אין תייר מחו”ל שהגיע לישראל (עד הקורונה) וויתר על ביקור במוזיאון ישראל. ללא ספק, מדובר באחד המוזיאונים המעניינים בעולם. והנה, בעוד מספר חודשים הולך לעלות על מפת המוזיאונים הישראלית המוזיאון הראשון מסוגו בארץ המשלב אומנות ובינה מלאכותית (AI).
מי שהגתה את הרעיון ועוסקת בהקמתו היא שני חדד, מנכ״ל בית הקריאייטיב והאסטרטגיה Brainnu. חדד, אחת מהמנכ״ליות הצעירות בענף הייעוץ והפרסום בכלל ובהייטק בפרט חלמה כל חייה להיות אומנית ואילו כעת ישלב המוזיאון, עבורה, שתי אהבות – אמנות וטכנולוגיה.
שני, מה דעתך על תחום ה – AI באופן כללי?
התחום הזה באופן אישי מאוד מעניין אותי. יותר מהפיתוחים הטכנולוגיים שיקרו בו, מעניין אותי איך אנחנו כבני אדם נחיה בעולם שכולו AI? איך האנשים יתמודדו עם המהפכה הזו שכבר מתחילים להרגיש אותה? מבחינתי מהפכת ה – AI היא כמו המהפכה התעשייתית כשנכנסה אז לחיי האנשים ופשוט שינתה את חייהם מהקצה אל הקצה. צריך לראות לאורך הזמן מי האנשים שמקבלים את הטכנולוגיה ואיך הם מתנהגים איתה- כך אפשר למדוד מהפכה אמיתית ואותי תמיד עניין להיות בדיוק בנקודה שמהפכות קורות.
מה רצית להשיג בפתיחת המוזיאון? מה הייתה המטרה?
המוזיאון הוא הפרוייקט הראשון של Brainnu בסדרת הפרויקטים Brainnu impact שתפקידם בעולם שלנו – לעשות טוב. אני עומלת כל העת על קידום נשים בתעשייה מהמקומות שלי והמשרד שלי כולו מנוהל על ידי צוות נשי ובועט. אך הרגשתי שאנחנו לא עושות את מה שאנחנו רוצות לעשות באמת – כי בסופו של יום כשאתה מספק שירותי קריאייטיב יש בצד השני לקוח. שמחפש את ה-ROI ומחפש את הערך שהוא מקבל מהקריאייטיב, גאוני ככל שיהיה – העיקר שיהיה שם ערך כלכלי. במרוצת השנים שמרתי במגירה הרבה רעיונות שלנו, רעיונות שהעברנו ללקוחות שלא היו אמיצים מספיק – והמגרה הזו התחילה להתמלא לאט לאט בהרבה מאד רעיונות טובים. אני אספר לך סוד – המגרה הזו נעולה עם מפתח ואין מצב שאני עוזבת את המשרד מבלי לוודא שהיא נשארת ככה. במשך שנים היה לי חלום להקים מוזיאון כי רציתי להיות חלק מעולם האומנות. אני חובבת אמנות והולכת למוזיאונים בחו“ל. מוזיאוני פופ-אפ שעולים כחלק מרעיון ספציפי נורא עניינו אותי. אני אוהבת את העובדה שהם גם נעלמים לתוך עצמם מתישהו. יש בחד פעמיות הזאת משהו מסתורי ומרגש. החיבור ל – AI נובע מעבודה מרקטיאלית וקריאייטיבית של שנים, לצד מנכ״לים בתעשית ההייטק שלנו. הגיע השלב שבו רציתי לשלב בין האהבה שלי לאמנות לבין הצמא שלי להבין לעומק את הטכנולוגיה – כי אלה שני הראשים שמרכיבים את שני חדד.
מאיפה את שואבת השראות? האם יש אנשים/כלי תקשורת/ אומנים שמהווים השראה מיוחדת עבורך?
אני לא מסיימת יום בלי שאני גוללת וגוללת בשתי פלטפורמות מרכזיות שהם מחוללי ההשראה שלי. הראשונה היא האינסטגרם, כמובן, ששם אני מנסה לעשות כל מיני ״שטיקים״ על האלגוריתם כדי שינגיש לי השראות מאנשים לא שגרתיים. אני מחפשת את אותם יוצאי הדופן, היצירתיים מאד, האומנים ואפילו אלה שמהצד נראה שהם משועממים אבל יש להם קטע ובכך מקבלת לפיד שלי הרבה מאד השראות ואיתן המוטיבציה לעוף עם פרוייקטים שהם שלי. הפלטפורמה השנייה היא pinterest. שם לא רק העיניים עובדות, אני מחפשת משם להגיע לחומרי קריאה. זו הפלטפורמה שדרכה אני מגיעה לבלוגים הכי מעניינים אבל כמובן – שזה דורש הרבה מיומנות וחיפוש של צירופים לא טריוויאלים. אין לי באמת אנשים שאני עוקבת אחריהם ברמה של ״פרסונה״, לא מאמינה כל כך בללכת אחרי מובילי דעת קהל, כי כולנו כבר יודעים מה עומד מאחורי זה. כשהמסחריות נכנסת לתמונה יש מגבלה לרעיונות. לכן, אם כבר אחפש ״פרסונה״ אני אדאג להגיע לאלה שיש להם פחות עוקבים אבל מחוייבות קריאטיבית.
