החיבור בין סטייל וקיימות

הידעתם שמאחורי כל זוג ג’ינס מושלם שהורדתם מהמדף מסתתרת עלות סמויה – כמעט 4,000 ליטר מים? אבל, כאן הטכנולוגיה נכנסת לתמונה. חידושים בהדפסה דיגיטלית ובמיחזור חומרים, מציעים לתעשיית האופנה נתיב לעתיד בר-קיימא, על ידי צמצום משמעותי של צריכת המים.

לכולנו היה את זוג הג’ינס המושלם ההוא – זה שיושב בול, בצבע הנכון, ובגזרה שמרגישה כאילו נוצרה במיוחד עבורנו. אבל כשמסתכלים קצת יותר מקרוב, מבינים כי נדרשים כמעט 4,000 ליטר מים כדי לייצר זוג ג’ינס ממוצע, כמות שמספיקה בכדי למלא בערך 50 אמבטיות. בהחלט מחשבה שמשנה תודעה…

לא מפתיע שתעשיית ההלבשה, האופנה והטקסטיל צמחה והתפתחה סביב נתיבי מים, שסיפקו את התחבורה, את הכוח למפעלים ואת מקורות המים לייצור. אבל, הדבר הוביל לזיהום ולבזבוז מים עצום.

גם כיום, ובמיוחד לאור העובדה כי תעשיית האופנה ממשיכה לצמוח, העלות הסביבתית של ייצור בגדים, ובמיוחד בזבוז מים, הופכת לסוגיה דחופה יותר, כאשר צמצום הבזבוז הזה חיוני ליצירת עתיד בר-קיימא יותר לאופנה.

תמונת שער: הבגדים הישנים של אתמול הם הבגדים החדשים של המחר. קרדיט: Epson

בעיה בגודל XXXL

לצערנו הנתונים לא מרשימים, תעשיית הטקסטיל ידועה בהשפעתה הסביבתית השלילית.

לפי הסוכנות האירופית לאיכות הסביבה, המגזר הזה הוא המקור השלישי בגודלו לדלדול מקורות מים ולשימוש בקרקע, כאשר מוערך כי ייצור בגדים אחראי לכ-20% מזיהום המים הנקיים העולמי והוא גם מוביל לפליטת 270 קילוגרם של CO2 לאדם באיחוד האירופי.

מחקר של Epson מראה שהמים המשמשים למילוי מלתחה של אירופאי ממוצע מסתכמים בכ-817,131 ליטר.

בזבוז המים בייצור בגדים מתחיל בחומרי הגלם. רוב הטקסטיל ארוג מכותנה, ש”שותה” יותר מים מכל גידול אחר. על כל קילוגרם של כותנה גולמית שמגדלים, נדרשים בין 7,000 ל-29,000 ליטר מים. לשם השוואה, דגנים דורשים רק 1,000 ליטר לקילוגרם.

גם תהליך הייצור דורש כמויות עצומות של מים. יש להלבין את הכותנה, לצבוע, להדפיס ולשטוף אותה ללא הרף. כל קילוגרם של כותנה צבועה דורש עד 150 ליטר מים. גם שטיפת הבגדים, במיוחד ג’ינסים, כדי להעניק להם את המראה שהצרכנים דורשים, מוסיפה לבזבוז הזה.

אז מה תעשיית הטקסטיל יכולה לעשות? אולי הצעד החשוב ביותר הוא לאמץ חשיבה של “חדשנות לאפס” (‘innovation to zero’). זו התפיסה שלפיה באמצעות טכנולוגיה, אפשר ליצור מוצר קרוב ככל האפשר לשלמות – מהאסתטיקה והביצועים שלו ועד ליחסיו עם הסביבה.

השאלה הופכת להיות, איזו טכנולוגיה זמינה כדי לצמצם את הבזבוז העצום הקשור לשיטות האנלוגיות המסורתיות המשמשות בייצור בגדים?

הטכנולוגיה שעושה את ההבדל

הטיפול בבדים לפני ואחרי ההדפסה הוא המקום שבו טכנולוגיה חדשה יכולה לצמצם משמעותית את השימוש במים. מדפסות דיגיטליות מודרניות מסוימות, כמו ה-Monna Lisa ML של Epson המשתמשת בדיו פיגמנטי, מפשטות את כל התהליך ומפחיתות את השימוש במים בעד 97% בהשוואה לשיטות הדפסה מסורתיות מבוססות צבענים (dyes).

