חדשות היום

מלחמת הכוכבים של הנשיאים רייגן וטרמפ

*תודה מיוחדת לפרופסור יעקב גוון , לד”ר אירית יובילר ו ל גב’ איירנה ברונפמן בעזרה הגדולה בהכנת מאמר זה* מבוא והסבר על הרעיונות בפרויקט מלחמת  הכוכבים

הסיפור הבא נכתב לפני שלושים שנה, בזמנו נשמע כמו מדע בדיוני ואילו היום הוא  כמעט אמיתתי, כמו כל איום אחר. יום אחד אנו קמים בבוקר, מדליקים את הטלוויזיה וצופים במבזק חירום בחדשות: “צבא יפן תפס מטוס זר בשדה התעופה של טוקיו ועולה החשד כי יש בו נשק לא חוקי”. המדינה, שהמטוס הזר הזה בבעלותה, מחזיקה, ככל הנראה, בנשק גרעיני. בנוסף מדינה זו אגרסיבית ולא צפויה. כלכלת המדינה הזרה נמצאת בירידה מתמדת כבר זמן מה, ועם תפיסת המטוס הזר ביפן ישנו חשש שזה יהיה הקש ששבר את גב הגמל והיא תפתח במתקפה גרעינית על יפן כתגובה על פעילותה. הלוויינים האמריקאים אשר צופים במתרחש כל העת באותה מדינה מדווחים על תזוזה משמעותית ושינוע רקטות במדינה הזרה ובנוסף ישנם מספר אינדיקציות משירות הביון האמריקאי על טילים לטווח בינוני, שעוברים הכנות אחרונות לפני שיגור. כל התהליך הזה לוקח כרבע שעה, במצב זה אין שום תגובה צבאית – אווירית, ימית או קרקעית, ש תיתן מענה בחלון הזמן המאוד קצר הזה. נשיא ארה”ב דורש מהמדינה הזרה להפסיק באופן מידי את הפעילות העוינת, אך אינו מקבל תגובה. לאחר חמש דקות מתקבלת החלטה להשתמש בנשק חדשני, טכנולוגיה שלא נראתה, אשר מסתמכת על לייזר שנמצא בחלל. הפעלתו אורכת דקות ספורות שלאחר זמן זה מותקפים המשגרים הגרעיניים ומרכז הבקרה. הם נשרפים כליל, ובכך, בעצם, נמנע אסון גרעיני ואבדות רבות ומיותרות.

חשיבות הפרויקט והשלכותיו

לפני מספר שנים יכולנו רק לחלום שנשק גרעיני יהיה זמין בכל עת, אך בעוד מספר שנים (אם לא עכשיו) זו יכולה להיות המציאות שלנו.

פרויקט ההגנה האסטרטגית, או בשמו הלא רשמי “פרויקט מלחמת הכוכבים”, הייתה יוזמה צבאית של נשיא ארצות הברית רונלד רייגן – לפתח מערכת הגנה הרמטית מפני טילים על שמי ארה”ב. התוכנית הוכרזה באופן פומבי ב-23 למרץ 1983. הרעיון והטכנולוגיה הקדימו את זמנם בהרבה, ולכן נקראה התוכנית “מלחמת הכוכבים” (Star War).

מערכת הגנה זו כונתה SDI (Strategic Defense Initiative) או בעברית “מערכת ההגנה האסטרטגית”, ומטרתה הייתה לשנות את מאזן הכוחות בין ברית המועצות לארצות הברית. בעצם, מטרת הפרויקט המרכזית הייתה נטרול איום הפצצה הגרעינית הסובייטית בעזרת יצירת מערכת הגנה לוויינית. באותה תקופה שום מדינה לא החזיקה בנשק בחלל, ואף חלק מהמדינות התנגדו לפיתוח של נשק כזה. אבל ידוע שהנושא עלה על הפרק בדיונים ואף בוצעו ניסויים בנושא בשווי של מיליארדי דולר.

לוויינים משמשים כיום כמעט לכל מטרה, בין אם זה לגלות, למצוא או לעקוב אחרי מטרות שונות, לתקשר באופן מוגן בין בסיסים צבאיים, או לנתח תמונות בזמן אמת. בנוסף, משתמשים בהם גם לצורכי ניווט – דבר העוזר לגורמים צבאיים להתמצא בשטח ולהימנע מירי של כוחותינו על כוחותינו.

אין ספק כי חקר החלל הגדיל משמעותית את כוחה של ארצות הברית, אך גם עשה אותה פגיעה למתקפת סייבר על מערכת הלוויינים שלה ועל מערכות חלל נוספות. בנוסף, ייתכנו גם שיבושים במערכות לוויין שלה – דבר שגם מדינות פחות מפותחות יכולות לנצל בכדי לפגוע בה [3].

ההשלכות של פיתוח נשק שכזה, אמנם יגדילו משמעותית את עוצמתה הצבאית של ארצות הברית, אך יפגעו בעוצמתה הפוליטית והכלכלית, מה שיכול להפוך את הפרויקט ללא רווחי. גורמים בכירים בארצות הברית טוענים כי יתרונותיו של הפרויקט עולים על חסרונותיו, ומשמעות פרויקט כזה תוכל להתפרש כבגידה בהסכמים רבים של ארצות הברית עם בעלות הברית שלה.

עם זאת, הגיעה ההבנה של חשיבות חקר החלל ומערכות הלוויין ולכן הוקמה “מפקדת החלל של חיל האוויר”, ובראשה ישב שר הביטחון הנכנס (Donald H. Rumsfeld), שדחף לכיוון חקר החלל והצבת נשק בחלל [2]. וסיבותיו היו:

  • הגנה על מערכות חלל קיימות
  • מניעת שימוש במערכות חלל לאויבים
  • אפשרות של תקיפה מהחלל על מטרות באדמה, בים ובאוויר.

