שתי רגליים (מעל) הקרקע

כמה פעמים נתקלתם במשפט ״העתיד כבר כאן״? סביר להניח שעשרות ואולי אפילו יותר מכך. חובבי  סרטי ג׳יימס בונד  לבטח זוכרים את סצנת הבריחה של שון קונרי, הלא הוא סוכן 007 בסרט ״כדור הרעם״ שיצא לאקרנים ב 1965. נזכיר, קונרי ברח מטירת הנבל כשהוא מעופף/ מרחף בעזרת חליפת טורבינה מיוחדת. אז זהו, שמה שהיה ב 1965 עיבוד תמונה ואפקטים חזותיים, הפך ברבות השנים למציאות, ולא זו בלבד, אלא גם לאמצעי לחימה שיוכנס בעתיד ליחידות הקומנדו של צבאות ארצות הברית וצרפת.

חברת Jet Pack Aviation האמריקנית פיתחה דגם של חליפת רחיפה אישית המיועדת לחיילי הכוחות המיוחדים של ארצות הברית. ב 2016, חתמה החברה חוזה פיתוח ראשוני עם שני גופי מחקר  של הצבא האמריקני:  מנהלת הפיתוח של מפקדת הכוחות המיוחדים של ארצות הברית (SOCOM), ומפקדת הלוחמה המיוחדת של הצי (NSWC).  השנה ערכה החברה הדגמה ראשונית של היכולת עם מוצר הנקרא  JB11 שהוא פיתוח של מערכת קודמת של החברה בשם 10JB. ה JB11 מונע  בעזרת שישה מנועי טורבינה קטנים והוא מתוכנן להתקנה והסרה מהירה תוך כדי פעילות מבצעית. בנוסף, החייל מצויד  במצנח למקרה חירום שבו המערכת מפסיקה לעבוד תוך כדי ריחוף מעל הקרקע. על פי הלקט הביטחוני של משרד הביטחון,  משך הפעולה של ה JB11 עומד על כ 15 דקות ,בהתאם לכמות הדלק (דיזל) שבמכלים.  המהירות המרבית שלה עומדת על  120 מייל בשעה וטווח הפעולה הוא כ  15 מייל. המשקל המרבי של החייל המרחף על ציודו מוגבל בשלב הזה של הפיתוח ל 100 ק״ג.

מערכת ריחוף JB11
צילום: Jet Pack Aviation

לטענת מנכ״ל היצרנית דיוויד מיימן המערכת הגיעה לבשלות הטכנולוגית ולביצועים שהוגדרו לה בדרישות המבצעיות לפני שלוש שנים. בהמשך לשאלה של כתב המגזין Jane’s הוא סירב להיכנס לפרטים המדויקים של הפיתוח אבל הודה שהוא עמד בהצלחה בסדרת ניסויים של יחידת ״אריות הים״ – navy seals, המקבילה לקומנדו הימי של ישראל. בהודעת החברה שפורסמה במרס 2019 נאמר כי ״היעדים שהוצבו לחברה בהסכם הפיתוח הושגו במלואם. הוכחנו שמערכת טורבינות קטנה יכולה לעמוד בדרישות המבצעיות המחמירות של פיקוד המבצעים המיוחדים״. המערכת מאפשרת המראה ונחיתה אנכיים, (VTOL) ,   והיא מבוססת כאמור  על מנועי דיזל רעשניים, אבל בעתיד היא צפויה לעבור להנעת מימן (hydrogen powered) או דלק סילוני. הדחף מהקרקע מנוהל באופן עצמאי על ידי חיישנים ביחידת הבקרה המרכזית של המערכת, וכך גם הליך הנחיתה. בעתיד היא אמור ה JB11 לכלול גם יכולת טיסה אוטונומית על פי מסלול שיוטען למחשב הבקרה או לחילופין בעזרת בינה מלאכותית. התכנון הוא כי החייל יוכל לשאת את חליפת הריחוף בעצמו, כך שהיא תותאם בעתיד למנשא אישי, הן מבחינת משקלה והן מבחינת אופן האריזה והפתיחה המהירה.

״אנחנו מפתחים כלי תחבורתי שיאפשר מגוון יכולות שלא קיימות היום״, אמר מיימן למגזין Jane’s,  ״ היכולת שהצגנו יצרה עניין רב בכל זרועות הצבא האמריקני״.

FOS 2018: JB11 JetPack makes its first ever European flight at Goodwood Festival of Speed 2018

אלא ש Jet Pack Aviation לא לבד בשוק הזה. חברה בשם Gravity Industries פיתחה חליפה ריחוף המבוססת על טכנולוגיה דומה. ה  “Jet Suit” של Gravity Industries מבוססת על חמישה מנועי טורבינה בעלי עוצמת הדף שך 144 ק״ג. על פי סדרת הניסויים הראשונה של  ה “Jet Suit” שנערכה ב 2017 מעטפת הביצועים שלה נחותה בהשוואה ל  JB11  של Jet Pack Aviation. כושר הנשיאה שלה עומד על 85 ק״ג, משך הטיסה הוא כ 4 דקות ונמהירות המירבית עומדת על 50 מייל (על פי הלקט הביטחוני של משרד הביטחון – מאי 2019). הדגמים העתידיים של ה “Jet Suit” אמורים לכלול גם כנפונים קטנים לשיפור היציבות והגדלת הטווח וכן הנעה חשמלית, כדי להוריד את הרעש ולאפשר גמישות מבצעית גדולה יותר.

חברה נוספת שמפתחת אמצעי רחיפה אישיים לכוחות מיוחדים היא Zapata הצרפתית שהדגימה יכולת ראשונית בסוף 2018. המערכת שלה בשם  Fly Board Air Tech ,מונעת על יד שישה מנועי טורבינה המייצרים מהירות של 93 מייל בשעה וכושר נשיאה של 102 ק״ג. המערכת עצמה שוקלת 25 ק״ג וגובה הריחוף המקסימאלי הוא כ 1700 מטר. משך הפעולה של המנועים מבוססי הנעת דיזל עומד כרגע על כ 10 דקות. משרד ההגנה הצרפתי העניק ל Zapata חוזה לשנתיים בכדי לפתח מנוע שקט יותר לטובת הכוחות המיוחדים הצרפתים. על פי אתר החברה, ה Fly Board Air Tech נחשב לבטוח מאד בהשוואה לדגים מקבילים. כל אחד מהמנועים מצויד במערכת אספקת דלק נפרדת, כאשר כל המנועים מנוטרים על ידי מערכת הפעלה מרכזית. אם אחד המנועים מפסיק לפעול, הוא לא משפיעה על האחרים והיכולת לרחף לא נפגעת משמעותית ומאפשרת המשך טיסה. במידה ויותר ממנוע אחד מספיק לפעול באוויר, המערכת מבצעת האטה והנמכה באופן אוטומטי כדי לא לסכן את המפעיל, שאמור בשלב הזה לקבל החלטה האם להפסיק את המשימה ולנחות. נוסף לכך מערכת ההפעלה מצוידת בחיישן ריחוף אוטומטי ששומר על גובה קבוע מהקרקע, מה שמאפשר למפעיל להתמקד בשאר מרכיבי המשימה. ב Fly Board Air Tech  אימצה את טכנולגיית התצוגה העילית של מטוסי הקרב. המפעיל מקבל כל העת את נתוני המערכת  על צג הקסדה וכך הוא עוקב אחרי כמות הדלק, גובה ומיקום במרחב.

אמיר בר-שלום

תגובות סגורות