כשנוסעים לירושלים בכביש 1 וחולפים ליד צומת לטרון, רואים מצד ימין את מבנה מנזר השתקנים, המוכר יותר לרבים, ומצד שמאל, בין העצים, מבנה לבן שהוא בית השלום – מנזר אמאוס ניקופוליס.
יקב לטרון, הנמצא בשטח מנזר השתקנים, הוקם לפני יותר ממאה שנה. קבוצת הנזירים שהקימה את מנזר לטרון – מנזר השתקנים, הגיעה לישראל בשנת 1890. על פי עקרונות כת התרפיסטים, אליה משתייכים הנזירים, עליהם לחיות מעבודות כפיים עצמאית והכרמים שנטעו באזור המנזר והיקב שנחצב בסלע ההר משמשים למטרה זו.
מנהרה מחברת בין המנזר ובין היקב, ודרכה מגיעים הנזירים, מידי יום, לעבודה ביקב. שם נמצאים מיכלי התסיסה וחביות העץ, בהן מתיישן היין במרתף היינות, נבנו במקום גם מיכלי אבן גדולים, בהם תוסס היין.
למנזר יש כ- 400 דונם כרמים, בהם גדלים למעלה מ- 20 זני גפנים, הנבצרים ידנית, ומענביהם מופקים יינות יקב לטרון.
בין זנים ענבי היין נמצאים: קברנה סוביניון, מרלו, שרדונה, סובניון בלאן, ריזלינג, פינו נואר גרנאש, גוורצטרמינר, מוסקט, אליקנט, טוקאי ועוד. רוב יינות המנזר מיועדים לייצוא.
במקום נמצא מרכז מבקרים גדול , בו אפשר לטעום את יינות היקב וגם לרכוש את האהובים עליכם. ניראה שתיירים רבים מגיעים באוטובוסים למקום.
בסיורי באזור, לאחרונה, הגעתי בפעם הראשונה לאתר השני – בית השלום – מנזר אמאוס ניקופוליס.
אתר אמאוס נמצא בצומת הדרכים, סמוך, ומצפון לצומת לטרון. בעבר הייתה כאן עיר שהתפרסמה כ”מקור מים יפים ונווה יפה”. שם העיר נובע מהמילה “חמת”, כלומר “מקורות מים חמים”. במאה ה-3 לספירה קיבלה העיר שם חדש: “ניקופוליס” (“עיר הניצחון, “ביוונית).
בפארק קנדה, הגובל באתר ממזרח, נחשפו שרידי הביצורים החשמונאים של אמאוס, ובית מרחץ רומי מהמאה ה-3. עוד התגלו מערות קבורה יהודיות מהמאה הראשונה , גיתות לעשיית יינות וקברים נוספים.
כ-200 מ’ ממערב ל”קבר הרומי”, שבמקום, נמצא גם קטע של אמת המים. סמוך לה התגלתה מערת קבורה יהודית טיפוסית לשלהי בית שני. צמוד למערה נחשפה גת עתיקה עם בור שיקוע להפקת יין שרצפותיה מכוסות בפסיפס לבן. כנראה שהגת הייתה בשימוש בתקופה הרומית המאוחרת, לאחר שהקבר היהודי נעזב. כלומר גם כאן עשו יין מענבי כרמי האזור, כבר בתקופה קדומה. כרמי יקב טפרברג מכסים את הגבעות הפרוסות מסביב, ובאזור.
ובחזרה למנזר אמאוס ניקופוליס, בו ביקרנו בחג הסוכות והנמצא בקצה הדרך העולה לגבעה מהאתר הארכיאולוגי.
בחצר המנזר הנוצרי הייתה ממוקמת סוכה גדולה. בתפילה בכנסיה, שנעשית בשירה יפה ע”י נזירים ונזירות, משולבים קטעים בעברית מהתנ”ך ומתפילות היהודים.
רב רפורמי, יהודי, נשא בחצר תפילה וסיפר על פרשת השבוע לנו, ולנזירים הלבושים בבגדיהם המיוחדים.
בסיום התפילות פתחו המוזמנים בריקודי עם ישראלים סוערים, בליווי נגינת אקורדיון, כשגם הנזירות והנזירים השתתפו בהן, כרקדנים מקצועניים.
למדתי על היסטוריית המקום, המאוד ייחודי מסיפורי אתר הנזירים.
אישים מפורסמים רבים ביקרו בעיר במהלך ההיסטוריה, וקרבות רבים התנהלו על השליטה באזור. בשנת 165 לפנה”ס ניצח, כאן ,יהודה המכבי את הצבא הסורי של ניקנור.
