מאת: אמיר בר שלום.
אחד מבכירי מערכת הביטחון נהג תמיד לומר: “מזל שיש לנו את מחמוד אחמדיניג’אד כנשיא איראן, הוא הפנים האמיתיות של הרפובליקה האיסלמית והוא המסביר הכי טוב של ישראל בעולם: מכחיש שואה, קורא להשמדת ישראל, מקלל ומגדף את המערב בכל הזדמנות ואפילו לא מדבר אנגלית. מבחינת ישראל הוא נכס הסברתי”. עד כמה נכון המשפט הזה יכולנו להיווכח בכינוס השנתי האחרון של האומות המאוחדות. לניו יורק הגיע, חסן רוחאני, נשיא איראני מחייך, מדבר אנגלית רהוטה (הוא הקפיד לשאת נאום בפרסית, אבל התראיין לכל דורש באנגלית בריטית רהוטה שרכש באוניברסיטת גלאזגו), ואפילו אומר לעולם את מה שהעולם רוצה לשמוע: “פניה של איראן לשלום”. מאז הביקור הזה נמצאת ישראל במדרון חלקלק בכל הקשור למערכה הבינלאומית על עצירת תכנית הגרעין האיראנית.
את מה שמכונה, “מתקפת החיוכים”, ניסה ראש הממשלה נתניהו לבלום בנאום חד מצוחצח ומנוסח היטב באו”ם. ספק גדול אם הוא הצליח, נראה שהעולם משווע ליד האיראנית המושטת. המערב רוצה שקט וחיוכים וגם איראן רוצה שקט וחיוכים, כל אחד מטעמיו שלו.
אם יקחו מנהיגי העולם, לפחות אלה הרוצים לעצור את איראן, את נאום נתניהו וליתר דיוק את השאלות שהעלה, השורה התחתונה תהיה ברורה. איראן לא צועדת להשגת נשק גרעיני, היא דוהרת להשיג נשק כזה.
מדוע איראן בונה טילים לטווח 4500 ק”מ?
ראש הממשלה נתניהו הירבה להשתמש במושג המקצועי:
ICBM – INTERCONTINENTAL BALISTIC MISSILES.
כדי להגיע לישראל איראן אינה זקוקה לטיל כזה, מספיק ארסנל טילי השיהאב 3 לטווח 1500 ק”מ, כדי לכסות את כל שטחה של ישראל. אף מדינה לא בונה טיל כל כך מתקדם כדי להטעין עליו עשרות קילוגרמים של חומר נפץ קונבנציונאלי. רק מדינה שרוצה פצצת גרעין, ומעוניינת להרתיע את העולם מפתחת יכולות כאלה.
מה עומד מאחורי העשרת אורניום בכמות גדולה?
איראן נחשבת כיום לאחת המדינות העשירות בעולם בכל הקשור למרבצי גז ונפט. בחישוב מהיר, עתודות הנפט והגז של איראן מבטיחות לה לא רק את התצרוכת העצמית לעשרות רבות של שנים, אלא גם לייצא אותם בכמויות גדולות. אם כך מדוע צריכה מדינה כזו לפתח אנרגיה גרעינית? זאת ועוד. כמות האורניום המועשר לרמה של 20% עומדת כיום על כ-180 קילו. כדי לייצר פצצה אחת זקוקה איראן ל-250 קילו אורניום מועשר ל-20%. התירוץ האיראני להעשרה ל-20% הוא “מחקר גרעיני”. אז הנה ההסבר הפשוט שבמערב מסרבים להבין.