בין הישגיו היה שינוי הגישה של ארצות הברית לגבי החלל.ב-2004 ארצות הברית החלה בפיתוח סדרה של מערכות נשק בחלל. בין המערכות השונות בתכנון היו הרבה מערכות לייזר הפועלות מהחלל, טילים נגד לוויינים ומשדר גלי רדיו בתדר גבוה המסוגלים לשבש מערכות אלקטרוניות ועוד.

הרעיון של שיגור נשק לחלל היה בתכנון כבר משנות ה-60. ברית המועצות וארצות הברית ביצעו ניסויים רבים בנושא, אך כמעט ללא הצלחה. דוגמא אחת לפרויקט כזה היא תכנית “Almez”. תכנית זו כללה שיגור של 3 לוויינים לחלל עם נשק עליהם לצורכי הגנה. התוכנית כשלה ולא נעשה בה שימוש מעולם וחוץ מזה לא דווח כי בוצעו שיגורים של לוויינים לחלל עם אפשרויות תקיפה.

עם הניסויים האלה הגיעו גם השלכות מצפוניות. הרעיון של שיגור נשק לחלל הוגדר כאמצעי הגנתי, אך אין כל ערובה לכך, שמדינה עם נשק כזה לא תשתמש בו לצורכי תקיפה. אותו הלייזר, שיכול ליירט טילים באטמוספרה, יכול באותה מידה ליירט גם לוויין מסחרי או לירוט טילים לפגיעה במטרות. ההבדל בין נשק התקפי להגנתי בחלל הוא בפן המוסרי ולא בפן הטכנולוגי.

עם פיתוח הפרויקט עלו מספר שאלות בנושא:

  • האם נשק בחלל עדיף על נשק באדמה על מנת להפגין כוח ומניעת אויביהם משימוש בחלל?
  • האם נשק בחלל יהפוך את ארצות הברית לפחות פגיעה בחלל ויגן על חקר החלל שלה והלוויינים שלה?
  • האם הרווח המצופה מהתוכנית יעלה על ההוצאות של התוכנית?
  • בהנחה שהפרויקט יאושר ויהווה רווחי לארצות הברית, וניקח בחשבון שגם מדינות אחרות מסוגלות לשגר נשק לחלל, האם ארצות הברית צריכה להיות הראשונה לעשות זאת?


רעיון הלייזר ואופן פעולתו

בכדי לייצר מעטפת הגנה מפני טילים עלו מספר רעיונות, אחד הרעיונות היה להשתמש בקרני לייזר בתחום הרנטגן כדי להשמיד את הטילים המתקרבים, וכמובן ידוע כי לייזרים הם כלי נשק יעילים מאוד בחלל, כיוון שקרן הלייזר יכולה לנוע אל מטרתה במהירות האור ובגלל שאין אטמוספירה שתפחית מעוצמת העלומה היא תוכל להגיע לאפקט מקסימלי [1], אך עם זאת ישנה בעיה עיקרית בחלל והיא אנרגיה שדורשת את הפעלת הלייזר ולא זמינה בכל מצב, בעיה נוספת היא כמות הפעמים שאפשר להשתמש במערכת לפני שהיא מתחממת יתר על המידה. הקושי הוא גם ביכולת הקירור של מערכת כזו, ישנם מספר דרכים אך המקובלת שבהם היא קירור על ידי מים, אשר גם אפקטיבית וגם זולה ופשוטה.

חשוב להדגיש כי כאשר אנו משדרים קרן לייזר מן החלל קיימים הפסדי פיזור גדולים הנובעים מאפקט הפיזור. זהו אפקט בהן הקרן לייזר שלנו נפגעת(מושפעת) ממכשול כלשהו או אי-אחידות בתווך דרכו הוא עובר. דוגמא מעולה היא כאשר קרינה קוסמית מפוזרת מהאטמוספרה ,אם ננסה לשלוח קרן לייזר מהחלל אל כדור – הארץ יתקבל לנו פיזור של  מספר ק”מ שזהו פיזור גדול למדי ולא מספק למטרה הצבאית לשמו הוא נועד. וזה בהנחה שקיימים תנאי מזג אוויר אידיאלים, שזו נקודה חשובה מאוד. כל הפרויקט בנוי כך שמזג האוויר יכול להשפיע רבות על המערכות השונות, לכן ויסות ובדיקת המערכות השונות בתנאי מזג אוויר קיצוניים הייתה הכרחית אך בלתי-אפשרית לבדיקה בתקופה ההיא.

איור 1. אופן התפשטות קרן הלייזר


כיצד הלייזר פועל?

קיימים לייזרים רבים הנמצאים בשימוש קיום אך לצורך לוחמה בחלל מתאימים 3 סוגי לייזרים עיקריים [5]:

–  לייזר מימן פלואוריד

–  לייזר דאוטריום פלואוריד

–  לייזר חמצן-יוד

 לייזר מימן פלואוריד – אופן הפעולה של לייזר זה דומה מאוד לאופן פעולת מנוע של טיל. ראשית, מתקיימת תגובה כימית בין אטום הפלואוריד לבין מולקולת המימן ונוצרת מולקולת מימן פלואוריד. תגובה כימית זו יוצרת אורך גל של 2.7 עד 2.9 מיקרונים – דבר המונע מהגל לעבור דרך האטמוספרה ולכן לייזר זה מתאים ללוחמה בחלל בלבד. שכן בחלל ישנו ריק ושום דבר לא יפריע לגל לעבור, ואז נקבל את עוצמתו המקסימלית. שימוש בלייזר זה כבר נעשה בסביבה המדמה את החלל.

