מאת: רוני ליפשיץ.
לאחר שנה של הישגים במסדרונות הכנסת, בהם הכרה לצורך מיסוי בהשקעה בהון אנושי ולקידום תוכנית “אופקים” המלהיבה, מתכנן נשיא איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה להתמקד ב-2011 בתיקון לחוק החיילים המשוחררים. “הוא גם צודק וגם כלכלי”
נשיא איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, יהודה זיסאפל, סוגר שנה מצויינת מבחינת פעילות האיגוד: הידוק הקשרים עם הממשל, השגת דלת פתוחה אל משרדי התמ”ת והאוצר, הצלחה בקידום חוקים עבור תעשיית ההייטק הישראלית, ואפילו התבססות תוכנית “אופקים” המלהיבה שאותה יזם.
אולם דווקא בנושא העיקרי שבו עסק מאז נכנס לתפקידו בסוף 2009, הוא מרגיש שלא רק שלא חלה התקדמות, אלא שהמצב אפילו מחמיר. מדובר בשאלת כוח האדם ההנדסי, ובמספר הנמוך להחריד של מהנדסים מיומנים בוגרי אוניברסיטאות מחקר המגיעים מדי שנה לתעשיית ההייטק הישראלית.
חסרים לנו מהנדסים
זיסאפל: “הבעייה העיקרית של התעשייה בארץ נעוצה במספר המהנדסים ובאיכות שלהם. בנושא הזה אנחנו תקועים בקיפאון שנמשך כבר 15 שנה, מכיוון שאין שינוי במספר הבוגרים שיוצאים מהאקדמיה. ב-20 השנים האחרונות מכשירות האוניברסיטאות 3,300 מהנדסים מדי שנה, ובעשר השנים האחרונות מכשירות המכללות כ-4,500 בוגרי הנדסה.
“צריך לזכור שאורך החיים המקצועי הממוצע של מהנדס בתעשיית ההייטק הוא כ-20 שנה בלבד. הוא מגיע אלינו לאחר השירות הצבאי ולאחר הלימודים, ובמקרים רבים עובר לתפקידי ניהול לא הנדסיים מספר שנים לפני שהוא פורש לגמלאות. כלומר אנחנו מתייצבים על מספר קבוע של מהנדסים הנכנסים ויוצאים מהתעשייה, והדבר לא מאפשר גידול.
“אולם בפועל המצב קשה יותר, מכיוון שבתחילת שנות ה-90 קיבלנו תגבור חשוב מאוד מהעלייה הרוסית. זה היה לפני 20 שנה, וכיום גם העולים מתחילים להגיע לגיל פרישה. כלומר, אנחנו חוזרים לקצב הקבוע, ופירוש הדבר ירידה במספר המהנדסים הנכנסים לתעשייה. להערכתי, כבר עכשיו כמות הפורשים יותר גדולה מכמות המצטרפים.
כיצד מתמודדים עם המצב?
זיסאפל: “חייבים שינוי דרמטי. אם היינו מנצלים את ההון האנושי בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל, היינו יכולים לשלש את מספר המהנדסים היוצאים לשוק מדי שנה, אולם מאז שנות ה-70 לא הוקמה אף אוניברסיטה חדשה בארץ, ומכללות הן לא תחליף לאוניברסיטאות עם מעבדות. המדינה צריכה להקים היום שתיים-שלוש אוניברסיטאות חדשות, באופן מיידי. וגם זה מתוך הבנה שדרושות כ-25 שנה כדי לבנות אוניברסיטה. אין קיצורי דרך בנושא הזה”.
אתה אומר שהתעשייה מתחילה להצטמק?
“לא. תעשיית ההייטק הישראלית תמשיך להצליח מכיוון שהעשורים הבאים הם העשורים של ההייטק. מה שמוביל את הכלכלה ואת העושר בעולם זה ההייטק, על חשבון מרכיבים אחרים בכלכלה. לישראל יש פוטנציאל כמעט אינסופי בשוק ההייטק, מכיוון שמשקלה בשוק הוא כל-כך קטן”.
מלכודת מזרחית
“חברות ישראליות רבות גילו שיש הרבה מאוד מהנדסים בהודו ובסין, והן מעסיקות אותם. בטווח המיידי זה נראה מצויין: אתה מעסיק עובדים זולים, במספרים גדולים ויכול אפילו לשפר את התוצאות העסקיות שלך. אבל לאורך זמן זו התעשייה הישראלית בונה לה כך את המתחרים שלה. כשאתה מעסיק מהנדסים זרים – אתה מכשיר את המתחרים העתידיים שלך. ומבחינת מדינת ישראל פירוש הדבר שהיא לא מנצלת את ההון האנושי שלה”.
קיימת טענה שאנשי ההייטק הישראלים מזדרזים למכור חברות סטארט-אפ כדי להתעשר במהירות, ומוותרים על השאיפה להקים תעשייה מקומית גדולה.
“כדי להקים תעשיות גדולות צריך להקים חברות סטארט-אפ. השוק הזה מבעבע. יש בעולם הרבה כסף שמחפש רעיונות טובים, והרבה רעיונות טובים באים מהסטארט-אפים. אני לא חושב שהיזמים מעדיפים לבצע אקזיט. כל היזמים רוצים לבנות תעשייה מצליחה. במקרים רבים הם עומדים בפני דילמה שאו שהם נכשלים והחברה נסגרת – או שהם עושים אקזיט.
