ב ין אם אתה חלק מעולם הת”ר (RF) מזה חמש שנים או כבר חמישים שנה, כולנו יכולים לראות את השינוי הקבוע בקצב שהולך ומתגבר בתעשייה הזו. חזינו במיזוגי חברות בהיקפים היסטוריים, שעה ששמות מותגיים משנות השבעים, שנות השמונים ואף משנות התשעים, כמו למשל Watkins Johnson, Avantek, Anzac, RHG נעלמו והם משאירים במרחב הת”ר ספקים במספר קטן יותר ממה שראינו מזה זמן רב. בזמן שאבולוציה זו מתרחשת, זרמים תת קרקעיים בתעשייה שלנו רומזים ברמזים שנלווים להם חששות מסוימים, לפחות עבור כמה מאתנו, על כך שאנו מתקדמים לכיוון של שוק סחורות שבו מהר מאוד אפשר יהיה להחליף מוצר אחד במוצר אחר, ואת מהנדסי היישומים אפשר יהיה להחליף בווידג’טים מקוונים. תכנון חלק כלשהו יהיה פשוט כמו בחירה של מספר החלק מתוך קטלוג, כאשר כל שנותר הוא רק לחבר אותו במקומו! הכל עובד. בעתיד כזה לא נצטרך עוד לחשוב. ואם זה הכיוון שאליו אנחנו מתקדמים, איך אנו – כתעשייה – נוכל להגדיר ערך?
האם ערך של היום, הוא דבר-מה שונה ממה שהיה לפני חמש שנים, עשר שנים או חמש עשרה שנים? אם ערך אינו פונקציה של ביצועים ואנו מגדירים אותו אך ורק במונחים של מחיר וזמן אספקה, האם שוק הת”ר שונה במשהו מהשווקים הספרתיים, שבהם ביצועים הדירים ויכולת החלפה הם נתונים שמתקבלים כמובן מאליו? אלו הן שאלות שעולות במוחם של אנשים רבים, והייתי מבקש להציע כאן את נקודת המבט שלי באשר למשמעות של ‘ערך’ בתעשיית הת”ר וגלי המיקרו של ימינו.
אז ועתה: מתעשייה של עסקים ביתיים עד להיקף בקנה מידה של שוק צרכני
בשנת 1957, לפני שישים שנה בערך, אני התחלתי לעבוד כמהנדס ת”ר צעיר. באותם זמנים, שוק הת”ר היה תעשייה של עסקים ביתיים. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, עוד לפני מלחמת וייטנאם, השוק הצבאי היה המניע העיקרי במונחים של דרישה לכמויות מוצרים ולעקביות בייצור שלהם. יישומי ת”ר היו באמת מוגבלים לתקשורת, למכ”ם ולשידור בתחום הצבאי, וזה היה הכל. היו מעט מאוד יצרני ציוד מקור (OEM), בהם למשל GE, RCA ו-Westinghouse, והיו כמה חברות שוליים קטנות שנחשבו מומחיות כגון Airborne Instrument Labs, Sperry Gyroscope, Cardion ו-Wheeler Labs.
באותם זמנים, בסיס אספקה ברמת רכיבים היה אוסף של חברות זעירות. אלו היו ברובן עסקים ביתיים. הן היו החברות של הבעלים שלהן או של המייסד שלהן, והן נוסדו סביב מוצר אחד או אולי קו מוצרים קטן, בחלק קטן מהמקרים. לכל החברות היו תחומי מומחיות ייחודיים לנישה שלהם. הבעלים של החברה, המתכנן הראשי שלה ומהנדס היישומים שלה היו בן-אדם אחד, והמוצרים התפתחו בדרך של תקשורת רגילה וישירה עם הלקוחות. היחסים שהתהוו היו הדוקים ביותר: צוותים של לקוח – ספק, שבהם לקוחות עבדו בצמידות עם הספקים המועדפים עליהם, וספקים התמחו בצרכים המיוחדים של הלקוחות המסוימים. המונח “סחורה בסיסית” לא היה חלק מאוסף המונחים שלנו. היינו ממציאים, יוצרים, חלוצים, אפילו אומנים שיוצרים פתרונות יצירתיים שעונים על אתגרים ייחודיים של הלקוחות.
