מאת: אמיר בר שלום. אחת המשימות המורכבות ביותר של כוחות יבשה מתמרנים, היא שמירת צירי אספקה פתוחים לכל אורך הלחימה, כדי לשמר רצף פעילות גבוה ככל האפשר. די להציץ בדו”ח ועדת וינוגראד שחקרה את כשלי מלחמת לבנון השנייה, כדי להבין איך נפגע המאמץ ההתקפי של צהל בשל חוסר היכולת לשלוח אספקה רציפה לכוחות הלוחמים. אחד הלקחים החשובים שיושמו ממלחמת לבנון השנייה היה בניית כוחות ייעודיים להובלת אספקת הכוחות. אלא שבניית כוח ייעודי אינה מספיקה, במיוחד כאשר מדובר בכוחות המבצעים איגוף עמוק או אנכי (צניחה). בתרחיש כזה, קשה עד כדי בלתי ניתן להגיע אל הכוח מהקרקע, מה שמותיר רק את אפשרות האספקה מהאוויר. גם בהיבט זה נתקל צה”ל לא אחת בקשיים במהלך המלחמה האחרונה, שכן האיום על מסוקי הסער של חיל האוויר רק הלך וגדל ככל שנקפו ימי הלחימה, עד הפלתו של מסוק היסעור מעל ואדי יעתר בימי הלחימה האחרונים. תמונת ראי לאתגר הזה של מתן שירותי לוגיסטיקה לכוחות קדומניים, ניתן לראות בפעילות של כוחות נאט”ו באפגניסטן. שם, בשל תוואי הקרקע הקשה ופעילות קומנדו באזורים מרוחקים, נתקלים הכוחות לא אחת, בבעיות אספקה. אחד הפתרונות שנבחנו ויושמו הוא צירוף רובוטים לכוח, כדי שיישאו ציוד, מזון ותחמושת. בחברת אלביט הישראלית נמצא בימים אלה בפיתוח פרויקט מצנח ממונע המיועד להנחתת ציוד לכוחות מעבר לקווי האויב. על המצנח ניתן לשלוט מרחוק, או לשלוח אותו למשימה אוטונומית על בסיס מערכת GPS.
מי שלקח את האתגר הזה צעד נוסף קדימה הם כוחות המרינס האמריקנים הפועלים בימים אלה באפגניסטן. החודש ימלאו שנתיים בדיוק להצבתו של המסוק הבלתי מאויש הראשון באפגניסטן, מסוק המשמש לאספקת כוחות בתנאי שטח קשים ומרוחקים. המסוק K-MAX יוצר בשיתוף פעולה של לוקהיד מרטין
ל-Kaman aerospace.
פרויקט K-MAX החל ב-2007 בשיתוף פעולה בין שתי החברות. הפרויקט התבסס על ה-K- MAX, מסוק מאויש של Kaman aerospace שנבנה במיוחד לנשיאת מטען חיצוני על כבל מתכת באורך 23 מטר.
ה-K-MAX המאויש מיועד לכוחות כיבוי אש המטיסים אותו עם סלי מים מיוחדים. שימוש נרחב נוסף ב-K-MAX המאויש הוא העברת בולי עץ כבדים. על פי נתוני החברה ה-K-MAX יכול להוביל ביום עבודה אחד יותר מ-450 טון עצים. המסוק נבנה בתצורה צרה מאד עם חלונות היקפיים, כדי לאפשר לטייס שדה ראייה רחב ככל הניתן בזמן ריחוף במקומות בעייתיים. במבט ראשוני
ה-K-MAX מזכיר מאד את מסוק הקוברה צר האף.
הטכנולוגיה הייחודית של ה-K-MAX עם שני רוטורים עיליים צמודים זה לזה, ללא רוטור זנב, מאפשרת לטייס ריחוף נמוך באזור רווי מכשולים, כמו למשל יערות צפופים. יתרונו הגדול ביותר של ה-K-MAX הוא יכולת הנשיאה שלו. בעומס מלא יכול המסוק הזה לשאת 5.4 טון מטען. יותר מכפול ממשקל המסוק, 2.3 טון. הנתונים האלה גרמו ללוקהיד מרטין לחבור
ל-Kaman aerospace כדי לפתח מסוק ללא טייס.
בשנת 2010 פרסם פיקוד המרינס האמריקני דרישה מבצעית למסוק ללא טייס שישמש לאספקת הכוחות באפגניסטן. הדרישה הזאת הוגדרה כדחופה מאד בשל מספר הנפגעים הגדול בקרב החיילים האמריקנים באפגניסטן. מאז 2008 יותר ממחצית ההרוגים בקרב הכוחות האמריקנים באפגניסטן, נהרגו ממטעני צד שהופעלו לאורך צירי תנועה. ההחלטה שהתקבלה הייתה לצמצם ככל הניתן את התנועה על צירים וכפועל יוצא מכך גם את השיירות הלוגיסטיות. בסוף שנת 2010 הציגו לוקהיד מרטין ובואינג בבסיס YUMA, אריזונה את הפתרונות שלהם. בואינג הציגה את ה-A 160 T, מסוק ללא טייס שנבנה במפעלי החברה ב-MESA, אריזונה.
