חילופי דור

image_pdfimage_print

מירוץ החמקנות בין סין רוסיה וארצות הברית נמצא בשנים האחרונות בשיאו. בעוד ארצות הברית מפעילה כבר יותר מעשור מפציצים ומטוסי קרב  חמקנים, רוסיה וסין הציגו רק השנה לראשונה את החמקן שלהן, su – 57 ו j – 20 , בהתאמה, שני המטוסים הללו  עדיין לא הוכרזו ככשירים מבצעית. במבט על,  נראה שחיל האוויר האמריקני נמצא בעמדת יתרון משמעותית ביכולת הזו, הן מבחינת איכות המטוסים ובמיוחד מבחינת המספרים. באמצע חודש נובמבר האחרון העביר מנהלת תכנית מטוס ה-F-35 (JPO)  ללוקהיד מרטין 22.7 מיליארד דולר תחת חוזה UCA (חוזה המאפשר העברת מימון טרם החלטה סופית על כל פרטי ההסכם) לייצור של 255 מטוסים. 96 מטוסים מיועדים לצבא האמריקני ( חיל האוויר דגם A   ה navy דגם C  והנחתים  דגם B). שאר 140 המטוסים מיועדים לשותפות האחרות בפרויקט. לצד ההצטיידות ב F 35, נערך חיל האוויר האמריקני להכניס לשירות מבצעי מלא את אחד המטוסים שמעורר הכי הרבה סקרנות בעולם , המפציץ החמקן B-21 שאמור להחליף את המפציץ החמקן הוותיק  .B-1

תמונת כותרת: מטוס B-1B Lancer , באי גואם
צילום: U.S. Air Force photo by Airman 1st Class Gerald R. Willis
מטוס B-1B Lancer , מלווה במטוסי חיל האוויר של דרום קוריאה
צילום: U.S. Air Force photo by Senior Airman Dillian Bamman

באמצע חודש נובמבר האחרון הודיע מפקדת חיל האוויר האמריקני כי בחרה בבסיס חיל האוויר TINKER באוקלהומה, כבסיס הראשון שיקלוט את המטוס בקרוב לצורך ניסויים ראשוניים והמשך פיתוח. ה B-21  יערוך את הניסויים במקביל גם בבסיס אדוארדס בנבאדה, שם נמצאת מעבדת הניסויים הראשית של חיל האוויר האמריקני. לצד הבסיס באוקלהומה, יוכשרו גם ציוותי עבודה בעוד שני בסיסים ביוטה וג׳ורג׳יה, כדי להאיץ את התהליך ולספק עורף לוגיסטי לקליטת המטוס. האישור של הקונגרס לחיל האוויר הוא לרכישת מאה מטוסים שיתחלקו בשלוש טייסות :במיסורי, דרום דקוטה וטקסס. בשלב השני מתכננים האמריקנים לייצר עוד 50 חמקני  B-21. מחירו של כל מטוס מוערך בכ 600 מיליון דולר וזו הסיבה להחלטה להצטייד בשני שלבים. אחת הסיבות שחיל האוויר האמריקני הצהיר כבר במאי על הבסיסים שיקלטו את המטוסים, היא הביקורת הגדולה בקונגרס על מחיר הפרויקט. בהודעת חיל האוויר נאמר כי הכוונה היא לשלב את המטוסים החדשים בבסיסים קיימים, כך תיחסך עלות בניית בסיסים חדשים למטוס המתקדם.

