נראה שלצד המירוץ האינטסיבי למל״טים מסוגים וגדלים שונים, הולך ומתפתח תחום נוסף של פלטפורמות אוויריות היברידיות לשימושים מבצעיים, ספינות האוויר. אחרי שאלה חדרו לשוק הטלוויזיה, הטלקומוניקציה והפרסום, עכשיו נעשה מאמץ לפתח ולהתאים את הפלטפורמות הללו לשימושים צבאיים מגוונים. יש לציין שבישראל מפעיל צה״ל כבר עשורים בלוני תצפית ומעקב אותות (סיגינט) של אגף המודיעין בעשורים. בשנים האחרונות, עם שינוי דפוסי הלחימה לא-סימטריים, חשיבות נוכחות אווירית רצופה מעל אזורי לחימה, התגלתה כקריטית. חיל האוויר האמריקני הודיע בסוף 2019 כי כוונתו להצטייד בספינות אוויר היברידיות, ולצורך כך בחר בחברת Galaxy Unmanned Systems LLC המתמחה בפיתוח, ייצור והפעלה של ספינות אוויר, בעיקר לשימושים אזרחיים. החוזה שמתוכנן לשנה, כולל הגדרות תכן ראשוני לשני סוגי ספינות: מופעלות כבל וספינות אוטונומיות- בעלות יכולות ניהוג וניווט עצמאיות למשימות איסוף מודיעין חזותי ומעקב. על פי הלקט הביטחוני של משרד הביטחון, החוזה הנוכחי, ניתן במסגרת תוכנית מיוחדת של הקונגרס האמריקני לעידוד תעשיות קטנות – Small Business Innovation Research (SBIR).
ל Galaxy Unmanned Systems הממוקמת בפורט וורת טקסס, ניסיון מצטבר של למעלה מ 40 שנה בפיתוח וייצור פתרונות יצירתיים למערכות כטב”ם וספינות אוויר. היא הוקמה על ידי אחים טרי וגון וויט בתחילת שנות ה 80, ומאז סיפקה פתרונות תצפית ומעקב לצבא ארצות הברית בבפריסות מבצעיות עיראק ואפגניסטאן. על פי התכנית של חיל האוויר האמריקני בשלב ב’ של הפרויקט שאמור לצאת לדרך בתחילת 2021, תיערך הדגמה של חיישנים לאיתור מטרות, יכולות סייבר, כיוון ארטילרי והגנת כוחות. על פי הודעת החברה הלקוחות הפוטנציאלים של המערכת הם שלושת זרועות הצבא האמריקני: ARMY, NAVY ו AIR FORCE, משמר החופים של ארצות הברית, הסוכנות האמריקנית לאנרגיה אטומית, המשמר הלאומי, משמר הגבול והמכס.
החוזה הנוכחי של חיל האוויר האמריקני מגיע אחרי יותר מעשור שבו דשדש הניסיון הפנטגון בפיתוח ספינות אוויר. ב 2010 החלו במקביל שני מסלולי פיתוח לספינות תצפית אוויריות ל ARMY וגם ל AIR FORCE. הפרויקט של ה ARMY נקרא LEMV- Long Endurance Multi Intelligence Vehicle. התכנית הייתה לבנות ספינת אוויר ענקית- באורך של מאה מטרים לערך (300 רגל) – שתהיה בעלת יכולת נשיאה של מערכות במשקל כמה טונות. התקציב הראשוני עמד על 150 מיליון דולר, והוגדר כתקציב סגור, מתכנון ועד אבטיפוס באוויר. אלא שהפיתוח התעכב באופן משמעותי, וב 2013, האמיר המחיר ל 270 מיליון דולר. עד אז הספיקה ה LEMV לטוס פעם אחת בלבד, מעל ניו ג׳רזי. לנוכח העיכוב וההתייקרות הבלתי מתוכננת הוחלט בקונגרס לגנוז את התכנית הגרנדיוזית. על פי ניתוח שערך בלוג המומחים האמריקני, THE NATIONAL INTREST בתחילת אפריל השנה, מחיר שעת הטיסה של המערכת שהיה אמור להיות שליש ממחיר שעת טיסה של f-16, האמיר באופן משמעותי עד כדי אי כדאיות כלכלית. כאמור גם חיל האוויר האמריקני החל בפיתוח ספינת אוויר משלו לצורך מעקב ואבטחת צירי התנועה של הכוחות הקרקעיים האמריקנים באפגניסטאן. את ה Blue Devilתכננה חברת סטראט אפ מוריג׳יניה שקיבלה לצורך כך תקציב של 200 מיליון דולר. ה Blue Devil התבססה על ריחוף/ עילוי על בסיס הליום, ללא יכולות ניהוג ותנועה כפי שתוכננו ב LEMV. אלא שגם הפרויקט הזה נגנז בשל עלות לא ריאלית, 190 מיליון דולר בשנה להפעלת ספינת אוויר בודדת.
