מעבר לקו המרכז: כך הופכים הנגב והגליל למנועי הצמיחה הבאים של ההייטק הישראלי

המרכז הכלכלי של ישראל נמצא בעשורים האחרונים בין תל אביב להרצליה, אבל בעשור הקרוב – כך נראה – קו האופק משתנה. בגליל, בנגב וביישובי ספר מרוחקים נבנים בימים אלו מוקדים טכנולוגיים שמבקשים לקרוא תיגר על ההגדרה המסורתית של “פריפריה”. החל מפארקי סייבר בבאר שבע, דרך מודלים של תעשייה קהילתית בגליל, חממות טכנולוגיה בדרום ותמיכות ממשלתיות לחדשנות חקלאית – ישראל בונה את הדור הבא של ההייטק הרחק מהגוש המרכזי.
האם מדובר באקט ציוני, כלכלי או טכנולוגי? ככל הנראה בשלושתם גם יחד.

באר שבע – ממרחב ספר לבירת הסייבר

פארק ההייטק המתקדם Gav-Yam Negev ATP, שהוקם בצמוד לאוניברסיטת בן-גוריון, הוא אחד הסמלים הבולטים של התחדשות הדרום. הפארק, שהחל את דרכו עם שלד בטון בלב מדבר, מאכלס כיום סניפים של חברות בינלאומיות דוגמת Dell Technologies, IBM, PayPal, אורקל ו־Mellanox (כיום חלק מ־NVIDIA).

לצידם, שוכנת גם תשתית לאומית בשם CyberSpark – שיתוף פעולה ייחודי בין משרד ראש הממשלה, עיריית באר שבע, צה”ל, האוניברסיטה וחברות פרטיות – שבונה אקוסיסטם ממוקד סייבר. לפי תוכניות ההרחבה, הפארק עתיד להגיע ל־200,000 מ”ר בנוי ולספק תעסוקה ליותר מ־10,000 עובדים.

העיר באר שבע, שנאבקה במשך עשורים במיתוג של “עיר פריפריה”, משווקת עצמה כיום כמרכז ידע וטכנולוגיה, עם מיקוד בתחומי ביטחון, AI, תחבורה חכמה וסייבר.

חממת InNegev – מודל לחדשנות דרומית מקומית

פארק עידן הנגב סמוך לרהט מציג את אחת הדוגמאות המרשימות למהלך הזה: חממת InNegev, הפועלת בתחומי DeepTech, קלינטק, חקלאות חכמה וחומרים מתקדמים. בין החברות הבולטות שצמחו בה – Pickommerce שפיתחה מערכות לוגיסטיקה חכמות, Fungit בתחום פתרונות ביולוגיים לתעשיית המזון, ו־TeXperience שמשלבת טכנולוגיות תהליך חכמות בייצור. החממה מדגימה כיצד חדשנות יכולה לצמוח מהפריפריה – עם שותפות של המגזר הציבורי, החברות המובילות ואף הקהילות הבדואיות באזור.

ביקורו של נשיא המדינה יצחק הרצוג במקום, בקיץ 2025, חיזק את מעמד המתחם כאבן יסוד לאומית בהובלת הדרום לעבר חדשנות יישומית בקנה מידה עולמי.

תמונה רלוונטית אפשר לקחת מכאן

מגדל תפן והגליל – מודל לתעשייה קהילתית

בצפון הארץ, במורדות הגליל העליון, נמצא אחד האתרים הראשונים שניסו לשלב בין תעשייה, קהילה ותרבות: פארק תעשיות תפן. מדובר ביוזמה שהחלה כבר בשנות ה־80, על ידי היזם סטף ורטהיימר, אשר שאף להקים “אי של תעשייה חכמה” באזורים מרוחקים – עם קונספט שמשלב מפעלים מתקדמים, מוסדות חינוך, מוזיאון לאומנות ואפילו מגורי עובדים.

גם כיום, תפן מהווה מוקד חי עבור עשרות חברות – קטנות ובינוניות – שפועלות בתחומי מתכת, עיבוד שבבי, אלקטרוניקה, אנרגיה ירוקה ורפואה. המודל שלו, שהקדים את שיח ה־ESG הנוכחי, מציע חזון בו תעשייה אינה מבודדת מהסביבה – אלא חלק מהמרקם האנושי, התרבותי והחינוכי.