הבה “נריץ קדימה” חמישים שנה. השווקים של טכנולוגיית הת”ר התנפחה והתפשטה. מספר היישומים עלה מכמה יישומים בודדים בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, להזמנות בסדר גודל של מאות ואולי אף אלפים, שיש היום. בשנת 1985, Martin Cooper ו-Motorola הוציאו לשוק את הטלפון הסלולרי הראשון בעולם. זו הייתה נקודת מפנה בתהליך ההתרחבות של התעשייה. באותם ימים, חברת Mini–Circuits סיפקה ל-200 יחידות בשבוע, עבור הטלפונים הסלולריים שלהם. ההיקף השבועי הקיים היום, של מכשירי טלפון סלולרי ניידים, מגיע למיליונים רבים של יחידות. הפופולריות של יישומים הנוצרים באמצעות מערכות סלולריות, באמצעות תקשורת WiFi, ובסופו של דבר באמצעות האינטרנט של הדברים (IoT) וכל ההתקנים והשירותים של ת”ר, במוצרי צריכה שמתאפשרים בזכות הטכנולוגיות האלו, הניעה דרישה שהיקפה עצום ויצרה לחץ לא מבוטל על מחירים. במרחב זה ובמעבר שהוביל אליו עד כה, תעשיית העסקים הביתיים של ספקים לא הצליחה עוד לעמוד בדרישות, ולכן, התעשייה הייתה צריכה להתפתח. ספקים היו צריכים להתאים את עצמם כדי להשיג ביצועים, איכות ותמחור תחרותי, בהיקף שדרשו מהם השווקים החדשים האלו, ורובם עשו זאת דרך מיזוגים.
העלייה החדה שחלה בדרישה הביאה להתפתחות בתחום של תקני איכות, במונחים של סיגמה. איכות תמיד הייתה ולעולם תהיה חלק בלתי נפרד מהגדרת ערך: לקוחות מצפים לקבל ביצועים שעומדים בדרישות המערכות שלהם, עם רמה גבוהה של הדירות בין יחידות ועם הוודאות שלא תהיה תקלה בחלקים לאורך חיי הפעולה של המערכת, אשר עבורה הם תוכננו. ואולם, התעשייה התרחבה, הספקים התחדשו בכלי תכנון, בטכניקות עיבוד, באמצעי הגנה מפני פריקת ESD, בשיטות מדידה ובגישות סטטיסטיות, למען השגת איכות ברמה של דיוק שמעוררת השתאות. כתוצאה מכך, הסטנדרטים שמתייחסים לאיכות המוצר גבוהים כיום יותר ממה שהיו מעולם. בתקופת ההתחלה של התעשייה, 1,000 תקלות למיליון נחשבו לתופעה חריגה, שעה שהיום, אם תקבל דרישה של 10 תקלות למיליון או אף פחות, היא לא תיחשב לדבר בלתי רגיל.
לסיכום, המוצרים התפתחו מעולם מגוון של רכיבים המשמשים לפונקציה יחידה לעולם של פתרונות ספרתיים באינטגרציה גבוהה, שמיועדים לתאימות מוחלטת מסוג “תקע והפעל”, לעולם שבו חלק אחד מהווה תחליף מלא מבחינת הממדים, הצורה והפעולה עבור החלק האחר. לעולם שבו החומרה נחשבת משנית לתוכנה ולקושחה (Firmware) שעוטפת אותה. לעולם, אשר אם יורשה לי להעז ולומר, נראה על פניו שהצטמצמה עד מאוד אותה שייכות שהייתה קיימת בין צוות מומחי ספק-לקוח עם קשר הדוק.
האם הפרדיגמה החדשה הזו יכולה לעבוד? נראה שמבחינות מסוימות קשה להכחיש שאכן, כן.
