באר שבע עולה לא פעם לכותרות כ”בירת ההזדמנויות” של ישראל. לא בכדי נחשבת העיר לגשר המחבר בין אוניברסיטת בן גוריון לבין פארק ההייטק גב-ים. מעבר לחיבור הפיזי, מדובר בהיבט סימבולי הממחיש כיצד רעיון, כישרון ויוזמה הנמצאים בסמיכות זה לזה, זקוקים לפעמים רק לפתח ולגרם מדרגות כדי לחצות את הגשר אל עבר עולם היזמות. לאורך שנות הקריירה שלי, תמיד ראיתי לנגד עיניי מטרה אחת ברורה: אם יצרתי משהו, חשוב לי שהוא יהיה שימושי ויביא ערך לעולם. זוהי פסגת השאיפה של כל יזם, חוקר יישומי או תעשיין. אף על פי שלכאורה סדרי העדיפויות היומיומיים שלי באקדמיה שונים מאלו שבתעשייה, אני מזהה קווי דמיון ברורים בין העולמות. במאמר זה אשמח לחלוק תובנות על ניהול צוותים ותקציבים, על עמידה ביעדים, וכמובן – על ההבדל שבין גיוס מענקים לגיוס השקעות.
אקדמיה ותעשייה: שותפות טבעית
זה עשוי להפתיע, אך החיים האקדמיים פועלים במחזוריות הדומה לזו העסקית. בדרך כלל מדובר במחזור שנתי שבו קובעים מטרות ומסכמים אותן בפרסומים. התרגלתי לפעול מעל 20 שנה במחזוריות רבעונית: ייצור, tapeouts, כתיבת מאמרים ופטנטים. אני נהנה מהלחץ של הדד-ליין; הוא מחדד, ממקד ומסלק רעשי רקע.
ההבדל העיקרי הוא שבאקדמיה עיכובים הם דבר שכיח, בעיקר משום שרמת הסיכון המחקרית גבוהה יותר וההשפעה ממוקדת יותר. לעיתים ניתן להמתין מספר שבועות כדי להגיע לתוצאה טובה יותר. עם זאת, התחרות על הבכורה – להיות הראשון שמפרסם או חושף נושא חם – היא אגרסיבית מאוד, גם אם הדבר לא תמיד נראה כך מבחוץ.
בביצוע בשטח קיים פער משמעותי. בעוד שבתעשייה ישנם שפע של כישרונות מנוסים ואפשר לבנות צוות ייעודי לכל משימה, באקדמיה עובדים בעיקר עם אנשים בתחילת דרכם. נשים לרגע בצד את היבטי משאבי האנוש (על כך אפשר לכתוב ספרים שלמים), ונתמקד בדבר אחד קריטי להצלחה: תקשורת בריאה, מכבדת ובונה. זהו תנאי בסיסי; בסופו של יום כולנו בני אדם, ויש חשיבות מכרעת להתנהלות לאורך הדרך.
במשך שנים ניהלתי קבוצות של 10-30 תלמידי מחקר ועוד עשרות סטודנטים לתואר ראשון. האתגר באקדמיה הוא התחלופה: הסטודנטים תמיד מתקדמים הלאה לאחר סיום התואר. לכן, התהליך הוא אינסופי: מגייסים ומכשירים דור חדש כל הזמן. הסוד הוא לבנות מומנטום – מעין סולם היררכי שבו הוותיקים חונכים את החדשים, מה שמאפשר למנהל להתפנות לעבודה ברמות הגבוהות יותר. אין לי ספק שזה נשמע לכם מוכר גם מעולמות אחרים.
תמונה: מתוך המפעל של Hyundai Glovis – מערכת Genesis בפיילוט מוצלח. קרדיט צילום: יחצ קפאו
הכסף מניע את גלגלי המדע
כסף מאפשר יצירה והתקדמות. חלק עצום מהחיים האקדמיים הוא ניהול תקציבים: ניהלתי במקביל 6-10 תוכניות מחקר, שלכל אחת מהן היו המגבלות שלה. הצלחת התוכנית תלויה בסופו של דבר בהקצאת משאבים נכונה, שכן רק כך ניתן ליצור מומנטום.