באזורים כמו קריית שמונה, צפת ומעלות תרשיחא מתרבים מיזמים דומים – חלקם ביוזמה ממשלתית, חלקם בשיתוף עמותות קהילתיות – שמטרתם לייצר “טכנולוגיה עם נשמה מקומית”.

RegenUp  – חקלאות חכמה בלב הגליל

דוגמה עדכנית לחיבור בין טכנולוגיה לאדמה ניתן למצוא ביוזמת RegenUp, המובלת על ידי מכון מיגל בגולן. הפרויקט משלב בין חקלאים מקומיים לסטארט־אפים בתחום החקלאות המדייקת, הניטור הסביבתי והתשומות הירוקות. בין החברות המשתתפות ניתן למצוא את AgriPass שפיתחה רובוט לעישוב אוטונומי, SOILWIZ המתמחה בחיישני קרקע בזמן אמת, ואת TierraSpec לניטור תנאי קרקע מרחוק.

הפיילוטים פעילים כבר בעשרות משקים בצפון, וממחישים כיצד אפשר ליצור חדשנות גיאוגרפית ממשית שתצמח מתוך הפריפריה עצמה.

נוף הגליל – מרכז הייטק אזורי בצמיחה

בעשור האחרון נוף הגליל ביצעה מהלך מרשים של מעבר לעיר טכנולוגית צפונית. מעל 30 חברות הייטק פועלות בה כיום – בהן SolarEdge, אלביט מערכות, H2Pro וחברות מתקדמות נוספות. במקביל, מוקמות שכונות חדשות, מתוכננות תחנות רכבת ונתיבי תחבורה, והתשתיות מתעדכנות בהתאם לקצב הצמיחה.

עבור חברות שמחפשות להתרחב לצפון – העיר מציעה שילוב בין תשתית מקצועית, נגישות לאקדמיה (אורט בראודה, מכללת תל חי) ותמיכה עירונית מלאה.

תמריצים ממשלתיים: 35 מיליון ש”ח לנגב ולגליל

בשנים האחרונות שמה לה המדינה למטרה מוצהרת: להפוך את הנגב והגליל לבסיסי הייטק אלטרנטיביים למרכז. במסגרת תוכנית Leap to High-Tech, הוקצו כ־35 מיליון שקלים לתמיכה בהקמת שלוחות של חברות טכנולוגיה בפריפריה, בהובלת רשות החדשנות.

התוכנית כוללת מענקים לחברות שמקימות פעילות קבועה בגליל ובנגב, עם תנאים מעודדים להעסקת עובדים מקומיים. המטרה – לשבור את המעגל בו צעירים מהפריפריה עוזבים את אזור מגוריהם בעקבות הזדמנויות, ולחזק את הכלכלה המקומית דרך תשתיות ידע.

לצד זה פועלת גם יוזמה נוספת בשם Startup for High-Tech, המתמקדת בחיבור בין המגזר הציבורי, עסקים מקומיים ורשויות עירוניות – כדי לייצר מרחבי עבודה, האצה, ייעוץ עסקי ותמיכה בקהילות חדשנות מתפתחות.

תמונה 1: ביקור הנשיא ב- InNegev קרדיט: בוריס קוליקוב

ההון האנושי קובע: הכשרות, שילוב, צמיחה

אחת הסוגיות המרכזיות בהתרחבות ההייטק מחוץ למרכז היא השאלה מי יאייש את המשרות. כדי להתמודד עם האתגר, גובשו שורה של פרויקטים להכשרה והסבה מקצועית בפריפריה.

דוגמה בולטת היא תוכנית “ניצנים” של עמותת בנתיבי אודי, שפועלת לשילוב בוגרי שירות צבאי מהדרום והצפון במקצועות טכנולוגיים – דרך מסלולי הכשרה בשפות תכנות, QA, ניתוח נתונים ופיתוח מוצר. כיום משתתפים בתוכנית כ־3,500 צעירים מדי שנה – נתון שלא היה אפשרי לפני עשור.