מסחור (קומודיטזציה): פרדיגמה חדשה או תפישה מוטעה?
כיום, חברות ענק כמו Samsung ,Apple ודומות להן, שולטות בצריכת מוצרי ת”ר. הן מעצבות את שוק הת”ר ואת שרשרת האספקה של מוצרי ת”ר. מאחר שהמגמה בשוק זה, בעל ההיקפים הגדולים, היא משיכה לכיוון של פתרונות משולבים יותר והדירים יותר באופן תמידי, נקודת המבט הפופולרית שהופיעה היא המסחור שעבר על שוק מוצרי הת”ר. לנקודת מבט זו נלווה טיעון מקביל, לפיו התמיכה ביישומי ת”ר אינה נחוצה בפתרונות ממשיים, אשר משולבים באופן מלא, של מערכת על שבב. אתה צריך לבחור חלק מתוך קטלוג, לחבר אותו למקומו, והוא יעבוד. ביצועים מובטחים. היה אפשר לומר, שהערך יורד לרמה של מחיר תחרותי, אספקה מהירה ולוגיסטיקה והפצה ברמת על.
בעולם החדש הזה, של פתרונות באינטגרציה גבוהה ושל תלות עליונה בעלות, ספקים מעטים, בקנה מידה גדול מאוד מסורים בכל מאודם ובאופן מלא למטרה של תמיכה באותם יישומים בהיקפים גדולים. עם זאת, בעוד שספקים אלו מציעים פתרונות מערכת על שבב באינטגרציה מלאה, עדיין צריך לממש את תחזית הפרדיגמה של ההתקנים שהם באמת “תקע והפעל” ומסופקים כסחורה בסיסית. למעשה, ספקים אלו שיבצו צוותים שלמים של מהנדסים אצל הלקוחות שלהם, כדי שיסייעו בידם לשלב מוצרים, להבין ולצפות את מסלולי ההתקדמות העתידית של הלקוחות, ולוודא שפיתוח המוצרים שלהם עצמם יעמוד בדרישות של הלקוחות, שנה או שנתיים מראש. כך, אמנם קיימת הבנה מוסכמת שפתרונות המערכת על שבב הם למעשה פריטי סחורה בסיסיים או שהם בדרך להיות כאלו, אותם ספקים עדיין מקצים משאבים רבים ביותר כדי לשמור על שיתוף פעולה הדוק עם הלקוחות שלהם ברמת ההנדסה.
שעה שרוב הכותרות המתנוססות בשוק הת”ר וגלי המיקרו ממוקדות בשווקים אלו בעלי היקף גדול, עדיין קיים תחום משמעותי ביותר בשוק, של פתרונות ת”ר שאינם נתמכים על ידי מעגלים וספקים אלו, ייעודיים ליישום, שהיקפם גדול. האתגר שעומד בפנינו כיום, הוא שלא נותרו ספקים רבים שמספקים היקף נרחב של תמיכה במוצרים וביישומים, אשר נדרשת לאותם לקוחות קטנים יותר עם תחומי עניין צרים וחדים יותר.
אנחנו, ב-Mini–Circuits מחויבים במידה רבה לשרת את מגזר השוק הזה, ולמרות המיזוג והמעבר לכאורה לעבר מסחור, מצאנו שהפרדיגמה עדיין מושרשת היטב בצורך הרווח ורב העוצמה עבור הנדסת יישומים, שותפות עם הלקוח ברמה הטכנית ומעורבות ישירה בתהליך התכנון של הלקוח. הערך שאותו סיפקו העסקים הביתיים הקטנים עודו קיים והוא מוצדק במידה רבה מאוד. הצורך בסוג כלשהו של תמיכה נראה היה כבר לפני שנים רבות, והוא זה שדחף אותנו לשכור את שירותיהם של מהנדסי יישומים רבים יותר. על אף שצוותי הנדסת היישומים שלנו התרחבו ביותר מפי ארבעה במהלך חמש השנים האחרונות, אנחנו עדיין מוצאים דרישה גוברת לתמיכת יישומים של מהנדס למהנדס. זה האישור שלנו לכך שהתעשייה עדיין זקוקה לסוג זה של שותפות טכנית ועדיין מעריכה אותה.