לייזר דאוטריום פלואוריד – לייזר זה פועל באותו אופן כמו לייזר מימן פלואוריד. ההבדל ביניהם הוא שבמקום שימוש במימן משתמשים בדאוטריום ויוצרים תגובה כימית עם אטום הפלואוריד. דבר זה יוצר גל באורך של
כ-3.5 מיקרונים – מה שיאפשר לו לחדור דרך האטמוספרה ולפגוע במטרות על האדמה או באוויר, כגון טילים. שימוש בלייזר זה נעשה ב-1996 במטווח הטילים White Sands בארה”ב, כאשר השתמשו בו על מנת ליירט טיל.

 לייזר חמצן-יוד – שונה מקודמיו, לייזר זה נוצר כתוצאה מתגובה כימית כלור ומימן על חמצני המעוררים אטומי חמצן המעבירים את האנרגיה שלהם לאטומי היוד. דבר זה גורם לעורר אטומי היוד  ויוצר גל באורך של 1.3 מיקרונים. לייזר זה הוא חלש בהרבה משני הלייזרים הנ”ל. אורך הגל הנמוך שלו גורם לו להיות הלייזר הכי מתאים ללוחמה בחלל. אופן הפעולה של הלייזר הזה מבוססת על מעברים אלקטרוניים ולתאר בקיצור: מצב מעורר של מולקולת חמצן נוצר על ידי ריאקציה כימית בין גז כלור לתמיסה מימית של מי חמצן ואשלגן הידרוקסיד:

Cl2 + H2O2 + 2KOH –> O2* + H2O +2KCl

נוצרים אדי מים שנפלטים מהמערכת, מלח, וחום.

מזריקים למערכת יוד מולקולרי שמתערבב עם זרימת הגז. האנרגיה מהחמצן המעורר מועברת ליוד, מפרקת אותו, ומעבירה אותו למצב מעורר. הגז זורם במהירות על קולית כאשר הוא משתחרר דרך חריר, וכך נוצר התווך הפעיל של הלייזר במצב מעורר.

תהליך ייצור הלייזר דורש אנרגיה רבה וקמה השאלה: מאיפה נביא כמות אנרגיה כזאת גבוהה?

הפתרון הראשון שחשבו עליו היה השימוש בסוללות, אולם סוללות מוגבלות מבחינת זמן הפעולה שלהן ולכן יהיה צורך להחליפן או לטעון אותן כל תקופה קצרה, דבר המקשה על לוויינים לפעול לאורך זמן ארוך.

פתרון נוסף היה להשתמש בפאנלים סולאריים הקולטים את קרני השמש והופכים אותם לאנרגיה חשמלית שמטעינה את המצברים. לוויינים המרחפים בחלל משתמשים בפאנלים סולאריים עד עצם היום הזה.

פאנלים סולאריים הינם התקנים הקולטים את קרינת השמש ומפיקים ממנה חשמל בצורה ישירה (ראה איור 2). הפאנל הסולארי הראשון שנבנה היה ב-1883, כאשר בנו סלניום מצופה זהב. ב-1958 בעקבות ברית המועצות, גם ארצות הברית שיגרה לוויין המפיק חשמל מאנרגיה סולאריים, דבר המשמש אותו עד היום.

איור 2. מערכת תאי שמש של תחנת החלל הבינלאומית ISS

מקורות אנרגיה לנשק חללי

כיום ישנן מספר אפשרויות להפעיל לייזר (תמונה על לייזר וכמה משפטים על לייזר בחלל) בחלל. בעיקר שימוש בסוללות ובפאנלים פוטו וולטאים, אך מקורות אלה אינם אפקטיביים ודורשים הרבה תקציב ומשאבים.

ישנן שתי אפשרויות נוספות יותר אפקטיביות:

שימוש במקורות אנרגיה איזוטופים גרעיניים.

מקור כוח זמין וטוב חייב להיות אמין, יציב וגם בטיחותי. דרישת הבטיחות חשובה שכן מקור הכוח מורכב בכדור הארץ ועשוי לחזור לכדור הארץ במקרה של תקלה. אולם על מנת שיהיה לנו מקור כוח זמין וטוב צריך להתפשר בפן הבטיחותי ולעבור למקורות כוח גרעיניים.

אפשרות אחת היא לייצר כוח זעיר אטומי שיהיה מבוקר בחלל. כורים כאלו נבנו גם בארה”ב וגם בברית המועצות, אולם כיום הם נחשבים לא מספיק בטיחותיים ואסורים לשימוש בלוויינים.

והאפשרות השנייה היא ביסודות הפולטים קרינה באופן טבעי. איזוטופים מסוימים פולטים חלקיקים (אלפא, ביתא או גמא) ומתפרקים לאט ליסודות אחרים. פליטת החלקיקים מייצרת חום, וחום אפשר להפוך לחשמל. החיסרון הוא שאיזוטופים אלו מסוכנים ורעילים ביותר ולכן הוגדרו תקנים מחמירים ביותר לטיפול בחומרים אלו. מקור אנרגיה זה מכונה RTG Radioisotope thermoelectric generator.

איור 3. RTG Radioisotope thermoelectric generator

החומר שמשתמשים בו לרוב הוא פלוטוניום 238. הוא עטוף בכמה שכבות הגנה והוא המתאים ביותר לשימוש מכיוון שמחצית החיים שלו היא 87 שנים והוא פולט בעיקר קרני אלפא (מספיקה שכבת בידוד עופרת דקה כדי לעצור את החלקיקים הנפלטים).

כיום יש אסור להשתמש בחומרים רדיו פעילים עבור לוויינים המסובבים את כדור הארץ אבל עבור חלליות ולוויינים מסביב לכוכבי לכת הרחוקים מן השמש אין ברירה אלא להשתמש בהם בגלל כמות הדלק העצומה שנדרשת.

