זהר זיסאפל, ואחיו יהודה, כבר הפכו מזמן לשם נרדף להייטק מתוצרת כחול לבן וסמל לאבות המייסדים ומהגורמים הבולטים להפיכתה של ישראל לאומת סטארט-אפים ומעצמת הייטק. בראיון עם זהר זיסאפל, הוא מנתח מגמות, מציץ בטרנדים הטכנולוגיים החמים ומגלה ממה הוא הכי נהנה. ובשורה תחתונה: ההייטק לא נגמר ולא הולך להגמר, הוא אומר
מחלון הזכוכית הגדול במשרדו של זהר זיסאפל, במגדלי זיו ברמת החייל, ניתן לראות את הכביש הסואן המוביל מדי יום אלפי אנשי הייטק אל המשרדים ומתחמי העבודה שם צומחים בימים אלה סיפורי ההצלחה הבאים. זיסאפל, מרשה לעצמו להגניב חיוך קטן של שביעות רצון כשהוא מביט למטה. 40 שנה שהוא חלק בלתי נפרד מ״תעשיית ההייטק הישראלית״, ויש שיגידו שהוא ואחיו, יהודה, הם שם נרדף להייטק מתוצרת כחול לבן. היה זה ב-1981 עת הפכו שני האחים ילידי תל אביב, ליזמים הסדרתיים הראשונים של ההייטק הישראלי, כשהקימו את חברת רד (אז, רד תקשורת מחשבים) ועם השנים היו לאחד המעסיקים הגדולים בענף, עם כ-4500 עובדים, המפתחים, מייצרים ומשווקים פתרונות עבור מגזרים שונים של תעשיית התקשורת והטלקומוניקציה הגלובלית (היקף מכירות הקבוצה ב-2014 עמד על 1.2 מיליארד דולר).
תרומתם של האחים זיסאפל לענף אף קיבלה משנה תוקף אקדמי. ״הזיסאפלים הם סמל לאבות המייסדים ומהגורמים הבולטים להפיכתה של ישראל לאומת סטארט-אפים ומעצמת הייטק, כך הכריז מחקר שפורסם על ידי חוקרי אוניברסיטת תל אביב, שיצאו לבדוק את שורשיהן של חברות הטכנולוגיה הישראליות. במקום הראשון ברשימת ה’תורמים’ למיקומה של ישראל גבוה בסולם ההייטק הגלובלי, נמצאת קבוצת רד, שהיתה הקרקע הפורה ביותר ליצירת יזמים ישראלים, אמרו החוקרים. מתוך הקבוצה, יצאו כ-56 יזמים סדרתיים, שהקימו יותר מסטארט-אפ אחד. בסך הכל, פורשי קבוצת רד אחראים להקמת 111 מיזמים מהותיים (נכון לביצוע המחקר) ועוד היד נטויה.
זוהר זיספל עם אחיו יהודה ועם מנכ״ל רד דרור בין
יש לא מעט בכירים בהייטק שאומרים כי המעשים של ממשלת ישראל והרגולציה דוחפים החוצה את חברות ההייטק הבינלאומיות. במשך שנים עודדו חברות להגיע לכאן ועכשיו התמונה השתנתה. מה דעתך?
״אני לא מסכים עם האמירה הזו… הממשלה לא דוחפת אף אחד החוצה. היא רוצה, ובצדק, לגבות מס מהחברות הרב לאומיות שפעילות כאן ובעיניי זה ממש לא נורא. אני לא מאמין שמיסוי יבריח אותן מכאן, ואם כן, יבואו חברות אחרות שכן מוכנות לשלם. כשמדובר על רגולציה, צריך להסתכל על הבורסה הישראלית, שם יש עודף רגולציה. חברות שנסחרו בנאסד”ק וביצעו רישום מקביל קיבלו הבטחה ל׳רגולציה בסגנון נאסד”ק׳. הבורסה עומדת בהתחייבות שלה, הממשל לא. ההבטחה הזו הופרה ואנו עומדים מול רגולציה מורכבת שיוצרת הרבה כאב ראש לחברות ולמועצות המנהלים. כמובן שיש לברך על צעדים דוגמת ההקלות הרגולטוריות שנועדו לעודד הנפקה של חברות מחקר ופיתוח ישראליות, שנכנסו לא מכבר לתוקף. נראה שהמדינה מבינה כי נדרש תיקון בבורסה ומתחילים לבצע אותו. אני מקווה שצעדים מהסוג הזה יביאו לכאן חברות חדשות – הן הייטק ציבוריות מחו״ל והן חברות שמנפיקות לראשונה. אני עצמי אמתין לפני שאחזור לבורסה הישראלית. הנכווה ברותחין נזהר בצוננים”.