בין היתר, חברות בינלאומיות כמו SAP ו־Microsoft פתחו שיתופי פעולה עם מכללות בפריפריה לצורך הכשרה מעשית וליווי לסטאז’.

לא רק עבודה – גם קהילה

הצלחה של מרכז טכנולוגי לא נמדדת רק בשורת הרווח או במ”ר שנבנו – אלא גם בשאלה האם האנשים מוכנים לגור שם. כדי לייצר בסיס חברתי איתן, צומחות יוזמות קהילתיות שמלוות את המהפכה התעשייתית החדשה.

למשל, Makom Communities פועלת ביישובים כמו ירוחם, מצפה רמון וקריית שמונה במטרה לעודד צעירים, משפחות ואנשי מקצוע לקבוע שם את ביתם. הפרויקט כולל מגורים, חינוך, תעסוקה ומעורבות קהילתית – ומשתלב עם מדיניות משרד הנגב והגליל, שתומך בהקמת מרכזי חדשנות קהילתיים.

ירוחם, דימונה וערד: ההזדמנות ההנדסית שלא מדברים עליה

מעבר למוקדי ההייטק הקלאסיים, הולכת ונבנית בפריפריה שכבת תעשייה חכמה, שמשלבת בין פיתוח מתקדם, ייצור טכנולוגי והנדסה יישומית. באזורים כמו ירוחם, דימונה וערד, פועלות כיום חברות שמטשטשות את הגבול בין “מפעל מסורתי” למרכז פיתוח עתיר ידע.

כך למשל, מפעלי רפאל בירוחם משמשים דוגמה לתעשייה ביטחונית מתקדמת שמיישמת עקרונות של Industry 4.0: קווי ייצור רובוטיים, אינטגרציה עם מערכות תוכנה הנדסיות, ושילוב הדוק של עובדים מקומיים בתפקידי הרכבה, בדיקות איכות, ותמיכה טכנית. גם במפעלים פרטיים באזור מתפתחים פתרונות בתחומי אלקטרואופטיקה, אנרגיה מתחדשת וחומרי אלקטרוניקה.

בצפון הנגב ובמזרחו צומחות חממות טכנולוגיות חדשות, חלקן בשיתוף פעולה עם אוניברסיטת בן-גוריון והמרכז האקדמי ספיר, ומציעות פלטפורמות לפיתוח פתרונות בתחומי התחבורה, בקרת תנועה, חקלאות חכמה ועוד.

בניגוד לדימוי הרווח, מדובר באזורים עם תשתית לוגיסטית נוחה יחסית, זמינות של שטחי תעשייה ותמיכה ממשלתית מובהקת. חברות שבוחרות לפעול באזורים אלו מדווחות על נאמנות עובדים גבוהה, עלויות תפעול נמוכות יותר – ובעיקר מרחב שמאפשר חדשנות מחוץ למסגרת השחוקה של המרכז.

תמונה 2: רובוט בינה מלאכותית לעישוב מדויק וסלקטיבי של חב’ AgriPass – פיילוט בגד”ש גדות

האם זה באמת תחליף למרכז?

המעבר להייטק בפריפריה עדיין נתקל באתגרים: תשתיות תחבורה מוגבלות, קושי בגיוס כוח אדם בכיר, ולעיתים גם סטיגמות על איכות החיים או ריחוק מ”הלב הפועם” של הענף.
עם זאת, יותר ויותר חברות בוחנות כיום את האפשרות לפעול בפריפריה – בזכות תמריצים כלכליים, נאמנות עובדים גבוהה, ושאיפה לצמיחה ארוכת טווח.

ייתכן שבעשור הקרוב, מרכז הכובד של ההייטק הישראלי לא יזוז לגמרי מתל אביב – אבל יתחיל לחלחל דרומה וצפונה בקצב קבוע. ובמדינה קטנה עם פוטנציאל גדול – זו לא רק מגמה מבורכת, אלא אולי אף הכרחית.

קרדיטים: מקורות: רשות החדשנות, CyberSpark, Wikipedia, JNS, Calcalist Tech, Gov.il, ISRAEL21c, New-Tech Online