שיטת אנרגיה אחרת היא שימוש במערכות הנעה יוניות [6], למערכות אלה שימוש יעיל במיוחד בדלק ובאנרגיה חשמלית. שיטה זו מאפשרת לחלליות מודרניות לנוע רחוק יותר, מהר יותר, וגם זול יותר מרוב שיטות ההנעה הזמינות כיום.

במשך כ-50 שנות פיתוח מעבדתי עמלו החוקרים לייצר את המנוע הזה, אשר הוכיח את עצמו בנוסף גם בהצלחתן המרהיבה של משימות חלל בשנים האחרונות. לאור כך, למנוע היוני ישנו כיום מקום מרכזי בליבה של תכנית החלל העתידיות. אנו משערים כי פיתוח המנוע נבע כתוצאה ממרוץ החלל שהכריזה עליו ארה”ב בתקופה זו וגרם לכל הצדדים לנסות ולשפר ולייעל את הדברים הנדרשים כדי לחקור את החלל ובכדי להצליח לשלוט בו צבאית. כיום מערכות ההנעה הקונבנציונאליות, המבוססות על ריאקציות כימיות כמעט והגיעו לגבולות היעילות שלהן. בשל כך אינן מאפשרות את השגתן של משימות רבות, חשובות יותר, ומצויות ברשימת היעדים של תכנית החלל. כיום מערכות דחף יוניות משמשות לשמירת מסלול לווייני תקשורת, ובתור מערכות הנעה עיקריות בגישושים בחלל העמוק. מערכות אלה עובדות בצורה של הדיפת יונים לצורך יצירת דחף, ובשל כך מסוגלות להעניק לרכבי חלל מהירות מקסימלית גבוהה יותר מאשר כל רקטה הזמינה כיום.

איור 4 – מבנה מנוע יוני ל שינוע חלליות למרחקים גדולים


מקור הכוח של המנוע הוא שימוש באנרגיה חשמלית. אשר משמשת לשתי מטרות בפעול המנוע:

  1. יינון החומר הנהדף.
  2. האצת היונים והדיפתם לאחור, לצורך יצירת כוח הדחף המניע את החללית.

אטומי החומר הנהדף, מוזנים לתא היינון (ראה איור 4). בתא נחשפים האטומים למטח אלקטרונים הנורים ממערכת האצה חשמלית. אלקטרון הנתון באטום של החומר הנהדף, הנפגע מאלקטרון מואץ, נחלץ מהאטום שלו ומותיר יון חיובי.

כדי לייעל את מיון האלקטרונים ולהגביר את יעילות היינון משתמשים במגנטים והתוצאה היא כזו:

  1. אלקטרוניים עתירי אנרגיה – מוחזרים לתא היינון , לחזרה על התהליך.
  2. אלקטרוניים דלי אנרגיה – נאספים ונשלחים לאלקטרודת הנטרול.

אלקטרודות ההאצה בנויות בצורת רשת המאפשרת לספק פוטנציאל מושך ליונים המצויים בתוך התא, כמו גם פתחים למעברם החוצה. תהליך זה, במסגרתו מואצים היונים הכבדים ונהדפים לאחור, מספק את הדחף לחללית. כתודת הנטרול מספקת אלקטרונים לזרם היונים הנהדף לאחור. יש לזכור כי התהליך החל כאשר החללית על כל מרכיביה, לרבות החומר הנהדף, בנויה מאטומים ניטרליים. תהליך היינון מפריד את האטומים ניטרליים של החומר הנהדף ליונים חיוביים ולאלקטרונים שליליים.

בהיעדר כתודת הנטרול יוותרו האלקטרונים שחולצו בעת היינון בחללית, ויהפכו אותה לבעלת מטען שלילי הגדל עם הזמן. המטען השלילי ימשוך את היונים (החיובים) הנהדפים לאחור – בחזרה אל החללית – וייצר כוח הפוך לכוח הדחף.

הסיבות להפסקת הפרויקט של הנשיא רייגן

בשנת 1993 הוחלט על הפסקת הפרויקט בעקבות האטת מרוץ חימוש בין שתי המעצמות מה שהגביר את הרצון של צמרת המנהיגים בארצות הברית למצוא פתרון לבעיית האיום מברית המועצות.

כמובן שהאיום המרכזי היה איום גרעיני על אדמת ארצות הברית, פרויקט זה נתקל בבעיות רבות מתחילתו ראשית, פוליטיקאים ומדענים רבים התווכחו, כי הפרויקט היה שאפתני יתר על המידה, ובעצם, בלתי ישים בתקופה הנראית לעין.

בנוסף, הקושי הטכנולוגי להוצאת הפרויקט לפועל היה מסובך מידי, לפרויקט היו מספר הצעות לביצוע ולא רק לייזרים שנורו מהחלל – כולם היו מתקדמים מידי לטכנולוגית לתקופה זו.

לאורך תקופה של עשר שנים ועד לביטול הפרויקט הוציאה ארצות הברית במצטבר כ- 30 מיליארד דולרים. סיבה נוספת היא סיום המלחמה הקרה פירוק ברית המועצות והסכמה על פירוק הנשק הגרעיני בהדרגה בין שתי המעצמות.

איור 5. קונספט של הלוויין והלייזר בחלל

שאלה חשובה שנשאלת היא: האם פרויקט מלחמת הכוכבים סייע בסיום המלחמה הקרה ובפירוק בריה”מ?