באיזה שלב נמצא המוזיאון כרגע?
גיבשנו מודל ראשוני לכל מיצב, יהיו 10 במוזיאון. כשיצאנו לדרך קיבלנו למעלה מ-200 פניות לעמוד הנחיתה. אם סופרים גם את כל אלו שפנו באמצעות הפיד שלי, כשפרסמתי, היו יותר. צוות האומנים מאוד ורסטילי. יש כאלה שעובדים עם חומר, יש מעצבים תעשייתים ואפילו אדריכל שנמצא איתנו. הצוות ורסטילי לא רק ברמת תחומי ההתמחויות אלא גם ברמת הפרסונה האנושית – והיה לי חשוב להביא את זה לבחירה. אנחנו כרגע אחרי 5 פגישות קולקטיב משותפות, כל אחד הציג את עצמו ואת החוזקות שלו. השלב הבא הוא קיום פגישות אישיות איתי באופן ייעודי על המיצב אותו אנחנו ב-Brainnu מרימות עם האמן. לאט לאט נתכנס לתאריך השקה אבל מה שחשוב להבין שיש לנו באמת עבודה גם על הפן הטכנולוגי במיצבים מסוימים. לא כל המיצבים ישלבו טכנולוגיה פרופר אלא חלקם יעבירו את המסרים ברמה ויזואלית באנטרפרטציה אמנותית.
ומה אחרי? צוות האומנים שגובש הוא זה שיישאר לתמיד או שתהיה תחלופה?
כן, המטרה היא להקים קולקטיבים שונים. אלו שנבחרו הם לא סוף פסוק, תמיד אשמח לשמוע על עוד אומנים שמחפשים פלטפורמה רעיונית להפיץ את הבשורה. הרעיון של הקמת קולקטיבים שונים נועד כדי שאוכל לקדם עוד אנשים ולייצר פלטפורמה להנגשת רעיונות. הרעיון הוא לא לסיים אחרי פעם אחת אלא ליצור קונספט של מוזיאון נודד שהלוקיישן בו הוא השוס. הרצון שלי הוא למצוא חללים בתנועה- המחשבה הראשונה הייתה חברות סטאטרפ – הרי בסטרטאפ אתה מתחיל בקטן וגדל, וככה הנדידה של הצמיחה מתחילה (מי כמוני יודעת כמה פעמים עברתי לוקיישנים פיזיים עם חברות איתן עבדתי). החללים של הקולקטיב הראשון יהיו בין כתלי חברות סטארט-אפ והמוצגים יוצגו כל פעם בלוקיישן אחר. גם כדי לאפשר הנגשה מירבית שלא תלויה בלוקיישן. גם בחיפה וגם בבאר שבע יש חובבי אמנות שישמחו לראות את המוזיאון הזה. אני בטוחה. כששאלו אותי למה אני רוצה שהוא ינדוד ואם אלמנט השינוע לא מפריע – אני חושבת שתקיעות היא מושג מנוגד לחלוטין לעולם ה- AI שהוא נע ומתקדם. לא יכול להיות מצב קונספטואלי שבו אני מקימה מוזיאון שמדבר על הקדמה ועל החיים שלנו בעתיד אבל בוחרת שהוא יהיה סטטי. תקוע. של העולם הישן.
עכשיו את מנהלת קולקטיב אומנים, מה זה אומר בפועל? איך זה מתנהל?
בפגישות הראשונות היה לי קשה, אני לא מדברת את שפת האומנים למרות שאני מגדירה את עצמי כאמנית שכנוע – פרסום היה ונותר כל מה שאני עוסקת בו בשנים האחרונות בפן המקצועי. מיד לאחר הפגישה השניה הרגשתי שאני צריכה סוג של ״מתורגמנית״, כדי להבין אותם ולצלוח את האתגר הזה של לאצור את הדבר הזה למקשה אחת. החלטתי להביא מישהי שמתמחה בתחום והיא מתפקדת היום כיועצת האומנותית של הפרויקט כולו. אני לומדת ממנה המון! אני מאוד רוצה לאפשר גם לעצמי ללמוד מהפרויקט הזה, זה לא כמו לנהל צוות עבודה. אני כבר מרגישה שזה קורם עור וגידים ומדובר באנשים מובילים ואני מאמינה שביחד נצליח להקים את מוזיאון ה-AI הראשון בישראל.