בתחילת השלטון הרומי בארץ הועלתה העיר באש והפכה לכפר יהודי קטן שבו, על פי הברית החדשה, פגש ישוע מנצרת את תלמידיו אחרי תקומתו מן המתים בשנת 30 לספירה. במאה השלישית לספירה שוקמה העיר על-ידי הרומאים ונוסדה כאן קהילה נוצרית גדולה. התגוררו במקום גם יהודים ושומרונים.
במהלך התקופה הביזנטית הפכה אמאוס לעיר חשובה, בה גר בישוף נוצרי. במאות 4 ו-5 לספירה נבנו כאן שתי כנסיות גדולות, על המקום שבו פגש ישוע את תלמידיו. האתר נהרס בפלישת הפרסים במאה ה-7 לספירה ובמהלך השלטון הערבי בארץ, ושוקם בידי הצלבנים במאה ה-12 לספירה.
אחרי עזיבת הצלבנים את הארץ, נעלמה הנוכחות הנוצרית במקום, והכנסייה הנטושה נהרסה בשנת 1834.
התחדשות הגעת הצליינים הנוצריים למקום קשורה לפעילותה של הנזירה מרים באווארדי מבית לחם. היא יזמה את קנייתו של האתר על ידי המנזר הכרמליטי שלה בשנת 1878. בחפירות שהתנהלו כבמקום בשנים 1880 ו-1924 ושנמשכות היום, נתגלו שרידי שתי כנסיות ביזנטיות מפוארות עם פסיפסים ומקווה טבילה וגם קירותיה של הכנסייה הצלבנית.
האתר הארכיאולוגי נמצא, כאמור, למרגלותיו של המבנה הלבן המכונה “בית השלום” והניראה מרחוק לנוסעים בכביש 1 לירושלים.
בית השלום נבנה בשנים 1931-1932 על ידי נזירים ממסדר ‘הלב הקדוש של אבות בית-ארם’. בשנות מלחמת העולם השנייה החזיקו שלטונות המנדט הבריטי אזרחים גרמנים במבנה.
בין השנים 1948–1967 גרו בבניין משקיפי או”ם שפיקחו על שביתת הנשק באזור המפורז של עמק איילון, והבית נודע בשם “בית האו”ם”.
בית השלום הושכר בשנת 1980 למרכז הצרפתי הלאומי למחקר מדעי (Centre National de la Recherche Scientifique, ראשי תיבות CNRS)
ב-1993 שכרה אותו קהילת בני האושר, שנוסדה בצרפת ב-1973, ושאנשיה נמצאים בישראל מאז 1975. בני ובנות הקהילה, רובם צעירים יחסית למקובל במנזרים, מתחזקים את האתר הארכאולוגי והמקום פתוח לביקורי קהל.
אחד מחדרי בית השלום הוסב לכנסייה, ובה מספר איקונות ושטיחים וכן מזבח פשוט. יצירת האמנות הבולטת בכנסייה היא טריפטיך עשוי בד, מעשה ידיה של נזירה מצרפת, ובו נראית מלכות השמים בדמות מרים הנושאת את ישו ברחמה – ראשה בירושלים השמימית ורגליה בסנה הבוער. בראש היצירה מופיעות האותיות העבריות “א” ו”ת” כתחליף לסמל האלפא ואומגה הנוצרי.
במרתף המבנה פועל מוזיאון קטן, ובו מוצגים, בין היתר, שרידי פסיפסים שהתגלו בקפלה שמדרום לבזיליקה הביזנטית באמאוס ניקופוליס. במקום נמצאים גם כדי חרס גדולים, בהם כנראה נשמרו היינות שיוצרו במקום.
למבקרים, במקום, קיימת אפשרות להיכנס גם לקפלה של הקהילה הקתולית “בני האושר” החברים בה מתפללים באהדה למען אחדות והבנה הדדית בין יהודים לנוצרים.
הקומונה שמחה לקבל פני כל אדם, הרוצה לבקר או להתפלל באמאוס. לקבוצות של מבקרים קיימת אפשרות של סיורים בהדרכת חברי הקהילה או של פגישה עם אחד מהם בתיאום מראש.
זהו מקום מעניין לביקור, לימוד היסטורי ישראלית ופגישה עם נוצרים אוהבי ישראל והיהודים.
שעות פתיחה של אתר אמאוס:
יום ב’ – יום ו’: 14.30-17.30 , 8.30-14.30
יום שבת: 8.30-17.30
ביום א’: על-פי תאום מראש
טל’: 052-3562071 08-9256940
