ערים חכמות הן יותר מקורקינטים ותאורת רחוב, טיל איראני שפגע בבניין רב קומות במרכז הארץ הוכיח בדיוק את זה
בערים רבות בעולם, כבר פועלים פיתוחים הכוללים מערכות בינה מלאכותית, לניהול חירום בזמן אמת. בישראל, המושג "עיר חכמה" עדיין מתמצה בעיקר באפליקציות חניה, קורקינטים חשמליים ותאורת רחוב. בשעת משבר אמיתית, הפער הזה עלול לעלות בחיי אדם.
הפער התודעתי הזה נובע מכך שעד היום, פרויקטים של עיר חכמה בישראל נבחנו דרך פריזמה של "החזר השקעה" (ROI) כלכלי מיידי או שיפור חזות העיר. קל למכור לציבור תאורה חסכונית שחוסכת בחשמל או חיישני אשפה שמונעים ריח רע, אך קשה הרבה יותר לתקצב מערכות שהערך המוסף שלהן נמדד ב"ביטוח" למקרה של קטסטרופה. עיר חכמה באמת היא עיר שמתפקדת כמרקם אורגני אחד, שבו התשתיות לא רק "מדברות" אחת עם השנייה כדי לחסוך כסף, אלא כדי לייצר חוסן עירוני שיאפשר לה להמשיך לתפקד גם תחת אש או קריסת מערכות מרכזיות.
כיום, מערכות חירום מתקדמות יודעות לשלב מידע ממצלמות, חיישנים, תחזיות מזג אוויר ודיווחי תושבים, לעבד אותו בזמן אמת, ולשלוח התרעות והנחיות מותאמות אישית לתושבים ולכוחות בשטח. המערכות מקצרות זמני תגובה, מייעלות את תיאום הכוחות, ופוטנציאלית מפחיתות נפגעים באופן משמעותי. בסינגפור למשל, מופעלת מערכת חיזוי מבוססת AI לניהול תנועת האוכלוסייה בעת פינוי המוני, בברצלונה משולבים חיישני רעידות אדמה ומערכות חיזוי מזג אוויר לתיאום צוותי חירום והצלה, ובניו-יורק כבר משתמשים בבינה מלאכותית לזיהוי מוקדי שריפה בזמן אמת באמצעות ניתוח ויזואלי של רחוב.
מעבר לדוגמאות אלו, יש להבין כי ה-AI מאפשרת מעבר מניהול "תגובתי" לניהול "פרואקטיבי". בטוקיו, למשל, מערכות AI מנתחות את עומס המבנים בזמן אמת במהלך רעידות אדמה קלות כדי לחזות אילו בניינים נמצאים בסכנת קריסה גבוהה יותר במקרה של רעש אדמה חזק. בישראל, יישום דומה יכול לאפשר ניטור של בניינים ישנים שנפגעו מהדף של נפילות קרובות, ולספק התרעה מוקדמת על סכנת קריסה בטרם התדרדרו התנאים בשטח. המכונה לא רק רואה את מה שקורה עכשיו, היא יודעת להצליב נתוני הנדסה היסטוריים עם נתוני פגיעה נוכחיים כדי להציל חיים.
ממחקרים שפורסמו בנושא, עולה כי מערכות AI מאפשרות דיוק גבוה יותר בזיהוי מוקדי אירוע, חיזוי התפשטות שריפות, תיעדוף קריאות חירום לאיזורי אירוע, והפחתה משמעותית של שגיאות אנוש. בהודו דווח כי מערכת בינה מלאכותית הורידה את זמן התגובה של כוחות המשטרה מ-12 דקות ל-7 דקות, ואת זמן ההגעה של צוותים רפואיים מ-26 דקות ל-13 דקות בלבד ודו"ח של מקינזי שיצא ב2024 מדגים כי שילוב בינה מלאכותית בניהול חירום מקצר את זמני התגובה ב35% ומפחית את כמות הנפגעים בכ-20%.