כדי להפעיל כור כזה לחמש שנים נזקקת ליבת הכור ל-30 קילוגרמים אורניום מועשר ל-20%, כלומר לאיראן יש כיום כמות להפעלת חמישה כורי מחקר…
בקיץ 2012 נגעה איראן בגבול 200 קילו אורניום מועשר ל-20%. האמריקנים זיהו בישראל תנועות “חשודות” ומיהרו לשלוח לכאן את מזכיר ההגנה פאנטה, מזכירת המדינה קלינטון והרמטכ”ל האמריקני דמפסי. איראן, הבינה את הרמז, קראה את המפה נכון ומיהרה להסב חלק מהאורניום המועשר 20%, למוטות דלק לכור באיספהאן. תהליך שלמעשה מנטרל את יכולת השימוש הצבאי באורניום המועשר.
מדוע הסתירה איראן מתקני גרעין מהעולם?
מדינה אלמונית דאגה במהלך שנת 2009 להודיע לסוכנות האום לאנרגיה גרעינית – סאב”א, כי באחד ההרים ליד העיר קום התגלו בתצלומי לווין, חפירות חשודות. ההערכה – שהתבררה כנכונה – הייתה כי מדובר ככל הנראה במתקן סודי להעשרת אורניום שאיראן מנסה להסתיר. כאשר באיראן הבינו כי המתקן בפורדו נחשף, שלח הנשיא דאז, מחמוד אחמדיניגאד, הודעה לקונית, על קיומו לוועדה שעמדה להתכנס באותו חודש. אם כך, מדוע מדינה שמעוניינת בפרויקט גרעין למטרות מחקר ואנרגיה, צריכה לבנות מתקן העשרת אורניום בעומק של 70 מטרים מתחת לאדמה, תחת מאות טונות של בטון???
זה לא הכל. כיום מציבה איראן במתקן בפורדו את הצנטריפוגות המתקדמות ביותר שלה. אלה המסוגלות להעשיר את האורניום במהירות גדולה יותר. כלומר, ברגע קבלת ההחלטה לפרוץ לפצצה, פרק הזמן להעשרת האורניום ל-90%, יהיה עכשיו הרבה יותר קצר, ובעיקר, היכולת תהיה מוגנת.
מה קרה בפיצוץ המסתורי בפארצ’ין?
בסיס משמרות המהפכה בפארצ’ין עניין את העולם החל מאמצע שנות ה-2000. בנובמבר 2011 אירע פיצוץ אדיר במקום, ועל פי דיווחים מאיראן נהרג בו בכיר במערך פיתוח הטילים באיראן, קצין בדרגת תת אלוף. מאז חשפו מספר תצלומי לווין את ההרס הרב במקום. אולם, איראן סירבה מאז ועד היום, לאפשר לפקחי האום להגיע למקום בטענה כי לא מדובר באתר הנכלל באתרי הגרעין האיראניים. החשד הוא כי במקום נמצאת מעבדת הניסויים של ה”הדק הגרעיני” ובו מנסים מדענים איראנים לפתח את מנגנון הרכבת הפצצה על טילים בליסטיים.
מדוע דווקא עכשיו הגיעה איראן לשיחות?
מתברר שלמרות שהעולם עוקב אחרי הנעשה באיראן ובמיוחד אחרי השפעת הסנקציות, התמונה בתוך המדינה קודרת הרבה יותר. אמנם יד הברזל של השלטון מצליחה בינתיים להחזיק את המכסה על הסיר החברתי המבעבע, אבל אין ספק שההנהגה מבינה שהמצב רק מחמיר. לכך יש להוסיף את האיום האמריקני הברור לתקוף בסוריה. ריכוז הכוחות האמריקנים בים התיכון היה מסר ברור שארצות הברית נחושה. האייתולות לא טיפשים, והבינו את הרמז. תרחיש דומה אירע ב-2003. אז נשיא אמריקני שש אלי קרב בשם ג’ורג וו בוש, לא היסס לתקוף על סמך מודיעין חלקי/מוטעה את עיראק. באיראן הבינו את הסכנה ממערב, והשעו למשך שנה את פרויקט הגרעין.
מה שמוכיח עד כמה נכונים דבריו של הנשיא האמריקני המנוח תיאודור רוזוולט “דבר ברכות אבל שא עימך מקל גדול”.
