דור העתיד

אמיר בר שלום

כשברקע מרחף כל העת המשבר המדיני בין ירושלים לוושינגטון, מיהר בחודש שעבר מזכיר ההגנה האמריקני צ’אק הייגל להכריז כי טייסת מסוקי

ה-V22 שהבטיחה ארצות הברית לישראל, תסופק לחיל האוויר כבר בשנה הקרובה – יש שיראו בכך מעין המתקת הגלולה המרה שנאלצה ישראל לבלוע עם חתימת ההסכם בז’נבה בין איראן למעצמות. ה-V22 הוזכר בשנה האחרונה לא פעם כאחד הכלים האוויריים שיכולים לשמש את הכוחות המיוחדים של ישראל בפעילות עומק, גם כזו שמדברים עליה בהקשר הגרעין האירני.
ה-V22 הוא ללא ספק אחד מכלי הטייס פורצי הדרך בכל הקשור ללחימת קומנדו. עצם היכולת להמריא ולנחות אנכית, ואחר כך לטוס כמטוס, פתחה עבור חיל הנחתים האמריקני קשת רחבה מאד של אפשרויות פעולה. ה-V22 נמצא כבר כמה שנים בשירות באפגניסטן, ועד כה ההתרשמות הכללית ממנו חיובית, למרות חבלי הלידה הקשים של המסוק/מטוס הזה, חבלי לידה שכללו בין השאר גם התרסקויות. בעקבות ההצלחה באפגניסטן בשירות המארינס, החל גם הצבא האמריקני, ה-ARMY, לתכנן כלי טיס בעל יכולת טיסה משולבת.
למעשה התכנית של ה-ARMY החלה כבר ב-2004 כחלק מתכנון עתידי. בשלב מסוים, לנוכח נפח הפעילות המבצעית בעיראק ואפגניסטן, קיבלו ראשי ה-ARMY החלטה להאיץ את התכנית כדי לקצר עד כמה שניתן את לוחות הזמנים לדור הבא של המסוקים. הסיבה העיקרית להאצת התהליך הייתה העומס הרב שהוטל על מערך מסוקי הסער והתקיפה שבשירות מבצעי. בחקר ביצועים שערך ה-ARMY התברר כי המסוקים שהוא מפעיל טסים במתאר מבצעי פי חמש ממה שטסו באימונים. מבחינת הפלטפורמה המוטסת הנתון, הזה הצריך אחזקה גבוהה ואפילו שינויי מבנה במספר מקרים. מעבר לכך בסדרות המסוקים המתקדמות שהזמין ה-ARMY מהחברות, נדרשו שדרוגים רבים. ב-2009 הכריזו משרד ההגנה האמריקני וה-ARMY על תכנית ה-Future Vertical Lift-FVL. במשך ארבע שנים עבדו בצבא האמריקני על האפיון המבצעי של הפלטפורמה החדשה תוך כדי מגעים ראשונים עם יצרניות המטוסים.
ה-Future Vertical Lift – FVL של ה-ARMY, קראה לחברות להציע רעיונות חדשים למסוק/מטוס העתידי תחת מספר דרישות שאמורות להגביר באופן משמעותי את היעילות המבצעית של הכוחות הפושטים: טווח מוגדל, מהירות טיסה, תצרוכת דלק נמוכה ושילוב יכולות של טיסה מהירה ונחיתה אנכית. השלב הראשון של התכנית כלל בניית מדגימים טכנולוגים, כלומר בניית פלטפורמה ראשונית:
Joint Multi-Role (), כשתאריך היעד לטיסת ניסוי ראשונה, הוגדר כרבעון הראשון של שנת 2017.
המכרז עצמו חולק לקבוצות כלי טיס בהתאם לשימוש, הטווח ואופי המשימה:
Light JMR – מסוק קטן שאמור להחליף את ה-OH-58 kiowa שמשמש כיום למטרות סיור אווירי.
JMR Medium – מסוק בגודל בינוני שאמור להחליף שני סוגי מסוקים הנמצאים כיום בשירות הצבא האמריקני: את UH-60 Black Hawk להובלת כוחות מסתערים ואת AH-64 Apache מסוק התקיפה העיקרי של הצבא האמריקני.הכוונה היא ליצור פלטפורמה אחידה לשני השימושים כדי להקל על יכולת ההפעלה והאחזקה.
JMR Heavy – מסוק סער גדול, היכול להוביל כמה עשרות לוחמים ואמור להחליף את ה-CH-47 Chinook.