יש האטה בהייטק. יש עצירה בהשקעות ובארה״ב מתחילים להרגיש זאת. מה קורה בישראל? אצלכם בקבוצה מרגישים את ההאטה?
״אני בהחלט מסכים שרואים סימני האטה, בעיקר בזירת חברות הסטארטאפ, מהלך שהחל ברבעון הרביעי של 2015 בארה”ב. זה התחיל בהערכות שווי גבוהות (גבוהות מדי לטעמי) שמתחילות כרגע לרדת ובריבוי ‘חדי קרן’ שכעת ירדה קרנם. התהליך הזה מחלחל גם לישראל, די מהר, דרך הקרנות הזרות שפועלות כאן. אין ספק – השוק משתנה וכולנו נרגיש בכך. הבעיה היא שהחבר׳ה הצעירים, לא הבינו עדיין שהשוק השתנה. היה להם קל לקבל את ה׳עליות׳ והניחו שזה יימשך לנצח וכעת קשה להם להפנים את ה׳ירידות׳. אני שעברתי מספר סיבובים ברכבת ההרים הזאת חסין כנגד המניה כמו גם כנגד הדיפרסיה.. הייטק ממש לא נגמר ולא הולך להיגמר. שהרי הצורך בשוק בפתרונות ביג דטה וסייבר עדיין קיים ושווקים נוספים יעברו “שיבוש” ויהיו כר פורה לסטארטפים.. המהות לא השתנתה. הירידות הן תהליך בריא ובהחלט לא משבר. מדובר בתיקון שצריך היה לבוא״.
בלא מעט מרכזי פיתוח שפועלים בישראל הקניין הרוחני רשום במדינות אחרות… איך, על בסיס הנסיון שלכם, אפשר לשמור את הקניין הרוחני בישראל? אין מעודדים חברות ישראליות לא לעזוב לחו״ל?
״בקבוצה שלנו הכל רשום בישראל. והכל גם נשאר כאן. קיבלנו ואנו מקבלים לא מעט הצעות לעבור לחו״ל ולשלם פחות מס, אבל, זה ממש לא מעניין אותנו. אין סיבה לעזוב ואין סיבה לא לשלם מיסים כאן. עדיף לשלם את המס שלנו בישראל, והוא ילך, אולי לעוד סלילת כביש שיעזור לכלל הציבור, מאשר לשלם אותו במקום אחר בו אף ישראלי לא ייהנה ממנו, מלבד אולי כמה עורכי דין ורואי חשבון”.
איך מתמודדים עם השווקים המתעוררים של הודו וסין? איך קבוצת רד עושה זאת?