הדפסת טקסטיל דיגיטלית מאפשרת גם ייצור לפי דרישה, ומבטלת בזבוז מיותר של מים וטקסטיל הקשור לתהליכים אנלוגיים מסורתיים שאינם יכולים לתמוך בריצות הדפסה קצרות, מה שמוביל לייצור יתר. ומכיוון שמדפסות דיגיטליות קומפקטיות בגודלן, ניתן למקם אותן קרוב למקום שבו הן נדרשות. הדבר מקצר את שרשראות האספקה ושומר על הייצור קרוב למקום הצריכה, מקצץ בעלויות התחבורה ומכניס את הבגדים לארונות של אנשים כשהם בשיא הפופולריות – ובכמויות הנדרשות בלבד.

טכנולוגיית הסיבים היבשים מאפשרת תהליך ייצור עם השפעה סביבתית נמוכה יותר. קרדיט: Epson

צמצום הבזבוז בדרכים אחרות

ההדפסה הדיגיטלית היא רק אחת הטכנולוגיות המסייעות לתעשיית הטקסטיל לאמץ את רעיון השמירה על איכות הסביבה. טכנולוגיה נוספת היא טכנולוגיית הסיבים היבשים (Dry Fiber) שצוברת תאוצה.

אב טיפוס כבר נמצא בפיתוח והוא יודע לפרק בגדים משומשים ושאריות ייצור לסיבים בסיסיים ואז הופך אותם לבד לא-ארוג חדש. סימן ההיכר הקנייני של ההמצאה הזו היא שהטכנולוגיה אינה דורשת מים.

ניתן ליישם טכנולוגיה זו לייעוד מחדש של שאריות טקסטיל ולנצל אותם ולהפוך אותם לבד ממוחזר, לבידוד, למוצרי בידוד וספיגת רעשים וכד׳. אם טכנולוגיה זו תאומץ באופן נרחב, היא תוכל לסייע בפתרון שניים מהאתגרים הגדולים של התעשייה: כמות המים העצומה הדרושה לייצור והיקף המחזור הנמוך הנוכחי של בגדים.

כדי להדגיש את האפשרויות של טכנולוגיה זו, מעצב האופנה היפני יוימה נקזאטו (Yuima Nakazato) אתגר את עצמו ליישם את הבד הלא-ארוג הזה ביצירות ההוט קוטור האחרונות שלו. הבד בו נעשה שימוש ביצירת קו האופנה האחרון של נקאזטו יוצר מבגדים משומשים שמקורם באפריקה, היעד של בגדים רבים שנזרקו ממקומות אחרים בעולם. נקאזטו ביקר בקניה, שם אסף כ-150 ק”ג של חומר פסולת בגד. לאחר מכן, Epson יישמה את תהליך הדפסת הסיבים היבשים שלה כדי לייצר יותר מ-50 מטרים של בד לא ארוג חדש, שחלקו שימש להדפסה עם דיו פיגמנט עם טכנולוגיית ההדפסה הדיגיטלית Monna Lisa. במהלך התצוגה הומחש כיצד המעבר להדפסת טקסטיל דיגיטלית, באמצעות דיו פיגמנט ושימוש בטכנולוגיות שאינן מצריכות בזבוז מים, מציע לתעשיית האופנה אמצעי בר-קיימא יותר ובזבזני פחות להדפסת טקסטיל. טכנולוגיית הסיבים היבשים מאפשרת לנקזאטו לקיים תהליך ייצור עם השפעה סביבתית נמוכה יותר, הנהנה ממעגליות חומרים, ובמקביל מספק ביגוד מותאם אישית באיכות גבוהה.

באחרונה אף נודע כי Epson מבקשת לענות על הצורך הגובר בעולם בסיבי בד ממוחזרים. החברה, מפתחת כיום טכנולוגיה ל׳פירוק׳ בדים הקשים למיחזור על בסיס הטכנולוגיה בו השתמש מעצב האופנה היפני. לשם כך חברה Epson ל- HKRITA – מרכז מחקר ופיתוח הממוקם בהונג קונג, המתמחה בפיתוח חדשני של פתרונות לתעשיית הטקסטיל, ההלבשה והאופנה.