מאת: אמיר בר שלום. כששואלים את ד”ר ארנה ברי על ענף ההיי-טק הישראלי קשה לעצור את שטף הידע שהיא שולפת. ד”ר ברי, אחת מהמנהלות המוערכות ביותר בענף, הייתה שותפה להקמת חברת אורנת תקשורת; וכיהנה כמדענית הראשית של משרד התמ”ת. בין שלל תפקידיה: יו”ר איגוד קרנות ההון סיכון הישראלי (IVA) ושותפה עצמאית בקרן הון סיכון ג’מיני וכן החזיקה בתפקידי יעוץ וניהול מחקר מדעי בחברות פיברוניקס, IBM, אינטל ו-UNISIS. כיום מכהנת ד”ר ברי כסגנית נשיא בחברת תשתיות המידע הבינלאומית EMC וכמנכ”לית מרכז המצוינות של EMC בישראל המונה מאות רבות של עובדים. לצד עיסוקה זה, ממשיכה ד”ר ברי לכהן כדירקטורית חברת Primesense, מחברות הטכנולוגיה הצעירות המוערכות בעולם הטכנולוגי הבינלאומי, כיו”ר לשכת המסחר ישראל-אוסטרליה וכיו”ר הוועד המנהל במכללה האקדמית ת”א-יפו. לאחרונה, היא קיבלה את אות ‘יקירת הנגב’ מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
כמו שאר חבריה לתעשיית התוכנה והאלקטרוניקה ד”ר ברי מודאגת מאד מהמספרים ההולכים ויורדים של המהנדסים בישראל ובכלל מהחינוך הטכנולוגי.
“כבר בשלב בית הספר התיכון, ישראל נמצאת בפיגור בהשוואה לאירופה. בישראל רק 6% מהתלמידים הם בוגרי מדעים בשני מקצועות לפחות, בעוד שהמספר באירופה הוא יותר מכפול, 14%. חייבים להשקיע כבר בשלב הזה מאמצים רבים כדי לגשר על הפער. אחד הפתרונות האפשריים הוא שילוב של עוד אוכלוסיות בלימודי הליבה ומעגל העבודה. יש לישראל יכולות “חבויות” שלא מנוצלות, ולשם חייבים ללכת כדי להגדיל את המספרים. המשמעות המיידית של הרחבת החינוך הטכנולוגי היא גידול בפריון, ולשם חייבים לכוון”.
ד”ר ברי מרבה לצטט בדבריה את הפרופסור אלחנן הלפמן, כלכלן ישראלי בעל שם עולמי ומי שנחשב לאחד המועמדים להחליף את הנגיד סטנלי פישר. הלפמן כתב בשנת 2004 ספר מצליח מאד “מסתרי הצמיחה הכלכלית”, בהוצאת אוניברסיטת הארווארד. בספר מונה פרופסור הלפמן שני יסודות להגברת הצמיחה במשק:
א. מלאי הידע הטכנולוגי הקיים והנצבר במדינה באמצעות השקעה במחקר ופיתוח, בשילוב עם היכולת של המדינה להפיק תועלת טכנולוגית.
ב.המוסדות החברתיים והפוליטיים של המדינה.
ד”ר ברי מבססת על שני העקרונות הללו את התחזית שלה לחמישים השנים הבאות בכלכלה הישראלית. “הפתרון חייב להיות פתרון כולל. ראשית חייבים להגדיל את ההשקעה הממשלתית במחקר ופיתוח. המשק חייב לבסס תשתית של ידע שעל בסיסה מגיעה הכלכלה. כיום המספרים מטעים מאד, משום שבתקציב המו”פ נספר גם הון סיכון. זה כסף שלא שייך למדינה והוא יכול לצאת ממנה בדיוק באותה מהירות שהגיע. התשתית מתחילה בחינוך בבתי הספר, דרך האוניברסיטאות שמכשירות מהנדסים ועד הקמת חממות מחקר ופיתוח ממשלתיים. כאן צריך ליצור את המסה הקריטית משום שהחוסר כיום הוא עצום בהשוואה לדרישות השוק”.
יכול להיות שבדיוק לצרכים האלה שאת מונה מתאימים שני השרים הרלוונטים: יאיר לפיד באוצר ונפתלי בנט בתמ”ת?
“אין ספק שיש כאן פוטנציאל. במיוחד אצל השר נפתלי בנט שהגיע מעולם הסטארט אפ. הוא יודע כיצד העולם הזה מתנהל, מה הצרכים ובעיקר מה הקשיים. חייבים לפתוח כאן חסמי בירוקרטיה רבים שמאטים באופן משמעותי את התעשייה. לשר בנט יש גם יתרון נוסף, הוא היה עובד ציבור, כך שהוא מכיר גם את הצד השני של הרגולטור”.