הצורך בשותפות טכנית ייעודית מקבל אישור נוסף כאשר שוקלים את האתגרים המובנים בהחלפת רכיב בארכיטקטורה של מערכת קיימת אל מול מציאת מקור אספקה נוסף לרכיב כזה. בין אם מדובר בערבל של Mini–Circuits או בשבב בממשק החזית של SkyWorks, אין דבר שאינו בר החלפה באופן מושלם. על אף, שהמוצרים הסופיים יכולים אולי להיות ממוסחרים בשוק הצריכה ההמוני, כאשר iPhone 7 יוצא לשוק, Apple לא מודיעה שהיא יכולה לרכוש מספק א’ או מספק ב’. היא מתחייבת לאחד הספקים והיא מארגנת את הפיתוח שלה סביב הפתרון של אותו ספק.
בעולם הת”ר, לא ניתן סתם כך להחליף חלק ולצפות שהכל יעבוד. זו המציאות של העולם האלקטרו-מגנטי המורכב והתלת ממדי שבו אנחנו חיים. ניקח למשל דוגמה פשוטה כמו קבל. תהיה זו תמימות לחשוב שלא יהיה שינוי בביצועים של מעגל תיאום ל-10 ג’יגה הרץ, לאחר שנחליף קבל של Johansen בקבל של AVX. בין אם מדובר במרכיב המעגל הפשוט ביותר או בפתרון ערכת השבבים באינטגרציה הרבה ביותר, ב-5 ג’יגה הרץ או ב-50 ג’יגה הרץ, תופעות פרזיטיות ותוצאות בלתי צפויות עדיין יהיו גורמים חשובים בבחירת הרכיב הנכון. וזו הסיבה לכך שלא ניתן להכחיש את הערך של שיתוף פעולה טכני בין ספק ללקוח.
ערך: קבוע בתעשייה משתנה
כל זה הוביל אותי לשקול מחדש את התחזית לגבי שוק הסחורות הבסיסיות ודחיקה לשוליים של קשרי מהנדס למהנדס. גם בחזית השוק שלנו, שהיא תחרותית ביותר ומונעת במידה רבה מאוד על ידי הצריכה, כל זאת לא באמת מתרחש ויהיה זה פשטני לצפות שהתרחשות כזו תקרה אי פעם. על אף שהתעשייה אולי התפתחה לשני מחנות של ספקים, אחד, שמשרת לקוחות בשוק הצריכה האלחוטית בהיקף נרחב, ושני, שמקדיש עצמו למערך מגוון של יישומים קטנים וייעודיים יותר – האם אפשר להגדיר ‘ערך’ באופן שונה בשני מגזרי שוק אלה?
מובן שעלינו להישאר תחרותיים מבחינה טכנית ותחרותיים מבחינת העלות ולהציע זמני אספקה תחרותיים. אנחנו זקוקים לאיכות ולאמינות של מוצרים ברמה עולמית, על מנת לעמוד בדרישות מערכת, שרק הולכות והופכות לדורשניות יותר ויותר. “סחורות בסיסיות” אלו הן דרישות מקדמיות לעמידה בדרישה של השוק. ואולם, בכל המקרים, ההחלטות הסופיות מבוססות על תקשורת בין מהנדסים, הן בצד הלקוח וגם בצד הספק. לחלק הת”ר של העולם האנלוגי עדיין נדרשת אינטימיות בין מהנדס התכנון לבין הספק, על מנת שיוכלו להגיע לתוצאות המצופות ולשפר את ביצועי המערכת עד לאופטימום.
לאורך ההיסטוריה של התעשייה, הספקים שהתאימו עצמם ושגשגו בצורה מוצלחת, היו אלו שיכולים היו לבצע את המעבר בשדרוג ובשיפור רמת האיכות והתמיכה ההנדסית ושהובילו להצלחה הראשונית שלהם. הם התאימו עצמם על ידי מיזוג, למען שירות שיינתן ללקוחות גדולים יותר, עם תמיכה הנדסית ממוקדת ומקיפה או שהם עשו את מה ש-Mini–Circuits עשתה, והעמיקו תמיכה רחבה ומקיפה ביישומים עבור לקוחות רבים ומגוונים.
