ציפורים נודדות, מטוסים ומה שביניהם

אמיר בר-שלוםמאת: אמיר בר שלום. “בדצמבר 1988, ביום סוער וגשום, יצא סגן ר’ לטיסת אימון במטוס F 16A. מטוס זה מכונה בחיל האוויר “נץ”. הוא היה מספר שתיים במבנה שטס מעל מדבר יהודה במהירות של 800 ק”מ לשעה, בגובה של כ-200 מטרים מעל לפני השטח. סגן ר’ הבחין לפתע בגוש שחור ענק המגיח לעבר חופת המטוס. “בתחילה לא הבנתי במה מדובר” סיפר, “אחר כך הבחנתי שזו ציפור. רק מאוחר יותר התברר לי, שזה היה עיט סלעים (עוף דורס גדול, שמוטת כנפיו מגיעה עד 2.30 מטרים). הייתי בטוח שהמפגש בינינו בלתי נמנע. או שאני נכנס בו, או שהוא נכנס בי. בשנייה האחרונה נמנעה הפגיעה. הוא חמק מצד שמאל שלי לכיוון הכנף. חשתי צמרמורת. הייתה לי תחושה מוקדמת שאני הולך לחטוף. פתאום ראיתי מול החופה ציפור שנייה, בדיוק מאותו הסוג. חשבתי שזהו זה – אני גומר. אבל היא לא שברה את החופה, אלא עברה בדיוק מתחתיי אל עבר המנוע. בתא הטייס לא שומעים דבר. אתה יושב מוגן בתוך בועה ומקשיב לשקט התהומי שמסביב. פתאום נשמע פיצוץ אדיר. המנוע השמיע צריחת מוות, חריקות איומות ורעש של עצירה. היה לי ברור שהמנוע הלך. באתו רגע ידעתי, שעליי לעשות שתי פעולות במהירות: לנסוק – כלומר למשוך בסטיק כדי להתרחק מהאדמה, ולדווח למבנה בקשר. תוך רגע התברר לי, שגם את זה אני לא יכול לעשות אחד מלהבי המנוע שנפגע פוצץ מכלי דלק ושמן, הבקיע חור במעטפת המטוס וגרם להרמת האף של המטוס כלפי מעלה. המטוס החל להסתחרר, ובמצב כזה צריך לנטוש. הייתי צריך להפעיל את כיסא המפלט על ידי משיכת הידית הנמצאת בין הרגליים, פעולה שאמורה להיות פשוטה, אבל לא יכולתי לבצע אותה. נכנסתי לבלק- אאוט… לא ברור מאיפה הצלחתי לגייס את הכוחות, פתאום הצלחתי לגרור יד אחת אל ידית ההפלטה ומשכתי”.

