. מרלו, אביגיל, עמונה 2009

זנים נוספים
1. פטיט ורדו, רמות נפתלי 2009
2. מלבק, רמות נפתלי 2008
3. שירז, אייל 2009

בלנד קברנה – מרלו
1. דואט, רמות נפתלי 2009
1. רותם, שטרן 2009
2. יונתן, שטרן 2009

בלנד חופשי
1. קברנה – שירז – מרלו, שטרן 2009
2. שירז – מלבק, גת ניצן 2008
3. מלבק – ברברה, דדה 2008
3. שירז – קברנה, רמות נפתלי 2008

למעלה מ200 יקבים יש לנו בישראל. אני משוכנע שרבים מכם לא שמעו על חלקם הגדול ויש כאן הזדמנות טובה עבורכם להכיר לפחות עוד מספר יקבים חדשים המייצרים יינות ישראלים משובחים.

*ישראל פרקר יזם והקים את
אתר האינטרנט -
השער לעולם יינות ישראל.
www.wines-israel.co.il
המוביל בענף היין בארץ.

מאת: ישראל פרקר www.wines-israel.co.il

יקב מרגלית חנך לאחרונה יינות חדשים מבציר 2009 . זהו הבציר ה21 של יקב מרגלית, הנחשב לאחד מראשוני יקבי הבוטיק שהוקמו בעת החדשה בארץ. הפעם אקדיש את המדור החודשי ליקב זה וליינותיו החדשים.
יקב מרגלית הוא יקב משפחתי קטן שהוקם ב-1989. לבעלי היקב, יאיר מרגלית ובנו אסף היה יחס מועדף לזני בורדו הקלסיים קברנה-סוביניון, מרלו וקברנה-פרנק, ולכן היקב התמקד בייצור זנים מיינות יינות אלה עד כה. לפי דבריו של ד”ר מרגלית בעתיד הם יטעו עוד זני ענבים בכרמים שלהם וגם כאלה לייצור יינות לבנים.(חידוש ביקב הוותיק).
היקב מדורג בין צמרת יקבי האיכות בארץ ובדרך כלל הוא פתוח לטעימות ולמכירות לחובבי היין רק בסופי השבוע הסמוכים לחג הפסח, מדי שנה. יתרת היין משווקת לחנויות ומסעדות בישראל, וחלק קטן גם נמכר לייצוא.
בשנים הראשונות היה היקב בכפר-בילו, סמוך לרחובות. ב- 1994 עבר היקב למיקומו הנוכחי, בפרדס הנמצא בדרומה של חדרה. היקף היצור  של יקב  מרגלית גדל מ- 1,000 בקבוקים ב- 1989 להיקף הנוכחי היציב שנים רבות של כ 20,000 בקבוקים.
ד”ר מרגלית אומר שהיקב נעשה בתקופה האחרונה בוגר יותר בגישה שלו כשהקו המוביל שלו הוא לעשות יינות פחות בומבסטיים, ויותר מעונבים, אלגנטיים, רגועים.
שנת 2009 הייתה שנה בלתי משופעת בגשמים ולכן היבולים בכל הכרמים היו מצומצמים והיינות יותר מרוכזים.
קברנה-סוביניון 2009 מכרם קדיתא הסמוך למירון היין הראשון שנמזג לכוסות היה
זהו השילוב המסורתי ביקב של הקברנה עם מעט מרלו כדי לרכך במעט את עוצמת היין.
קברנה סוביניון. 93%, מרלו 7%
היין בשל ומלא, עדין יחסי, שחור בצבעו, עם ריחות פירותיים. 14 אחוז אלכוהול.
199 ₪.
אחריו נפתחו עוד שלושה בקבוקים הקברנה פרנק 2009 יוצר מענבים שהגיעו מכרם  בן 13 שנה בבנימינה.
זו השנה  התשיעית שהיקב מייצר יין מזן זה.  ביין יש 5% קברנה סוביניון שנותנים לו שלד.
היין רך ונעים ומסתבר שבאירופה מאוד אוהבים אותו ומתעניינים בו.  היבולים בכרם היו קטנים מאוד יחסית לשנים הקודמות. ביין 14  אחוז אלכוהול.
199 ש”ח
אניגמה 2009 מכרם קדיתא וכרם בנימינה
יין מאוד ייחודי ליקב שהינו ממסך של כל זני היקב . זהו יין רוחבי בסגנון בורדו מענבי קברנה סוביניון – 60%, מרלו – 22%, וקברנה פרנק – 18%.
זו השנה שביעית ליין זה המורכב מזני בורדו הקלסיים. היין רב טעמי, עגול וצעיר שנכונו לו עוד הרבה שנים טובות.
אנגימה הוא שמה של מכונת הצפנה ממלחמת העולם השנייה,  לה מייחסים חלק גדול מניצחון בעלות הברית על גרמניה.
אניגמה היא חידה, משהו לא פתור בשפה היוונית, ומרגלית החליט לקרוא ליין הדגל של יקב מרגלית בשם זה.
יין ה”אניגמה” שהוא עירוב שלשת הזנים שנעשה לפני היישון בחביות, כך שהחיבור בין הזנים התרחש לאורך זמן ארוך יותר לקבלת ההרמוניה בין הזנים. לקראת הביקבוק נעשה תיקון זעיר ביחס בין הזנים. סמוך ואחרי מועד הביקבוק, ניתן לשתות את היין וליהנות ממנו למרות צעירותו. עם זאת היין נועד להתיישן ולפתח טעמים מורכבים שנים רבות מאד.
225-235 ש”ח

