תגלית של טלסקופ החלל ג’יימס ווב מקרבת את המדע אל רגעי הבריאה של היקום
יש רגעים במדע שבהם משהו בתמונה הכוללת מתחיל לחרוק. הנתונים עצמם מדויקים, המדידות עקביות, המכשור אמין – ובכל זאת התחושה היא שמשהו כאן חורג מהצפוי. זה מה שקרה כאשר חוקרים שעבדו עם נתוני טלסקופ החלל ג'יימס ווב נתקלו באובייקט חריג במיוחד בשמי העומק: גלקסיה בהירה, פעילה ומורכבת, שמופיעה בפרק זמן שבו היקום, לפי כל מה שחשבנו, עדיין לא היה אמור לאפשר זאת.
בסוף ינואר 2026 פרסמה נאס"א הודעה רשמית על גילויה של גלקסיה קדומה במיוחד בשם MoM-z14. האור שלה משקף מצב שבו היקום היה בן כ-280 עד 300 מיליון שנה בלבד – מוקדם יותר מכל גלקסיה שאושרה תצפיתית עד כה. לא עוד שיא נקודתי, אלא הזזה של קו הגבול עצמו.
מבט אחורה בזמן – ואיך בכלל יודעים בן כמה משהו ביקום
כשאסטרונומים מתבוננים בגלקסיה כה רחוקה, הם למעשה מציצים אל העבר הרחוק. האור שנקלט במכשירי ג’יימס ווב יצא מ-MoM-z14 לפני כ-13.5 מיליארד שנים, זמן קצר מאוד לאחר המפץ הגדול. אך גילוי כזה אינו נשען על תמונה מרשימה בלבד. הוא דורש אימות מדעי קפדני.
כאן נכנס לתמונה מדד ההיסט לאדום (Redshift), המסומן באות z. ככל שהאובייקט רחוק יותר, כך האור שלו נמתח לאורכי גל ארוכים יותר עקב התפשטות היקום. במקרה של MoM-z14 נמדד ערך חריג במיוחד (z≈14.4), שממקם אותה כמעט על סף התקופה שבה היקום החל לייצר אור נראה. זו אינה הערכה גסה, אלא מדידה ספקטרלית מדויקת שמציבה אותה עמוק בתוך פרקי הראשית הקוסמית.
פי 100 מהתחזיות – והמספר הזה משנה הכל
מה שבאמת הדהים את החוקרים, אפילו יותר מהגיל המופלג, הייתה עוצמת האור.
על פי ניתוחי החוקרים, MoM-z14 בהירה פי 100 מהתחזיות התאורטיות עבור גלקסיות מתקופה כה מוקדמת. המשמעות ברורה: מדובר בקצב יצירת כוכבים גבוה במיוחד ובפעילות אנרגטית אינטנסיבית, הרבה מעבר למה שהמודלים הקיימים חזו.
לפי התמונה המקובלת, לא היה די זמן לצבירת מסה, להיווצרות דורות של כוכבים ולהתפתחות מבנה גלקטי פעיל כל כך. התגלית הזו אינה סותרת את התאוריה הקוסמולוגית, אך היא מחייבת לבחון מחדש את קצב ההתפתחות של המבנים הראשונים ביקום ואת האפשרות שהיקום הצעיר היה יעיל ומהיר יותר משחשבנו.
הרמז הבלשי: החנקן שמגיע מוקדם מדי
ההפתעה הבאה הגיעה מהספקטרום. בניתוח האור של MoM-z14 זוהו ריכוזים גבוהים יחסית של חנקן – יסוד שאינו נוצר במפץ הגדול עצמו, אלא בתהליכים גרעיניים בתוך כוכבים. נוכחותו בשלב כה מוקדם מעוררת שאלה כמעט בלשית: איך הספיק היקום לייצר כוכבים, לפוצץ אותם ולהעשיר את סביבתם ביסודות כבדים בתוך פחות מ-300 מיליון שנה?
אחת ההשערות המרכזיות מדברת על קיומם של כוכבים מסיביים במיוחד, שחיו חיים קצרים ואנרגטיים והעשירו במהירות את הגז הבין-כוכבי. אם כך היה, הרי שהיקום המוקדם לא היה רק צעיר, אלא גם דינמי, אלים ומלא תהליכים מואצים של יצירה והרס.
מעבר לערפל: תרומה להבנת הרה-יוניזציה
מעבר לנתונים הספציפיים, ל-MoM-z14 יש חשיבות רחבה להבנת אחד המעברים הגדולים בהיסטוריה של היקום – תהליך הרה-יוניזציה. זהו השלב שבו היקום עבר ממצב של “ערפל” מימני צפוף ואטום יחסית, למצב שקוף שבו אור יכול לנוע למרחקים עצומים.
גלקסיות בהירות ופעילות כמו MoM-z14 נחשבות מועמדות מרכזיות לתפקיד הזה. הקרינה האינטנסיבית שהן פולטות עשויה הייתה לשבור את הערפל הראשוני ולאפשר ליקום להפוך בהדרגה לסביבה שקופה ומוארת. במובן זה, הגלקסיה אינה רק אובייקט מרוחק, אלא עדות לתהליך שעיצב את היקום כולו.
מהאבל לג’יימס ווב – קפיצה שמגדירה מחדש את הגבול
כדי להבין את גודל הקפיצה, די לחזור לשיא הקודם. טלסקופ החלל האבל זיהה בעבר את הגלקסיה GN-z11, שנחשבה במשך שנים לגלקסיה הרחוקה ביותר הידועה. ג’יימס ווב, בזכות רגישותו בתחום האינפרא-אדום ויכולותיו הספקטרליות, דחף את קו האופק הקוסמי מאות מיליוני שנים לאחור – בתוך זמן קצר יחסית.
המעבר מהאבל לווב אינו רק שדרוג טכנולוגי. הוא שינוי תפיסתי שמאפשר להפוך אזורים שבעבר היו בגדר השערה בלבד לשדות מחקר פעילים.
מבט קדימה: השלב הבא של חקר הראשית
בעוד ג’יימס ווב מספק תצפיות עמוקות וממוקדות, בנאס”א כבר מתכננים את השלב הבא. טלסקופ החלל ננסי גרייס רומן, הנמצא בשלבי פיתוח מתקדמים, צפוי לבצע סריקות רחבות של שמי העומק. השילוב בין העומק של ווב לרוחב היריעה של רומן עשוי לגלות האם MoM-z14 היא חריגה נדירה – או סימן לאוכלוסייה שלמה של גלקסיות קדומות שעדיין חומקות מעינינו.
הרבה מעבר לתגלית
בסופו של דבר, MoM-z14 היא הרבה יותר משיא חדש בספרי האסטרונומיה. היא תזכורת לכך שככל שאנו מתקרבים לרגעי הראשית, כך מתברר שהיקום היה מורכב, פעיל ויצירתי הרבה יותר מכפי שדמיינו. כל גילוי כזה אינו סוגר פרק – הוא פותח שאלה חדשה, ומזכיר שהמדע מתקדם לא רק באמצעות תשובות, אלא גם באמצעות הפתעות.
קרדיט:
מבוסס על פרסומים רשמיים של NASA ו־Space Telescope Science Institute (STScI), ינואר 2026.