כשאת מביטה היום על ענף התוכנה והאלקטרוניקה בישראל, איפה נמצאים מנועי הצמיחה שלו?
“התשובה נמצאת במספר תחומים: כמובן שהבטחוני אבל לא רק. ישראל מובילה היום בפתרונות אבטחת מידע, בכל הקשור לתעשיית המדיקל, ביוטכנולוגיה וכמובן איחסון מידע. זה תחום שהומצא על ידי ישראלים, והתפתח למימדים עצומים בעולם. באמירה כללית בהחלט ניתן לומר שיש כאן פוטנציאל עצום, כר פורה מאד להבשיל את המו”פ לפעילות עיסקית”.
מבט חטוף על החברה שד”ר ברי עומדת בימים אלה בראש הסניף הישראלי שלה, מסביר משהו מהחזון הזה.
בקיץ 2006 רכשה EMC את חברות הסטארט אפ הישראליות קאשיה, אנליירס ופרואקטיביטי ולאחר מכן בעקבות רכישה גלובלית של חברת אבטחת המידע RSA, נוספה בישראל גם הפעילות המקומית של RSA (מה שהייתה בעבר חברת הסטארט אפ הישראלית סאיוטה שנרכשה על ידי RSA, טרם רכישתה על ידי EMC). בעקבות הרכישות, הוקם ב-2006 הגוף EIDC – EMC Israel Development Center אשר ב-2007 הוכרז כמרכז המצוינות
(COE – Center of Excellence) של EMC בישראל הכולל את כל הפעילויות של החברות הנרכשות, למעט RSA, פעילות שהמשיכה להתנהל בנפרד. בפברואר 2011 עם מינויה של ד”ר ארנה ברי, לסגנית נשיא ב-EMC Corporation ומנכ”לית מרכז המצוינות בישראל, מוזגה למרכז המצוינות פעילות RSA, ונוספו פעילויות פיתוח חדשות בתחומי פלאש וגרינפלאם (אנליזה עסקית של נפחי נתונים גדולים).
אין ספק שהפורט פוליו העיסקי של EMC בישראל מרשים מאד ומוכיח את הדברים שלך על כר פעולה פורה מאד שמשלב מחקר ופיתוח עם פעילות עיסקית. אבל כאן נשאלת שאלה אחרת שמטרידה מאד, במיוחד את הדרג הממשלתי. האם תרבות ה-EXIT לא מסוכנת לשוק הישראלי, שכן החברות לא נשארות כאן אלא יוצאות מישראל?
“אני להבדיל מאחרים מביטה על כל הספקטרום. הייתי בצד חברות הסטארט אפ, הייתי בצד הממשלתי ועכשיו אני בחברה גלובאלית שמבצעת כאן רכישות. צריך להבין שיש כמה רבדים של פעילות. לא כל חברת סטארט אפ יכולה להתמודד בשוק העולמי, גם אם יש לה רעיון מצויין. שיתוף פעולה בענין זה הוא הכרחי. שת”פ כזה יכול להגיע בכמה דרכים: מיזוג,שת”פ עיסקי או רכישה. במקרים מסויימים אכן הפעילות יוצאת החוצה, אבל מה שחשוב הוא הידע שנשמר ומשמש תשתית. מו”פ זה לא נדל”ן, זה משהו שנשמר לדורות. אני רואה בהשקעה בישראל הבעת אמון גדולה ביכולת האנשים. בל נשכח שישראל רחוקה פיסית, איננה שייכת לשוק האירופי – מבחינת מיסוי ונוחות פעילות, ובעייתית מבחינת מעמדה הפוליטי ולמרות כל אלה יש כאן השקעה מסיבית. כלומר, משהו טוב כן קורה כאן ולכן חייבים לשמר אותו לנוכח ולמרות כל הקשיים החיצוניים”.
אחת הבעיות איתן מתמודדות חברות כמו EMC שמבצעות רכישות רבות הוא שימור ההון האנושי בתוך החברה. לעיתים המיזוג בחברה גדולה גורם לעזיבת מוחות. כיצד מתמודדים עם התופעה הזו?
“ראשית ברור שרכישה לא עומדת לנצח. כלומר ברור שתהיה מוביליות של הון אנושי. אני חושבת שדווקא מהבחינה הזו לחברה גדולה כמו EMC יש יתרון. בשל גודל החברה אנחנו יכולים להציע אופק תעסוקתי מגוון. עד עכשיו הצלחנו בעניין הזה די טוב בשימור האנשים והידע”.