קברנה-סוביניון 2009 Special Reserve
ביין  זה שולבו קברנה-סוביניון 83% ופטיט-סירה (דוריף) 17%, שנתנו יחד יין מרוכז ושחור בצבעו, העתיד לפתח טעמים מורכבים ולהשתמר שנים רבות. לטעמי, זה היה היין הטוב ביותר שטעמנו באותו יום.
ד”ר מרגלית מסביר שרוב כרמי הפטיט סירה הותיקים נעקרו בשנות ה90  בתקופה כשהם התחילו להשתמש בזן זה לעשיית הספיישל רזרב שלהם. מכרם אחד שנמצא ליד מושב קדרון ( גדרה) הם לקחו מספר ייחורים שנשתלו בסלעים (אין שם אדמה) שבכרם קדיתא ומענבי כרם זה יוצר היין המשמש לממסך. בגלל עוצמתו המופרזת אי אפשר להשתמש בו כיין זני ולכן הוא עורבב עם הקברנה סוביניון. הכרם בקדיתא לא מושקה ולא מדושן מלאכותית.
275-299 ש”ח
הכרמים של יקב מרגלית
בבעלותו של היקב שני כרמים: האחד בגליל, בבקעה קטנה במרומי ההר, בקרבת מירון ליד הישוב הקדום קדיתא, בגובה של 800 מטר מעל פני הים. האקלים בחורף קר ושלג מכסה את הכרם בשנים קרות מאד. בקיץ חמים ביום וקריר לעת שקיעה ובלילה. אדמת הכרם וולקנית, שריד לפעילות גיאולוגית עתיקת יומין בסביבה. השילוב של האקלים הקריר ואדמת הבזלת נותנים ליין את ייחודו הפירותי ואיכותו הגבוהה. הזנים שמגדלים בכרם הם קברנה-סוביניון, מרלו, וגם כמות זעירה של פטיט-סירה. צפיפות הנטיעה בינונית, כלומר מרווח השורות בכרם הוא 2.8 מטר, והמרחק בין הגפנים הוא 1.2 מטר (כ- 330 גפנים בדונם).
הכרם השני נמצא בבנימינה באזור החוף בו האקלים חמים ביום וממוזג בלילה. הקרקע חולית-חימר (חמרה בשפת המקום או טרה-רוסה בשפה המקצועית). בכרם נטוע זן הקברנה-פרנק בצפיפות גדולה יותר של קרוב כ – 400 גפנים בדונם.
היקב רכש לאחרונה שטח נוסף  של כ20 דונם בקרבת זכרון יעקב בו יטעו זנים נוספים כמו מורבדר, גראנש סירה, וגם אולי גם זנים לבנים.
כרמי יקב מרגלית אינם מושקים והענבים מבשילים בהם ללא סימני מצוקה עד הבציר, במועד המתאים לכך. הדבר אפשרי לאחר כמה שנים של הסתגלות הגפן להפחתה הדרגתית של ההשקיה, עד לעצירתה לחלוטין. בתהליך זה, הגפן מעמיקה שורשים בחיפוש מים, עד לעומק בו ימצאו מים גם ללא השקיה. באופן זה גם לא נדרש דישון כימי ההכרחי בשיטת ההשקיה המקובלת. מעת לעת (פעם בכמה שנים) מדשנים את הקרקע בדשן אורגני לפני החורף כך שיחדור לקרקע עם מי הגשם. התוצאה של הטיפול בכרם באופן זה, מניב ענבים קטנים ומרוכזים ומקטין גם את הצורך בטיפולי הדברה כנגד מחלות הכרם. הבציר ידני ונעשה בארגזים קטנים בחודש אוגוסט (קברנה-פרנק) ומחצית שנייה של ספטמבר עד אוקטובר (מרלו וקברנה-סוביניון).
ייצור היין ביקב מרגלית
תהליך ייצור היין מתחיל עם מכונת ההפרדה (גרגרים מהשדרות) ומעיכה של הענבים לקבלת תירוש  (מיץ, קליפות וגרעינים). התירוש מועבר למיכל פלדת אל-חלד לתסיסה ומיצוי הקליפות, תהליך האורך כשבועיים. בהפרדת היין הטרי מהקליפות משתמשים ביין הניגר בלבד. אחרי מספר שפיות לניקוי היין בשקיעה טבעית, היין עובר לחביות עץ אלון צרפתיות (95%) ומעט אמריקאיות. היין מתיישן בהן כשנה עד המועד בו היין השלים את תהליך היישון בחבית. בשלב זה נעשה העירוב הסופי של היינות הזניים.
האנשים ביקב מרגלית
ד”ר יאיר מרגלית – חוקר לשעבר בתחום הכימיה הפיסיקלית שהמיר את עיסוקו לגידול ענבים וייצור יין.  ממשיך לשמור על הקשר האקדמי בהוראה של הכימיה והטכנולוגיה של יין בטכניון בחיפה, ובריכוז והוראה של החוג ללימודי יין במכללת תל-חי. כתב ספרי לימוד המשמשים בלימודי היין וביקבים ברחבי העולם.
הספרים:
Small Winery Operation (1990)
Concepts in Wine Chemistry (1997)
Concepts in Wine Technology (2004)
אסף מרגלית – התחיל בייצור יין עוד בילדותו ביחד עם אביו בחצר הבית, ונפל בשבי קסמי עולם היין. למד בפקולטה לחקלאות ברחובות ונסע לעבוד בקליפורניה ביקב בינוני בגודלו על מנת ללמוד את רזי הייצור של היינות השונים. לאחר מכן ביקר ביותר ממאה יקבים, ביקורי יינן, בעמקי נאפה וסונומה הקליפורנים הידועים כמובילי ה”עולם החדש” בתעשיית היין. בביקורים אלו למד את הגישות השונות בייצור יין לפי התפיסה הקליפורנית. לבסוף חזר לארץ ועם הזמן הפך ליינן של יקב מרגלית. הוא מלמד בקורס ייצור-יין במכללת תל-חי.
רמי ליבנה – מומחה דפוס לשעבר שעשה גם הוא הסבה לעולם היין על כל היבטיו, בייצור ובהדרכה. יחד עם אסף עוסק רמי בייצור יינות מרגלית החל בעבודת הכרם וכלה בביקבוק ובמכירה. רמי מעביר קורסי טעימת יינות לציבור חובבי היין, וגם את קורס הטעימה המורחב לסטודנטים במכללת תל-חי.

*ישראל פרקר יזם והקים את
אתר האינטרנט -
השער לעולם יינות ישראל.
www.wines-israel.co.il
המוביל בענף היין בארץ.

