היורש

אמיר בר שלום

פרנסיס גרי פאוורס קיבל את אישור ההמראה ממגדל הפיקוח בשדה התעופה הצבאי של פאשוור, אפגניסטן, והאיץ את המטוס על המסלול. בתוך דקות כבר היה המטוס בגובה רב, מתיישר לעבר נתיב הטיסה שהוגדר במשימה הנוכחית, איסוף מודיעין על סוללות טילים בין יבשתיים שהוצבו לאחרונה עם הפנים מערבה. לרגע, התיאור הזה יכול היה להיות אקטואלי מאד למציאות הנוכחית שבה במדינה סמוכה לאפגניסטן יש מי שמנסה לאתגר את המערב בהצבת טילים בין יבשתיים המכונים ICBM – INTER CONTINENTAL BALISTIC MISSILES.

אבל לא, זו לא איראן כי אם ברית המועצות של המלחמה הקרה. האירוע המדובר, התרחש ב-1 במאי 1960 (תאריך סימבולי, חג הפועלים…) מעל הרי אורל. מערכת ההגנה הסובייטית הבחינה מיד במטוס הזר שחדר לשטחה וכמו במקרים קודמים הזניקה לעברו מטוסי קרב. אלא שהמטוס היה מדגם U-2, מטוס ריגול שטס בגובה של 21 ק”מ. הרוסים שזעמו על טיסות הצילום האמריקניות שהופיעו על המכ”מ הסובייטי בתדירות גבוהה, שיגרו לעבר מטוסו של פרנסיס 14 טילים S.A .2.
מסיבה שאינה ברורה עד היום, הצליח אחד הטילים לפגוע במטוס, והוא הופל מעל שמי רוסיה. לנשיא הסובייטי ניקיטה חרוצ’וב זו הייתה עילה מצוינת לפוצץ שבועיים אחר כך בפריז את פסגת ארבע המעצמות, כשהוא דורש מהנשיא האמריקני אייזנהאור התנצלות על הפרת הריבונות הסובייטית. ארצות הברית נאלצה למחול על כבודה והתחייבה להפסיק את טיסות הריגול מעל האויבת הגדולה של המלחמה הקרה. אלא שבבית הלבן ישבו אז נשיאים שחשבו אחרת מהיושבים כיום בגבעת הקפיטול…
“מעבדות הבואש”, “Skunk Works”, המפעל הסודי של ענקית המטוסים לוקהיד מרטין פיתחו במקביל לטיסות הסדירות של ה-U2 את המטוס הבא,
ה-SR-71 הידוע בכינויו “הציפור השחורה” – “BLACK BIRD”. ה-SR-71, היה מטוס ביון על קולי, דו מנועי, הטס בגובה של 24 ק”מ במהירות של 3 מאך. יותר גבוה ומספיק מהר מכל טיל נ.מ שהיה אז בזירת המלחמה הקרה וכך המשיכה ארצות הברית באיסוף המודיעין מעל ראשו, תרתי משמע, של הסובייט העליון.
לימים הוחלט לקרקע את הציפור השחורה בעקבות ההתפתחות המואצת של לוויני הריגול וכן בשל מחירה הגבוה ואופן ההפעלה והתחזוקה המורכבים שלה. לדוגמא, אחרי כל נחיתה, היו צריכים הטייסים להמתין יותר משעה בתא הטייס עד שהמטוס יתקרר ויאפשר להתקרב אליו. למטוס ביון שאמור לספק מודיעין מיידי, שעה זה קצת יותר מידי…
אבל בתחילת שנות ה-90, אחרי מלחמת המפרץ הראשונה, הוחלט להחזיר שלושה מטוסי SR-71 לשירות מבצעי. נשיא ארצות הברית אז, ביל קלינטון התנגד בתוקף, אולם בית המשפט העליון פסק הפוך וכך מצאה עצמה הציפור השחורה טסה שוב עד לשנת 1998, עד קבלת ההחלטה הסופית להעבירה למוזיאון התעופה והחלל בוושינגטון.
הרבה מים זרמו מאז בנהר הפוטומק שליד וושינגטון די סי, ומתברר שרעיון המטוס המהיר לא נזנח בפנטגון. כמו בשנות ה-60 של האלף הקודם, כך גם בעשור השני של האלף השלישי הוטלה המשימה על מעבדות הבואש – “Skunk Works” של לוקהיד מרטין. בתחילת חודש נובמבר השנה חשפה לוקהיד מרטין פרטים ראשונים מתכנית ה-SR-72, מטוס