ה-A 160 T, נפל בביצועים שלו באופן
משמעותי מה-K-MAX. יכולת נשיאה של 1.1 טון ציוד מול 1.36 טון של ה-K-MAX לטווח של 150 מייל ימי. שני המסוקים הציגו יכולת טיסה אוטונומית לנקודות שנקבעו מראש, זאת בנוסף ליכולת ההטסה מרחוק של המפעילים מתחנת קרקע. לאחר ההצגה הראשונית החליט פיקוד המרינס שלא לבחור בין שני המסוקים ולתת לחברות זמן ותקציב לשפר את הביצועים. בואינג קיבלה את החוזה הקטן יותר, 30 מיליון דולר מול 45 מיליון דולר שניתנו ללוקהיד ו-Kaman aerospace. במהלך סדרת הניסויים המקוצרת שנערכה באוקטובר 2011 וערכה חמישה ימים בלבד, המשיך
ה-K-MAX להוכיח יכולות משופרות בהשוואה ל-A 160 T, ולכן הוחלט להכניס אותו לסדרת ניסויי טיסה אחרונים במתאר מבצעי, לפני שישלח לאפגינסטאן. בסוף 2011 הגיעו לבסיס אמריקני בדרום אפגניסטן, שני מסוקי K-MAX מלווים בצוותי מומחים של לוקהיד לסדרת ניסויי טיסה. חמישה חודשים אחר כך כבר הוכנס המסוק לפעילות מבצעית מלאה כשהוא מופעל על ידי כוחות המרינס.
“זוהי דוגמא מצוינת ליכולת אינטגרציה מהירה של מערכות מתקדמות”, סיפר תת אדמירל דיוויד ארשיטזל מפיקוד המרינס באפגניסטן. “בכל פעם שאנחנו עושים שימוש במסוק הזה אני חושב כמה חיים חסכנו בכך שלא הוצאנו עוד שיירה שיכולה להיפגע ממטעני צד מאולתרים”.
בחצי השנה הראשונה שלו באפגניסטאן טס ה-K-MAX 525 שעות, כולן במתאר מבצעי מלא. אחד המסוקים התרסק במהלך אחת הגיחות אבל נותר שלם. פיקוד המרינס לא נידב פרטים על נסיבות ההתרסקות, מעבר למשפט הלקוני כי לא מדובר בסיבות טכניות. טים פוגארטי, מנהל Kaman aerospace סיפר לכתבים בארצות הברית כי המסוק לא היה במשימה מבצעית או בסדרת ניסויים לבחינת הרחבת מעטפת הטיסה והנשיאה שלו. מעבר לכך, הוחלט לתקן את המסוק שנפגע באפגניסטן ולהחזירו לשירות, מה שמצביע כי הנזק שנגרם אינו חמור.
לכן, לנוכח ההצלחה המבצעית, הודיע לפני חודש דובר המרינס כי בפנטגון התקבלה החלטה להאריך את פריסת טייסת המסוקים הבלתי מאוישים באפגניסטן עד לשנת 2014, מועד נסיגת הכוחות האמריקנים מהמדינה. על פי מקורות לא רשמיים בארצות הברית, נשקלת גם האפשרות להמשיך להפעיל את המסוקים באפגניסטן לטובת הכוחות המקומיים, גם אחרי הנסיגה האמריקנית.
“בזכות המסוק הזה אנחנו יכולים לשמור כיום על רציפות תפקודית גדולה יותר מאשר בעבר”, סיפר תת אדמירל ארשיטזל בסיכום השנתי של פעילות המרינס באפגניסטן לשנת 2012.
“בעבר החלטנו פעמים רבות לבטל גיחות אספקה מאוישות בשל הסיכון שבהן, כיום עם ה-K-MAX אנחנו יכולים להוציא יותר גיחות אספקה בתנאי מזג אוויר קשים מאד”.
לאור הדברים הנחרצים האלה ושביעות הרצון מביצועי K-MAX גוברים הקולות בארצות הברית להמשיך ולהצטייד במסוק. ועדת הכוחות המזוינים בקונגרס אפילו האיצה בצבא האמריקני,
ה-ARMY, לצאת לתכנית משלו לבניית מסוקי אספקה בלתי מאוישים.
המרינס בוחנים עתה אפשרות להרחבת תכנית ה-K-MAX ולהצטייד ב-16 מסוקים נוספים. התכנית ממתינה בינתיים לאישור תקציבי…לנוכח הקיצוץ הנרחב בתקציבי הרכש הביטחוני בארצות הברית.