מאת: ישראל פרקר

רוב חובבי היין מעדיפים ללגום יינות אדומים והם מרגישים שהם כאילו יוקרתיים יותר מיינות לבנים. אני דווקא חושב שיינות לבנים הם כיפים ומענגים יותר לשתייה, בעיקר בימים חמים כשמחפשים משהו מרענן להתענג עליו ולאו דווקא כשמסבים סביב שולחן  ערוך וסועדים במאכלים מתובלים ועשירי טעמים.
מתברר שגם היינן יעקב אוריה חושב כך ועל משנתו והיקב שלו אספר במדור הפעם.
יקב אסיף הנמצא בערד הוקם ב- 2006 ע”י היינן יעקב אוריה ועמיר חריזי שאליהם הצטרף יונתן מילר. לאחרונה הצטרף גם אלי בר-שדה כמנכ”ל היקב. בתחילת דרכו פעל היקב דווקא בהכנת ממסכים (בלנדים) מיינות אדומים שליקט יעקב ביקבים שונים ברחבי הארץ אותם בחר בקפידה.
בבציר 2007, עבר היקב לייצור עצמי של יינות לבנים. היקב ממוקם ברובע האמנים הפסטוראלי באזור התעשייה של ערד ומייצר כ 30 אלף בקבוקים בשנה. בשלב זה אין תוכניות לאנשי היקב לגדול בתפוקה. המשימה החשובה הראשית העומדת בפניהם היא איך להרחיב את קהל שותי וחובבי יינות ישראל הלבנים, האיכותיים, שופעי הארומות.
אוריה מעדיף להתמקד ביינות לבנים המתאימים יותר לאקלים ולתרבות בארץ. והיום עשיית היינות הלבנים ביקב הפכה לאידיאולוגיה של ממש. היינות הלבנים של אסיף רובם לא עוברים יישון בחביות עץ ולכן הם שומרים על ארומה מלאת טריות וקלילות ואין בהם תוספות של טעמי עץ.
בלב עשיית היינות של היקב עומדים הממסכים. אוריה מייצר יינות איכותיים במיוחד עבור יצירת ממסכים חדשניים וייחודיים בטעמם שהם ליבת הייצור של היקב. יעקב אומר שבאמצעות מזיגת היינות אלו באלו ועירבובם הוא מצליח להגיע למורכבות ואיכות שקשה למצוא ביינות זניים. היינות מהזנים שונים מתקנים אחד את הפגמים והחסרונות של משנהו. הערבוב של היינות נעשה סמוך לבציר לפני התסיסה כך שלתסיסה בה נוצר האלכוהול מהסוכר שבענבים כאילו מגיע מיץ ענבים מזן חדש, משופר.
ההחלטה להתמקד ביינות לבנים אינה דבר של מה בכך עבור יקב צעיר. למרות הביקוש הנמוך יחסית ליינות הלבנים הגורר אחריו לעיתים קרובות גם מחירים נמוכים יותר ללא קשר לאיכותם של היינות, ייצורו של היין הלבן יקר לעיתים מייצורו של האדום. אבל אוריה מאמין כי דווקא היין הלבן הממוצב שלא בצדק כפחות יוקרתי, מתמצת את התרבות הישראלית.
דווקא ביינות הלבנים מתאפשר מבחר רב יותר של סגנונות ייצור מזה שבאדומים ואלו מהווים כר פעולה רחב יותר לייננים להביע את סגנונם האישי. היינות הלבנים קלים יותר לשידוך עם מגוון רחב מאוד של מאכלים מהמטבח הים תיכוני והכי חשוב – הם נשתים כשהם קרירים ומרעננים, מה שהופך אותם ליין המושלם לימי הקיץ החמים.
האני מאמין של היינן יעקב אוריה :
לפני היותי יינן, הייתי והנני חובב יין. וככזה, טעמתי יינות מופלאים מרחבי העולם. כשהתחלתי לייצר יין בעצמי, רציתי לייצר יין ישראלי מרגש ומיוחד, שלא נופל באיכותו מהיינות הטובים ביותר מאזורי היין הנחשבים בעולם. יצאתי למסע חיפושים. לאיתור הזנים הנכונים בעיני, לאיתור הכרם הנכון, להבנת הגידול הנכון בעבורם והטיפול הנכון בעבורם ביקב. חיפשתי את הייחודי, חיפשתי את המאפיין הישראלי, חיפשתי ואני עדיין מחפש וחולם לעשות יין ישראלי גדול.
כמו רבים אחרים, גם אני מתמודד עם השאלה מהו יין גדול.
אז, מה הוא יין גדול? איני יודע לתת לכך הגדרות וציונים במדדים תעשייתיים. אך, בינתיים התפתחו אצלי בכל זאת כמה “תובנות ביניים”. קודם כל ובעיקר, יין צריך להיות טעים. ובהמשך לכך – יין צריך להיות נוח לצריכה. וככלל, יין צריך להתאים להקשר שבו הוא מוגש, נמזג ונצרך. יין צריך להתאים לאדמה ממנה הוא צומח ולהתאים לבריות שיצרכו אותו.
לכן, בבואי לייצר יין, אעדיף להתמקד ביין שהוא מוצר צריכה ולא כאל כלי להפגנת ראווה ולרושם. יין שאינו אפריטיף ועומד בזכות עצמו, צריך להתאים לאוכל לסעודה ולסועדים. תובנות אלו החלו לכוון את עשייתי הייננית ומהווים בסיס לגישה הייננית שלי.
כפועל יוצא מכך, ניתן לומר כי בארץ בה תשעה חודשים בשנה שורר הקיץ החם, ההתמקדות ביין הלבן פשוט מתבקשת. היינות הלבנים שהם בדרך כלל פחות כבדים ועמוסים, פחות אלכוהוליים, ויותר צוננים, רעננים, וארומאטיים, מהווים באופן טבעי, את הבחירה המתאימה יותר למטבח הים תיכוני ככלל ולמטבח הישראלי בפרט.
הבנתי שכדי להצליח במשימה זו עליי לכייל את החיך שלי למשימה. חיך יינני המורגל לעוצמות הנוקשות של היינות האדומים בתהליך התהוותם, יתקשה לרדת לדקויות ולניואנסים העדינים של היין לבן. לכן, החלטתי לצמצם את ייצור היין האדום ולהקדיש את מרבית תשומת הלב שלי בפיתוח היינות הלבנים של היקב. כך נולד היקב הישראלי הראשון של יין לבן.
ליקב אסיף שלוש סדרות:
סדרת “ראשית”
בה יין אחד, בלנד לבן – ארט נובו 2009
סדרת “חבלי ארץ”
הסדרה העיקרית של היקב ובה שני יינות זניים  ושני ממסכים לבנים
הזניים:
שרדונה 2009 – שבשנים קודמות תווית זו זכתה במדליות הבאות: בציר 2007, מדליית זהב באשכול הזהב. בציר 2008, מדליית זהב ב- “Best Value”.  ויונייה 2009
הממסכים:
אוונגרד 2009 שזכה במדליית כסף ב”אשכול הזהב”. בשנים קודמות זכתה תווית זו במדליות הבאות – בציר 2007 מדליית כסף בתחרות “אשכול הזהב” ומדלית זהב בתחרות טרה וינו, בציר 2008 מדליית ארד ב”אשכול הזהב” וגם ”Best Value”.
קלאסי 2009 שזכה במדליית כסף בתחרות טרהוינו
סדרת “אדם ואדמה”
בסדרה זו יש כרגע יין אחד והוא ויונייה 2008  שזכה במדליית כסף בתחרות אשכול הזהב.
לסיכום, מומלץ לכם לא להתייחס ליינות לבנים כנחותים ולפני שאתם לוגמים מהם אל תשכחו לצנן אותם היטב. ההנאה מיינות לבנים יכולה להיות מושלמת רק אם לוגמים אותם כשהם קרים מאוד.

*ישראל פרקר יזם והקים את
אתר האינטרנט -
השער לעולם יינות ישראל.
www.wines-israel.co.il
המוביל בענף היין בארץ.

מאת: ישראל פרקר

סיפור האהבה ליין של משפחת אבידן החל באמצע שנות ה – 70 בהשראתו של ליאו שטרן, אביה של צינה, איש החיים הטובים, המתגורר בחבל פרובנס בצרפת. מאז, במהלך השנים אהבת היין הפכה לחלום של נטיעת כרמים, הקמת יקב ועשיית יין שיישא את השם אבידן. ואכן, בשנת 2000 החלום הפך למציאות עם הקמת יקב אבידן. היקב פעל בתחילה בחצר הבית ברעננה וכשכמות היין המיוצרת עלתה עבר היקב למבנה גדול בקיבוץ אייל שבשרון.

יקב אבידן, הוא יקב בוטיק משפחתי המלווה במקצועיות וביצירתיות את תהליך עשיית היין מהכרם ועד לבקבוק. היקב משלב טכנולוגיות מודרניות עם שיטות מסורתיות, כדי להפיק יינות מפתיעים ושונים תוך גיבוש סגנון מזוהה וייחודי.

