ארטילריה מתקדמת

מלחמת לבנון השנייה הייתה בבחינת אבן דרך היסטורית למערך הרקטות של צה”ל, המוכר בכינוי ה”מנתץ” והלועזי – multiple launch rocket system. המערך שהוקם בצה”ל בשנת 1994, השתתף בפעילות המבצעית הראשונה שלו רק 12 שנים אחר כך, במהלך מלחמת לבנון השנייה. השימוש במערך ה-MLRS במלחמה, גרר לימים ויכוח נוקב שעיקרו היה “מי נתן את ההוראה” (ברוח עסק הביש). הרמטכ”ל דן חלוץ טען אחרי המלחמה כי לא הוא נתן את ההוראה להשתמש באמצעי הלחימה הזה, וכי ההפעלה שלו נעשתה ללא ידיעתו. הויכוח הפנימי בצה”ל פרץ אחרי דוח של האום, שבו טען הארגון כי בלבנון נמצאו עשרות אלפי פצצות מצרר זעירות שלא התפוצצו ויצרו אזורים שלמים במדינה, שלא ניתן להגיע אליהם. בתחקירים שאחרי המלחמה התבררו גם המספרים של רקטות ה”מנתץ”: 1800 רקטות מצרר נורו לעבר לבנון – בתרגום לפצצות מצרר זעירות, מדובר בקרוב ל-4 מיליון יחידות שפוזרו בשטח, חלקן כאמור לא התפוצצו.
לקחי מלחמת לבנון יושמו מהר מאד ביחידת ה”מנתץ” וכיום מורכב המערך הזה מרקטות מתקדמות יותר מתוצרת תעש, רקטות הרמ”מ – רקטה מתקנת מסלול ורקטת ה”רומח” המתקדמת יותר. ה”רומח”, שנכנסה לשירות בשנה שעברה נחשבת למדוייקת מאד. היא מיועדת לירי לטווחים רחוקים של עד 35 ק”מ, ברמת דיוק של פחות מעשרה מטרים. הדיוק של הרקטה מושג באמצעות מנגנון מבוסס GPS. היעד שהוגדר לרקטה החדשה בדרישה המבצעית (דמ”צ) של צה”ל, הוא יכולת לפגוע בבניין בן שתי קומות או במטרת אדם מן הטווחים האלה – כך שהרקטה תהיה יעילה גם בלחימה בסביבה אורבאנית צפופה.
נושא דיוק הארטילריה מעסיק לא רק את ישראל. ברוב צבאות העולם מתלבטים כיצד להפוך את הנשק הסטטיסטי היקר ליעיל יותר, מדוייק יותר וזול יותר. בנוסף לכך האמנה נגד שימוש בפצצות מצרר מצריכה צבאות רבים לחשוב על אמצעי לחימה חלופיים שכן השימוש במצרר אינו חוקי יותר. את אחד הפתרונות המעניינים הציגו ברבעון השני של 2015 חברות בואינג האמריקנית וסאאב השבדית. הפתרון שנסקר בהרחבה בלקט הבטחוני של מפא”ת, ועיקרו ניסוי שיגור מוצלח של פצצת מטוס מונחיית מסוג GBU 39 ממשגר MLRS קרקעי: – Ground Launched Small Diameter Bomb.
בבואינג סבורים שהדבר יקנה לכוחות היבשה יכולת חדשה לתקיפת מטרות שעד כה נדרש להפעיל מטוסי או מסוקי קרב לתקיפתן. העובדה שבמערכה המודרנית, הא-סימטרית זמן חשיפה של מטרה נמדד בדקות ספורות, מחייבת “סגירת מעגל” מהיר. לכן בפתרון הנוכחי בעזרת ה-GLSDB, הארטילריה מסוגלת לספק סיוע באש בכל שעות היום והלילה ובכל מזג אוויר. מה שמאפשר לכוחות הקרקע אמצעי אמין, זמין ומדוייק.