מאיפה התקצוב לזה? האם את מגייסת חסויות?
התקצוב כרגע הוא מחברות שמעוניינות לתת חסות למיצגים ו/או לפרויקט כולו. יש כמה וכמה חברות טכנולוגיה שהתעניינו ואף הסכימו למתן חסות ואנחנו כמובן מחפשים להרחיב את מאגר החסויות על מנת שנוכל לכסות את עלות החומרים ואם נצליח – גם לשלם על עבודת החשיבה והביצוע של האומנים. אנחנו ב-Brainnu עושים זאת בהתנדבות מלאה. לקחנו על עצמינו כל שנה לבחור פרויקט אחד שנעשה במסגרת ProBono. ב-2019 זה היה פרויקט יחד עם MIT, השנה זה פרויקט שלנו, מאפס. אני רוצה לתת מהידע שלי לפרוייקט הזה. כל החסויות הם באמת לכיסוי העלויות ושכר לאומנים עצמם שחלקם לא מצליחים להתפרנס מהאומנות שלהם ואני רוצה לפרגן להם למרות שהם מבינים שזה פרוייקט התנדבותי.
מתי נראה לך שנוכל לראות את זה? האם זה יהיה פתוח לקהל? איפה זה יהיה?
אני מאמינה שבתחילת אוקטובר אך כמובן בכפוף לקורונה ולקצב העבודה של האומנים. הם עובדים על מנת להצליח להעמיד מיצג שהם גאים בו ושיהיה מהודק. בנוסף, יש סיוע של חברה טכנולוגית בחלק פיתוחי אז כמובן שגם הם צריכים לעמוד בלו“ז. פיתוח זה לא משהו שלוקח יומיים.
המוזיאון יהיה פתוח לקהל הרחב ובנוסף ינדוד כדי שהרבה אנשים יוכלו לראות ולהיחשף לזה.
כרגע יש לנו כבר הסכמה לחברה טכנולוגית אחת שהיא קבוצת ה-AI הגדולה בישראל – שמוכנה לתרום את המשרד שלה (מדובר ב-1000מ״ר) ואת כל החלל המשותף לטובת הפרויקט כדי שהמשרד יהיה לעבודה ביום, ובשעות הערב יהפוך למוזיאון.
האם יש עוד פרוייקטים עתידיים שיש לך בקנה
יש עוד המון, יש אחד שכבר קורם עור וגידים בהקשר של האונס המזעזע אך בשלב זה אני מעדיפה לשמור את זה לעצמי ולא לחשוף שאני עומדת מאחוריו. יש דברים שאתה עושה מהלב.
את עובדת הרבה עם לקוחות הייטק, למה? מה מושך אותך בתחום הזה?
שינוי. אני חושבת ששינוי היא מילת המפתח. אני חושבת שבעבודה עם לקוחות הייטק, מה שלא קורה עם לקוחות טריוויאלים אחרים, זה שמאחר ויש כל הזמן שינויים ועניין – אם אתה יצירתי וורסטילי, וכזה שיכול לעמוד בקצב (ואני כזו, עובדת 18 שעות ביום כבר 12 שנים ברציפות) – אתה הופך לבעל ערך עבורם וכשותף לדרך. אני מרגישה שלאורך כל הדרך, בכל החברות שליוויתי ומלווה – ביססתי מהלכים יצירתיים לא רק בפן המרקטיאלי. נגעתי בעולמות של פיתוח עסקי, HR, פיתוח מוצרי, חדשנות ארגונית, אחריות תאגידית וכד’ – וזה מה שמושך אותי.
זה כל כך שונה מלעבוד עם מותגים. מאוד שונה, פתוח, יש מקום להציע רעיונות ולא רק זה – יש הרבה מקום להגשמה. לקוחות הייטק זה כמו קוד פתוח ומבחינתי הם כאלה. אני יכולה לשפר ולהדק יחד איתם את המוצר/השירות. ממש לכתוב איתם את הקוד.
מה החלום שלך בתחום הייעוץ? לייעץ ברמה גלובלית?
אני חושבת שלהיות בספיד דיאל של מי מהמנכ”לים החשובים ביותר שעומדים בראשן של חברות טק מובילות ברמה הגלובלית. החלום שלי הוא לא להיות בפונקציה המבצעת לאו דווקא – אלא זו שנמצאת שם כדי לאתגר. לחשוב. אני רוצה להיות הפונקציה החושבת, זו שמסייעת למנכ“ל להתסכל על דברים מכיוונים שונים (ומשונים). לצאת מהטריוויאלי. מהמוכר.
אם אצליח להיות במקום הזה, אני מרגישה ששם אהיה שלמה ברמה המקצועית ואדע שהגשמתי את היעד שלי.
