מאת: אמיר בר שלום. אין צורך להכביר במילים על הנעשה בסוריה. את ההגדרה הטובה ביותר נתן שר הבטחון בנאום שלו בכנס המכון למחקרים אסטרטגים שליד אוניברסיטת תל אביב בחודש שעבר:“אסאד ילחם עד טיפת הדם האחרונה…של אזרחיו”. אין ספק שהמצב בסוריה אמור להדאיג מאד את קברניטי המדינה ומערכת הביטחון. סוריה של משפחת אסאד עסקה בעשורים האחרונים בשתי משימות: שרידות השלטון העלאויי ושחיקת יתרונו האיכותי של צה”ל. המענה הסורי היה בבניית ארסנל נשק כימי עצום. בשנים האחרונות נפוצו גם שמועות על ניסיונות לייצר נשק ביולוגי, אבל לזה אין עדיין אישור. בכל מקרה די בלהביט על המורדים משתלטים על בסיס טילים ליד חומס כדי להבין את פוטנציאל הסכנה הטמון בסוריה. לא אחת נערכו במערכת הביטחון דיונים על הקווים האדומים, כלומר היכן ישראל כבר לא תוכל להבליג. אבל מתברר שלא רק את ישראל מדאיגה סוריה, אלא גם את ארצות הברית. בחודש ינואר השנה פורסמה בעיתונות האמריקנית תכנית סודית של הבית הלבן שמטרתה השתלטות על בסיסי הנשק הלא קונבנציונלי של סוריה. זו אמנם תכנית מגירה, תכנון עתידי, אבל בהחלט בסימן מעודד שמישהו בפנטגון יודע לקרוא את המפה. על פי התכנית השתלטות על בסיסי הצבא הסורי תצריך פעולה של 70,000 חיילים אמריקנים. אלא שבינתיים נכנסה לתמונה שחקנית משמעותית נוספת, רוסיה של פוטין. סביר להניח שכל פעולה של המערב בין אם זה יהיה נאטו ובין אם ארצות הברית לבדה, תיתקל בהתנגדות רוסית גורפת. וכאן נשאלת השאלה מה יקרה אם הנשק יחצה את הגבול לחיזבאללה?
ניסיון העבר לצערי מוכיח שרק ישראל היא זו שתדאג לעתידה. די להביט בגרירת הרגליים האמריקנית בפקיסטאן וצפון קוריאה במהלך המרוץ שלהן לגרעין, כדי להבין שהצהרות לחוד ואינטרסים לחוד. לאחרונה סיפר לי אחד הבכירים במערכת הביטחון כיצד הזהירה ישראל את הנשיא קלינטון כי צפון קוריאה ופקיסטאן מפתחות נשק גרעיני, וזה שמע והבטיח כי ארה”ב לא תסכים לכך. את התוצאה אנו רואים היום עם כמעט כור צפון קוריאני בסוריה וידע פקיסטאני שנמכר לאיראן.
ואם בתמימות אמריקנית עסקינן, אין כמו הסיפור הבא כדי להעביר אותנו לזירה המצרית. בכיר לשעבר בדרג המדיני בישראל, שהה בבית הלבן בימי נפילתו של מוברק וההצהרה האמריקנית על תמיכתם בעם המצרי. “ראינו את התמימות באמונה כי מצרים בדרך לדמוקרטיה, חייכנו, ניסינו להסביר אבל…מתברר שאנחנו מבינים דברים הרבה יותר מהר מאחרים”. אין ספק שארצות הברית מביטה כיום בדאגה על קהיר. שלטון “אחים מוסלמים” הוא בבחינת סכנה ממשית של מדרון חלקלק. למי ששכח כך התחילה המהפיכה האיסלמית באירן. מעבר לכך צצים בדרך עשרות סימנים מדאיגים. הצהרות בכירים על פגיעה בהסכם השלום עם ישראל, הן בבחינת “מס שפתיים” מתחייב כלפי העם המצרי. אבל ספק אם רבים במצרים יודעים כי את צרכנית החיטה הגדולה בעולם מממנת כיום ארצות הברית.
בכל יום נאפות במצרים 400 מיליון פיתות, שלא בטוח שיהיו תחת שלטון אחר.
אבל לא רק, המועצה הצבאית השלטת שפיזרה לאחרונה את הבית התחתון שנשלט על יד האחים המוסלמים והתנועה הסלאפית, מבינה היטב את הכיוון. אמנם מוברק בכלא, אבל מורשתו הפרו מערבית – חילונית שרירה וקיימת. עוצמתו של הצבא המצרי טמונה בין השאר במעורבות שלו בכלכלה המצרית. יש האומרים כי 30% מהכלכלה המצרית שייכת לצבא, די בנתון הזה כדי להבין כי הגנרל טאנטאווי יודע לעשות את חשבון הרווח וההפסד שלו, ובמקרה הזה, זה גם חשבון הרווח וההפסד של העם המצרי.