ניתן לומר כי בריה”מ הביעה חששות גדולים מפרויקט מלחמת הכוכבים של רייגן, אך עם זאת על פי המאמר [7], זה לא היה גורם מכריע למשא ומתן, אלא במקום זאת התוכנית סיבכה את תהליך בקרת הנשק האמריקאית – סובייטית ובעצם בריה”מ התחילה להתמקד בפיתוח טילים מתקדמים ומערכות אנטי- לווייניות כדי להתמודד עם הגנות טילים, חלק מתוכניות אלו נשמרו עד היום .

השפעת פרויקט מלחמת הכוכבים על העידן שלנו

לפי משרד האום לענייני החלל החיצון, נכון ל-2019 עוטפים את כדור הארץ 4,987 לוויינים, מתוכם רק כ-2,000 לוויינים פעילים. במהלך השנים ישנו זינוק ענק בשיגור לוויינים אלו משיקולים של עלות ושל יכולת טכנית. ישנה בעיה שמספר הלוויינים החדשים המשוגרים לחלל גדול משמעותית ממספר הלוויינים שנשרפים לאחר מהלך חייהם ולכן נוצרת צפיפות גבוה של לוויינים בחלל.

איור 6 – מספר הלוויינים בשנת 2019 בחלל לכל מדינה

איך כל זה קשור לפרויקט מלחמת הכוכבים?

אחת ההשלכות הייתה מרוץ עולמי לשיגור כמה שיותר לוויינים לחלל למטרות שונות, לאחר שכל העולם צפה

איור 7 – הגידול בשיגור לוויינים זעירים בצורת קובייה לחלל (מס הלוויינים הכולל – ב2019)

בארצות הברית מפתחת טכנולוגיות ומקדמת את עצמה בצורה משמעותית הרבה יותר מאשר שאר המדינות,

במיוחד בהקטנת גודלם של הלוויינים קוראים לזה ”מהפכת המזעור” שזהו בעצם לוויין קטן ממדים, ש “תופס טרמפ” על שיגור של לוויין רגיל, אחד מהיתרונות הבולטים שלו הוא שזהו הליך זול למדי, פחות מ-100 אלף דולר והאיכות  והביצועים יותר טובים מלוויינים קודמים הגדולים בהרבה. כתוצאה מכך ישנם למעלה מאלף לווייני קובייה שכבר שוגרו, ועשרות אלפים שצפויים להצטרף אליהם. (ראה איורים 7-9).

  איור 8 – תיאור של לוויין קובייה   

      

   איור 9 – תיאור של צפיפות הלוויינים בחלל

 הקמת חיל החלל ו התפתחות פרויקט מלחמת הכוכבים .

הצבא האמריקאי מורכב מחמישה ענפים, אבל טרמפ
ב-20 לדצמבר של שנת 2018 והחליט כי הוא מוסיף ענף שישי, ”חיל החלל” [9].

 הענף הצבאי הראשון שנוסד משנת 1947 (חיל האוויר) ומטרתו העיקרית של  משלימו חיל החלל הוא כמו של שאר החילות, עליונות בחלל. הענף מוקדש לשמירה על האינטרסים של ארצות הברית בחלל. ראשית כל נבין מאיפה כל זה הגיע, כשנכנסו לדקות הראשונות של עידן החלל לפני ש NASA   הוקמה, כל דבר שקשור לחלל היה עניין צבאי.

יכולות שיגור לחלל היה ההמשך הטכנולוגי של טילים בליסטיים ומטוסי קרב, במאה שעברה בשנות ה-50, לכל ענף, אוויר, ים ויבשה היו תכניות חלל עצמאיות דבר שעורר אי-סדר ובזבוז כסף ויכולות. הענפים בעצם התחרו בינם לבין עצמם בנוסף לתחרות עם שאר המעצמות בעולם ובעיקר ברית המועצות.

עם הקמתה של NASA בשנת 1958 כל התוכניות סופחו לתוכנית אחת ואוחדו תחת NASA בכדי לעצור את אי-הסדר בצבא האמריקאי. החלוקה הייתה כך שחיל האוויר אחראי על ההיבטים הצבאיים והשימושים הצבאיים, ו-NASA על ההיבטים האזרחיים.

במשך תקופה מסוימת זה עבד, עד לשנת 1981 בשנים אלו היה חוסר סדר מכיוון שנכנסה מחלקה חדשה בעלת משקל עצום לחיל שמטרת היסוד שלו לא קשורה לחלל, ולכן בשנת 1981 הוחלט להקים את מפקדת החלל של חיל האוויר, מפקדה זו סיפקה לצבא ארצות הברית את העליונות החלל על ידי לווייני תקשורת וניווט של לווייני (GPS).

NASA סיפקה את המידע הנדרש והעבירה אותו למפקדה, שהורידה את כל המידע לשטח ושוב, כמו מקודם זה עבד עד לשנת 2001 בה ראש מפקדת החלל של חיל האוויר הציע להקים חיל, ענף שכל כולו יוקדש לחלל.
אחת הסיבות הייתה כלכלית, היקף כלכלת החלל של ארה”ב היא בסביבות ה-383 מיליארד דולר בשנה. אם תהיה פגיעה באינטרסים של ארה”ב בחלל זה יהווה פגיעה משמעותית בכלכלה האמריקאית. ל-NASA לבדה יש לווייני מחקר בשווי מאות מיליארדי דולרים, ולכן לא יתכן שמאות מיליארדי דולרים מכספי משלם המיסים האמריקאי יקיפו את כדור הארץ ללא שום הגנה.

סיבה נוספת הייתה יכולות של מעצמות אחרות לדוגמה כמו סין, שבשנת 2007 ביצעה ניסוי של טיל אנטי-לווייני שיירט והשמיד בהצלחה לוויין מזג אוויר סיני, ובארצות הברית הסתכלו על תוצאות הניסוי בדאגה, כי ידעו שבאותה מידה לוויין מזג האוויר הסיני יכול להיות לוויין תקשורת אמריקאי.