“אספתי נתונים השוואתיים בין ישראל וארצות הברית, והם מפריכים את את המוסכמה שהישראלים מחפשים אקזיט. דווקא להיפך, אצל האמריקאים יש הרבה יותר אקזיטים מאשר אצלנו. כך גם לגבי חברות שנסגרות. אצלם היחס הוא פחות רגשי. האמריקאים ממהרים לסגור חברות בעוד שהישראלים מנסים להצליח גם בתנאים קשים. ההבדל בין ישראל וארצות הברית הוא שארצות הברית גדולה מאוד – ולכן גם מספר החברות הגדולות אצלם הוא גדול יותר”.
מדד העקשנות הישראלית
“בדיקה מספרית מראה שבישראל שיעור החברות שביצעו הנפקה ציבורית גדול יותר מאשר בארצות הברית, ושלאורך העשור האחרון, שיעור גדול יותר של חברות אמריקאיות נמכרו או מוזגו בחברות אחרות – מאשר שיעורן בישראל. התוצאות בולטות יותר כאשר מחלקים את שיעור החברות שנמכרו בשיעור החברות שהנפיקו.
כאן רואים שהמדד האמריקאי גדול בהרבה מהמדד הישראלי – כלומר דווקא היזמים הישראלים מנסים לשמור על החברה ולא ממהרים למכור אותה כמו האמריקאים. אני יכול לחשוב על הרבה מאוד חברות גדולות שצמחו בארצות הברית שלא ניתן היה להקים אצלנו. אבל זו לא בעייה של הישראלים. גם בשווייץ וגם בגרמניה הן לא היו יכולות להתפתח”.
ב-2010 האיגוד היה פעיל מאוד בעבודה מול הממשל. מה היו ההישגים הגדולים ביותר שלכם?
“חלק מהתפקיד שלנו הוא להדריך את מקבלי ההחלטות על צרכי תעשיית ההייטק הישראלית. היום יש הרבה מאוד מודעות בממשלה לצרכי תעשיית ההייטק ולבעיית המחסור במהנדסים. מנכ”ל האוצר חיים שני הוא איש הייטק (לשעבר מנכ”ל נייס) ושר האוצר ושר התמ”ת מאוד פתוחים אלינו. אולם צריך לזכור שהממשלה פועלת בקצב משלה.
במסדרונות הכנסת
“בצד החוקתי היו לנו הרבה מאוד הישגים: עזרנו לקדם את התיקון בחוק מס ההכנסה המגביל את מס החברות לחברות המייצאות מעל 25% מהמוצרים ועובדות במרכז ל-12%, ובפריפריה ל-6% בלבד.
הצלחנו להכניס לחוק ההסדרים בתקציב את ההכרה בהשקעה בהון אנושי כהכרה מזכה, וזו פריצת דרך אמיתית. עד היום החוק הכיר רק בהשקעה בנכסים, ובעקבות התיקון הוא מתייחס גם להשקעה במשכורות של מהנדסים למשל, כאל השקעה מוכרת במס. פעלנו לבלימת חוקים פופליסטיים, כמו חוק שעות העבודה שאינו מתאים להייטק, והצלחנו להשיג מימון של 20 מיליון שקל לתוכנית ‘אופקים’.
“התוכנית מתבצעת בשיתוף עם ארגון בוגרי הטכניון ועם קרן רש”י. אנחנו מאתרים צעירים מהפריפריה ומהשכבות החלשות במרכז שיש להם פוטנציאל אולם אין להם תעודת בגרות. אנחנו מכניסים אותם למכינה הנמשכת 14-15 חודשים שבסיומה הם מגיעים לציוני מבחן פסיכומטרי המאפשרים להם להתקבל לפקולטות הטכנולוגיות בטכניון או באוניברסיטאות. התוכנית ממומנת בסיוע קרן רש”י והיחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון. התלמידים מקבלים מימון מלא של הלימודים ומענק מחייה, וכל תפקידם בחיים הוא ללמוד”.
מה הוא היעד המרכזי לשנת 2011?
“היעדים של 2011 הם להשלים הטיפול בתיקון לחוק החיילים המשוחררים ולקדם את תוכנית מסורטק: שהיא תוכנית להפגשת התעשייה המסורתית עם תעשיית ההייטק כדי ליצור מוצרים חדשים שיהיו תחרותיים בשוק העולמי. כבר יש לנו הסכם עם איגוד תעשיות האלקטרוניקה והחשמל לקידום הנושא הזה”.
מהו חוק החיילים המשוחררים?
מדובר בהצעת תיקון לחוק קליטת חיילים משוחררים שאנחנו מנסים להעביר באמצעות חבר הכנסת רוברט אילטוב, יו”ר שדולת ההייטק בכנסת. התיקון קובע שבוגר צבא מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית יקבל תמיכה מלאה מהמדינה בשביל ללמוד באוניברסיטאות בפקולטות להנדסה ומדעים.
“בסך הכל מדובר בהשקעה מעטה יחסית: חייל משוחרר שיקבל משכורת מינימום, יעלה למדינה 36 אלף דולר בלבד- וכעבור 35 חודשים היא תקבל מהנדס שיתרום לתעשייה, לחברה וגם למדינה באמצעות מסים. אנחנו מתמקדים בנושא הזה משום שכאן גם נעוצה הבעייה של התעשייה וזה גם העתיד שלה. החוק הזה הוא גם צודק וגם כלכלי – ובינתיים כבר הצלחנו לגייס עבורו את התמיכה של 33 חברי כנסת”.
יהודה זיסאפל
