בעוד משרד ההגנה האמריקני מקדם תכנית עתירת תקציב לפיתוח מפציץ חמקן עתידי (Long-Range Strike Bomber), ממשיך חיל האוויר האמריקני בסדרת שדרוגים למפציצי השטח הוותיקים ביותר שלו
ה-B52. המפציץ הענק שנמצא בשירות הצבא האמריקני משנות החמישים, מוטס היום בידי צוותים, שיכולים להיות הנכדים של הצוותים הראשונים. אם הסבים פתחו את דלתות המטוס והטילו עשרות רבות של פצצות ברזל טיפשות, הרי שהיום הנכדים אמורים ללחוץ על כפתור והנשק המדויק כבר יעשה את דרכו אל המטרה באופן עצמאי לחלוטין בדיוק של סנטימטרים.
השדרוג שנעשה על ידי חברת בואינג, שיפר את היכולת לשאת חימוש חכם בתא הפצצות ולהקטין את צריכת הדלק. בלקט מחקר ופיתוח של משרד הביטחון שפורסם בחודש פברואר האחרון נאמר כי השדרוג שבוצע מבוסס על משגר פצצות סובב אשר מותקן בתוך תא הפצצות ומאפשר להטיל חימוש חכם מסוגים שונים – פצצות מונחות לייזר, פצצות מונחות GPS, טילי שיוט ועוד. עד כה נישאו הפצצות החכמות בחלקן, על נקודות התליה החיצוניות, מה שהגדיל את הגרר וגרם לעלייה בצריכת הדלק. טיסה בכנף “נקייה” מקטינה את צריכת הדלק ב-15% ומאפשרת זמן שהיה ארוך יותר באזור המטרות, תדירות נמוכה יותר לתדלוק אווירי והגדלת היעילות המבצעית.
מעבר ליתרון בחסכון הדלק הותאמו תאי הנשיאה הפנימיים לחימוש מגוון. לפני השדרוג, נאלצו מפעילי המטוס לבצע התאמות מיוחדות בכני הנשא החיצוניים מתחת לכנפיים, בכל פעם שהגיע אמל”ח חדש.
בניסויים שנערכים בימים אלה בבסיס חיל האוויר אדוארדס בקליפורניה נבחנת בין היתר הטלה של חימוש כמו Joint Direct Attack Munition ו-Joint Air to Surface Stand-Off Missile, כמו גם המטעה המכ”מי המתקדם Miniature Air-Launched Decoy.
לדברי אנשי חיל האוויר השדרוג מאפשר להרחיב את טווח היישומים המבצעיים של המפציץ האסטרטגי הוותיק ומאפשר לו לשמש בתפקיד של סיוע קרוב ללוחמים על הקרקע מצד אחד ומצד שני לשאת שמונה טילי שיוט בתוך תא הפצצות לתקיפה אסטרטגית בטווח גדול.
“אין ספק שהרחבנו באופן משמעותי את יכולותיו של המטוס הוותיק הזה” אומר למגזין GIZMAG סרן ראיין הפרון, טייס B52 מטייסת הניסוי 419, של חיל האוויר האמריקני. “השילוביות שלנו עם כוחות קרקע השתפרה משמעותית ומעבר לכך גם היכולות האסטרטגיות. עצם העובדה שיש לנו היום יכולת מתקדמת להפצצות לילה יחד עם השילוב של נשיאת שמונה טילי שיוט, מציבה את המטוס הזה במקום אחר”.