בנוסף, לסינים, לרוסים, להודים וליפנים יש את היכולת לפגוע בלוויינים והאמריקאים כיום יכולים להפיל לוויינים על ידי שיגור טילים מלב הים, ניסוי שעבר בהצלחה בשנת 2008.

כיום ארה”ב מחזיקה בעליונות בחלל אך לא בפער מספק, בעתיד הקרוב נוכל לראות יכולות דומות אצל מדינות עוינות ולא יציבות כמו צפון קוריאה ואיראן. ואם תפתח מלחמה כוללת מעצמת חלל כמו סין או רוסיה יוכלו לשבש באופן פשוט יחסית את העליונות של האמריקאים בחלל ולפגוע להם באינטרסים בחלל בהיקף של מיליארדי דולרים, נצטט את  הנשיא טרמפ שאמר פעם ”החלל הוא כבר זירת מלחמה”. לכן הקים הנשיא בשנת 2018 חיל חלל עצמאי שיכלול כ 15000 אנשי צוות עם תקציב של כ 5B$ ל5 שנים [14].

תכנית החלל של הנשיא טרמפ בהיבט אזרחי/כלכלי

הנשיא טרמפ חתם בשנת 2020 על צו המאפשר לארצות הברית לכרות משאבים מהירח, הצו בעצם מבסס את החוק לגבי הרצון של NASA לבנות בסיס על הירח עד שנת 2028 [11].

ארצות הברית מתכננת להציב בסיס קבע על אדמת הירח, NASA עשתה מיפוי גאולוגי של הירח וחילקה אותו על פי צבעים המסמלים משאבים שונים. במסגרת הצו בעצם נכנס כל ההיבט החברתי\ כלכלי שמכיר רשמית בזכויות של אנשים פרטיים לטעון לבעלות על מחצבים בחלל, לדוגמא כריית מחצבים באסטרואידים ,על הירח ועל מאדים. הצו החדש בעצם מביא פירוש חדש של אמנת החלל החיצון שעליה חתומות מעל 100 מדינות (1967).

NASA קראה לתוכנית הזו, תכנית  ARTHEMIS– אשר כוללת הקמת בסיס קבע בקוטב הדרומי של הירח, ישנם מספר קשיים הנובעים מעצם חתימת הצו הנשיאותי הזה, מחד באמנת החלל החיצון עליה ארה”ב חתמה – מצוין כי אסור לקחת בעלות פרטית על גופים שמימיים, ובעצם האמנה האוסרת מפורשות על טענות לריבונות מדינית. וזו הסיבה מדוע ארה”ב לא יכולה לטעון שהירח שייך לה למרות כי אסטרונאוטים אמריקנים הגיעו אליו ראשונים.

אולם מאידך האמנה מאוד עמומה בכל מה שנוגע לרכוש פרטי בחלל, במצב הקיים כיום כל מה שמחוץ לכדור הארץ היא כמו מים בינלאומיים, ספינות החלל וכל הציוד עליהן הוא רכוש פרטי, אך כל מה שמסביב אליהם חופשי לשימוש על-ידי כל מי שחפץ בכך. וכך, לדוגמא, אם חברה פרטית תיכרה מתכות יקרות מאסטרואיד ותחזור איתן לכדור הארץ, כלל לא ברור למי המתכות יהיו שייכות. לכן אנשי הנשיא טרמפ בשנים האחרונות עבדו קשה מאוד בכדי לעקוף את כל הצווים הללו ובעצם מושך את תכנית החלל גם להיבט כלכלי/אזרחי רחב הרבה יותר, פרסום הצו הנשיאותי שעל פי מקורות הוכן במשך שנה שלמה, אינו מקרי ויש סיבה לכך שהוא פורסם יחד עם התוכנית ”ארתמיס”.  וכל זה על מנת לעקוף את האו”ם ואת הנוסח הישן. נצטט את הנשיא טרמפ שאמר “לאמריקנים צריכה לעמוד הזכות לחקר מסחרי, להשבה ולשימוש במשאבי החלל החיצון”. וגם “מבחינה חוקית ופיזית, החלל החיצון הוא מרחב ייחודי לפעילות אנושית, וארה”ב לא רואה בו שטח בינלאומי ניטרלי”.

צו זה בעצם הוא הצעד המשמעותי הראשון של יציאה לחלל על ידי חברות פרטיות למטרות כלכליות / אזרחיות. צעדים אלו יובילו לתחילת עידן חדש של קידום האנושות דרך משאבים שלא נמצאים על אדמת כדור הארץ, למחקר מתקדם יותר והבנת היקום. יש המעריכים כי תחום זה ייצר כמות גדולה של מקומות עבודה חדשים, ויתרום רבות לכלכלה העולמית.

יחסי ארה”ב ורוסיה בעת הנוכחית

לראשונה מזה שבע שנים [12], ארה”ב ורוסיה נפגשו באופן רשמי כדי לדבר על הנורמות וההתנהגות הצפויה בחלל – למרות התקדמות המעצמות לבניית מכונות מלחמה בחלל ולא רק לכיוונים אזרחיים. משלחמת אמריקאית, עם בכירים ממשרד ההגנה (DOD) האמריקאי יצאו בעשרים שבע ליולי 2019לווינה באוסטריה. אוסטריה אירחה את אירוע ה-SSE מבחינת אבטחה/בטיחות בחלל הראשון אי-פעם. זוהי הפגישה הפורמלית הראשונה בנושא אבטחת החלל מאז שנת 2013.

מטרת הפגישה הייתה לקדם את תוכן הנורמות הצפויות בחלל, וההתנהגויות המקובלות. ממש תורה חדשה, קביעת ”גבולות”, מה מותר ומה אסור.

