בצל חגיגות ה 50 לנחיתה האמריקנית על הירח, ו “כיבושו” על ידי ארצות הברית, סיפר מייקל קולינס, טייס החללית “אפולו 11”, סיפור מעניין על תחושת הבידוד בחלל. “כאשר שני חברי – באז אולדרין וניל ארמסטרונג ירדו לצעוד על קרקעית הירח, אני המשכתי לנווט את החללית סביבו במסלול מעגלי. בשלב מסוים נכנסתי לחלק החשוך של המסלול, אזור שבו גם ניתק הקשר עם מרכז החלל ביוסטון. הרגשתי לפתע מבודד לחלוטין, היצור האנושי הכי רחוק מציביליזציה, תחושת אין סוף וללא יכולת לתקשר עם בני אדם”. התיאור הזה מופיע בהרחבה במחקר של ד”ר תומס וויליאמס, מדען ב NASA החוקר את אפקט הבדידות והלחץ שבו נמצאים האסטרונאוטים במשימות ארוכות. ד”ר וויליאמס הוא חלק מצוות נרחב של סוכנות החלל האמריקנית שחוקר את הנושא תחת גוף שנקרא HRP – The Human Research Program . מתברר שהידע בתחום הזה מצומצם יחסית ולכן למרבה ההפתעה בימים אלה, ארצות הברית ורוסיה משתפות בו פעולה. ב 17 ביולי השנה הסתיים ניסוי משותף של שישה משתתפים, בו “נכלאו” האסטרונאוטים המדומים בתא קטן שדימה חלל פנימי של חללית. ארבעה מהמשתתפים בניסוי היו רוסים – שלושה גברים ואישה אחת ושתי נשים אמריקניות. הניסוי נערך ב Nazemnyy eksperimental’nyy kompleks – מעבדות מחקר התנהגותי של הממשלה הרוסית, הממוקמות סמוך למוסקבה. בניסוי תרגלו המשתתפים יותר מ 80 משימות מגוונות, כאשר עשרות מצלמות שפוזרו במרחב עקבו כל העת אחרי התנועות והתגובות של כל אחד מהמשתתפים. בין התרחישים שתורגלו: התחברות לתחנת מחקר בחלל, התנתקות רכב חלל מחללית האם ,נחיתה על הירח והליכה קבוצתית על קרקעית הכוכב. בניסוי הנחיתה וההליכה, שנערך בתנאי כבידה רגילים, ערכו המדענים בעזרת טכנולוגיית מציאות מדומה. האסטרונאוטים לבשו חליפות חלל והרכיבו משקפי מציאות רבודה. הם קיבלו הוראות מחדר הבקרה ודימו ירידה מרכב החלל לאחר הנחיתה והליכה על קרקע מוצקה שהורכבה מסלעים קשים וחול דק שהונח על משטחי יוטה. כל ה”תפאורה” הייחודית הזו נבנתה בקומה מעל החללית, כדי לדמות עזיבה וחזרה.
“בדידות חברתית – Social isolation היא תופעה חשובה מאד למחקר, כל שכן כאשר היא נכפית על אדם מסוים לאורך זמן, כמו למשל במשימת חלל. זה בהכרח מקושר לרמות גבוהות של לחץ נפשי ופגיעה מיידית ביכולות תפקוד פיסיות וקוגנטיביות. כל האסטרונאוטים שתחקרנו במהלך השנים דיברו על הקושי הפיסי. השרירים והעצמות מגיבים אחרת בתנאי חוסר כבידה. כאשר אנחנו מדברים על משימות מאויישות של שנה ויותר, כפי שמתוכננות לעשורים הקרובים , חייבים לחקור את העניין הזה לעומק ולהגיע לפתרונות יצירתיים כדי לשמר חוסן פיסי”, אומר ד”ר וויליאמס בראיון לאתר NASA. “מעבר לכך יש אפקט “החממה”. במשימה שבה יש מספר אנשים מתפתחת דינמיקה. חשוב מאד להבין אותה ולחקור אותה כדי להביא את הצוות ליכולת אופטימאלית ולזהות מבעוד מועד את המתחים הבינאישיים”.