במספר ניסויים שנערכו בצפון שבדיה שוגרה הפצצה, שמשקלה 250 ליברות, ממשגר MLRS נייח. מיד אחרי השיגור נפרסו הכנפיים והסנפירים, הפצצה הפעילה את מנגנון ההנחייה מבוסס
ה-GPS וביצעה מספר תמרוני טיסה. בנוסף להתאמת פצצת ה-GBU, הודיע בואינג כי גם את הרקטה המשגרת, M26, שנשאה בעבר רש”ק של פצצות מצרר, ניתן יהיה להסב ליעוד החדש, מה שמהווה תמריץ כלכלי גדול, שכן הלקוח לא צריך לרכוש מערכים חדשים, אלא לשדרגם בלבד.
“הפצצה עצמה מוכחת מבצעית וזמינה בשוק וכך המערכת היא מאד טובה מבחינת עלות/יעילות”, אומרת בט קלובה, סגנית נשיא בואינג – מערכות נשק וטילים. “בואינג וסאאב מביאות עימן ידע גדול וניסיון רב בכל הקשור למערכות נשק מונחות, כך שמבחינת אמינות ויעילות הלקוח לא לוקח כאן סיכון”. בבואינג וסאאב הגדירו בתחילת הפרוייקט זמני אספקה קצרים מאד, בכדי לחדור לשוק במהירות. ההערכה היא כי זמני האספקה עומדים על טווח של 12 עד 24 חודשים מרגע חתימת העיסקה. “לא מדובר כאן במצגת POWER POINT , מדובר כאן במוצר קיים ומוכח” , מסכמת קלובה.
ב-GLSDB ניתן לטעון במשגר אחד 12 פצצות (6 בכל פוד), והפצצה יכולה להגיע לטווח 150 ק”מ, לתקוף ישירות או לשוטט מעל איזור המטרות. אין ספק שמדובר כאן ביכולת פורצת דרך ” אמר יורגן יוהנסון, נשיא החטיבה העיסקית של סאאב.
“העובדה שלקחנו נשק סטטיסטי (רקטות ה-MLRS הישנות) והפכנו אותן למדוייקות (מונחות GPS) וקטלניות במחירנמוך יחסית , היא בבחינת קפיצת מדרגה. עם המערכת הישנה אי אפשר לירות 360 מעלות ולפגוע במטרה מעבר להר, עם ה-GLSDB, זה אפשרי, זמין וזול יותר”.
בשתי החברות אישרו כי נציגים של צבא ארצות הברית נכחו בניסוי שנערך בחודש פברואר השנה וכי גורמים במשרד ההגנה האמריקני כבר החלו לבחון את המערכת, אם כי עדיין לא התקבלה החלטה בעניין.
לגבי ישראל נראה כי הפיתוח של רקטת ה”רומח” דומה מאד להסבה שעשו בואינג וסאאב ולכן סביר להניח שצה”ל, בשלב הזה נמצא מחוץ לרשימת הלקוחות הפוטנציאליים. חיזוק לכך ניתן לראות בפיתוח הנוכחי של תעש, רקטת ה”אקסטרא”, המתוכננת להיות משוגרת גם היא מפלטפורמת ה”מנתץ”. ה”אקסטרא” היא רקטה בקוטר של 300 מ”מ, בעלת משקל של 120 ק”ג, לטווח של עד 150 קילומטרים. אחד מכיווני הפיתוח הוא לצייד את האקסטרא במערכות ניווט מתקדמות, ללא תלות במערכות הניווט הלוויניות GPS.
בבואינג החלו את פרוייקט שינוי הפלטפורמה של ה-GBU 39 כבר בשנת 2011, וכעבור חצי שנה הצטרפה סאאב. הכוונה היא שסאאב תשווק את המערכת לכל הצבאות האחרים מלבד האמריקני, כאשר המיקוד שלה יהיה כמובן בכוחות הקואליציה שפועלים באפגניסטאן, המפרץ הפרסי והמזרח התיכון.