״הודו וסין הם שני שווקים מאוד גדולים, כאשר הודו היא גם לקוחה ומסין מגיעה עיקר התחרות. בזמנו, כשהיתה לנו פעילות יותר אינטנסיבית בסין, בהחלט העתיקו מוצרים שלנו. גילינו שהם בהתחלה מבצעים העתקה גרידא ואחר כך מתחילים לפתח על בסיס המוצר שלנו. קשה להתחרות איתם. הפתרון שלנו היה די פשוט: עברנו לפיתוח ולייצור של מוצרים מורכבים בהרבה שקשה להעתיקם והם מיוצרים בכמויות קטנות יחסית. קשה להתחרות בייצור המוני, מה גם שהמהנדסים הסיניים מוכשרים ומרוויחים כ-15 אחוז ממה שמשתכר אצלנו מהנדס ישראלי והחברות הסיניות נהנות מתמיכה ממשלתית מאוד מאוד חזקה. המימון הממשלתי שם הוא כמעט בלתי מוגבל. הכיוון של מוצרי פרימיום, שחלקם מבוססי תוכנה די פתר את הבעיה. כיום לא מתחרים על מחיר. אנו מתחרים על איכות ומורכבות״.
יש לכם מפעל בהר החוצבים בירושלים. לא יותר פשוט היה להעביר את הייצור לסין או להודו?
״הייצור בארץ הוא בדיוק מאותה סיבה בה הקמנו את החברות בארץ… אנו גם מייצרים בסין, אבל בעיקר את הקווים היותר זולים שלנו. בישראל הייצור קרוב מאוד לפיתוח, הוא מתבצע בסדרות קטנות והפידבקים מידיים. וכן, יש כאן גם את מרכיב הציונות. צריך לזכור שאלמנט הייצור הוא פחות חשוב בהייטק. יש לנו בהר החוצבים את כל הציוד הכי מתקדם בתחומו. אבל, ציוד מתקדם ומכונות יקרות הם לא חזות הכל. ההבדל הוא תמיד בכח האדם ובאיכותו והפיתוח בסופו של דבר הוא חלק הרבה יותר מהותי במוצרים שלנו. הייצור מחזק ומשלים את הפיתוח.
אופי המוצרים של חברת רד הוא כזה שמתאים פחות לעבודה עם קבלני ייצור והרכבה חיצוניים – מדובר על סל גדול של מוצרים אשר חלקם מיוצר בכמויות לא גדולות. בהתחלה ייצרנו רק רבע מהמוצרים בצורה מקומית כשהמוטיבציה באה משתי סיבות עיקריות: האחת – בייצור ראשוני של מוצר חדש קל לנו יותר להתמודד עם תקלות וניתן לערב בקלות גם את מחלקות הפיתוח. סיבה שנייה היא יכולת תגובה מהירה יותר לדרישת לקוחות – לקבלני הרכבה חיצוניים יש את האילוצים שלהם ולא תמיד הם זמינים לאילוצים שלנו. עם השנים פתחנו יכולות גבוהות בהרכבה וכיום חלק משמעותי מהייצור של חברות קבוצת רד נעשה בארץ במפעל שלנו. ייצור בלעדי בסין הוא לא אופציה עבורנו״.
ובאותו הקשר: איך אתה משכנע סטארטאפים ישראלים להשאר בישראל?
״אני ממש לא חושב שהצעירים רוצים לעזוב את הארץ… הרוב (ואני משקיע בלא מעט כאלה ופוגש אותם יום יום) אמנם מכוונים אל השווקים בארה״ב ובאירופה.. אבל, לחיות שם? לא רוצים. אלה שאני פוגש רואים בכך עונש לא קטן וגם אם עברו לתקופה מסויימת הרוב חוזרים לישראל.
כשאנחנו התחלנו בשנות ה-70 את העסקים שלנו, היו הרבה מהנדסים שרצו לעזוב וחלקם באמת נשאר בארה״ב. השורשים שלהם עברו לשם. היום אני רואה את זה פחות. אחת הסיבות אולי היא שהפערים בין ארה״ב וישראל הלכו והצטמצמו עם השנים. ובכלל, אני חושב שטוב לחיות בישראל. יש כאן מצע ובית גידול מצויין ליזם. הבעיה שמטרידה אותי היא לא הסטארטאפים אלא שלא צומחות כאן חברות גדולות והאקזיטים חוגגים. אני מעריך שלממשלה יש חלק בבעיה. היא באופן עקיף תומכת בכך. ברגע שיש קושי לחברות להיכנס לבורסה, או שיש הכבדה על חברות ציבוריות, אז מדוע ללכת לבורסה? קראתי השבוע ראיון עם יזם שאמר כי ׳הנפקה בבורסה זה סתם כאב ראש׳ וכי הוא היה מודאג שכולם ידעו את השכר שלו… למשקיעים ולעובדים בחברות ההיטק נדרש אקזיט. אקזיט, זה או הנפקה בבורסה, או מכירת החברה. אם יוצרים קושי להנפיק בבורסה, מייצרים מסלול שדוחף למכירה.
