רבות דובר בחודשים האחרונים על המספנות הגרמניות “טיסנקורפ” בעיר קיל בצפון גרמניה. כמובן שההקשר לא היה צבאי, אלא התקשר דווקא ליחסי הון – שלטון. אבל… מתברר שיש חדשות בפן המבצעי של הספינות והן מעניינות מאד… המגזין Defence News, פרסם בסוף חודש מרס האחרון, כתבה נרחבת על כך שחיל הים הישראלי החליט לאחר חודשים של דיונים פנימיים, להכפיל את מספר סוללות כיפת הברזל שיוצבו על ספינות “סער-6”, שנבנות במספנות. ארבע ספינות ה”סער6-“, מיועדות לאבטח את המים הכלכליים של ישראל, exclusive economic zone כלומר לשמור על אסדות הגז והתשתית שנלווית להולכת המשאב הזה לחוף. כתבת המגזין בישראל, ברברה אופל רום מצטטת קצין בכיר בחיל הים שאומר כי ההחלטה להכפיל את מספר המיירטים על כל ספינה מ-20 ל-40, נפלה לאחר ניתוח מודיעני של יכולות חיזבאללה. “חיזבאללה הכפיל את כמות הטילים היכולים לפגוע בנכסים הישראליים בים התיכון”, אומר הקצין הבכיר בראיון. “הארסנל הנוכחי שלו כולל נשק מתקדם, חלקו מדויק, היכול לפגוע במטרות נייחות וניידות בים. נוסף לכך מחזיק הארגון מספר עצום של רקטות גראד 122 מ”מ, שבתצורה מסוימת יכולות לפגוע במטח כבד באסדות. המספרים הללו והיכולות של הארגון שהולכות ומשתפרות, הצריכו אותנו לחשיבה מחדש על יכולות והיקפי ההגנה שאנחנו אמורים ויכולים לספק. זו הסיבה שהחלטנו כבר בשלב הזה להכפיל את יכולת היירוט הגנרית של כל ספינה”.
בנוסף למערכות כיפת ברזל שיוצבו כחלק אינטגרלי ממערכות הנשק שעל הספינה, תצויד כל ספינת “סער 6”, גם במערכות טילים מסוג “ברק 8″ מתוצרת התעשייה האווירית. טיל ה”ברק 8”, נמצא בימים אלה בשלבי הטמעה בחיל הים, והוא מוצב על אחת מספינות “סער 5”. טילי “ברק 8″, אמורים לתת פתרון למגוון איומים, כשהעיקרי הוא טיל ה”יאחונט” הרוסי שסופק בזמנו לחיל הים הסורי ומשם הועבר ככל הנראה לידי חיזבאללה. ה”יאחונט”, נחשב לטיל “לוחך ים”, כלומר בעל יכולת טיסה נמוכה מאד, תכונה המקשה מאד על זיהויו. ה”ברק 8″, אמור לטפל באיומים מהסוג הזה, בעוד שמיירטי “כיפת ברזל” אמורים לטפל ברקטות וטילים במסלול בליסטי (צורת פרבולה – תלול מסלול). אמנם התעשייה האווירית ממעטת לנדב פרטים על ה”ברק 8″, אבל סדרת ניסויים שנערכו לאחרונה בהודו, על ידי חיל הים המקומי, הוכיחו יכולת יירוט מתקדמת של הטיל, כולל נגד מטרות אוויריות.
“ללא ספק השילוב של המערכות הללו על גבי פלטפורמה אחת, מספק יכולת הגנה משמעותית”, אומר טל ענבר, ראש המרכז לחקר החלל במכון פישר. “זה בוודאי יאפשר התמודדות משופרת בשני מימדים, הן מבחינת סוג האיום והן מבחינת מספר האיומים, כלומר התמודדות עם מטח. זה חשבון פשוט – יותר מיירטים זה יותר אפשרויות יירוט”
ניסוי כיפת ברזל מסיפון ספינת חיל הים צילום: דובר צה”ל
ש: ומה באשר לשילוב של עוד מערכת שלא תוכנן מלכתחילה? האם זה יכול לפגוע בביצועים של הספינה עצמה ושל מערכות השליטה והבקרה?
“הספינות הללו הן ספינות גדולות, כך תוכנן מלכתחילה, לכן שילוב עוד מערכות לא אמור לפגוע בביצועים שלהן. מה גם שאנחנו נמצאים בשלב מוקדם של הבנייה, כך שזה לא אמור להוות בעיה. בכלל, ספינות כאלה נבנות כפלטפורמות שניתן להרכיב ולפרק מהן מערכות נשק. זה חלק מיכולות גנריות של ספינה, כך שהשילוב של עוד מיירטים לא אמור להיות בעייתי”.
שתי מערכות הטילים אמורות לעבוד עם מכ”מ אחד, “אדיר – ELM 2248”, של חברת אלתא. בתכנון הספינה המכ”מ אמור לכלול ארבע פאנלים שישולבו אחד בתורן האחורי ושלושה אחרים בחלק התחתון של גוף הספינה. לצורך כך מתוכננים בימים אלה מחדש מגורי הצוות. על פי גורמים בחיל הים, הוספת משגר “כיפת ברזל” נוסף על הסיפון, לא אמורה להוות בעיה למכ”מ, שכן הוא בנוי מלכתחילה עם יכולת אינטגרציה גבוהה. ההערכה היא שאספקת הספינות תתעכב בחודשים ספורים בלבד בשל השינוי האחרון. כרגע הצפי הוא להגעת ספינה ראשונה בתחילת 2020, ועד 2022 יגיעו השלוש האחרות.
“אין ספק שיש כאן עבודת מטה נכונה של הכנת מענה לאיומים עתידיים ולזירה משתנה”, אומר האלוף במילואים גיורא איילנד, לשעבר ראש המטה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה. “ישנם שני נתונים חשובים בהקשר הזה: הנכסים הישראליים במים הכלכליים הולכים וגדלים והמשק הישראלי הולך ומתבסס יותר ויותר על הנעה באמצעות גז. שתי העובדות הללו חייבות פתרון אבטחתי ולכן לא בכדי ישראל יוצרת כאן פלטפורמה שנותנת מענה לקשת רחבה מאד של חימושים”.
לצד הניסיון המבצעי של מערכות כיפת ברזל על היבשה, בחיל הים עדיין לא ביצעו יירוט מבצעי מהים. ניסוי נרחב של המערכת נערך באמצע 2016, אז השמיד מיירט “טמיר” שנורה מהים רקטה שנורתה מהיבשה.
“אנחנו כבר מתכננים את שלב הרכבת המערכות הישראליות על הספינות”, אומר הקצין הבכיר בחיל הים בראיון ל-Defence News. “כל התעשיות הישראליות כבר קיבלו הזמנות ולוחות זמנים לייצור. כאשר יגיעו הספינות לארץ העבודות יחלו מיד. ההערכה היא שכל ספינה שתגיע תוכל להיות מבצעית בתוך שמונה חודשים עד שנה”.