אפשר לארגן את נקודות המגע האלו באופן שונה, כך שהן ישרתו את הצרכים של לקוחות מסוימים או של קבוצות של לקוחות, אבל הערך שאנחנו יוצרים היה ויהיה במהותו אותו ערך. היחסים הקרובים בין הספק והלקוח הם אלו שיפתרו את הבעיות ויביאו להצלחה משותפת. ברמת ההיקפים ההמוניים וגם בכמויות המזעריות, הערך האמיתי מונח בשיתוף הפעולה בין מהנדס למהנדס. חברות שכשלו בשמירה על הערך הזה אבדו במהלך ההיסטוריה ואלו שמפחיתים בערכו כיום, ישאירו חלל ריק בינן לבין הלקוחות שלהן.
אין אפשרות להכחיש את השינוי היסודי שהתעשייה עוברת מזה חמישים – שישים שנה. התפתחנו מתעשייה ביתית למרכיב רב צדדי במאגר שקיים כמעט בכל חברה על פני כדור הארץ. הדרישה לחיבור אלחוטי תמשיך לגדול, הטכנולוגיה תמשיך להתקדם בקצב גובר והולך, ולי אין כל ספק שחברת Mini–Circuits וספקים אחרים בתחומי הת”ר וגלי המיקרו ימשיכו להתאים עצמם כדי לספק ערך גדול יותר ללקוחות.
אך המשמעות של כל האמור לעיל אינה שהנחת הערך הטמונה בליבה היא זו שהשתנתה. המעבר שבו ניתן היה לחוש, לכיוון מסחור בשוק הת”ר, אינו אלא תחושה. עולם הת”ר נפרד מחלקים אחרים בעולם הספרתי, בכך שלקוחותיו לעולם יסתמכו על הספקים שלהם במידה מסוימת, שיפתחו פתרונות וישלבו אותם כדי לשפר את ביצועי המערכות, ללא קשר עד כמה הביצועים יהפכו להיות הדירים. והספקים לעולם ימתינו ללקוחות שלהם, כדי שאלו ידריכו אותם באשר למאמצי הפיתוח שלהם עצמם. הרגע שבו נוותר על יחסי שיתוף פעולה אלו ועל צוותים של ספק-לקוח, יהיה הרגע שבו נאבד את ההבנה שלנו לגבי המשמעות של ‘ערך’. וההיסטוריה הראתה כבר איך דבר כזה מתרחש.
באשר לעתיד התעשייה שלנו, על אף שקיימת מגמה לכיוון של מסחור בהיקפים הגדולים ברמת מנויים, כפי שגם צריך להיות, ההזדמנויות שנפלו לידם של מהנדסי ת”ר להאיר נתיבים חדשים באמצעות המצאה יצירתית ושיתוף פעולה יישארו גורם חיוני עבור ההתפתחות של הטכנולוגיה וההתרחבות המתמשכת של התעשייה.
בשנת 1957 היינו בשלבים הראשונים של מסחור טכנולוגיית הרדיו. בדומה לאומנים, יצרנו דבר מה במקום שלפני כן, לא היה דבר. מתוך לא יותר מאשר ידע, ניסיון ותשוקה שהיו לנו, ציירנו את התמונה של מה שהתעשייה תהפוך להיות בסופו של דבר. ועל אף שיכול להיות שבד הציור השתנה, אני חש כיום אותה אנרגיה יצירתית ורוח המצאה, ביצירה של פתרונות עבור הלקוחות שלי, בעזרת הכלים שעומדים לרשותי מהחינוך, הידע והניסיון שצברתי, מהשותפות של עמיתי בשטח ומהתשוקה להמשיך ולפתור בעיות וליצור ‘ערך’.