היקב חנך שלושה יינות חדשים לאחרונה וזאת הייתה הזדמנות טובה עבורי לבקר בו שוב, לטעום מהיינות ולראות מה חדש בו. היקב ששניים מיינותיו זכו לכבוד והערכה רבה כשקיבלו ציון של 90 מצוותו של מבקר היין האמריקאי הנודע, רוברט פרקר: אבידן Fringe Full Wine 2008  ו – אבידן   תג כתום  Blend des Noirs 2008, שוב הפתיע בהצגת יינות לא שגרתיים שיוצרו מזנים שלא מקובלים ברוב יקבי ישראל.
אירחו אותי ביקב צינה, הייננית, ושירה אבידן. פגשתי במקום מספר חובבי יין שהסבו סביב שולחן ארוך כדי לטעום את היינות החדשים בהדרכתה של צינה. הטועמים לגמו והשוו את היינות החדשים ליינות הקודמים והמוכרים להם של היקב. צינה ביקשה מהם מדי פעם לומר את דעתם על היינות החדשים והלא מוכרים להם והשתתפות בדיון הייתה ערה. ניכר היה שהמסובים מעורים היטב ביינות היקב השונים.
צינה: “אנחנו מייצרים ביקב אבידן כ30,000 בקבוקים בשנה בעבודה מרוכזת, עדינה וידנית. ביקב חלו מספר שינויים במספר נושאים בתקופה האחרונה. הרכב הזנים מהם מיוצרים היינות השתנה ואני הפכתי להיות הייננית האחראית על כל ייצור היין. גם הראייה וההסתכלות על היינות וטעמיהם השתנו במקצת. החלטנו ללכת יותר לכיוון הים תיכוני. אנחנו מקפידים להכניס ליקב קריצות לכיוון הגראנש והקרניאן. המורבדרה והשיראז הפכו לזנים מובילים ביקב. הוספנו  את זן הפינו נואר וכמובן שלא זנחנו גם את המרלו והקברנה סוביניון. אנחנו משתדלים לעשות דברים פשוטים ונחמדים. יש לנו גם יינות לבנים שמתיישנים ביקב, וגם פורט שמתיישן לאיטו בחביות העץ”.
היינות נמזגו לכוסות ולמרכז השולחן הוגש כיבוד מגוון שהתאים כליווי ליינות, כפי שהדגישו מארחותינו.

אבידן פינו נואר 2008
זהו יין מרוכז עשיר ורך עם ארומות וטעמים של פטל, קסיס, דובדבן שחור וגם טעם קצת מעושן. בפה נשארת סיומת ארוכה ואלגנטית.
היין יושן 18 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.
אבידן הפינו נואר 2008 הופק בכמות של 600 בקבוקים. 120 ₪  לבקבוק
צינה: “בגלל שיש לנו יקב קטן שאינו כשר אני יכולה להרשות לעצמי להשתולל וליהנות מעשיית היין. אני יכולה לגעת בכלי ייצור היין ללא הגבלה ופיקוח וזה יתרון גדול עבורי. אני נהנית לעשות משחקים חדשים עם הזנים בעת הייצור וכל פעם אני מאמצת איזה שהוא עינב שמעניין אותי או איזו שהיא דרך לעשיית יין שמסקרנת אותי. הפינו נואר זו אחת מההשתוללויות האלה. החלטנו לאמץ את זן הפינו נואר מתוך סקרנות, ולנסות לעשות יין מעניין ביקב שלנו. הענבים גדלו בכרם בגובה 300 מטר בשורות צפופות (צרפתי באופיו). בצרנו כ- 600 ק”ג ענבים לדונם. הכנת היין הייתה עם  קריצה לצרפת אבל כמובן שנוצר פינו נואר ישראלי. גדלתי בצרפת ואני אוהבת מאוד את הקטע הצרפתי. זאת הפעם הראשונה שאנחנו עושים יין זני ביקב מענבים אלה.”
אבידן גרנאש-מורבדרה 2007
יין זה הופק מענבי גרנאש (60%) ומורבדרה (40%) אשר יושנו 16 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. הגרנאש-מורבדרה הוא יין עשיר ואלגנטי, רב ארומות וטעמים של פרי אדום עם,   טעם תיבול עמוק.
אבידן גרנאש-מורבדרה 2007 הופק בכמות מוגבלת של 600 בקבוקים. 120 ₪ לבקבוק.
צינה: “זהו בלנד חדש ביקב. המורבדרה מעצים ומעשיר את הגרנאש. הגרנאש הוא זן ענבים בין הכי נפוצים בעולם ומורבדרה הוסיף לו הרבה. בבלנד קיבלנו עוצמות וטאנינים יותר עשירים. ליין  ניתנו כוח, מורכבות ועושר וגם צבע חזק.”
אבידן מור פרינג’ 2006
זהו יין מתקתק שמורכב מענבי גרנאש, שיראז, קברנה ומרלו. אשכולות הענבים יובשו בשיטה המסורתית במשך 4 חודשים על דרגשי עץ מיוחדים עד שהפכו לכמעט צימוקים המרוכזים בטעמם. היין יושן 36 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי. זהו  יין מורכב ומאוזן, צבעו כמעט שחור עם ארומות שונות ובולטות, רב טעמים עם רמזים לתיבול מעודן. בפה חשים בסיומת ארוכה, עשירה ומתקתקה.
אבידן מור פרינג’ 2006 הופק בכמות מוגבלת של 500 בקבוקים. 360 ₪ לבקבוק.
צינה: “חיפשנו לעשות בהפקת יין מור (על שם סוג של בושם) משהו השונה לחלוטין מיינות מוכרים אחרים. הענבים התייבשו קצת יותר מדי וקיבלנו בהם ריכוז סוכר מעט יותר מדי גבוה. לדעתי התקבל משהו מדהים באיכויות שלו. זהו יין שנעשה בעבודת יד מלאה. אני ושלוש בנותיי הפרדנו ביד את הענבים מהשדרות מפני שאי אפשר היה להשתמש במיכון המקובל כדי לעשות זאת. מבחינת חומר גלם בכל בקבוק יש כאילו ארבעה בקבוקי יין. הוספנו לתמיסת מיץ הענבים שמרי שמפניה, שאלה שמרים מאוד חזקים. התסיסה ערכה כחודש וחצי, שגם זה זמן תסיסה ארוך יחסית לזמני תסיסת יינות אחרים. במדידה נמצאו 16% אלכוהול ועוד נשאר סוכר. אי אפשר היה לעשות ליין תסיסה נוספת ולכן נשאר הסוכר השיורי הגבוה הגורם למתקתקות המורגשת היטב בלגימה. היין הוכנס לחביות להתיישנות ארוכה מאוד של ה36 חדשים. ליין שיצא אני לא קוראת יין מתוק אלא מתקתק.”
יין מור, לדעתי, שייך לקטגוריה מיוחדת וקשה להגדיר אם זאת קטגוריית היינות המתוקים המחוזקים באלכוהול (דמויי פורט) מפני שאינו יין מחוזק או אולי הוא שייך לקטגוריה מיוחדת של יינות מתקתקים המתאימים למאכלים מיוחדים שלא מתובלים חזק מדי.
צינה מספרת שבחביות העץ כבר מתיישן חומר הגלם ליין מור הבא שיהיה שונה קצת בהרכבו מהיין שנחנך השנה.
אני כבר מחכה לחנוכת היינות הבאים של צינה ויקב אבידן מתוך ידיעה שוודאי גם הם יהיו מפתיעים וייחודיים ליקב זה.

*ישראל פרקר יזם והקים את
אתר האינטרנט -
השער לעולם יינות ישראל.
www.wines-israel.co.il
המוביל בענף היין בארץ.

ישראל פרקר

היין , כידוע, הוא עולם ומלואו. הרבה ספרים נכתבו ואף יכתבו על יינות. מי שמנסה להגיד שהוא יודע הכל על יין אינו דובר אמת ואפילו לא קרוב לאמת.
בהזדמנויות רבות  שואלים אותי חברים, או כאלה היודעים את נטייתי ליין, שאלות הקשורות באופן כללי ליין והם גם מקבלים ממני את התשובות. ריכזתי במאמר זו כמה מהשאלות והתשובות בהם עסקתי לאחרונה, למענם של אלה המעוניינים להבין יותר במשקה העתיק שאינו דומה למשקאות אחרים – היין.