כאמור לצד השדרוג של מערך ה-B52 הוחלט בחיל האוויר האמריקני על פיתוח מפציץ אסטרטגי חדש שיחליף את ה B2 החמקן. ב-B2 התגלו בשנים האחרונות מספר תקלות, בעיקר ביכולת החמקנות שלו. התופעה הזאת הצריכה את חיל האוויר האמריקני לטיפולי אחזקה יקרים מאד וארוכים יחסית, מה שפגע בזמינות המבצעית של המטוס. מזכיר ההגנה הקודם, צ’אק הייגל, הוא שהחליט על האצת הפיתוח של המפציץ החדש. במהלך שנת 2015, אמור חיל האוויר האמריקני לבחור בין הצעות צוות משותף של “בואינג” ו”לוקהיד מרטין” לזו של “נורתרופ גרומן”. התוכנית הנוכחית, LRS-B, שמה דגש על שימוש בטכנולוגיה מוכחת כדי לקצר ככל האפשר את זמני הפיתוח. הדרישות כוללות טווחי טיסה ארוכים, חמקנות גבוהה, יכולת לשאת נשק גרעיני ואפשרות טיסה ללא טייס. בנוסף הוגבל מחירו של כל מטוס והוא אמור לעלות, עד 500 מיליון דולר. אין זה סוד שבמיוחד בשנים האחרונות של התנהלות במשבר תקציבי חריף, עלויות הפיתוח וההצטיידות הן קריטיות עבור משרד ההגנה האמריקני. חיל האוויר התכוון בתחילה להצטייד ב-132 מפציצי B2, אח”כ ירד המספר ל- 75 ובסופו של דבר נרכשו 21 מפציצים בלבד. העלות המשולבת של פיתוח והצטיידות לכל מטוס B2, הגיעה ל-2.2 מיליארד דולר.
נקודה חשובה נוספת היא שיפור התחזוקה של כל מטוס. לדברי מומחים מטוס B2 נדרש ל-18 שעות תחזוקה על כל שעת טיסה וזאת כאמור בעיקר כדי לתקן פגמים בציפוי המטוס, הפוגעים ביכולת החמקנות שלו.
בכוונת חיל האוויר האמריקני להתחיל בתהליך ההצטיידות במפציץ החמקן החדש לקראת 2030, כאשר התכנון הוא שהמערך החדש יפעל במקביל למערך מטוסי ה-B2 שמתוכננים להישאר בשירות עד שנת 2040.
“מבחינת טכנולוגית אין שום בעיה לעמוד בתאריך היעד הזה של תחילת ההצטיידות “אומר מארק גייזינגר, מומחה ליישום תקציבי פיתוח וטייס קרב לשעבר, בראיון למגזין defense one.
“אם יהיו בעיות בפרויקט הזה אני צופה אותן דווקא בצד התקציבי/מימוני. אין ספק שחיל האוויר והפנטגון מבינים את חשיבות הפרויקט לנוכח הזדקנות מערך מטוסי ההפצצה החמקנים ולכן סביר להניח שנראה הסטות מתקציבי פיתוח אחרים ולו רק כדי להאיץ את הפרויקט”.
במהלך ביקור הפרידה שלו בבסיס חיל האוויר האמריקני WHITEMAN במיזורי, הדגיש מזכיר ההגנה הייגל, כי פיתוח מפציץ חדש הכרחי לארצות הברית, בכדי לשמר יכולת פעולה חשאית בגזרה האוקיינוס הפסיפי. “זה ישמור את יכולת ההרתעה האמריקנית באזור הזה ל-25 השנים הבאות”, הוא אמר לעיתונאים שנלוו אליו בביקור.
הכוונה הראשונית של חיל האוויר האמריקני הייתה להצטייד במטוס החדש כבר ב-2018, אבל בשל הדרישות הייחודיות, התברר שהדבר אינו אפשרי ויקר מאד. זו גם הסיבה שבדרישות הראשוניות של המכרז, הוחלט להתבסס על שיפור טכנולוגיות קיימות ומוכחות.
“ה-F117, המטוס החמקן הראשון היה למעשה פורץ דרך ביכולת החמקנות שלו”, ממשיך גייזינגר.
“אחר כך הגיע ה-B2 היקר מאד, עם הרבה מאד שיפורים וטכנולוגיה מתקדמת יחסית לשנות ה-80 וה-90 וכל שכן בהשוואה
ל-F117″. גייזניגר רומז לכך שתקציבי פיתוח בלתי מוגבלים והרפתקאות טכנולוגיות זוללות תקציב כבר אינן אפשריות במציאות הנוכחית של קיצוץ חד בתקציבי הביטחון האמריקנים.
בעניין זה צריך להדגיש כי הפנטגון “נכווה” שוב עם פרוייקט ה-F35, שמחירו האמיר באופן משמעותי ביחס לתכנון הראשוני וזו הסיבה להתמקדות בשיפור היכולות הקיימות בפרויקט ה-LRS-B.
תקציב ההצטיידות במטוס החדש כבר “נצבע” בהצעת התקציב שהגיש ממשל אובמה לקונגרס בחודש פברואר האחרון.