הנתונים הללו מקבלים משנה תוקף כשמבינים את הדינמיקה של זירת אירוע רב-נפגעים במרכז אורבני צפוף. דקות ה"זהב" בטיפול רפואי הן לא קלישאה, הן הגבול שבין חיים למוות. כאשר מערכת AI מצליחה לקצר בחצי את זמן הגעת אמבולנס על ידי ניתוב אוטומטי של התנועה ופתיחת רמזורים "ירוקים" במסלול המהיר ביותר, היא עושה את מה שאף מוקדן אנושי, מיומן ככל שיהיה, לא מסוגל לעשות תחת לחץ האירוע. היתרון הגדול הוא היכולת של המכונה לעבד אלפי משתנים בו-זמנית ללא הטיות רגשיות או קוגניטיביות.
דמיינו לכם מצב היפותטי, בעצם, אין צורך לדמיין: טיל איראני ארוך טווח שפגע באמצע הלילה, בבניין מגורים רב קומות בשכונה צפופה במרכז הארץ, יצר חרדה בקרב תושבי האזור ועומס רב על כוחות ההצלה. עשרות משפחות נלכדות בדירותיהן, חלק מהכבישים חסומים, מערכות החשמל והמים נפגעות, ויש בלבול מוחלט לגבי מצב המקלטים, זמינות התחבורה והיכן נדרשת עזרה ראשונה וניתוב של כוחות חילוץ. במצב כזה, מערכות הבינה המלאכותית היו יכולות לאסוף בזמן אמת מידע ממצלמות, חיישנים ורשתות חברתיות, לנתח את מצב התשתיות, לייעל את פריסת כוחות החירום, לנתב תחבורה, ולספק לרשויות תמונת מצב מדויקת ומעודכנת יותר בכל שנייה.
אחת היכולות הקריטיות ביותר במצב כזה היא ניתוח "סנטימנט" ומידע מרשתות חברתיות. בעוד המוקדים הטלפוניים קורסים, תושבים מעלים תמונות, סרטונים ופוסטים לזמן אמת. מערכת AI מתקדמת יודעת לסרוק את המידע הזה, לזהות מיקומי GPS מדויקים של לכודים שדיווחו על מצבם בטלגרם או בוואטסאפ, ולבצע תיעדוף אוטומטי של חילוץ על סמך חומרת הפגיעה הנראית לעין בפוסטים. זהו כוח הכפלה שמאפשר לזרוע המבצעית של העירייה ושל פיקוד העורף לראות דרך עיני התושבים את מה שהמצלמות העירוניות אולי פספסו.
בישראל הטכנולוגיה זמינה והידע קיים, אבל עד היום לא הורחב השימוש במערכות בינה מלאכותית ברחבי הערים באופן מלא, הסיבות לכך מגוונות: מחסור בתקציבים ייעודיים לחירום ברשויות מקומיות, היעדר רגולציה מחייבת לשילוב בינה מלאכותית במערכי ניהול עירוניים, ופערי ידע בין ספקי הטכנולוגיה לבין הגורמים ברשות המקומית, כמו גם היעדר החלטה אמיצה מצד ראשי הערים.
יתרה מכך, קיים חשש מהותי מסוגיות של פרטיות ואבטחת מידע. החשש ש"האח הגדול" יעקוב אחרי התושבים מעכב לעיתים קרובות הטמעת מערכות ניטור חכמות. אולם, יש להבדיל בין מעקב פולשני לבין ניטור תשתיות וזיהוי אנומליות לצרכי הצלת חיים. הדיון הציבורי בישראל חייב להתבגר ולהבין שבעידן המודרני, הגנה על הפרטיות חייבת ללכת יד ביד עם הגנה על החיים. ניתן ליישם פרוטוקולים של "פרטיות כברירת מחדל" (Privacy by Design) שבהם המערכת מזהה אירועי חירום ללא זיהוי פנים בשגרה, ורק בעת הכרזה על אירוע חירום לאומי המערכת נכנסת למצב פעולה מלא.