כמה זמן היין יחזיק מעמד לאחר שפתחתי את הבקבוק?
יינות יכולים לסיים דרכם יום או יומיים לאחר פתיחת הבקבוק אך ניתן לעזור להאט את תהליך ההזדקנות המהיר. אל תצפו שהיין יהיה מתאים ללגימה מהנה  לאחר יומיים שלושה בלי טיפול מיוחד בו.
1) מקררים את היין. יינות פתוחים עוברים אינטראקציה עם החמצן המקצר את חייהם. חום מאיץ תהליך רע זה והקירור מאט אותו.
2) הוצאת החמצן מבקבוק מסייעת בהאטת התהליך. עושים זאת בשלוש דרכים:
- העברת את היין לבקבוק קטן יותר. (יש המעוותים בקבוק פלסטיק וגורמים שהיין ימלא אותו לגמרי)
- הוצאת האוויר מהבקבוק ע”י משאבת וואקום או בפקק משאבה מיוחד.
- הוספת גז אינרטי לבקבוק היוצר שכבת מגן ליין בתוך הבקבוק.

איך אני אמור לאחסן את היין בבית?
יינות מושפעים מחום, אור, וזעזועים לכן מומלץ.
1) לשמור את היין בטמפרטורה הנמוכה מ20 מעלות.
2) לשמור את היין בחושך.
3) לשמור את הבקבוק שוכב על צדו.

למה משתמשים לאחרונה בפקקי הברגה בבקבוקי היין?
פקקי ההברגה מחליפים את פקקי השעם המסורתיים. פקקי השעם אינם אחידים. חלקם אוטמים טוב את הבקבוק  וחלקם לא. כתוצאה מכך אותו יין הנמצא בבקבוקים עם פקקים שונים מתנהג באופן שונה בעת תקופת ההזדקנות ומקבלים לאחר תקופה מסוימת יינות באיכויות שונות. בנוסף לכך, פגמים ופטריות בפקקי שעם טבעיים יכולים לפגוע ביינות בתגובה כימית. אחת מהם הוא  TCA  המקנה ליינות טעמים וריחות לא נעימים.  לעומת זאת פקקי ההברגה הם אחידים לחלוטין ונותנים אטימות מושלמת לבקבוקים עם ביטחון שהיינות לא יפגעו בתקופת האחסנה. יש הטוענים שיינות צריכים לנשום איטית בעת התיישנותם והשתבחותם והם יכולים לעשות זאת רק דרך פקקי השעם. לעומתם יש האומרים שפקקי ההברגה טובים גם ליינות משובחים הדורשים זמן יישון ארוך.
פקקי ההברגה גם נוחים יותר לפתיחה ואינם דורשים מכשור מיוחד וזה עוד אחד מיתרונם, אבל נראה שהשמרנים הקשורים למסורת לא יחליפו לעולם את פקקי השעם למרות הסיכון (הקטן יחסית) בשימוש בהם.

למה מתייחסים לשנת בציר היין בתווית?
השנה הכתובה בתווית היא זו שבה הענבים ליין  נבצרו.  הענבים ליין בו מצוינת שנת הבציר בתווית חייבים להיות רק מהבציר המצוין, אף כי יש מקומות בהם מתירים שימוש באחוז קטן של ענבי בציר משנה סמוכה.
במקרים רבים היינות מבצירים בשנים שונות מענבי אותו כרם שונים באיכותם אלה מאלה. טיב הענבים תלוי בין השאר בתנאי מזג האוויר של אותה שנה ובטמפרטורות לאורך כל השנה.
יינות ללא ציון שנת הבציר הם בדרך כלל תערובות מענבים שנבצרו בתקופות שונות והם יינות המוגדרים כפשוטים יותר.
יש האומרים שהבצירים הטובים ביותר הם אלה שאתם אוהבים. יש אנשים שמעדיפים בצירים  משנים חמות המייצרים יותר אלכוהול, פירותיות וריבתיות. אחרים מעדיפים יינות קלילים, קלי גוף, טריים עם חומצה גבוהה יותר. יש גם הבדלים במחיר של יינות משנות בציר שונות בהתאם לאיכויות היין הנובעות מאיכויות הענבים.

מה זאת הגופרית הזאת ששמים ביין?
על התוויות רשום בדרך שהיין מכיל גופרית דו חמצנית. הגופרית הדו חמצנית, הבי סולפיד, מופיעה באופן טבעי בענבים וגם מגפרים בה את הענבים בכרמים,  ומשתמשים בה במרתפי היין, בייצור ובביקבוק היין כדי לחטא ולהגן על היין מפני קלקול ופגיעת מזיקים. קיים תקן לכמות המותרת לשימוש בגופרית ביין.
אנשים רבים סוברים כי כאבי ראש שהם מקבלים בעקבות שתיית יין הן עקב התגובה האלרגית שלהם לבי סולפיד. הנכון הוא, שמעט מאוד אנשים אלרגים לבי סולפיד . יצרני היין משתדלים להוריד למינימום את רמות הגפרית ביינות, וביינות אורגניים לא משתמשים בהם.  מניסיוני האישי נוכחתי כי יינות ללא בי סולפיד מסוגלים להתיישן לתקופות קצרות הרבה יותר מיינות בהם ישנו החומר הזה.

מדוע יינות מסוימים גורמים לי כאב ראש?
יש הטוענים שזה לא בגלל הרגישות לבי סולפיד. מחקרים שונים הטוענים שהאשמים הם קרוב לוודאי ההיסטמינים שביין. ביינות אדומים יש רמות גבוהות יותר של היסטמינים מאשר בלבנים, מפני שהם נמצאים בקליפות אותם משרים תקופה ארוכה בתהליך ייצור היין כדי להוציא מהם את פיגמינטי הצבע, הטאנינים, הטעמים והארומות. ההיסטמינים הם חומרים מעוררי אלרגיה.
הטאנינים היוצאים מהקליפות של הענבים האדומים בהשריה עוזרים בשימור היין האדום לתקופה ארוכה, ולכן לעיתים ביינות לבנים בהם יש פחות טאנינים דווקא שמים יותר בי סולפידים לצורך שימור ארוך. אם אתם מקבלים כאב ראש אחרי שתיית יין אדום, סביר להניח, אומרים המחקרים, שזאת תגובת ההיסטמינים שניתן להקטין על ידי נטילת חומרים אנטי היסטמינים לפני שמתחילים לשתות יין.

מדוע יש משקעים ביין שלי?
משקעים באופן טבעי הם תוצר לוואי של תהליך ההזדקנות של יינות אדומים. הפיגמנטים שביין נוטים להתפרק מהיין ולשקוע. הם מתלכדים לעתים עם הטאנינים ויוצרים שרשרות ארוכות וכבדות המרחפות בתוך הנוזל.
המשקעים הם טבעיים לחלוטין ביינות מתיישנים ולא מזיקים, אף כי לעיתים יכולים לגרום לקצת מרירות. מומלץ למזוג בעדינות יין עם משקעים לכלי אחר תוך השארת המשקעים בבקבוק במקורי וע”י כך לקבל יינות נקיים יותר. משקעים ביין לא מעידים בהכרח כי היין מקולקל.

