המעבר מקירור אוויר לקירור נוזלי לא רק שחוסך דרמטית את עלויות התפעול של חוות השרתים, אלא גם מספק מקור הכנסה לא צפוי וכולנו נהנים ממנו.
בעבר היה נדמה שחוות שרתים הן עוד שורת נדל”ן בטבלת אקסל. חישוב עלויות התפעול היה מבוסס על כמה מטרים רבועים, כמה ארונות אפשר להכניס ומה מחיר השכירות. זה היה עולם פשוט יחסית, אפור, שקט, נשלט בידי חוזים ותוכניות בנייה. בשנת 2025 הגיע הרגע שבו המספרים הפסיקו להסתדר. לא בגלל ביקוש, לא בגלל רגולציה, אלא בגלל חוקי הפיזיקה והטכנולוגיה.
עומסי הבינה המלאכותית זינקו הארונות שהכרנו הפכו לא רק לנטל כלכלי אלא למפלצות חום של ממש. החווה הדיגיטלית כבר לא דומה למחסן מידע, אלא לתחנת כוח שמנסה בכל כוחה לא להישרף מבפנים. צריכת החשמל של ארונות שרתי AI מודרניים קפצה מצריכה צנועה של kW15 לצריכה מטורפת של kW140 ואף יותר, והפכו את חוות השרתים למוקדי פליטות חום עצומים שבמקרה גם מעבדים מידע.
למעשה, כלכלת חוות השרתים כבר לא מנוהלת בידי מנהלי נכסים, אלא בידי תרמו דינמיקה. אם אינך מסוגל לקרר – אינך מסוגל לחשב. זה עד כדי כך פשוט. עלות הקירור הפכה מסעיף שולי למרכיב המרכזי בתקציב ובמקרים רבים גם לגורם שמכריע אם פרויקט AI ימריא או ייתקע על הנייר. במציאות החדשה, כבר לא שואלים כמה שטח יש לך, אלא כמה וואטים אתה מצליח לדחוס לאריח רצפה מבלי לקרוס תרמית.
מעבר מאוויר לנוזל
המעבר לקירור נוזלי הוא הביטוי הכי חד לכלכלת השרתים החדשה. לא מדובר בטרנד טכנולוגי או ב”גימיק ירוק”, אלא במהלך הישרדותי. בצריכה של מעל 40-50 קילוואט לארון, מערכות אוויר מפסיקות להיות רלוונטיות. הן צורכות כמעט כמו השרתים עצמם. נוזל, לעומת זאת, נושא חום ביעילות גבוהה פי כמה אלפים. בעוד שקירור אוויר מצליח בקושי לרדת ל – 1.4 PUE (מדד ליעילות אנרגטית של חוות שרתים), מתקנים המשתמשים בקירור נוזלי כבר מגיעים ל-1.05 – 1.1. אלו רמות שלא הכרנו. פתאום חוות שרתים לא מתרחבות החוצה, הן מתעמקות פנימה.
ואז מגיע המהפך. החום עצמו מתחיל להפוך למשאב. באירופה למשל, חוות שרתים כבר לא רק מפנות חום אלא הן מוכרות אותו. לפי דירקטיבת ההתייעלות האנרגטית של האיחוד האירופי, חוות שרתים הופכות ל”תנורי עיר”, המזינים חום למערכות חימום עירוניות, מה שמספק חיסכון של 15 – 30% בהוצאות התפעול. במקום לבזבז אנרגיה על פליטה לאוויר, הן מחממות שכונות שלמות ומקזזות בעזרת זאת נתח משמעותי מהוצאות התפעול. הקיימות בפתח שנת 2026 כבר לא מגיעה מדו”חות ESG אלא מצינורות.
ככל שעומסי הבינה המלאכותית מתעצמים ונכנסים לשימוש מאיצים (GPUs) ומעבדים רבי עוצמה מהדור החדש, אתגרי החום והחשמל הופכים לחסם מרכזי בהקמת חוות שרתים. שיטות הקירור המסורתיות כבר אינן מספיקות, ולכן מתבססות כיום גישות מתקדמות כגון קירור נוזלי ישיר לרכיבי העיבוד, מחליפי חום המותקנים בגב הארון, יחידות קירור בתוך השורה והכלה מלאה של האוויר החם.
שילוב חכם של טכנולוגיות אלו מאפשר לכידה כמעט מלאה של החום כבר ברמת הארון, להפחית משמעותית את צריכת האנרגיה של מערכות הקירור, ולהפעיל ארונות בצפיפויות של עשרות ואף מעל מאה קילוואט תוך שמירה על יציבות תפעולית ועלויות תפעול נמוכות יותר.
היצרנים כבר לא מתחרים רק בעוצמת חישוב, אלא ביכולת לספק יותר ביצועים לכל ואט ובפיתוח פתרונות קירור ותשתית חדשים כחלק מהמוצר עצמו. מערכות מודרניות מותאמות לצפיפויות גבוהות, לקירור נוזלי ישיר ולהפחתת עומס תרמי כבר ברמת הרכיב. כך הפיזיקה והנדסת האנרגיה הופכות למרכיב ליבה באסטרטגיית הפיתוח של התעשייה.
מי שימשיך לחשוב על חוות השרתים במונחים של נדל”ן ימצא את עצמו מחוץ למשחק כבר בקרוב. מי שיבין שמדובר במערכת פיזיקלית כלכלית אחת יגלה שהפיזיקה, דווקא היא, הפכה לכלי הרווח החדש.
עמיר אסולין הוא מומחה פתרונות UDS, Dell Technologies ישראל קרדיט צילום: אוהד רומנו
