מראה גרעיני מחודש

חיל האוויר האמריקני החליט כבר לפני עשור להחליף את מערך טילי השיוט הגרעיניים שלו שנמצאים בשירות כבר כמעט 50 שנה. לאחרונה פורסם איור של הטיל החדש, AGM-181A Long-Range, שאמור להיות בעל תכונות טיסה מתקדמות המותאמות לתרחישים המבצעיים הנוכחיים והעתידיים של הצבא האמריקני. הטיל החדש מפותח כדי להתאים למפציץ האסטרטגי החדש של חיל האוויר האמריקניה 21 – B, כמו גם למפציץ הוותיק 52 – B.

הוצאת מערכת נשק משירות מבצעי היא ענין מאד מורכב מאד. קחו לדוגמא את המפציץ 52 -B שנכנס לשירות מבצעי בחיל האוויר האמריקני בשנות ה 50 של המאה הקודמת ועדיין מהווה מרכיב מרכזי במערך מטוסי התקיפה האסטרטגיים של ארצות הברית. אמנם הוא עובר אחת לכמה שנים תהליך שדרוג של חלק מהמערכות, כמו למשל לאחרונה עם הרכבת מנועים חדשים, אבל ככלל הוא עדיין שם, טס בזירות פעולה רחוקות כשצריך. הוא אפילו טס לאחרונה באזור שלנו, כחלק ממטסי ההפחדה האמריקניים לקראת תקיפת מתקני הגרעין של איראן.

מערכת נשק ותיקה אחרת היא טיל השיוט הגרעיני, AGM-86B Air Launched Cruise Missile (ALCM), שנמצא בשירות חיל האוויר האמריקני מאז שנות ה 70. לטיל השיוט הזה היו בעבר שתי גרסאות, AGM-86C/D – דגם בעל ראש נפץ קונבנציונאלי שיצא משירות עם כניסת טילי שיוט מתקדמים יותר דוגמת הטומהוק והגרסה הגרעינית AGM-86B, בעל ראש נפץ גרעיני מדגם 80W, בעוצמה של עד 150 קילוטון שעדיין נמצאת בשימוש מבצעי.

היסטורית יש קשר הדוק בין ה AGM-86B למפציץ ה 52 -B. הטיל הזה פותח במיוחד עבור מפציצי ה 52 -B, בשל ההתקדמות הטכנולוגית של מערכות הנ”מ הסובייטיות שהפכו מדויקות יותר ונפרסו בצפיפות מפחידה סביב לערים המרכזיות של ברית וורשה. האיום הזה לא איפשר למפציצים האסטרטגיים לטוס מעל המטרות ולכן הרעיון המבצעי היה ליצור נשק משוגר מרחוק – STAND OFF, שישוגר ממרחק של כ 1300 מייל (2400 ק”מ), ויוכל לפגוע במטרה במדויק מבלי לסכן את הפלטפורמה המשגרת.

אלא שגם ה AGM-86B התבגרו ובחיל האוויר האמריקני החלו בשנים האחרונות לחפש להם תחליף מתקדם יותר שיענה על הצרכים המבצעיים החדשים. מתברר שתהליך התחזוקה של ה AGM-86B הפך להיות יקר מאד, ובשלב מסוים התקשו בחיל האוויר האמריקני למצוא לו חלקי חילוף. בנוסף, המערכות שלו הפכו מיושנות ולא מתאימות לשדה הקרב המודרני בכל הקשור ליכולת ניווט, אפשרויות הגילוי וההפלה שלו, והחסינות שלו מפני לוחמה אלקטרונית מתקדמת. המגזין NEW ATLAS שהקדיש לנשק הזה כתבה שלמה השווה בקריצה את ה AGM-86B למכשיר הווקמן. שניהם יצאו באותה שנה לאוויר העולם, האחד הוא פריט אספנים, השני עדיין טיל מבצעי אסטרטגי של ארצות הברית.

בחודש יוני האחרון הציג חיל האוויר האמריקני איור ראשוני של ה AGM-181A Long-Range Standoff (LRSO), הטיל החדש שאמור להחליף את ה AGM-86B המתיישן. ה AGM-181A אמור להיות מונע על ידי מנוע מגח אוויר והוא בנוי בתצורה חמקנית יחסית, כך שיהיה קשה לזהות אותו, גם ממערכות מעקב מהחלל. מי שמפתחת אותו היא חברת Raytheon Technologies שכבר עשתה לו התאמות למפציץ האסטרטגי החדש של חיל האוויר האמריקני, B-21 raider bomber. ה- AGM-181A חמוש בראש קרב גרעיני משופר מדגם W80 Mod 4, שגם הוא בעוצמה של עד 150 קילוטון. (לצורך השוואה, הפצצה שהוטלה על הירושימה הייתה בעוצמה של 21 קילוטון). הטיל עצמו שוקל כ 130 ק”ג, והוא בעל מנגנוני אבטחה מתקדמים למניעת יזימה מוקדמת של הפצצה. בשונה מהדגם הישן – AGM-86B, חיל האוויר האמריקני לא מתכוון לייצר מהטיל החדש גרסה מקבילה לנשק קונבנציונאלי. מבחינת הנתונים הטכניים ה AGM-181A יהיה דומה מאד לקודמו. הטווח יעמוד על כ 2500 ק”מ וגם הוא ינוע במהירות תת קולית. השיפור המשמעותי הוא במערכות הניווט שלו שכוללות יכולת פעולה באזורים בעלי קליטת GPS נמוכה, ויכולת מתקדמת להתמודד עם שבשי ניווט. בנוסף יהיו לו מערכות מתקדמות להתמודדות עם לוחמה אלקטרונית. על פי הידוע עד כה מתוכננת לו גם מערכת חישה אוטונומית להתמודדות עם איומים מתפתחים תוך כדי טיסה. לא מן הנמנע שהיכולת הזו תתבסס על טכנולוגיית בינה מלאכותית שתיצור עבור הטיל מודעות מצבית מתקדמת במהלך הטיסה, עם יכולת תמרון עצמאית בזמן אמת. מומחים שניתחו את האיור שפרסם חיל האוויר האמריקני אומרים כי ניכר שזה אב טיפוס ראשוני, אם כי ניתן ללמוד עליו מספר מאפיינים. מיכל הדלק במבנה טרפזי במטרה ליצור יכולת חמקנות והורדת גרר. אף הטיל קטום בצורת טריז, והכנפיים והזנב מתקפלים, כולם בחלקו התחתון של הטיל. בנוסף המבנה המודולרי של הגוף עצמו, מעיד על רצון של המפתחים לשמור על יכולת שדרוג עתידית.

הייצור של הטיל אמור להתחיל ב 2027, וכרגע תאריך היעד לכניסה לשירות מבצעי נקבע ל 2023. חיל האוויר מתכנן לרכוש יותר מ 1000 טילים כאלה. תקציב הפרויקט עומד כרגע על 16 מיליארד דולר לרכש ועוד 7 מיליארד דולר לתחזוקה שוטפת למשך שלושה עשורים, מרגע הכניסה שלו לשירות מבצעי.