תמונת כותרת ולעיל: מערכות טילי נ.מ S-400 צילום: Ministry of Defence of the Russian Federation
ברוסיה מתרבים הסימנים כי מערכת טילי הנ.מ המתקדמת , תיכנס כבר בקרוב לסדרת ניסויים מבצעיים. אתר החדשות הרוסי Sputnik News, מצטט בעניין הזה את הגנרל אנדרי צ’יבורין, מפקד היחידה ליירוט טילים בליסטיים (המקביל למפקד כנף ההגנה האקטיבית בחיל האוויר הישראלי): ” ברגע שמערכות ה-S-500 ייכנסו לשירות, יהיה לצבא הרוסי פתרון כולל למגוון איומים בליסטיים מתקדמים, המתאימים לשדה הקרב של המאה ה-21″. צ’יבורין לא נוקב בתאריך מדויק, אבל עצם אזכור המערכת מצביע לדעת מומחים במזרח ובמערב, על בשלות טכנולוגית ואולי גם מבצעית. מערכת ה-S-500 נחשבת למתקדמת מאד, ומקבילה ביכולות המבצעיות שלה למערכות היירוט האמריקניות THAAD ו-SM 3. (במונחים ישראליים ניתן להקביל אותה לטילי החץ מדגם 2 ו-3).
למרות שעדיין לא נחשפה, ה-S-500 Prometey, צפויה להגיע לטווח מוערך של 600 ק”מ, עם יכולת העסקה בו-זמנית של עד 10 טילים בליסטיים על-קוליים הטסים במהירות 7 ק”מ לשנייה. גובה יכולת העסקת מטרות מוערך בכ-200 ק”מ. יש גם יכולת יירוט של מטוסים וכלי טיס בלתי מאויישים, כמו גם לוויינים במסלול נמוך. הטיל מתבסס על עקרון של HEAT TO KILL, כלומר פגיעה פיסית בטיל המטרה ולא על מנגנון קירבה. על פי ההערכות של מומחים במערב, הטיל המיירט של מערכת ה-S-500 יהיה קטן יותר מהטיל המיירט של ה-S-400. למסקנה הזו הגיעו במערב אחרי ניתוח מדוקדק של כלי הרכב, שעליהם אמורים להציב את המשגרים. כל סוללה של Prometey, אמורה לכלול ארבע מערכות מכ”מ, שלפחות שתיים מהן מיועדות לאתר טילים בליסטיים. על פי פרסומים ברוסיה, המערכת הראשונה של ה-S-500 תיפרס סביב לבירה מוסקבה. כמו בדגמים הקודמים שלה ה-S-400 וה-S-300, הדגם המתקדם יהיה נייד ובעל יכולת סנכרון (שליטה ובקרה) עם מספר רב של מערכות מכ”מ. (בדומה למערכות היירוט הישראליות המתבססות על הגנת שכבות ויכולת אינטגרציה בין מערכות מכ”מ שונות). דייב מאג’ור, העורך הבטחוני של ה-The National Interest, ניתח לפני פחות משנה את משמעות המערכת בשדה הקרב המודרני. לטענתו, המערכת הזו יכולה למעשה (באופן מטאפורי…) “לשמוט את הקרקע” מתחת ליכולת החמקנות של מטוסי הדור החמישי של צבא ארצות הברית, ה-F-22 ו-F-35. “באופן מפתיע”, כותב מאג’ור, “רוב התעשייה הביטחונית הרוסית התרסקה אחרי נפילת ברית המועצות, למעט סגמנט אחד שבו המשיכה רוסיה להשקיע משאבים גדולים, תעשיית טילי הנ.מ. זו הסיבה שכיום רוסיה ניצבת בשורה הראשונה עם יכולות הנ.