חדשות היום

תחרות מדעית או מדע תחרותי

תחרות מדעית או מדע תחרותיאמיר בר שלום

אחת מאבני היסוד של כלכלה חופשית היא התחרות. את העיקרון הזה מתורת הכלכלה העתיקה לא מכבר הסוכנות המרכזית למחקר ופיתוח צבאי DARPA – Defense Advanced Research Projects Agency, שהחליטה לערוך תחרויות בין ממציאים. מה שהחל לפני עשר שנים כגימיק הפך כעבור עשור לשיטת פעולה. לפני עשר שנים הכריזה DARPA על תחרות פתוחה לרכבים בלתי מאוישים בעלי יכולת נסיעה אוטונומית, כלומר הרכב אמור לזהות את תנאי השטח ולהתגבר באופן עצמאי על מכשולים. תנאי התחרות היו לבנות רכב – כאמור אוטונומי לחלוטין – שיעבור את 142 המיילים במדבר שבין בארסטוו קליפורניה לפרים, נבאדה. לדרך יצאו ב-13 במארס 2004 עשרה רכבים של יצרנים שונים. המנצח בתחרות אמור היה לקבל פרס של מיליון דולרים להמשך פיתוח. מטרת הפרויקט הייתה להאיץ את פיתוח כלי הרכב הבלתי מאוישים, מתוך כוונה להכניסם לשירות עד כמה שיותר מהר בסביבה מאוימת מטענים ומכשולים. בעניין זה צריך לזכור כי מדובר ב-2004, השנה שבה ארצות הברית ממשיכה לדמם בעיראק ואפגניסטן, ונכשלת בהתמודדות מול הטרור והגרילה.
מבחינת DARPA זו הייתה הפעם הראשונה שבה היא פנתה לקהל הרחב בפרויקט מסוים, ולא התבססה על הידע שלה ושל התעשיות הביטחוניות בלבד. אלא שהניסיון הראשון נחל כשלון חרוץ. אף אחד מרכבי השטח שהתחילו את המרוץ בקליפורניה לא הגיע לקו הסיום. הרכב שהגיע “הכי רחוק” בתחרות עבר מרחק של 7.5 מייל.
“הניסיון הזה לא היה כשלון”, מספר סגן אלוף סקוט וודל, נציג המארינס ב-DARPA.
“זה למעשה היה ניסיון מוצלח מאד מבחינתנו ליצור מוקד ידע, קהילה של בעלי ניסיון בתחומים שונים למטרה משותפת. ראינו מדענים, מכונאים וחובבי רכב שעובדים בחצר האחורית, מתגייסים לפרויקט. ה”מחשבה הטרייה” – חוצת מוסכמות וגבולות, שהם הביאו, כל אחד מזווית הראייה שלו היוו למעשה את הניצוץ שהדליק את התהליך כולו”.
ב-DARPA לא התייאשו והמשיכו במאמצים להרחיב את הידע והניסיון בכל הקשור לכלי רכב אוטונומיים – בלתי מאוישים. מיד עם סיום המרוץ הראשון הכריזה DARPA על מרוץ נוסף, שנערך שנה וחצי אחר כך. הפעם, על סמך ניסיון העבר הצליחו 5 קבוצות מתוך 195, לסיים את המסלול שקוצר ל-132 מייל במדבריות נבאדה. הקבוצה שניצחה וזכתה, הייתה חבורת סטודנטים צעירה מאוניברסיטת סטנפורד. הרכב שבנתה הקבוצה, עבר את המרחק ב-6 שעות, 53 דקות וזיכה את המתכננים בפרס של 2 מיליון דולר. שנתיים אחר כך ב-2007 העלתה DARPA את הרף ודרשה רכב שיסע בסביבה עירונית, יציית לחוקי התנועה ויתגבר על מכשולים לא צפויים בתנועה. 6 קבוצות מתוך 11 שניגשו, סיימו את התחרות, המנצחת הייתה קבוצה מאוניברסיטת “קארנגי מלון”.
בנייר עמדה שהוציאה DARPA בימים אלה, לא שוללים קשר ישיר בין שלוש התחרויות לפיתוח המואץ בשנים האחרונות של כלי רכב אוטונומיים למשימות צבאיות. באופן עובדתי רוב הצבאות המתקדמים בעולם מפעילים כיום כלי רכב בלתי מאוישים אם כי רובם נשלטים מרחוק כך שאינם עונים להגדרת היכולת האוטונומית.
