בעולם היין, שבו כל לגימה יכולה להעלות זיכרונות שונים ומגוונים, קיים דיון מתמשך על מהותן של ביקורות היין. האם התיאורים הסובייקטיביים של טעמים כמו “רמזים לדובדבן, וניל ושוקולד מריר” באמת מסייעים לקורא, או שמא הם חסרי ערך אמיתי בשל ההבדלים האישיים בחוש הטעם של כל אחד.
מסתבר שמקובל לפרסם אינספור כתבות בהן הכותב מספר לקוראיו כיצד חש בטעמי היין: “ניחוחות פרי אדום”, “סיום פיקנטי”, או “חומציות נעימה”. אלא שבפועל, לכל אדם יש חוש טעם שונה מרעהו. החוויה החושית מושפעת מגנטיקה, תזונה, מצב בריאותי, גיל, תרבות וגם זיכרונות אישיים.
רבים סבורים, ובצדק לדעתי, כי הגישה הנכונה יותר היא להתמקד במידע אובייקטיבי: מקור היין, הכרמים, הרכב הזנים, תנאי הגידול והייצור ופחות על טעמים אישיים. גישה זו לא רק משקפת את המציאות הביולוגית של חוש הטעם, אלא גם מקובלת על כמה מהמבקרים הנודעים בעולם.
המשמעות היא שכתבות שמתארות רק את תחושות הכותב בזמן טעימה אינן נותנות לקורא ערך ממשי. אינן מעבירות ידע יציב, מבוסס או שימושי. מבקרים מובילים בעולם כבר הבינו זאת והם מקפידים לשלב פרטים אובייקטיביים ומבוססים יותר על היין עצמו, ולא רק על התחושות האישיות ולא סתם למלא את הדפים במלל שאינו יעיל באמת לקורא, לוגם היין.
חוש הטעם אינו כללי ומשותף בין כולם. כל אדם חווה טעמים בצורה שונה, מושפע מגורמים גנטיים, תרבותיים וניסיוניים. מחקרים מראים כי רגישות לטעמים מסוימים, כמו מרירות או מתיקות, משתנה בין אנשים בשל שינויים גנטיים בקולטני הטעם על הלשון. מה שנראה כ”אובייקטיבי” בביקורת, כמו תיאור ארומה של פירות יער, עשוי להיות תלוי לחלוטין בחוויה האישית של המבקר. אם אחד מרגיש “פטל שחור” ביין, אחר עשוי להרגיש “תות שדה”, ואף אחד מהם אינו “צודק” באופן מוחלט. טעימה היא שילוב של שיפוט והתרשמות אישית, אך ההדגשה על ההתרשמות האישית עלולה להפוך את הביקורת ללא רלוונטית עבור הקורא הספציפי.
ביקורות המתמקדות ברגשות אישיים, כמו “היין הזה מעלה בי זיכרונות מסבתא שלי” , נחשבות על ידי מבקרים רבים כ”קישוטים מיותרים” שמסתירים את חוסר עומק של היין וטעמו.
ויליאם קלי, מבקר יין מ- The Wine Advocate טוען כי תיאורים אישיים כאלה הם “פלפולים” שאינם תורמים להבנת מבנה היין או איכותו, וממליץ להימנע מהם לטובת תיאורים מדויקים ומבוססים יותר.
אנדרו ג’פורד, כותב ותיק בעולם היין, מוסיף כי רשימות ארוכות של אנלוגיות סובייקטיביות הן “ג’יבריש”, ומעדיף התמקדות במבנים, צורות ותחושות אוניברסליות יותר, לצד הקשר היסטורי ואזורי. כך, הדעה האישית אינה רק עובדה מדעית, אלא גם מכשול מעשי בהעברת מידע שימושי באמת.
יתרונות של התמקדות במידע כללי לא אישי
במקום להתעכב על טעמים אישיים, ביקורות ומידע על יין צריכים להתמקד במה שניתן לאמת ולחלוק. הדגשת חשיבות הטרואר, למשל, שהוא השילוב הייחודי של אדמה, אקלים וביולוגיה כמפתח להבנת יין אמיתי. התמקדות בטרואר הופכת את היין למעניין ומגוון יותר, במקום להפוך אותו למוצר סטייליסטי אחיד.
לדוגמה, יין מבורגונדי צרפתי, הגדל על אדמת גיר, יבטא מאפיינים מינרליים ייחודיים שנובעים מהכרם עצמו, ולא רק מהטעם האישי של הטועם.
מה באמת חשוב לספר על יין?
מקור היין : מאיזה אזור בארץ או בעולם הגיע הענבים, אילו תנאי אקלים ואדמה משפיעים עליהם, מה מאפיין את הטרואר המקומי.
הכרמים : גיל הגפנים, שיטות העיבוד, גובה הכרם, צפיפות נטיעה והשפעתם על איכות הענבים.
הרכב הזנים : אילו ענבים משתתפים בבלנד, מה החלק היחסי שלהם. למשל, 60% קברנה סוביניון ו-40% מרלו והשפעתם על מבנה היין, כמו חומציות או רמת טאנינים.
שיטות הייצור: שימוש בחביות עץ לעומת נירוסטה, התססה טבעית או מתוספת שמרים, משך ההתבגרות, סינון או אי סינון.
רקע היסטורי ותרבותי: סיפור היקב, המסורת המקומית, האנשים מאחורי הבקבוק.
פרטים אלה מספקים קשר נאות ליין שמסייע לצרכן לבחור על סמך עובדות, ולא על ידי רגשות ותאורי טעמים של אחרים.
יש מבקרים וייננים המתנגדים לשיטות מודרניות ש”מוחקות” את ביטוי הטרואר לטובת טעמים אישיים מלאכותיים, כמו ריכוז יתר או שימוש בשמרים מיוחדים. הם רואים בטרואר את “ההבדל” שמעניק ליין עומק אמיתי, וממליצים להתמקד בו כדי לשמור על מגוון ומקוריות.
בעידן שבו צרכני יין מגוונים יותר מתמיד, ביקורות המבוססות על מידע אובייקטיבי הן לא רק חשובות הן הכרחיות. הן מאפשרות לקוראים לבנות הבנה עצמאית, להתאים יינות לצרכיהם, ולגלות את העושר האמיתי של עולם היין מעבר לטעם האישי.
מידע אמיתי על מקור הענבים, היין וייצורו יכולים לעזור למתלבטים לבחור ביין המתאים להם. גם מחיר הוא גורם משפיע על הבחירה. זהו עוד נושא לכתבה.
לחיים !!!
ישראל פרקר
ישראל פרקר, היוזם והעורך הראשי של אתר היין www.winesisrael.com
האתר מתעדכן מדי יום בנושאי יינות ישראל, יקבים, אלכוהול, בירה, אירועי יין, קולינריה ומסעדות