JMR Ultra – מסוק/מטוס ענק שאמור לדמות ביכולת הנשיאה והטיסה שלו לסופר הרקולס – C 130J שנמצאים היום בשירות או ל-Airbus A400M Atlas האירופאי. מבחינת הרעיון זהו מסוק/מטוס פורץ דרך בשל גודלו וטווח הפעולה שלו.
למכרז ניגשו ארבע חברות: סיקורסקי שחברה לחברת בואינג, בל שצורפה ללוקהיד מרטין, AVX AIRCRAFT
ו-KAREM AIRCRAFT.
באמצע יוני 2013 הודיעה חברת בל-BELL כי הדגם הראשוני שהחברה הציעה לצבא האמריקני נבחר להיות המדגים הטכנולוגי המשותף של הפרויקט. משמעות הבחירה היא כי עתה החברות יצטרכו להתבסס על הפלטפורמה של BELL. מיד אחרי הבחירה הודיעה BELL כי החליטה לחבור לענקית המטוסים לוקהיד מרטין בפרויקט ה-Future Vertical Lift (). זה היה מהלך מתבקש מצד לוקהיד מרטין אחרי שבפרויקט הקודם של המסוק/מטוס,
ה-V22 של המארינס, שיתפה BELL פעולה עם בואינג, שכאמור הצטרפה ב-Future Vertical Lift-FVL דווקא לסיקורסקי.
“קיבלנו את ההחלטה האסטרטגית להשקיע ב-Future Vertical Lift – FVL, כדי להאיץ את הפרויקט בעזרת הניסיון והידע שלנו”, אמר דייל בנט, סגן נשיא בכיר בלוקהיד מרטין – מערכות אימון ומשימה, אחרי ההודעה על הפרויקט המשותף.
“לממשלת ארצות הברית ולוקהיד מרטין יש ניסיון מוצלח מאד בתכנון, ייצור והטמעה של מערכות וציוד משימה למטוסים וכל זאת בעלויות סבירות. לכן עם ההצטרפות ל-BELL, ניתן עכשיו למנף את היכולות והידע בפרויקט ה-Future Vertical Lift – FVL. אין ספק שההישגים של לוקהיד מרטין בתחום מערכות אוויוניקה משולבות, חיישנים ואמצעי חימוש ישולבו בכלי הטיס העתידי”.
ה-V280 VALOR של BELL הוא למעשה פיתוח על בסיס הגוף של מסוק ה-UH-60 Black Hawk, “ינשוף” כפי שהוא מכונה בחיל האוויר. למסוק/מטוס החדש שהוצג, תוכנן זנב בצורת V המזכיר מאד את זנב ה-F35 של לוקהיד מרטין. המסוק ייחודי מאד במאפייני התנועה שלו. שלא כמו בדגם ה-V22, ב-V280 VALOR הרוטור עצמו מתהפך באופן דומה ל-V22 ממצב ריחוף למצב טיסה ולהיפך אבל ללא תנועה של גוף המנוע עצמו. כלומר המנוע שמנותק מהרוטור נותר במקומו. אחד היתרונות בפיתוח הזה הוא מעבר מהיר יותר מריחוף לטיסה אנכית, שלב קריטי כיום במתאר המבצעי שבו פועל ה-V-22. מהירות הטיסה של ה-V280 VALOR אמורה להיות כ-520 ק”מ בשעה במתאר מבצעי, ו-560 ק”מ בשעה, מהירות מקסימאלית. צוות המסוק יכלול 4 אנשים והוא אמור להוביל 11 לוחמים על ציודם. גוף המסוק ייבנה מחומרים מרוכבים, מה שאמור להפחית באופן משמעותי את משקלו ולהגדיל את טווח הטיסה וכושר הנשיאה. טווח הטיסה המקסימאלי של ה-V280 VALOR יעמוד על כ-3900 ק”מ והטווח המבצעי האופטימאלי יהיה 1500 ק”מ.
ההחלטה לבחור דווקא בדגם של BELL כמדגים הטכנולוגי נומקה בהסבר כי הפתרון שהוצע נראה הריאלי ביותר, התיכנות הטכנולוגי שלו היא הגבוהה ביותר יחד עם פתרונות חדשניים לדרישות המבצעיות. כל אחת מהחברות קיבלה תקציב ראשוני של 6.5 מיליון דולר לפיתוח כחלק מההתקשרות הראשונית. מיותר לציין כי כל החברות יצטרכו להשקיע עוד עשרות מיליוני דולרים בפיתוח ואולי אפילו יותר מכך, כדי להתחרות במכרז
הענק/עתק הזה ל-2000 עד 4000 כלי טיס.