כאן עולות השאלות החשובות: כיצד מגייסים את הכסף? ולמי מציגים את הרעיונות? בעוד שמשקיעים מממנים עסקים – מענקי מחקר מממנים מדע. זה עשוי להפתיע, אבל זכייה במענקי מחקר היא כיום המדד החשוב ביותר לחוקר. אומנם איכות אקדמית נמדדת בפרסומים, אך המדד בעל המשקל הרב ביותר הוא דווקא היקף המימון. בלעדיו אי אפשר לקדם מחקר.
נתון מפתיע עוד יותר הוא שלמעלה ממחצית משכרו של חוקר מגיע מהתקציבים שהוא מגייס בעצמו. האוניברסיטה מספקת מעטפת בסיסית: חדר ריק למשרד ולמעבדה, ואם יש מזל – גם מענק פתיחה. מנקודה זו, אתה בעצם לבדך. ומהם המדדים לקבלת מענק? בדיוק כמו בסטארטאפ: רעיון פורץ דרך, רלוונטי ויישומי, ולצידו הוכחת היתכנות ויכולת ביצוע. סטארטאפים נדחים כי “הצוות לא מספיק חזק”; מענקי מחקר נדחים מאותה סיבה בדיוק: “החוקר לא נתפס כבעל יכולת ביצוע מספקת”.
משני צידי הגשר
אני יכול להעיד ששני העולמות – האקדמיה והתעשייה – משתמשים באותם כלים אך בקנה מידה שונה ופונים לקהלים שונים. יזמים וחוקרים פועלים בתנאי אי-ודאות, מנהלים צוותים רב-תחומיים ונמדדים על ביצועים בזמן. ניהול מעבדה לימד אותי לנהל מערכה מורכבת הכוללת אנשים, טכנולוגיה ומשאבים, תוך חתירה מתמדת קדימה. במבט לאחור, תמיד הייתי יזם – פשוט עבדתי בצד השני של הגשר.
תמונה: יישום מערכת Genesis במפעל ייצור של יצרן רכב טיר 1- . קרדיט צילום: יחצ קפאו
כשהמחקר הופך למציאות: Power-in-Motion
חברת CaPow נולדה במעבדה שלי כשאלה הנדסית. הקונספט של חופש מיקומי בהעברת אנרגיה (Positional Freedom), לא היה יכול להיווצר בשום סביבה אחרת. נדרשנו להמציא רכיבים רבים מאפס, או לפחות לשנות אותם מהיסוד. רק השילוב בין טכנולוגיה שהתבגרה בהדרגה לבין כישרון יוצא דופן שצמח מתוך התהליך, איפשר לנו לקפוץ לשלב הבא: מוצר תעשייתי מלא.
יחד עם שני דוקטורנטים שלי, שהיום הם שותפיי, ד”ר אלי אברמוב וד”ר אלון סרברה, הפכנו את טכנולוגיית ההעברה הקיבולית למערכת Genesis. זוהי מערכת ייחודית בשוק המספקת אנרגיה בתנועה ובזמן אמת לרובוטים אוטונומיים במפעלי ייצור ולוגיסטיקה. המערכת מייתרת את הצורך בתחנות טעינה ועצירות, ומאפשרת לצי הרובוטים לעבוד ברציפות (100% זמינות) תוך חיסכון של עד 35% בעלות הבעלות הכוללת (TCO).
תוכנת הניהול שלנו, GEMS, מנטרת ומבצעת אופטימיזציה לזרימת האנרגיה בזמן אמת, והופכת את האנרגיה ממגבלה נסתרת לנכס תפעולי המשפר ביצועים. היתרון הגדול הוא ש-CaPow משחררת את האתרים מכל אילוץ אנרגטי: אין צורך לתכנן מסלולי סטייה לטעינה, להקצות מקום למטענים או להשקיע בתשתיות יקרות. כל אלו נעלמים מהמשוואה. גם עבור יצרני הרובוטים כללי המשחק משתנים: המגבלות של גודל סוללה, מבנה ונפח פשוט מוסרות.
CaPow
CaPow כיום היא חברה גלובלית עם צוותים בישראל, אירופה וארה”ב. אנחנו מתרחבים מדי יום ומשפיעים בפועל על יעילות האוטומציה בעולם, במקביל להמשך פיתוח פורטפוליו המוצרים שלנו. האמינות של מערכת Genesis מוכחת ומתחזקת בשטח מדי יום באמצעות שותפים מובילים כגון Hyundai Glovis, ACS, JLC Robotics ויצרניות Tier-1 נוספות בצפון אמריקה.
פרופ’ מור פרץ מנכל ומייסד שותף CaPow קרדיט צילום: יחצ קפאו