במקביל לחוזים הממשלתיים, הודיעה לוקהיד מרטין כי גם היא נכנסת לתחום ספינות האוויר עם פרויקט ה ACLS – air cushion landing system.
ה ACLS היא ספינת אוויר מבוססת מנועי ריחוף, בדומה לטכנולגיה המשמשת את דגמי המטוסים הממריאים ונוחתים באופן אנכי. מערכת הריחוף מאפשרת ל ACLS לשהות במיקום מדויק מעל נקודת ציון שהוגדרה מראש וכן להמריא ולנחות במיקומים מדויקים כולל על משטחים מורכבים כמו חול ים, קרח ואפילו מים.
מי שהעירה לאחרונה את שוק ספינות האוויר באופן לא צפוי הייתה בקנדה. בתחילת אפריל חתמה ממשלת מחוז קוויבק על חוזה ראשוני של 23 מיליון דולר לרכישת ספינות אוויר לאספקת מוצרים חיוניים לאזורים מרוחקים או כאלה שנותרים מנותקים בשל מזג אוויר קשה. את הספינות תספק החברה הצרפתית Flying Whales, והם יוכלו להעביר עד 60 טון ציוד בכל טיסה. גם ספינות האוויר הצרפתיות יתבססו על מיכלי הליום לצורך עילוי יחד עם מנועי דיזל ומנועים חשמליים, לניהוג מדויק.
על פי ה Foreign Policy העסקה הזו היא בבחינת סנונית ראשונה לפריחה מחודשת של שוק ספינות האוויר. מתברר שככל שהעולם עובר לאנרגיה מבוססת גז טבעי, גז ההליום הופך לזמין יותר וזול. הסיבה, הוא נוצר כחלק מתהליך הזיקוק שעובר הגז הטבעי שנשאב מהאדמה בדרך להפיכתו למצב נוזלי.
״ ספינות האוויר אינן צריכות תשתית יקרה כמו מטוסים או אניות״, כותב ה DAILY MAIL
הבריטי שהקדיש לכך בתחילת אפריל כתבה מיוחדת. בכתבה מצוטט פרופסור בארי פראנטיס, מומחה לכלכלה תעשייתית מאוניברסיטת מניטובה, שטוען כי תעבורת הסחורות דרך הים אחראית לשלושה אחוזים מסך פליטת גזי החממה בעולם. ״חייבים לחקור את הכדאיות הכלכלית של ספינות האוויר״, אומר פראנטיס, ״זו טכנולוגיה מוכחת בת 100 שנים. בדיוק כמו האינפלציה כיום בשימוש באנרגיות מתחדשות דוגמת טורבינות רוח או רכבים חשמליים, גם התחום הזה מוכח ובעל פוטנציאל עצום״.
תמונה: ספינת האוויר skyguard
מתוצרת ישראל
צילום: Aero-t ,
ספינות אוויר כחול לבן
חברת RT LTA Systems הישראלית עוסקת כבר למעלה מעשרים שנה בפיתוח, תכנון וייצור של מערכות בלון למטרות מודיעין. בלוני התצפית של RT ממשפחת ה-SkyStar צברו כבר יותר מ-2,000,000 שעות פעולה מבצעיות, והם פעילים כיום במדינות רבות ושונות ברחבי העולם ובהן ישראל, קנדה, ארצות הברית, רוסיה, תאילנד, אפגניסטן, מקסיקו, קולומביה ומדינות באפריקה. הן שימשו לאבטחת כוחות צבא ארה”ב בעת השהות באפגניסטן, אבטחת משחקי המונדיאל בברזיל, אבטחת האפיפיור בביקוריו השונים בעולם, אבטחת ועידות בינלאומיות כגון ה-G8 . ב 2016 הקימה RT LTA Systems חברת בת בשם, Aero-T שמתמקדת בפיתוח טכנולוגיה ייחודית טכנולוגיה ייחודית למערכות בלוני תצפית גדולות.הבלונים הגדולים של חברת Aero-T נקראים SkyGuard, והם מיוצרים במספר גדלים, מ 22 ועד 60 מטרים. ובעתיד יפותחו ויצטרפו בלונים אפילו גדולים יותר. מערכת ה SkyGuard מסוגלת לשאת מטע”דים במשקלים שבין 100 ק”ג ל 1.5 טון. היא בעלת יכולת שהייה רציפה של 14 יום, ללא צורך בתחזוקה, גם בתנאי מזג אוויר קשים. גובה ״העבודה״ בדגמים השונים נע בין 1000 ל 5,000 מטרים, כשהמערכת מחוברת בכבל למערכת קרקעית הכוללת מנגנון הפרחה ועגינה. ה SkyGuard מיועדת למשימות תצפית, איסוף מודיעין , מכ”מ ותקשורת. היא יכולה לשלב במשימה אחת מספר מטע”דים יחד
תמונת כותרת ותמונה:ספינת
האוויר ACLS
צילום ואיור: לוקהיד מרטין