למה יש לעיתים גבישים ביין שלי?
לעיתים נוצרים גבישים ביין לבן, ואפילו ביין אדום שאת חלקם אפשר לראות על תחתית הפקק. זאת חומצה טרטרית המתגבשת בטמפרטורות קרות. כאשר מובלים היינות, במיוחד בחודשים קרים, הם נחשפים לעיתים קרובות לטמפרטורות נמוכות מספיק כדי לאפשר לגבישים אלה להיווצר ולשקוע.
כמו במשקעים אחרים ביינות אדומים, גבישים אלה פשוט הם חומרים שאינם דרושים ליין ולכן הוא מפריש שאותם. הם נמסים בפה ואין סכנת היפגעות או נזק בריאותי מהם.

האם שתיית יין, ובעיקר יין אדום, היא טובה בשבילי?
אני תמיד אוהב לומר שיין לא שותים, כמו משקה אחר, אלא לוגמים. ביין יש הרבה תרכובות בריאות לגוף בטאנינים ופוליפ נולים שבהם,  וגם חומר הקסם שנקרא: רזברטרול.
מחקרים הראו כי צריכת יין מתונה – כוס או שתיים ביום – יכולה להפחית את הסיכון להתקף לב לאנשים בגיל העמידה ב 30% כ 50%. מחקרים אחרים הראו כי יין אדום יכול להעלות את הכולסטרול הטוב שלכם תוך הפחתת  זהו הרע. חלק מהיתרונות האלה מיוחסים לרזברטרול שנמצא ביין. נמצא שיינות עם הרמות הגבוהות ביותר שלו מיוצרים מזן הפינו נואר.

איך אדע איזה יין לקנות בחנות היין?
ראשית כדאי לרכוש יין רק בחנויות יין המתמחות, בהן היין נשמר בתנאים הטובים ובהן אפשר גם להתייעץ עם אנשי מקצוע וזה חשוב מאוד. אני באופן אישי גם לא ממליץ לרכוש יין הנמכר במבצעים 4 ב100 ₪, למשל.
כשמגיעים לחנות כדאי להכין תשובות לשאלות הבאות:
לאיזה מטרה מיועד היין? למתנה (למי?), לצריכה עצמית יום יומית, לאירוח חברים המבינים ביין, לארוחה חגיגית במיוחד, לפיקניק, ללקיחה לחו”ל וכו’
מה התקציב לקנייה?
האם אני רוצה יין ישראלי או אפשר גם יינות מיובאים?
האם אני מצויד בהמלצות של מביני יין?
תשובות לשאלות אלה יעזרו מאוד לאיש המקצוע בחנות לנתב אותכם בקלות למדף המתאים ואתם תצאו מהחנות במהירות עם בקבוק היין מאושרים ושבעי רצון ממה שרכשתם.

התייחסתי כאן רק ל10 שאלות  מתוך המאות שבוודאי יש ללא מעטים מכם. עולם היין הוא מורכב ויש בו עוד המון נושאים לברור.

*ישראל פרקר יזם והקים את
אתר האינטרנט -
השער לעולם יינות ישראל.
www.wines-israel.co.il
המוביל בענף היין בארץ.

מאת: ישראל פרקר

הפעם אני רוצה לשתף אותכם באירוע מיוחד שהביא עוד כבוד ליין הישראלי, בארץ ובעולם.
במלון דניאל, השוכן לחופו של ים המלח, הופסקה השגרה הרוגעת למשך כשבוע. ממאות בקבוקי יין, שהגיעו למקום מ28 מדינות, נחלצו הפקקים והיין נמזג מהם לכוסות שופטי יין. תחרות טרה וינו 2010 התקיימה במקום. את התחרות, כמו בעבר, יזמו והפיקו אנשי איש הענבים מיפו.
30 שופטים מהארץ ומחו”ל טעמו את היינות ודרגו אותם בפאנלים מיוחדים בהם ישבו.
בחרתי בכותרת “כבוד ליינות ישראל” מפני שלדעתי אחד האמצעים הטובים ביותר לקידום היין הישראלי בדעת הקהל העולמית, הוא הצגת היינות בתחרויות בינלאומיות בארץ ובעולם.
התחרות במלון דניאל עמדה בסטנדרטים הקפדניים ביותר המקובלים בענף, ונוהלה בפיקוח מלא של ארגון היין הבינלאומי  OIV  המשפיע ביותר בעולם היין . כל שלבי התחרות נערכו בהתאם לחוקי האיגוד ללא כל סטייה או שינוי. זוהי השנה הרביעית שהארגון מעניק לתחרות טרה וינו הישראלית את חסותו המלאה.
בתחרות נערכו “טעימות עיוורות” של היינות המתחרים. היינות התחרו בקטגוריות בהתאם למחיר לצרכן בארץ. בכל קטגוריה נבחר היין המנצח והוענקו מדליות זהב כפול, זהב וכסף.
כמו כן הוענקו פרסים מיוחדים ליינות וליקבים המצטיינים.
בערב גאלה חגיגי שנערך במלון דניאל בים המלח, בנוכחות שר החקלאות מר שלום שמחון ובהשתתפות כ250 אנשי היקבים, והמקורבים לעולם יינות ישראל, חולקו המדליות ליינות וליקבים המצטיינים שהשתתפו בתחרות. גם אני הייתי שם.
משתתפי האירוע החלו להגיע למלון מכל רחבי הארץ כבר משעות אחרי הצהרים. הערב נפתח באירוע קוקטייל שלאחריו הסבו האורחים סביב שולחנות ערוכים לערב חגיגי של נאומי ברכות (שרובם היו באנגלית, לכבודם של האורחים מחו”ל) ולטקס הענקת הפרסים.
בקרב הציבור בארץ ישנם כאלה המסתייגים מהתחרות וניראה לי שמספר יקבים אף החליטו לא לשלוח יינותיהם אליה מסיבות השמורות להם.
לדעתי התחרות השיגה מספר מטרות חשובות:
- חשיפה נוספת ומרוכזת של היין הישראלי להרבה חובבי יין בעולם באמצעות צוות השופטים מחו”ל, אנשי יין ועיתונאים הידועים בארצותיהם.
- הזדמנות לקבלת דירוג מקצועי וטוב יותר של יינות ישראל שהשתתפו בתחרות ע”י צוות שופטים מנוסה ומקצועי יותר מכל צוות רגיל אחר הטועם ובוחן יינות בארץ.
- חשיפה מרוכזת של יינות ישראלים טובים בפני ציבור חובבי היין בארץ.
- חשיפת יקבים חדשים המייצרים יינות ברמה גבוהה.
- מפגש משותף של עשרות נבחרי אנשי ענף היין בארץ למספר ימים של החלפת דעות והכרות מעמיקה יותר.
אני מביא בכתבה זו ניתוח ותוצאות רק של יינות ישראל שניגשו לתחרות אך אני חייב לציין שיינות רבים ואלכוהולים מהעולם זכו גם הם במדליות ובפרסי הצטיינות. חשוב לי גם לציין ולהדגיש שכל הפרסים והתארים שהוענקו ליינות וליקבים המצטיינים הם רק לאלה שהשתתפו בתחרות והתארים שהשיגו לא מהווים אמת מידה למצבם ביחס כל היקבים והיינות בארץ, כולל אלה שלא השתתפו, אך זאת כידוע מהות התוצאות של כל תחרות בכל ענף.
706 יינות ומשקאות אלכוהול הוגשו לתחרות מיקבים ומפעלים ב28 מדינות, ביניהם 261 מישראל.
כ90 יקבים מישראל הגישו יינות לתחרות. 37 מהם זכו ב67 מדליות בקטגוריות המחיר השונות.
16 יינות זכו במדליית זהב כפולה וביניהם 6 מישראל.
64 יינות זכו במדליות זהב וביניהם 28 יינות מישראל.
בפעם הראשונה השתתפו בתחרות גם יינות ביתיים קטנים המייצרים פחות מ1,000 בקבוקים. חלק זה של התחרות נוהל לפי כל דרישות הOIV אך לא בפיקוחו.
בתחרות חולקו פרסים מיוחדים:
• אלוף התחרות: היין שקיבל את הציון הגבוה ביותר בכל הקטגוריות- סגל, קברנה סוביניון לא מסונן 2007
• היין הישראלי הטוב בתחרות: היין שקיבל את הציון הגבוה ביותר מבין היינות הישראלים – סגל, קברנה סוביניון לא מסונן 2007
• היין הישראלי הכשר הטוב ביותר – סגל, קברנה סוביניון לא מסונן 2007
• יקב הבוטיק הישראלי המצטיין בתחרות (בין היקבים המייצרים 10,000 עד 100,000 בקבוקים בשנה) – יקב הר אודם.
• יין הבוטיק הישראלי הקטן המצטיין בתחרות (מיקבים המייצרים עד 10,000 בקבוקים בשנה) – יקב כפיר עם ליגר קב”ס-מרלו-סירה 2007.
• היינן הישראלי המצטיין בתחרות (מבין היקבים ששלחו מינימום 5 יינות לתחרות). צוות יינני יקב ברקן. הם זכו במדליה כפולה אחת, שלוש מדליות זהב ושתי מדליות כסף.
3 יינות ישראלים זכו בפרס אלופי קטגוריות מחיר שונות בתחרות:
בקטגוריית המחיר עד 7$ לצרכן זכה: אדום 2009 של יקב טפרברג 1870.
בקטגוריית המחיר בין 17 – 27$ זכה יין הקינוח: גוורצטרמינר רזרב 2009 של יקבי בנימינה.
בקטגוריית המחיר בין 27 ל- 37$ זכה: סירה 2008 של יקב הר אודם.