התיאור המצמרר הזה לקוח ממאמרו של ד”ר יוסי לשם, מומחה לנדידת ציפורים במגזין “טבע הדברים” שהתפרסם
ב-1997. ד”ר לשם, מהמחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, משמש כיום יועץ מיוחד של חיל האוויר בעניין. במהלך השנים בחן חיל האוויר מספר דרכים להתמודד עם מיליוני הציפורים שעוברות כל שנה בשמי ישראל. אחד הפתרונות היה הצבת מכ”מ מיוחד שיאתר וימפה את תנועת הציפורים בזמן אמת. המכ”מ מתוצרת רוסיה, שמוצב במוזיאון “יד לשריון” בלטרון, מזהה את תנועת הציפורים ומעביר התראה למרכז השליטה של חיל האוויר. סיפורו של המכ”מ מעניין לא פחות. בשנת 2003, אחרי מחקר של כמה שנים אותר אתר איזור לטרון כנקודה הטובה ביותר, שבה ניתן לחלוש על תנועת הציפורים מצפון ועד דרום. הבעיה הייתה, איתור מכ”מ זול שיתאים לצורך הזה.
הפתרון הגיע מכיוון לא צפוי. ד”ר לשם מצא בארץ עולה חדש, ד”ר ליאוניד דניביץ (תת אלוף במיל. בצבא הרוסי), קלימטולוג – מדען אקלים, שהיה אחראי בברית המועצות על הפעלתם של 47 מכ”מי מזג אוויר. ד”ר דניביץ ניצל את קשריו במולדתו לשעבר ואיתר מכ”מ מסוג, MRL-5 אשר במקורו היה מכ”ם מטאורולוגי למעקב אחר תופעות מזג האוויר. הרוסים אפילו נתנו הנחה משמעותית לחבר לשעבר ובמקום 1.2 מיליון דולר שדרשו עבורו, הוא נמכר
ב-20,000 דולר למשרד הביטחון שהעביר אותו ממולדובה למרכז הישראלי לחקר נדידת ציפורים. על פי המרכז הישראלי לצפרות: “ההישגים במחקר המשותף עם חיל האוויר, הקטינו את התאונות מציפורים נודדות ב-76% וחסכו מאז 1984 כ-480 מליון דולר לתקציב הלאומי ובלא להתייחס לחיי הטייסים”.
אבל בחיל האוויר הישראלי כמו גם בחילות אוויר נוספים בעולם מחפשים עדיין פתרונות יצירתיים כדי למנוע את המפגש המסוכן הזה, לא רק באוויר, אלא גם על מסלולי ההמראה והנחיתה. הדרכים שנוסו היו מגוונות מאד ויצירתיות מאד: ירי בתותח או ברובה זיקוקים, השמעת קלטות של קריאות אזהרה, איסוף קינים מצידי מסלולים, ואפילו שימוש בבזים מאולפים, כדי שיצודו את הציפורים. אף אחת מהשיטות הללו לא הביאה לשיפור משמעותי. בשנת 2001 הביא ד”ר ניקולאס קרטר, ווטרינר אמריקני את “שדו”, כלבת הבורדר קולי שלו לבסיס חיל האוויר ברמת דוד. “שדו” אומנה לרוץ ליד המסלולים ולהבריח את להקות הציפורים. לישראל היא הגיע אחרי שהדגימה את היכולות שלה במספר שדות תעופה בעולם, כולל בבסיסי חיל האוויר האמריקני.
“הכלבים המאולפים מתרוצצים במהלך שעות היום, ולעיתים גם בלילה, במשמרות של עד 12 שעות, ומבריחים את הציפורים”, הסביר ד”ר קרטר לביטאון חיל האוויר. “הזן המתאים ביותר למשימה הלא שגרתית הם כלבי הבורדר-קולי, הידועים בעודף האנרגיה שלהם”. עד היום משתמש חיל האוויר בכלבים האלה שמלווים במאלפים, כדי להשגיח שלא ירוצו בטעות לאחד המסלולים בשעת המראה.
אחד הפיתוחים המעניינים להברחת ציפורים ממסלולי נחיתה והמראה שהוצג לאחרונה בארצות הברית הוא ה-Avian Infrasound Non-lethal Denial System, של חברת Technology International מלהפלייס, לואיזיאנה. המערכת , אמורה להפחיד את הציפורים באמצעות שימוש בגלי קול בתדר נמוך – INFRASOUND, שאוזן האדם אינה יכולה לקלוט. הגרסה הניסיונית של המערכת משתמשת בגלאי קול המזהה להקות ציפורים קרבות, ומפעיל סדרה של סאב וופרים (רמקולים המיועדים להשמעת צלילים בתדרים נמוכים) המייצרים קול בעוצמה גבוהה ותדירות נמוכה. המערכת הצליחה לסלק ציפורים במבחנים, ולפי Technology International, אמורה להיות זמינה לשימוש בשוק תוך שנתיים. המדענים שפיתחו את המערכת התבססו על מחקר שבחן את יכולת הציפורים לזהות סערות מבעוד מועד ולהימנע מלעוף בסביבתן. התברר שאת הסערות הקדימו גלי קול בתדר נמוך מאד – INFRASOUND, שנקלטו היטב על ידי הציפורים. מפתח המערכת, ד”ר עבדו חוסייני טוען כי בתוך שנתיים תוכל המערכת להיות זמינה וישימה, וניתן יהיה לעשות בה גם שימושים אזרחיים, כמו למשל הברחת להקות יונים מכיכרות הומות אדם.
ובחזרה אלינו. עד היום איבד חיל האוויר 11 מטוסים ושלושה אנשי צוות אוויר בהתנגשות כלי טיס עם ציפורים. במקרה האחרון לפני שנה, היה זה טייס “בז” F 15 מתל נוף שהתנגש בלהקת עגורים והצליח להנחית חזרה את המטוס שנפגע קשה ועד היום לא חזר לכשירות טיסה. במפקדת השליטה של חיל האוויר הוקם לאחרונה חמ”ל מיוחד שעוקב ומרכז את תנועת הציפורים היומית מעל שמי המדינה ומעביר את המידע הרלוונטי בזמן אמיתי לבסיסים. בראש “מדור צפרות ובטיחות אווירית” במטה חיל האוויר, עומד רס”ן עודד, נווט ובעל תואר שני בזואולוגיה.
“במוקד הציפורים שלנו בבור, אנחנו בונים את הפאזל – התמונה האווירית של נדידת הציפורים במרחב”, תיאר עודד את אופן הפעלת החמ”ל החדש בראיון לאתר צה”ל. “כרגע יש לנו שני מכ”מים עיקריים שמכסים את אזור הצפון והדרום, ואנחנו בתהליכי רכש של מכ”ם נוסף שיאפשר לנו לכסות שטח רציף יותר של המרחב האווירי. אין לנו יכולת להשפיע על תנועת הציפורים, לכן אנחנו מנסים להפריד בין הציפורים והמטוסים בזמן ובמרחב”.

אמיר בר-שלום

תגובות סגורות