מ וההגנה מפני טילים”. ההערכה היא כי רוסיה עשתה זאת בהנחה שהיא תישאר בנחיתות מספרית וטכנולוגית מול חילות האוויר של נאט”ו, ולכן בחרה להשקיע במערכות הגנתיות מתקדמות. אבל יש גם מי שמציב סימני שאלה לגבי בגרות מערכת ה-S-500. סבסטיאן רובין, גם הוא חבר מערכת ב-The National Interest טוען כי עד כה אין שום הוכחה רשמית או ידיעה מודיעינית ברורה לכך שהמערכת עומדת בפני “מיבצוע”. במאמר שלו מחודש נובמבר האחרון תחת הכותרת: “Russia’s S-500: The Ultimate Weapon against American Missiles or Paper Tiger?”, טוען רובין כי פיתוח טילים ליירוט בגובה רב, “מלחכי אטפוספירה”, הוא פרוייקט טכנולוגי מורכב מאד. לחיזוק דבריו הוא מציין את העשור שלקח לצבא האמריקני לפתח את טיל ה-THAAD. בנקודה זו חייבים לציין כי רוסיה מפזרת מסך עשן סמיך סביב הפרויקט הזה. בעיתונות הרוסית פורסם כי מהנדסי המערכת מפתחים לא רק את יכולת הניוד, האיתור והשיגור אלא גם מערכות הטעייה שילוו כל סוללה בפריסה מבצעית. על פי אחד הפרסומים, את מערכות המכ”מ יעטפו קופסאות מיוחדות, שיחסמו את האפשרות לאתר את הסוללות על בסיס הקרינה האלקטרו מגנטית שהן פולטות. בנוסף טוענים ברוסיה, כי ה-S-500 יכלול מערכות תקשורת נתונים חסינות שיבוש. רובין טוען באופן מפורש כי המערכת לא מיועדת כלל להתמודדות עם כלי טיס למיניהם, אלא רק ליירוט טילים בליסטיים. חיזוק לטענה הזו ניתן לראות בפיתוח המואץ של ה-S-350 Vityaz, טיל יירוט למטרות בגובה בינוני. ה-S-350 Vityaz, נמצא בשלבי פיתוח אחרונים והוא אמור להחליף דגמים ישנים יותר של ה-S-300 . מאג’ור מצטט בהקשר הזה קצין בכיר ממערך ההגנה האווירית של הצבא הרוסי. לדבריו, ניסויי היירוט של המערכת עברו בהצלחה והיא פותחת מיגוון אפשרויות יירוט גדול יותר בהשוואה ל-S-300 הישנה. ה-S-350 מצויידת במכ”מ AESA מתקדם שמוצב ברכב פיקוד נייד סוללה של S-350, אמורה לכלול שני מערכות מכ”מ ושמונה רכבי שיגור עם ארבעה טילים על כל אחד מהם. טווח היירוט עומד על 75 מייל וגובה מקסימלי של 100 אלף רגל. מערכת השליטה והבקרה יכולה להעסיק במקביל 32 מטרות. עד כמה היכולת הזו מדאיגה את המערב? לא ברור. היא בהחלט צריכה להדאיג את ישראל שכן רוסיה סיפקה לאיראן רק לאחרונה את מערכת טילי הנ.מ הישנה יחסית S-300. בתחילת חודש מרס האחרון הודיעה איראן על יכולת מבצעית של . נזכיר, המערכת הזו שעמדה במוקד הסנקציות שהוטלו על איראן. רק לאחר חתימת הסכם הגרעין בקיץ האחרון, סופקה המערכת לצבא האירני. בתוך קצת יותר משלושה חודשים היא הוכרזה מבצעית, “לצורכי הגנה בלבד”, כפי שהגדיר זאת מפקד חיל האוויר האירני. השאלה היא האם רוסיה תשדרג את המערכת האירנית ל-S-350? כרגע לפחות עדיין לא מדובר על כך, אבל לנוכח היחסים המתחממים בין טהרן למוסקבה, בהחלט יכול להיות שהדרישה האירנית תגיע בשלב מסוים.