היקבים הבאים זכו במדליות בתחרות:
מדליית זהב כפולה- 93 – 100 נקודות
מדליית זהב – 88 – 92.99 נקודות
מדליית כסף – 87.99 – 93 נקודות
1. יקב אדיר- 3 מדליות זהב
2. יקב אגמון – מדליית אחת  כסף
3. יקב אור הגנוז – 1 זהב כפולה, 1 זהב, 1 כסף
4. יקב אייל – 1 כסף
5. יקב אלכסנדר – 1 זהב כפולה, 1 זהב, 1 כסף
6. יקב אליגוטה – 1 זהב, 2 כסף
7. יקב אמונה – 1 כסף
8. יקב אסף – 2 כסף
9. יקב ברקן – 1 זהב כפולה, 3 זהב, 2 כסף
10. יקב בזלת הגולן – 2 זהב, 1 כסף
11. יקב בן שושן – 1 כסף
12. יקב בן חיים – 1 זהב, 1 כסף
13. יקב בנימינה – 1 זהב כפולה, 1 זהב, 1 כסף
14. יקב גוש עציון – 2 כסף
15. יקב גבעות – 2 זהב, 1 כסף
16. יקב דאדא – 1 זהב
17. יקב דומיין ונטורה – 1 זהב, 4 כסף
18. יקב הים האדום – 1 כסף
19. יקב הר אודם – 2 זהב כפולה, 1 כסף
20. יקב הררי קדם – 1 זהב, 1 כסף
21. יקב הרי ירושלים – 1 כסף
22. יקב ויתקין – 1 זהב
23. יקב טפרברג 1870 – 1 זהב, 3 כסף
24. יקב כפיר – 1 זהב, 1 כסף
25. יקב לבב אנוש – 1 כסף
26. יקב ליבני – 1 כסף
27. יקב לוריא – 1 זהב
28. יקב מיטב – 1 זהב
29. יקב מונד – 1 זהב, 1 כסף
30. יקב נעמן – 1 זהב, 1 כסף
31. יקב עגור – מדליית זהב
32. יקב צובה – 1 כסף
33. יקב קרני נטופה – 1 כסף
34. יקב רמות נפתלי – 3 כסף
35. יקב שושנה – 1 כסף
36. יקב שטרן – 2 כסף
37. יקב תבור – 1 כסף

שף מלון דניאל בים המלח חיים דיין וצוות עוזריו דאגו לארוחת הערב. על השולחנות היו בקבוקי יין של מיטב היקבים שהשתתפו בתחרות.

אני מקווה שלמרות כל ההסתייגויות של גורמים שונים בענף היין בארץ,  נמשיך לראות בארץ עוד תחרויות יין בינלאומיות התורמות רבות לקידום יינות ישראל. זה בדיוק מה שכולנו צריכים.

*ישראל פרקר יזם והקים את
אתר האינטרנט -
השער לעולם יינות ישראל.
www.wines-israel.co.il
המוביל בענף היין בארץ.

מאת: ישראל פרקר. רבים משתמשים במשפט “הוא משתבח עם השנים כמו יין” מבלי לבדוק אם המשפט אכן נכון ואם כל יין אכן משתבח ככל שהוא מתבגר בשנותיו.
לאחרונה נתקלתי במספר מקרי יין שבעקבותיהם לא נותר לי אלא להמליץ לבחון היטב אם כדאי באמת להשתמש במטפורה כזו כשרוצים לתאר בחיוב רב משהו או מישהו מבוגר בימים.
יש אמנם יינות שהשנים עושות להם טוב והם מפתחים תכונות חדשות ומעניינות לאורך השנים, אך אצל רובם האיכות יורדת במשך הזמן, לעיתים תוך שנים מועטות. ההתיישנות תלויה בזן, בטרואר הגידול, בדרכי עשיית היין וגם בדרכי ותנאי אחסון היין לאחר הביקבוק.
להלן מספר נקודות המתייחסות לנושא לאלה שעדיין מתלבטים אם ומה כדאי ליישן:

לא כל יין ישן הוא טוב יותר
הדבר הראשון שיש לזכור הוא כי לא כל היינות כשהם ישנים הם טובים יותר.
כמותית, מרבית היינות בארץ ובעולם מיוצרים במטרה להילגם במהירות, תוך שנה או פחות ממועד הביקבוק, ולא כדי שיישנו אותם מספר שנים במרתפים, במקררים או על מדפי המשקאות במטבח. כשאתם נתקלים בחנות בבקבוק יין מבציר ישן, במחיר זול או במבצע, רוב הסיכויים הם כי היין עבר את שיאו והוא בנסיגה, או כבר נמצא בסוף דרכו. נורה אדומה צריכה להידלק במוחכם לפני שאתם שולחים את היד לבקבוק כזה כדי להוסיפו לעגלת המצרכים שלכם.
כמו בכל דבר גם כאן יש יוצאים מן הכלל ויש יינות מזנים ואזורים עם מוניטין ידוע של התיישנות טובה כמו קברנה סוביניון ומרלו בבורדו, שבצרפת, או יינות קינוח בסוטרן. אצלנו יינות מסוימים של יקבי רמת הגולן ידועים כמתיישנים יפה ולא רק הם, כמובן. בארץ הניסיון והידע בהתיישנות הוא קצר מאוד מפני שרק לפני כ25 שנה התחילו לייצר כאן יינות ברמה באמת גבוהה. לצערי אפשר לציין שישנם מספר יקבים איכותיים בארץ שמתברר שיינותיהם בני 10 שנים ויותר נמצאים בנסיגה גדולה ולעיתים אף סיימו את דרכם והם אינם ראויים לשתייה מהנה. בתחילת דרכם היו אלה יינות מצטיינים ומבוקשים ע”י חובבי היין.