על רקע העובדה שחברות יכולות לגייס כיום כסף בקלות יחסית מבנקים, או מגופים פרטיים בעלות נמוכה, אני יכול להבין זאת. אל תבין לא נכון: אני לא נגד מכירת חברות. אלה שמכרו עוברים בדרך כלל לפתח חברות חדשות ומסביב יש סביבה שלמה שרק נהנית מכך. כיום, אם אני לא רוצה חברה בורסאית ואני רוצה לצמוח, אני חייב לעבור ידיים. צריך הרבה כסף לצמיחה. נקודה נוספת היא שאם לא הולכים לבורסה, גם העובדים ׳תקועים׳ עם האופציות שלהם… ״.
מה אתה מעריך יהיו הטרנדים החמים של התקופה הקרובה? מציאות מדומה? מציאות רבודה? שירותים לפי דרישה? כלכלת שיתוף?
״חברות סטארטאפ מצליחות בדרך כלל היכן שהתעשייה משתנה. היכן שיש מהפיכה, מה שאומר שמי שרוצה להצליח חייב להיות בהליך חיפוש מתמיד. דיברנו בתקופה האחרונה לא מעט על סייבר, אבל, לי נראה שהשוק הזה כבר הגיע לרווייה. כלכלת שיתוף, גם היא טרנדית אך תגיע לתקרה שהרי חסכון בהוצאות מוגבל להיקף ההוצאות. ביג דטה נרשם כהזדמנות שלא צלחה כל כך. מציאות רבודה? בהחלט. מכוניות מחוברות? ייתכן.IOT – אולי. יש בכולם הזדמנות טובה למהפיכה. אני ממליץ ליזמים הצעירים לבדוק דווקא את הדברים החדשנים והמהפכנים, את המקומות בהם לגדולים קשה להיכנס״.
בעיית כוח האדם המיומן בתעשייה: כולם מתלוננים שאין מספיק מהנדסים טובים. איך מתמודדים עם זה? מה עושים?
״אתחיל בהיסטוריה. לפני 20 שנה הענף שלנו היה בדיוק באותה בעיה. בשוק היו רק 1000 בוגרי אלקטרוניקה ומדעי המחשב. במסגרת תפקידי והכובעים שחבשתי, פניתי אז לבנימין נתניהו ולמנהל הלשכה שלו, ליברמן, שהתגייסו למשימה ויחד עם ות״ת, הצלחנו להעלות תוך חמש שנים את המספר ל-8000 בוגרים. הבעיה היא בכך שמספר בוגרי 5 יחידות במתמטיקה לא השתנה עם השנים. יש כיום מחסור במדענים ובמהנדסים. הבעיה מתחילה בבתי הספר, שם פחות ופחות תלמידים בוחרים להרחיב יחידות לימוד במקצועות המדעיים – מתמטיקה, פיזיקה, ומדעי המחשב.