על מנת לצמצם את הפער, על הרשויות בישראל לאמץ גישה אסטרטגית, הכוללת כמה צעדים מיידיים ומעשיים:
● פיתוח ומימוש "חדר מצב חכם" עירוני המבוסס על בינה מלאכותית, המחובר לכל מערכות התשתית, החירום והתחבורה.
● חיבור המידע בזמן אמת בין רשויות מקומיות, פיקוד העורף ושירותי הצלה וחירום.
● הכשרת כוח אדם ברשויות לניהול מערכות AI ולתרגול מצבי חירום מורכבים
בנוסף לצעדים אלו, על המדינה להגדיר "תו תקן חכם" לכל פרויקט בנייה חדש או שיפוץ תשתיות עירוני. כשם שקיימת חובה לממ"ד בכל דירה, צריכה להיות חובה לתשתית חיישנים המחוברת למערכת ה-AI העירונית בכל בניין רב קומות חדש. זהו שינוי תפיסתי שמעביר את האחריות מהמיגון הפסיבי בלבד (הקירות) למיגון אקטיבי (המידע). רק שילוב של השניים יבטיח מענה הוליסטי לאיומים המורכבים של המאה ה-21.
בנוסף, רצוי להקים פיילוטים יעודיים בערים ברחבי הארץ למערכות פינוי, ניהול מקלטים וניטור תשתיות בזמן אמת, אימוץ פתרונות מוכחים בערים אחרות בעולם, הגדרת תהליכי עבודה ושימוש בבינה מלאכותית לשעת חירום, ותרגול שוטף של הפעלת חדרי מצב חכמים, דוגמת חמ"ל "חזרה בטוחה" שהוקם על ידי משרד התחבורה ופיקוד העורף לטובת סיוע לישראלים לחזרה לארץ, במלחמת עשרת הימים עם איראן.
חמ"ל "חזרה בטוחה" הוא הוכחה לכך שכאשר יש רצון פוליטי וצורך דחוף, ניתן לחבר מאגרי מידע ממשלתיים, צבאיים ואזרחיים לתוך פלטפורמה אחת שמייצרת סדר בכאוס. האתגר הגדול הוא לשמר את היכולת הזו לא רק כ"כיבוי שריפות" חד-פעמי במלחמה, אלא כחלק בלתי נפרד מהיומיום העירוני. עלינו לעבור ממודל של "חמ"לים ייעודיים" למודל של "עיר במצב חירום מתמיד", שבו הטכנולוגיה תמיד דרוכה ומחכה לרגע שבו תזדקק לה, מבלי להכביד על השגרה.
בעולם, פיתוחים הכוללים בינה מלאכותית כבר מצילים חיים. בישראל, הם עדיין נתפסים כתוספת חיננית לשגרה. על מנת להתכונן באמת לאתגרי העתיד, נדרש להרחיב את ההגדרה של "עיר חכמה" ולהפעיל אותה גם, ואולי בעיקר, בשעת משבר.
לסיכום, העתיד כבר כאן, והוא מדבר בשפה של אלגוריתמים ונתונים. השאלה היא לא האם הטכנולוגיה קיימת, אלא האם אנחנו כחברה וכמנהיגים נשכיל לאמץ אותה לפני האסון הבא. המעבר לעיר חכמה מבוססת AI הוא לא מותרות טכנולוגית – הוא הצעד המתבקש ביותר כדי להבטיח שגם במקרה של פגיעה קשה, העורף הישראלי יישאר איתן, מחובר ומוגן.
הכותב הוא דרור מרום, מנהל תחום אלחוט & IOT ומוביל תהליכי חדשנות בבינת תקשורת מחשבים
