מאת: אמיר בר שלום. בחודש מרץ הקרוב אמור משרד הביטחון לצאת למכרז ענק על מערכות ההגנה האקטיביות לכלי הרק”מ של צה”ל בעשור הקרוב. במסגרת התכנית הרב שנתית הבאה של צה”ל, אמורות שתי חברות להתחרות על אספקת מאות מערכות: תעש עם מערכת “חץ דורבן”, ורפאל עם “מעיל רוח”. על פי גורם במערכת הביטחון ייתכן שחברה שלישית תצטרף עם פתרון נוסף, אולם הסיכוי לכך נראה קלוש שכן שתי המערכות הנוכחיות כבר עברו את שלבי הפיתוח.
מערכת “מעיל רוח” של רפאל נמצאת כיום בטנקי המרכבה סימן 4. המערכת היא למעשה מכ”מ פעיל, 360 מעלות מסביב לטנק. המערכת מזהה את השיגור ויורה לעבר האיום ענן חלקיקי מתכת שמסיטים אותו. במקור אמורה המערכת להתמודד עם טילי נ.ט מתקדמים דוגמת “קורנט” ו”מילאן”. טילים כאלה פגשו הטנקים של צה”ל במספרים גדולים, במלחמת לבנון השנייה. מיד אחרי המלחמה אמר אז מפקד זרוע היבשה, האלוף בני גנץ לעיתון Defense News: “אין ספק שאנחנו צריכים להתקדם בתחום של יכולת המיגון. אנו יודעים בדיוק מה אנחנו רוצים. זרוע היבשה יצאה לרכש של עשרות מערכות מיגון אקטיבי”. בשנת 2010 החלו בצה”ל להצטייד במערכת “מעיל רוח”. בתחילת 2011 צלחה המערכת את המבחן המבצעי הראשון כשיירטה טיל שנורה לעבר טנק ברצועת עזה. רפא”ל ערכה בהמשך ניסוי שבו יורט פגז טנק שנורה לעבר רכב משוריין שנשא את המערכת. הפגז יורט במרחק של כעשרה מטרים מהכלי הממוגן. ברפאל ציינו בסיפוק את תוצאות הניסוי שכן מערכת “מעיל רוח” בנויה להתמודד עם טילי נ.ט שהם איטיים יחסית לפגז תותח.
מול מערכת “מעיל רוח” ניצבת מערכת “חץ דורבן” של תעש. “חץ דורבן” כוללת גם היא סנסורים ומכ”מ הסורק 360 מעלות את סביבת הטנק. חליפת הגלאים כוללת מכ”מ משוכלל וגלאים אלקטרו-אופטיים, המזהים את האיום המשוגר לעבר הכלי שעליו מגינה המערכת. המחשב מעבד את נתוני הגלאים – ותפקידו לזהות את האיום ולהחליט על אופן נטרולו, או לחילופין להתעלם ממנו משום שאינו מסכן את הכלי הממוגן. מרכיב התגובה כולל משגר, מיירטים ושבש אלקטרו-אופטי. השבש גורם לטילים נגד-טנקים לסטות ממסלולם ולהחטיא. במקרה שהשבש אינו יעיל אז נכנסת לפעולה המערכת האקטיבית. לעבר האיום משוגר טיל מיירט שמתפוצץ בסמוך אליו ומנטרל אותו עוד לפני הפגיעה בגוף הכלי.
כמו “מעיל רוח” גם מערכת “חץ דורבן” פועלת באופן אוטומטי ללא הפעלה או מעורבות של הצוות. שתי המערכות בנויות להתמודד עם מספר איומים במקביל, כאשר צוות הכלי ממוקד במשימתו.
ב”חץ דורבן” מאפשרת המערכת לאתר באופן מיידי את מקורות הירי של האויב שמאיימים על הכלי המסוים. המכ”מ “סוגר מעגל” על מקור הירי ומאפשר להשיב לעברו אש יעילה. גם “חץ דורבן” וגם “מעיל רוח” נחשבות למערכות קלות יחסית הניתנות להרכבה על כל כלי מתמרן: טנק, נגמ”ש או ג’יפ ממוגן.