בדיקות רפואיות ומעקב
צילומים: NASA
גידולי הירקות בתנאי חלל
אחת התיאוריות שנבחנה בניסוי עצמו, היא תיאוריית “הרבע השלישי” – “third quarter effect”. על פי התיאוריה הזו, כאשר אדם ניגש למשימה מורכבת הוא מכין את עצמו ומתרכז. שיא הריכוז נמצא תמיד בהתחלה. על פי המחקרים, המיקוד והריכוז יורדים באופן ניכר ברבע השלישי של המשימה. כדי להימנע מכך, יצרו בניסוי הרוסי – אמריקני משימות קבוצתיות מורכבות, כדי לראות האם דינאמיקה קבוצתית יכולה להפחית את אפקט “הרבע השלישי” שבמשימת חלל יכול להיות קריטי.
“אני חושבת שהצלחנו להוכיח שניתן לתפקד באופן ממוקד לאורך זמן, כולל ב “רבע השלישי”, סיפרה אנסטסיה סטפנובה אחת המשתתפות בבלוג שכתבה לאורך הניסוי. “היינו שישה אנשים בתוך “חבית” במשך ארבעה חודשים והפכנו למשפחה. הידיעה שכל משימה מצריכה את המאמץ של כולנו בהחלט מחברת. אפילו את חווית חוסר השינה הצלחנו לעבור יחד”. לא בכדי מציינת ספנובה את ניסוי חוסר השינה. מתברר שזה היה אחד האתגרים המורכבים. במשך שלושים ושש שעות ביצעו כל חברי הצוות מספר רב של משימות, כאשר המיטות נמצאות כל הזמן ברקע כסוג של פיתוי. במקרה שאחד המשתתפים היה עוצם את עיניו, אורות חזקים החלו להבהב במקביל לסירנה צורמת. בניסוי אחר הפתיעו המדענים את האסטרונאוטים כאשר בישרו להם שחללית האספקה מתעכבת. העיכוב הזה הצריך את המשתתפים להישאר ערים ולהמתין שעות במצב של אי ודאות. במהלך כל ארבעת החודשים התבקשו המשתתפים בנוסף למעקב החזותי גם למלא שאלונים, לעבור בדיקות פיסיות ולערוך מבחני חשיבה במצבי לחץ.
נושא נוסף שנבדק בניסוי היה תזונת האסטרונאוטים וההשפעה שלה על התפקוד השוטף. אחת המשימות הייחודיות שניתנה לאנשי הצוות הייתה לגדל ירקות תחת אור מלאכותי ולצרוך אותם במהלך השהות הארוכה. עיקר המזון היו קופסאות שימורים ומנות קפואות מיוחדות שהותאמו מבחינה דיאטטית. לא בכדי המשפט הראשון של סטפנובה אחרי שיצאה מקפסולת הניסוי היה: “אני רוצה לאכול קודם כל סטייק עסיסי, לפני שאמשיך למשהו אחר…”.
הניסוי המשותף הבא מתוכנן לסוף השנה הנוכחית והוא אמור להיערך במשך שמונה חודשים. הניסוי שאחריו, ב 2020, יארך שנה והוא אמור לדמות טיסה לטווחים רחוקים יותר מהירח.
ירח דבש ?
למרות שיתוף הפעולה הפורה במחקר ארצות הברית רוסיה וסין נמצאות בעיצומו של מירוץ חלל מחודש. תאריך היעד האמריקני לנחיתה עומד כרגע על 2024, אבל ספק אם NASA תצליח לעמוד ביעד. הכוונה האמריקנית היא להנחית לראשונה בהיסטוריה אישה על הירח, ולכן למשימת המחקר ברוסיה נשלחו שתי נשים. רשת BBC הבריטית שדיווחה על המחקר המשותף העלתה השערה כי מאחורי הקלעים מנהלות שתי המדינות מגעים למשימה משותפת. “מחקר יסודי ועמוק של הירח מצריך משאבים רבים. רק שיתופי פעולה בין מדינות יכולים להניב תוצאות”, נאמר בדיווח. ב NASA לא ממש הכחישו את הדיווח, אלא להיפך רמזו ששיתוף פעולה בהחלט אפשרי. אחד המומחים האמריקנים שנשלח למתקן הניסוי סיפר ל BBC כי העובדה שבניסוי השתתפו נשים וגברים ממספר מדינות לא היה מקרי והוא בהחלט ניסיון ליצור משלחות חלל רב לאומיות.