הקרב/מודיעין החדש שמתכננת החברה יחד עם משרד ההגנה האמריקני. ה-SR-72 מוגדר מטוס היפר על קולי, Hypersonic aircraft, כזה המתוכנן לטוס במהירות של 6 מאך בגובה רב.
“מטוס היפר על קולי המצויד בטילים אולטרא על קוליים, יכול לטוס בתוך פחות משעה לכל מטרה בכל יבשת על כדור הארץ ולהתמודד עם כל איום אפשרי שאנו רואים כיום או צופים בעתיד”, אומר בראד לילאנד, מנהל תכנית SR-72 מטעם לוקהיד מרטין.
“מהירות אולטרא/היפר קולית היא הדבר הבא בתעופה הצבאית, במיוחד כשאנחנו מביטים על קשת האיומים החדשים שצצים בעולם. הטכנולוגיה הזאת שאנו מפתחים כיום תהיה game-changer בשדה הקרב המודרני, בדיוק כפי שיכולת החמקנות משנה את שדה הקרב העכשווי”.
בלוקהיד מרטין מביעים אופטימיות גדולה לגבי פרויקט ה-SR-72. על פי גורמים בחברה, אם הפיתוח ימשיך בקצב הנוכחי, תוכל החברה להעמיד לרשות הצבא האמריקני מטוסים מבצעיים כבר בשנת 2030.
“אם את ה-SR-71 בנינו על בסיס רעיונות ושרטוטים על הנייר, הרי שאת
ה-SR-72 אנחנו בונים בטכנולוגיה של האלף השלישי עם מחשבי על, תוכנות מתקדמות, הדמיות ממוחשבות ורכיבים אלקטרונים מתקדמים”, נכתב באתר לוקהיד מרטין .
במהלך הפיתוח חברה לוקהיד מרטין ליצרנית המנועים Aerojet Rocketdyne כדי לפתח מנוע עוצמתי ל-SR-72. הכוונה הייתה לבנות מנוע חדש על בסיס מוצר קיים של החברה כדי לחסוך בעלויות הפיתוח. בשבע השנים האחרונות מנסים בלוקהיד מרטין
ו-Aerojet Rocketdyn לפתח את
ה- (supersonic combustion
ramjet), מנוע רב עוצמה האמור להאיץ את המטוס בזמן קצר מאד מ-0 ל-6 מאך. בניסויי מעבדה במנהרת רוח הצליחו שתי החברות ליצב מהירות המראה נמוכה, שאמורה לאפשר למטוס להמריא מכל מסלול המראה רגיל.
הכתבה הבלעדית שפורסמה על המטוס בשבועון AVIATION WEEK, היכתה מיד גלים בעולם התעופה שכן פרויקט
ה-SR-72 נחשב לסודי ביותר. גם משרד הביטחון הישראלי, עקב אחרי הפרסום הבלעדי שניתן ל-AVIATION WEEK, ובסקירה מיוחדת שהופצה במשרד נכתב: “היורש המכונה SR-72 הוא מטוס דו מנועי, המתוכנן לשיוט במהירות של שישה מאך, כמעט כפול מאשר קודמו, והוא צפוי גם לכלול יכולת אופציונאלית לתקיפה. בהתאם למפת הדרכים ההיפר סונית של חיל האוויר האמריקני המטוס מיועד למלא את הפערים באיסוף מודיעין מהיר, במיוחד נגד יריבים בעלי מערכות הגנה אווירית משוכללות וניידות וידע מפורט על תנועות של לווייני ביון. “איראן, צפון קוריאה, סין, רוסיה המחדשת את המאמק הבין גושי, תחליטו אתם…
את התכנון הראשוני של גוף המטוס עשתה לוקהיד מרטין על בסיס רקטת הניסוי HTV-2-Falcon Hypersonic Technology Vehicle 2. הרקטה פותחה בשיתוף DARPA – Defense Advanced Research Projects Agency, המקבילה האמריקנית למפא”ת הישראלית.
בניסויי הרקטה התמקדו הבדיקות בשלושה תחומים: היכולת האירו דינמית במהירות גבוהה, ההשפעות האירו תרמיות על ביצועי הגוף הטס (בשל החום הגבוה שנוצר במהירות גבוהות) ויכולת הניווט, השליטה וההנחיה תוך כדי טיסה בתנאי טיסה קיצוניים. לנוכח הצלחת הניסויים טוענים בלוקהיד מרטין כי כבר בשנת 2018 תוכל החברה להציג אב טיפוס לניסויי טיסה ראשוניים.