במערכת הביטחון מתנהל בשנים האחרונות ויכוח קשה על איזה מערכת תוצב בסופו של דבר בכלים המשוריינים של צה”ל. באמצע 2010 הוחלט להפסיק את התמיכה בפיתוח “חץ דורבן” ולהצטייד ב”מעיל רוח” שהבשילה מבצעית. תעש ספגה מכה נוספת כאשר הוחלט כי בנגמ”ש הנמ”ר שייוצר בארצות הברית תשולב מערכת “מעיל רוח”, ולא “חץ דורבן” כפי שתוכנן תחילה. תעש ניסתה לשנות את הגזירה (כפי שפורסם בעיתון “הארץ” בדצמבר 2010): “חץ דורבן”, נטען במסמכים שהועברו למשרד הביטחון, עולה על “מעיל רוח” בכל הפרמטרים: השילוב בין מערכת המשבשים של הראש הקרבי המיירט יעיל יותר, זול יותר, מתאים יותר לאינטגרציה עם מערכות אחרות; יש לו שרידות גבוהה יותר (יותר קני שיגור) והוא מכסה את כל קשת האיומים והטווחים. זמן התגובה שלו מהיר ובאפשרותו לטפל במהירות בשני איומים מיידיים. “חץ דורבן” עברה סדרה של מאות ניסויי יירוט, בהצלחה מרובה, חלקם בחו”ל. העניין הבינלאומי ברכישתה, מארצות הברית ומערב אירופה ועד מזרח אסיה, גבוה”.
משרד הביטחון ניסה בשלב מסוים לגרום לשתי החברות לשתף פעולה ולפתח מוצר אחיד, אולם המגעים בין הצדדים עלו על שרטון וכך אמורות תעש ורפאל להתמודד בקרוב זו מול זו. בינתיים גם צה”ל עצמו מתלבט בין המערכת שהוכיחה עצמה, לבין המערכת שהטכנולוגיה שלה נראית מבטיחה יותר.לכן, לא מן הנמנע שבסופו של דבר יסכימו הצדדים לחזור לפתרון המוצר המשותף.
לצד הויכוח הזה, שסביר להניח יעסיק אותנו עוד הרבה זמן, בזרוע היבשה כבר החלו בתכנון טנק המערכה הבא של צה”ל. בעוד קווי הייצור פולטים את טנקי המרכבה סימן 4 ונגמשי הנמ”ר, עובד צוות מומחים על הרקי”ע – רכב קרבי עתידי. תאריך היעד הוא 2020 אם כי לא נראה שהוא קשיח. במסגרת התכנית הרב שנתית הבאה של צה”ל “עוז”, מתכננת זרוע היבשה שיפור משמעותי של קטלניות וניוד הכוחות המתמרנים. במסגרת התכנית ישולבו טנקי מרכבה סימן 4 ונגמשי נמ”ר באוגדות המתמרנות, כאשר לקראת 2021 אמור הרקי”ע להשתלב עימם. בראש הפרויקט עומדים תא”ל ירון לבנת נציג מפא”ת ותא”ל (מיל) דידי בן יואש נציג מנהלת טנק המרכבה.במנהלת החדשה בוחנים רעיונות מקומיים כמו גם את התכניות האמריקניות ובפרט את ה-FCS – Future Combat System.
בישראל כמו בארצות הברית המחשבה היא על שינוי קונספט . כלומר ביטול ההפרדה המסורתית בין טנק לנושא גייסות משוריין, כשהכוונה היא ליצור רכב שישלב את שתי היכולות. אחד הרעיונות שנבחנים הוא תותח מתפרק, כך שלרכב העתידי יהיו יכולות וורסטיליות. כיוון נוסף שנבחן הוא הקטנת מספר אנשי הצוות והגברת השרידות של הכלי המשוריין.כבר עכשיו ברור שטנק העתיד יכלול הרבה מאד טכנולוגיה ואמצעים שמזכירים מטוסי קרב. כלומר הרבה מערכות יפעלו עצמאית ללא התערבות אנשי הצוות, כפי שניתן לראות כבר היום עם מערכות ההגנה האקטיביות שבטנקי המרכבה סימן 4. בצה”ל גם לא שוללים רכב גלגלי קל שיחליף את השרשראות המסורתיות של השריון. בתכנית האמריקנית הוגדרו תנאי סף מרחקי לכת: צמצום הטנק לשני אנשי צוות ועד הפיכתו לכלי בלתי מאויש נשלט מרחוק.
צריך להדגיש, בינתיים התכניות הן על הנייר וכך גם הרעיונות, הן בישראל וכל שכן בארצות הברית.