יישון יינות מוכרים כמתאימים
כדאי לנסות ליישן יינות הידועים כמתאימים לכך מאזורים וזנים הידועים כמשתמרים ומיקבים בעלי ידע וניסיון המייצרים אותם. אל תנסו ליישן יינות שלא יושנו ביקב מספר שנים בחביות עץ אלון. יינות כאלה הם קלים ויוצרו במטרה לשתיה מהירה הסמוכה למועד הייצור.
מומלץ לא לנסות לעולם ליישן כמות גדולה של יינות מאותו מקור אם לא בטוחים שאכן היינות מתאימים לכך. בדקו עם חברים או חפשו באינטרנט ובעיתונות ביקורות והערות על יינות ישנים של יקבים שאהבתם. רוצים בכל זאת לנסות יינות שלא ברור אם הם עמידים בהתיישנות, מומלץ ליישן 2-3 בקבוקים לניסיון ולא יותר. סיפרו לי חברים שכבר נאלצו לזרוק ארגזים שלמים עם בקבוקים מיקב מסוים משנים מסוימות אחורה בגלל מצב היין שנעשה גרוע.

לא כל הבצירים דומים
גם באזורים טובים ומיקבים ידועים ביינותיהם המשובחים יכולות להיות שנות בציר גרועות כאשר מזג האוויר פשוט לא שיתף פעולה עם מה שעושה טוב לגפנים כמו במקרה של בורדו ומקומות שונים של עמק הרון בשנת 2002 . יינות משנים אלה לא יתיישנו טוב. בארץ אמנם מזג האוויר פחות או יותר זהה לאורך כל השנים אבל גם כאן יש הפתעות בלתי צפויות של הופעת חמסינים בימים קריטיים או בירידת גשמים בתקופה בלתי צפויה.
כדי להיות בטוח לגבי שנות הבציר הטובות להזדקנות טובה פוטנציאלית של יינות בארץ מומלץ להתייעץ עם מומחים לפני שמחליטים אם לקנות יינות כאלה לצורך התיישנות. במדריך של רוגוב לשנת 2010 למשל, ניתן למצוא המלצות כלליות על איכות יינות ישראלים משנות בציר החל מ1976. את חלקם הגדול מומלץ לא להמשיך לשמר אלא ללגום בהנאה, (לפעמים- פחותה מאוד) לפני שיהיה מאוחר.

אחסון טוב חשוב במיוחד
כדי להאריך את חיי יינות חובה לשמרם במקום קריר וחשוך כמו מרתף או מקרר יין, בטמפרטורה 15-18 מעלות. כאשר בקבוקי יין חשופים לטמפרטורות גבוהות ולאור הם מתבגרים מהר יותר. לעיתים זה יכול להיות טוב אם רוצים לקבל יין מתאים ללגימה מספר שנים לפני הזמן המיועד לכך מההתחלה. אם אין הוכחה או וודאות סבירה כי הבקבוק היה מאוחסן נכון בחנות או אצל מישהו המוכר לכם יין, לא מומלץ לקנות אותו, או לשלם עליו סכומים גבוהים. יש גם סימנים חיצוניים להבחין מה מצב היין בבקבוק, כמו למשל הגדלת שטח בועת האוויר בצוואר הבקבוק או צבע יין חום ביין אדום או צהוב כהה בלבנים, המעידים על איכותו הירודה של היין כתוצאה מבגרות מהירה מפגיעת החום בו. גם פקק רטוב בראשו כתוצאה מאטימה לא טובה ושימוש בפקק מאיכות שעם נמוכה, הוא סימן שהיין כבר מחומצן ואין לנסות להמשיך וליישנו בתקווה לעתיד טוב.

מה לחפש לאחר פתיחת הבקבוק
צבע היין לאחר הפתיחה מעיד על גילו, כאמור. באדומים, שינוי הצבע מבורדו עמוק לחום או הקטנת רוחב הטבעת הלבנה בשולי היין בהיקף הכוס כשמטים אותה, מעידים על בגרותו. יש גם שוני רב בניחוחות היין ההופכים לניחוחות פירות בשלים מאוד המלווים לעיתים בריחות לא נעימים. היין יורגש הרבה יותר רך בפה עם טאנינים מוחלשים וחומצה כמעט בלתי מורגשת. אני מכנה זאת “יין עם טעם של מים”. לעיתים הריח דומה לזה של חומץ. יינות כאלה אסור לנסות ולהמשיך ליישן וצריך ללגמם במהירות לפני שיהיה מאוחר מדי.
ביינות הלבנים הנושא קצת מסובך יותר. הם נוטים לפתח טעמים אחרים מאשר יש להם בצעירותם. גם צבעם נעשה זהבי וכהה יותר. אם היין היבש מריח כמו ברנדי תפוחים, זה אומר שהוא נמצא בתהליכי חמצון מתקדמים. יין בעל צבע כהה מומלץ ללגום מהר ולא להמשיך ולאחסן. יינות לבנים מתוקים, לעומת זאת, יכולים להיות בעלי צבע כהה יותר לאורך זמן ולא בהכרח להיות מקולקלים. בזקנתם הם יותר בעלי טעמי וניחוחות פירות יבשים.
בדרך כלל מומלץ ללגום יינות ישראלים לבנים תוך שנתיים שלוש, מקסימום, מביקבוקם חוץ ממספר יוצאים מהכלל של יינות המסוגלים להשתבח ולהחזיק מעמד יותר שנים (קצרין של רמת הגולן, למשל). בכללי מומלץ לא לנסות ליישן יינות ישראלים לבנים יבשים לאורך זמן.
הנאה ותענוג
לגימת יין ישן במצב טוב הוא תענוג ומשאת נפשו של כל חובב יין.
פתחתי לאחרונה מספר בקבוקי יין ישראלי אדום מבצירי 2002-2003 מיקבים שונים וטעמם היה מצוין ושונה מאוד מטעמם שהיה כשנה שנתיים לאחר הביקבוק. החמיצות הייתה מאוזנת מאוד, הטאנינים רכים והארומות של פרי בשל נעמו לי מאוד. ממש היה כיף ללגמם.
לעומת זאת היו מספר יינות בני אותו גיל שמיד אחרי הלגימה הראשונה, כשחשתי בטעם הנורא בפה, החלטתי לשפכם. יין אחד כזה היה יין אורגני בו כמות הביסולפיד הייתה קטנה מאוד, כפי שהתגאה היינן כשסיפר על היין משנת בציר 2003. הניסיון הכושל עם יין זה, שסיים כבר מזמן את חייו, נתן לי את הטריגר לכתוב מאמר זה למענם של אלה שטרם יודעים שלא כל יין משתבח עם השנים.

אל תנסו ליישן כל יין ישראלי שאתם רוכשים ואם אתם עושים ניסיונות אז אל תעשו זאת עם כמות גדולה של אותו יין. ראו הוזהרתם !!!
*ישראל פרקר יזם והקים את
אתר האינטרנט -
השער לעולם יינות ישראל.
www.wines-israel.co.il
המוביל בענף היין בארץ.