ה B-21 , שמפותח בידי נורתרופ גרומן במפעלי החברה בפלורידה , נחשב לאחד הפרויקטים הסודיים של הצבא האמריקני. הוא  בנוי בצורת כנף דלתא, ואמור לשאת חימוש מגוון, כולל פצצות גרעיניות. תאריך היעד לקליטת המטוס עומד כרגע על אמצע 2020, וההערכה היא כי ההכרזה על יכולת מבצעית תעשה בשנתיים שלאחר הקליטה, אם כי יש מי שטוען כי המטוסים לא יהיו מבצעיים לפני 2025. חיזוק לכך ניתן לראות בפרסומים על שדרוג אפשרי של מערך ה B-1 הוותיק. על פי פרסום ב Warrior Maven האמריקני לפני שבועיים, חיל האוויר האמריקני נמצא בתהליך מקביל של התארגנות לקליטת ה b-21  ובמקביל מתכנן שדרוג משמעותי ל  B-1,כדי שזה ימשיך לטוס לפחות עד שנת 2030. ״אנחנו מתכננים תהליך קליטה וגריעה מקביל״ אמרה דוברת חיל האוויר האמריקני, מייג׳ור אמילי גרבובסקי, לכתב המגזין.  ״בהתחלה  יהיה שילוב של שני המערכים , B -1 ו B -21. ככל  שהקליטה של המטוס החדש תתקדם, אנחנו נגרע באופן הדרגתי את ה B -1.  אבל, עד שזה יקרה אנחנו חייבים להבטיח שהמערך הותיק יהיה בכשירות מבצעית מקסימאלית״. השדרוג של ה B -1 אמור לכלול אוויוניקה חדשה, מנועים חדשים ומערכות שליטה ובקרה דיגיטליות המאפשרות לו שימוש בנשק מתקדם. על פי דוברת חיל האוויר השדרוג יאפשר למערך ה B -1, לטוס במקביל עם חמקנים מתקדמים ויאפשר תקשורת נתונים חדשה  שתכלול מערכות חוזי (וידאו) מתקדמות, ומערכות שיתוף  מודיעין מטרות בין המטוסים, כל זאת,  כדי להגדיל את האפקטיביות המבצעית שלהם.

מטוסי B-1B Lancer מתכוננים להמראה מהאי גואם
צילום: U.S. Air Force photo/Tech. Sgt. Richard P. Ebensberge

ההערכה היא כי בעקבות שיפורי המנועים ומערכות הנשק יוכל המערך להגדיל את יכולת נשיאת החימוש שלו בקרוב ל 60 אחוזים. ה B -1 נמצא בשירות מבצעי בחיל האוויר האמריקני החל מ 1985,אבל רק ב 1998 הוא השתתף לראשונה בפעילות מבצעית במסגרת  מבצע, ״desert fox״. במבצע הזה הפציצו מטוסי ארצות הברית ובריטניה במשך ארבעה ימים רצופים, מטרות בשטח עיראק של סדאם חוסיין, לאחר שזה סירב להיענות לדרישות מועצת הביטחון של האום. מאז השתתף מערך המפציצים הזה באלפי גיחות מבצעיות בעיראק, סוריה ואפגניסטאן. הסיבה שארצות הברית השתמשה בו לראשונה רק אז היא נפילת ברית המועצות. עד תחילת שנות ה 90 ה B -1 היה שייך לפיקוד האסטרטגי ויועד לשאת רק פצצות גרעיניות. עם כניסת ה b-2 החמקן הוא הוסב לחימוש קונבנציונאלי. ה B -1 נחשב למטוס מגוון מאד מבחינת יכולת נשיאת החימוש שלו, הודות לתכנון מתקדם של תאי האכסון בגוף המטוס. הוא יכול לשאת מיגוון של פצצות  jdam מדויקות, מ  GBU-39 קטנה ועד למפצחת הבונקרים GBU-54.

b-1 תעודת זהות

ה b-1  תוכנן כמפציץ בעל מהירות על קולית, שאמור היה לתת מענה ליכולת תגובה מהירה ועצמתית בימי המלחמה הקרה.  התכנון הראשוני שלו החל ב 1960, אבל עיכובים רבים בפיתוח וחריגה משמעותית בתקציב הפרוייקט גרמו לכך שיכנס לשירות רק ב 1985. המטוס נחשב ייחודי בשל גאומטריית הכנף המשתנה שלו, המאפשרת לו טיסה במהירות של עד 1.25 מאך. הוא יכול לשאת חימוש במשקל מצטבר של עד 60 טון. צוות המטוס מונה 4 אנשים : שני טייסים, מפעיל מערכות נשק ומפעיל מערכות הגנה.  הכיונוי שלו בחיל האוויר האמריקני הוא bone שיבוש של שמו b-1. כיום המפציצים שבשירות נקראים b-1b שכן הדגם הראשוני נגנז ב 1977 וחזר לייצור חמש שנים אחר כך כמטוס אחר לחלוטין.

 

אמיר בר-שלום

תגובות סגורות