כיום מפתחת חברת המשאיות האמריקנית OSH KOSH משאית בלתי מאוישת לחיילי המארינס. המשאית מזכירה מאד במראה החיצוני שלה את ה”ריו” הצה”לי. הרעיון המבצעי שעומד מאחורי הפיתוח הוא בניית כלי רכב לא מאוישים – אוטונומיים, כלומר ללא מפעיל מאחור – NOT MAN IN THE LOOP. בהצגת אב הטיפוס בשנת 2011, סיפר ג’ון בק, ראש הפרוייקט ב-OSH KOSH כי הכוונה היא לשלב את הרכב האוטונומי בשיירות מאוישות ולשלוח אותן כגשש קדמי בצירים מאוימים, או לחילופין להטעין עליהן תחמושת נפיצה ולהפריד אותן משאר השיירה. “הרעיון הוא ליצור בינה מלאכותית של המערכת שתדע להבחין בתופעות חשודות, לאפיין אותן ולקבל החלטות בהתאם”.
דוגמא בולטת נוספת לשילוב שבין התעשיות, האקדמיה והצבא, היא
ה- – Ground Unmanned Support Surrogate הרכב הבלתי מאויש שמשמש את המרינס במשימות עומק. ה-GUSS פותח במעבדות המרינס על יד מהנדסים אזרחיים בשיתוף מדעני הצי. ה-GUSS נחשב לכלי רכב אוטונומי לחלוטין המצויד במערכת סנסורים ויזואליים ואלקטרוניים וכן במערכות ניווט מבוססות GPS. בנוסף ליכולת האוטונומית שלו, יכול מפעיל אחורי ל”השתלט” על כלי הרכב ולהסיע אותו בשלט רחוק.
הצלחת DARPA GRAND CHALLENGE הביאה להעתקת דפוס הפעולה הזה גם לפתרונות טכנולוגיים נוספים. בימים אלה עורכת DARPA שלוש תחרויות בתחומים שונים:
• THE SPECTRUM CHALLENGE – תחרות שבה אמורים המתחרים להציג פרוטוקול רדיו שיפעל באופן אופטימאלי בסביבה רוויית אותות אלקטרונים. התחרות שנערכה בסוף מרס הייתה בשיטה של שני מתמודדים, האחד מול השני, כאשר כל אחד מהמתמודדים אמור להפריע לאחר ובמקביל לשדר באופן רציף את האותות שלו. הזוכה עדיין לא הוכרז.
• DARPA ROBOTICS CHALLENGE – תחרות שבה DARPA מבקשת מחברות מסחריות להציג פתרונות רובוטיים הפועלים באופן עצמאי בסביבה מוכת אסון: רעידות אדמה, קריסת מבנים, אזורים אפופי עשן ואזורים בעלי עבירות קשה. התחרות כללה שלושה שלבים שבהם מסוננים בכל פעם מספר מתמודדים. המתחרים היו יכולים ללמוד ואפילו לשתף פעולה עם צוותים מתחרים במטרה להתגבר על קשיים טכנולוגיים. בין שאר הדרישות שהעלתה DARPA היו יכולת נהיגה עצמאית של רובוט בכלי רכב, כשהוא עוקף מכשולים מקריים הנקרים בדרכו. מבחן נוסף היה סגירת ברזי צינורות בחדרי מכונות – לקח שנלקח למשל מאסון הכורים הגרעיניים בפוקושימה יפן, שנפגעו מגל הצונמי וכן יכולת התמצאות במרחב נתון, כלומר ירידה מרכב וכניסה למבנה. התחרות הזאת נכנסה לשלב השלישי והאחרון שלה, ובקרוב אמורים DARPA ומשרד ההגנה האמריקני ששותף בפרויקט להכריז על המנצח ואולי גם על הזוכה במכרז הרובוט המציל הראשון.
• THE CYBER CHALLENGE – תחרות שבה אמורים המתחרים להציג מערכות הגנה שיפעלו באופן עצמאי להגן על תשתיות חיוניות מבוססות רשת. הפתרון הנדרש מורכב משלושה חלקים: זיהוי מיידי של חדירת גורם עויין לרשת ונטרול מיידי שלו, זיהוי מוקדם של איומים ברשת ובנוסף בטחון מידע – פיקוח רציף יומיומי על פעולת הרשת ומניעת זליגת מידע החוצה.
עד כמה מוצלח דפוס הפעולה הזה של DARPA, קשה מאד להעריך, אם כי ריבוי הפרויקטים מעיד כנראה על דרך מוצלחת להגיע לפוטנציאל טכנולוגי גדול ולא ממומש. מעבר לכך אין ספק שמדובר בפתרון כלכלי, זול ומשתלם, בהשוואה לתהליכי מחקר ופיתוח בארגונים גדולים.

תחרות מדעית או מדע תחרותי

תגובות סגורות