ארה”ב מצפה לפתוח ערוץ תקשורת ייחודי בין המעצמות בכדי למנוע תפיסות מוטעות של מהלכים, ושמירה על חישובים של המסלולים למניעת התנגשויות. אך באותו הזמן של נרמול היחסים בחלל, צבא ארה”ב בדיוק סיים את פיתוח תורת הלחימה החדשה שלו בחלל, הקובעת איך הם ילחמו ופרוטוקולים בנושא (לפי ג’יי ריימונד שעומד בראש חיל החלל ופיקודו).

מצד שני נשמעות זעקות של בכירים בארצות הברית כי הם לא עומדים בקצב הראוי, בשל המאמצים הכבירים של סין ורוסיה לפיתוח כמה שיותר נשקים בחלל.

רוסיה ירתה ”עצם/אובייקט” מתוך לוויין, לא פעם אחת, אלא פעמיים (שמראה את התקדמותה המשמעותית שלה בתחום הנשק בחלל). זה הפך את רוסיה למתקדמת ביותר בתחום נשק חללי. רוסיה השתמשה בנשק ASAT  – נשק אנטי-לווייני. לכן סוגיה זאת מתחלקת לשני פרצופים, הפרצוף הרשמי מראה כי הם מתקדמים לעבר נרמול היחסים בחלל, וחלוקת נורמות מסוכמות על ידי שני הצדדים, אך באותה הנשימה מבצעים ניסויים בנשקים חללים, ובעצם מקיימים מרוץ התחמשות בחלל.

תכנית הפעולה של ארה”ב ומדינות המערב כמענה על איומים עתידיים

“העיניים של ארגוס”:

במיתולוגיה היוונית מסופר על ארגוס פנופטס שהיה ענק עם אלף עיניים אשר היה צופה בכל, אפילו בשנתו. הדריכות התמידית הזאת נדרשת כיום כדי לשמור על ארצות הברית ובנות בריתה מוגנות. ולכן, בגלל צורך זה חיל האוויר האמריקאי וחברת “RAYTHEON” טכנולוגיות עובדים על פטנט חדש שיהווה “שמיכה” של גלאים מתקדמים כדי תמיד “לשים עין” ולדעת למקרה של מתקפת טילים.

האתגר בפרויקט מסוג זה הוא ליישם המערכת החדשנית במהירות המרבית האפשרית. בשביל מטרה זו חיל האוויר האמריקאי תכנן את מערכת OPIR. זוהי מערכת לוויינים המספקת התראה מוקדמת על שיגור של טילים בליסטיים.

המערכת מורכבת משלושה לוויינים במסלול גאוסטציונרי ושני לוויינים במסלול פולרי (לוויינים אשר חגים בין שני קטבי כדור הארץ). כיום עובדים במרץ על פיתוח מהיר של המערכת וניתן להעריך את כניסה לתפקוד מבצעי בשנים הקרובות.

בכל אופן, מערכת OPIR היא רק חלק אחד מיישום המערכת החדשנית. כל מערכות החלל צריכות להיות מפוזרות מסביב לכדור הארץ, על מנת לכסות את רוב פני האדמה. וכאן בעצם נכנסת לתמונה תכנית Blackjack של DARPA. תכנית זו מספקת כיסוי נוסף של בסיס כדה”א. ומתוכננת לחוג קרוב לאטמוספרה, Blackjack מקשרת מספר גלאים ביחד, ומטרתה היא לקשר בין כל הגלאים  הקשורים למערכת החדשנית הנמצאים בחלל, כולל מערכת OPIR, שהם קטנים, קלים ואינם צורכים הספק גבוהה וניתן ליצרם בקצב תעשייתי וע”י מפעלים רבים.

מסקנות
במאמר זה על מלחמת הכוכבים דנו בהשלכות שנוצרו כתוצאה מרעיונו של רייגן, שתחילה הייתה רק מדע בדיוני בעיני רוב האנשים בעולם, אך כיום  מרכיביה  משמשים אותנו כטכנולוגיה יום-יומית (GPS, טלוויזיה, תצפית, ריגול ועוד). בעינינו הרעיון של רייגן היווה תקדים ופריצת דרך לעתיד. מצד אחד נוצר מרוץ בין שתי מעצמות העל על השליטה בחלל, שיותר מאוחר הצטרפו גם סין ומדינות נוספות  ומצד שני  מעבר לאפשרות של עליונות צבאית הניבה לנו התקדמות טכנולוגית מהירה ומדהימה.

לפרויקט ישנם גם חסרונות רבים כגון: חוסר תקציב, בעיות מוסריות, משאבים רבים שהוא דורש, כוח אדם. הוא עדיין לא הושם בצורה הראויה לשימוש, אך בתקופה האחרונה ניתן לראות, כי ה נשיא טרמפ מקדיש משאבים לנושא – דבר שיקדם את הפרויקט, ואולי עוד כמה עשרות שנים מה שנראה  כיום כמו חלום, יוכל להפוך למציאות עוד בתקופתנו.

ניתן לראות כי ארה”ב ממשיכה להשקיע סכומים מטורפים על חקר החלל. דבר זה מראה על האמונה שלהם בנושא וההבנה שחקר החלל הוא תחום חשוב מאוד בפיתוח של האנושות. לכן גם יש צורך בהגנה על אמצעים אלה, בין אם זה לוויינים המשתמשים בנשק לייזר בחלל או נשק חללי מסוג אחר. ישנו צורך בפיתוח נשק חללי כדי לשמור על האינטרסים  של ארצות הברית.

