בעשרה בנובמבר השנה חגגה נורבגיה יום היסטורי, שלושה מטוסי החמקן הראשונים,
f 35 s שרכשה מלוקהיד מרטין האמריקנית, נחתו בבסיס חיל האוויר הנורווגי, אורלנד – Orland air base בחוף המערבי של המדינה הסקנדינבית. בטקס השתתפו, ולא בכדי, שני אורחים חשובים, מלבד כמובן כל הצמרת הנורווגית: יאנס סטלונטנברג, מזכ״ל נאט״ו ומי שהחליט כראש ממשלת נורבגיה לרכוש את המטוסים, ונספח חיל האוויר האמריקני בשגרירות ארצות הברית באוסלו. נורבגיה הזמינה 40 מטוסי חמקן, בעיקר כדי להתמודד עם האיום הרוסי המתגבר באזור.
אחד הצרכים המיוחדים שאותם הגדיר חיל האוויר הנורבגי ליצרנית – לוקהיד מרטין, היה יכולת המראה ובעיקר נחיתה במסלולים קצרים מכוסים קרח. לצורך המיוחד הזה מפתחת לוקהיד מרטין יחד עם מפעל הולנדי, מצנח בלימה מיוחד שיורכב על גבי הדגמים הנורבגים של ה f 35 ובהמשך גם על חלק מהמטוסים האמריקניים. בדיוק כמו הדרישה הישראלית לשינויי מבנה במטוס לצורך הטמעת מערכות שליטה ובקרה, לוחמה אלקטרונית וחימוש מיוחד, גם בדגם הנורבגי נאלצה לוקהיד מרטין לפיתוח מיוחד של מנגנון הטמעת המצנח, בחלק האחורי של המטוס. האתגר הטכנולוגי היה לשמר את תצורתו החיצונית של המטוס, כדי שיכולת החמקנות לא תיפגע. בסוף נובמבר האחרון, במקביל לקליטת ראשוני החמקנים בנורבגיה, ערך חיל האוויר האמריקני בשיתוף לוקהיד מרטין סדרת ניסויי נחיתה על מסלול מכוסה קרח בבסיס חיל האוויר האמריקני, איילסון באלסקה Eielson Air Force Base Alaska . הניסוי, שנערך על ידי, רס”ן ג’ונתן “ספאדס” גילבר, טייס ניסוי מחיל האוויר האמריקאי, הוגדר כשלב קריטי בתוכנית פיתוח ורישוי מצנח העצירה המיוחד שמיועד למטוסי ה-F35A שיימסרו לנורבגיה. בניסוי נבחנה יכולת הבלימה של המטוס על מסלול מכוסה קרח בתנאי מזג אוויר קיצוניים. רס”ן אסקיל אלדל, טייס ניסוי מחיל האוויר הנורבגי, השתתף גם הוא בתהליכי הניסוי. הנחיתה על מסלול מכוסה קרח הוא השלב הראשון מבין שניים, שבו מובטחת יכולת הבלימה של המטוס בתנאי מזג אוויר קיצוניים, לקראת השלב השני שבו ייעשה שימוש במצנח העצירה המיוחד. המצנח עתיד לעבור ניסויים ברבעון הראשון של שנת 2018 בבסיס באלסקה. המצנח עבר סדרת ניסויים בתנאי מסלול יבש ורטוב מוקדם יותר השנה בבסיס חיל האוויר האמריקאי, אדוארדס במדינת נבאדה.
“חשוב מאד לבדוק את היכולות הללו של המטוס בתנאי קיצון״, מספר בכיר בלוקהיד מרטין לאתר military.com. ״הניסוי הנוכחי כלל נחיתה בכמה מהירויות על מסלול בכמה תנאי מזג אוויר, ממסלול רטוב מאד ועד למסלול שהיה מכוסה לגמרי בקרח״.
תמונת כותרת ולעיל: f 35 בניסוי טיסה באלסקה
צילום: דארין ראסל, לוקהיד מרטין
שני המטוסים שהשתתפו בניסוי הגיעו לבסיס באלסקה באמצע חודש אוקטובר, כדי שהטייסים יתרגלו לתנאי הטיסה המיוחדים באזור הארקטי. בניסוי עצמו השתתפה גם יחידת ההנדסה הקרקעית המיוחדת של חיל האוויר האמריקני ה “Dirt Boyz” , המוצבת דרך קבע באלסקה.
״המשימה שלנו הייתה מיוחדת במינה״, סיפר טימוטי הרדמן ראש היחידה לאתר חיל האוויר האמריקני. ״לנקות את המסלולים לחלוטין משלג וקרח שהצטברו במהלך הלילה, ואז ליצור שכבת קרח אחידה בהתאם לדרישות הניסוי. מהנדסי הפרויקט הציבו לנו בכל פעם דרישה שונה של רמת רטיבות, עובי וצפיפות קרח, כתנאי נחיתה. לצורך כך הפכנו את אחת המפלסות שלנו לטאנקר מים עם צינורות זילוף. המשאית הייתה נעה על המסלול ומפזרת מים בצורה אחידה עד שהתקבלה שכבת קרח אחידה, בעובי הרצוי וביחס הרצוי שלמים וקרח. כאשר אנחנו נתנו את האישור שהתנאים מתאימים לניסוי, המטוסים המריאו מיד ונחתו מהר, כדי לעמוד במדויק במדדים שהוגדרו, ועוד לפני שיצטבר שלג נוסף על המסלול״.
התנאים שנבחנו מוגדרים בסולם, RCR -runway condition reading. המדד הוא עד כמה רטוב או יבש המסלול צריך להיות. Rcr 23 מוגדר כמסלול יבש, rcr 5 הוא תנאי נחיתה על קרח מלא. בניסוי עצמו נוסה המטוס בתנאי נחיתה שהתחילו ב rcr 12 והסתיימו בנחיתה ב rcr 7. צריך להדגיש שסדרת הניסויים הזו הייתה עדיין ללא מצנח הבלימה, שיאפשר למטוסים לנחות בתנאי מזג אוויר ומצב מסלול קיצוני יותר.
חיל האוויר האמריקני מתכנון גם הוא לפרוס עד 2022, שתי טייסות f 35 קבועות בבסיס ״אליסון״ באלסקה. כיום מחזיקה ארצות הברית טייסת של חמקנים מדגם f 22 בבסיס ליד אנקרוג׳ בירת אלסקה, שם תנאי מזג האוויר נוחים יותר יחסית. במהלך 2016, אישרר משרד ההגנה האמריקני את תפיסת הביטחון שלו באזורים הארקטיים – Defense Department Arctic Strategy. על פי העיקרון הזה, ארצות הברית מבינה שהאיום הרוסי באזורים הללו גדל, ולכן יש להחזיק באזור אלסקה כוח אווירי משמעותי בעל יכולת תגובה מידית. ״זו הסיבה שאנחנו הולכים להחזיק את שני המערכים הכי יקרים שלנו כאן, וזה יכלול פריסה של יותר ממאה חמקנים משני הסוגים״, אומר למגזין חיל האוויר האמריקני, מרק נולן, סגן מפקד חיל האוויר. בתקציב הביטחון השנתי של ארצות הברית, הוקצו במהלך 2016, 6 מיליארד דולר לפעילות הצבא בחוג הארקטי. 4.3 מיליארד מהסכום הזה הוקצו לחיל האוויר האמריקני לצורך אימון, הצטיידות ופיתוח יכולות חדשות.