יש כיום תוכנית, שאני מחזיק לה אצבעות, שמונעת על ידי התוכנית הלאומית למתמטיקה ולמדעים במשרד החינוך, בשיתוף לא מעט חברות הייטק, שמטרתה להכפיל תוך 4 שנים את מספר התלמידים הלומדים 5 יחידות מתמטיקה מכ-9000 ל-18000. יש מאות אנשי הייטק שהתגייסו בהתנדבות למשימה ובלא מעט חברות נפגשים עם תלמידים במהלך השנה במתקני החברה וחושפים אותם לחידושי הטכנולוגיה. כל אלה יוזמות ברוכות. אני חושב שחייבים למקד את תשומת הלב ולהקדיש משאבים גם בכיוון של חרדים וערבים. יש שם קהילות שלמות שבהחלט ניתן לראות בהן את המאגר הבא של ההייטק הישראלי.לגבי החרדים, אם לימודי מתמטיקה ואנגלית היו חלק מהתנאים לקבלת קצבאות, היית רואה הרבה יותר מהם כיום בהייטק. לגבי הערבים, צריך לצאת מהראש ה’בטחוני’ שאומר שאם אתה לא בוגר 8200 אין לך מה לחפש בהייטק… יש שם רצון ויש שם יכולת. צריך לעזור להם להשתלב. אפשר להגדיל את מעגל הנהנים מהענף”.
מה דעתך על התוכניות להבאת עובדים זרים להייטק הישראלי?
״אני לא נגד גיוס עובדים בחו״ל. צריך לאפשר לייבא עובדים, אבל, לא בהצפה. איך נבנה עמק הסיליקון, אם לא על ידי אוכלוסיות של מהגרים? חברות טכנולוגיה שיוכיחו שלא הצליחו לגייס כח אדם מתאים בישראל אפשר – נקודתית – לאשר לה לייבא את האנשים המתאימים למשימה. זה רק יסייע לכלל התעשייה״.
ושאלה לסיום: במה אתה הכי גאה כיום, מבחינה מקצועית, כיזם, כמשקיע? איך אתה, כאחד האבות המייסדים של ההייטק הישראלי רואה את מה שקורה כאן כיום?
“אני גאה ביחידה הצבאית שלי שהרבה חברות יצאו ממנה. אני גאה בצעירים המוכשרים שגדלים כאן. הם יודעים היום הרבה דברים שאני לא ידעתי כשהייתי בגילם. הם בעלי יכולות גבוהות בטכנולוגיה, ידע על העולם והבנה בעסקים. אני נהנה לראות שאני יכול עוד לסייע להם למרות שהם כל כך מוכשרים. אני מנסה לתת להם מהניסיון ומחוכמת החיים שלי ונהנה מהעובדה שאני יכול להשקיע בהם ולתת להם את הדחיפה הראשונית לה הם זקוקים. ומה הלאה? אני יזם סדרתי בנפשי. בעבר הייתי רק יזם. כיום אני חצי יזם וחצי משקיע. אני נהנה מהמעורבות בחברות הצעירות עימן אני קשור. מה שבטוח: קל הרבה יותר להיות משקיע. להיות יזם זו משימה לא קלה…״.
זהר זיסאפל נולד בשנת 1949. הוא שירת בחיל מודיעין שנים רבות, בין השאר בתפקיד ראש מחלקת מחקר אלקטרוניקה על תקן אלוף משנה. במהלך שירותו קיבל את פרס בטחון ישראל. לפני כן סיים בהצטיינות תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה ותוך כדי, תואר שני בטכניון בחיפה ותואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת תל אביב
בשנת 1975 הקים אחיו יהודה את חברת בינת וב-1982 זהר הצטרף לאחיו ויחדיו הקימו את רד תקשורת מחשבים. החברה פעלה תחילה בוילה בהדר יוסף וייצרה מודם ננסי שנכנס לספר השיאים של גינס. כיום זהר הוא שותף עם אחיו בקבוצת רד בינת, שכוללת כ-15 חברות וחברות בנות. בראש הקבוצה עומדות רד (לשעבר רד תקשורת), העוסקת בפיתוח ובייצור, ובינת, העוסקת בשיווק ובתמיכה. בשנים האחרונות האחרונות זהר השקיע באופן אקטיבי בחברות העוסקות בתחום הגנת סייבר ובתחום המכונית האוטונומית. זהר מלמד בפקולטה למינהל עסקים ועוזר לתלמידיו ולבוגרי יחידתו הצבאית להיכנס לעולם היזמות.