ניתן אף לראות את ההשפעה כיום בעניין התקציב השנתי של הנאס”א העומד כיום על כ–630 מיליארד דולר, בעוד כל תקציב מדינת ישראל עומד על 397 מיליארד שקל. זה כמעט כמאתיים אחוז מתקציב המדינה שלנו, שמושקעים אך ורק בפיתוח החלל. נאס”א שולחת באופן קבוע חלליות ולוויינים לחלל, אך לא רק היא. חברות אזרחיות כ חברת בת של Tesla בשם SpaceX, שולחת לוויינים וחלליות וחוקרת את החלל. עוד הרבה חברות  פרטיות אחרות מתחילות להתעסק בתחום, דבר המראה על תחרות שמתפתחת, מה ש מאוד חיובי ומאיץ את חקר החלל באופן משמעותי. יש כל הסיכויים שמנהל הנשיא Biden  ,תמשיך בפרויקט מלחמת הכוכבים כפי שהתבטאה  לאחרונה מעומדת של הנשיא למשרת מזכירת ההגנה Michele Flournoy   שהקמת מנהל החלל חשובה למחלקת ההגנה במיוחד לנוכח התקדמות של הרוסים והסינים בתחום[14].

גם מדינת ישראל יכולה לתרום ל ארה”ב ולבעלות בריתה האחרות, בפרויקט מלחמת הכוכבים. מדינת ישראל ידועה ביכולת הפיתוח שלה של “יש מאין”, בין אם זה בנשק (מקלעי עוזי, תבור, לווייני חישה מרחוק, כיפת ברזל ועוד) ובין אם זה ביכולות הטכנולוגיות (חברות סטרטאפ, ופיתוחים ישראליים נוספים), לפיתוח טכנולוגיות חכמות גם בחלל.

בנוסף ואולי הכי רצוי בעתיד, שלאחר היעלמות מדינות הרשע , חתימה ובצוע הסכמים  בעלי קיימא אמתיים וצודקים בין מעצמות העל, יוכל המאמץ  העולמי המשותף בפיתוח החלל לעבור מהצד הצבאי לצד האזרחי. במיוחד לחקר יכולת האדם להתיישב בכוכבי לכת שונים, פיתוח אמצעים שונים ומגוונים לחיים בחלל, ולמשימות נוספות לרווחת האנושות.

ביבליוגרפיה

  • Majumdar, A. K., & Ricklin, J. C. (Eds.). (2010). Free-space laser communications: principles and advances (Vol. 2). Springer Science & Business Media.
  • Deblois, B. M., Garwin, R. L., Kemp, S., & Marwell, J. C. (2005). Star-crossed [space-based weapons]. IEEE Spectrum42(3), 40-49.‏
  • Boyd, A. H. (2017). Satellite and Ground Communication Systems: Space and Electronic Warfare Threats to the United States Army. US Army School for Advanced Military Studies Fort Leavenworth United States.‏
  • Goodnight, G. T. (1986). Ronald Reagan’s re‐formulation of the rhetoric of war: Analysis of the “zero option” “evil empire”, and “star wars” addresses. Quarterly Journal of Speech, 72(4), pp (390-414).‏
  • Weschler, M. (2007). How lasers work. Undated. http://science.howstuffwork.com/laser.htm/printable
  • New-Tech Microwave Magazine – Link
  • https://www.space.gov.il/node/131805
  • Aldrich, R. (2000). Laser fundamentals.‏
  • https://www.space.gov.il/news-space/131829
  • Hertzberg, A. (1992). Thermal management in space.‏
  • https://www.space.gov.il/news-space/131941
  • https://breakingdefense.com/2020/07/space-war-us-meet-with-russia-rolls-out-
    warfighting-doctrine/
  • https://breakingdefense.com/2020/09/the-eyes-of-argus/
  • Pawlyk,O, 14 Nov.2020, Experts Say US Space Force Likely to Survive in Biden Administration, Military Com.

מאמר מלחמת הכוכבים אביחי+    תיקון אחרון לפני פרסום    5.2.21

בצענו הרבה תיקונים ורק נשאר  לבצע: בסוף עמוד 8 נעלם איור 6 בגלל השינויים שעשיתי ויש לשים אותו במקום  ו איור 7 העביר את עצמו אחרי איורים 8 ו9 ויש להשיב גם אותו למקומו.

יש לסגנן את שתי הפסקאות ש לפני ה מסקנות על פרויקט OPIR.אתם כותבים כי יש למצוא פתרון מהיר ומוסיפים כי המערכת תהייה מוכנה ב 2029 . זה לא פתרון מהיר. גם הפסקה האחרונה מאוד לא ברורה

במסקנות יש להוריד את שלוש הפסקאות האחרונות מבלוני התבערה ואילך שאינו מתאים למלחמת החלל .המאמר הנוסף על שימוש באנרגיה ישירה (לייזר)למלחמה בחלל  ו הכוכבים  איננו מוכן עדיין וייכתב בעתיד אולי בתור עבודה לתואר שני.

במקום זאת יש לכתוב במסקנות מה יכולה להיות תרומת ישראל .המטרה ש לאחר מיגור מדינות הרשע והסכמים אמתיים בין המעצמות הגדולות יעבור המאמץ   וההשקעות ממלחמת הכוכבים לשלום ושיתוף פעולה בין המעצמות לחקר ויישוב הירח וחלק מ כוכבי הלכת והירחים שלהם ו אולי יותר מזה. כמובן ישראל תשתלב במשימות עתידיות אלו .אני אוסיף גם תחזית פרויקט הכוכבים בעקבות תוצאות הבחירות לנשיאות בארה”ב.

בברכה והרבה בריאות

יעקב


אביחי גוסלס, תום פכוטניק, אלכס פייטרברג, אירינה ברונפמן (M.Sc .), ד"ר אירית יובילר ופרופ' יעקב גוון SCE – המכללה האקדמית להנדסה אשדוד

תגובות סגורות