“בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ, הייתה תוהו ובוהו, וחושך על-פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים…ויכל אלוהים ביום השביעי, מלאכתו אשר עשה”… כך מתחיל ספר בראשית שלנו.
הרשו לי ידידי לשתפכם בעוד חוויה גדולה בה זכיתי בעשרת ימי ביקורי בצרפת (צרפת זה לא רק פריז), לאחרונה, ולהוסיף פסוק משלי : “ואז התפנה אלוהים וברא את צרפת, ונטע בה גפנים כחול אשר על שפת הים, ובנה בה הרי מבצר גדולות וטירות עם אינספור צריחים וגם יקבים ברא בה…
כך הרגשתי כשנהגתי בכבישי צרפת במכונית הBMW החדישה המצוידת בGPS משוכלל שיודע גם להתריע על גשמים חזקים, תאונות דרכים או עבודות בקטע כביש מסוים. חשתי שאני נמצא בעולם אחר, כאילו נעתי הלוך וחזור בטווח שבין שנת 0 לספירה לשנת 2010 . ראיתי שם שילוב מפתיע של ישן וחדש של בניינים מרשימים בחוסנם ובגילם העתיק ושל כבישי אגרה חדישים בהם התשלומים (שהיו רבים מאוד) נעשים אוטומטית ללא התערבות יד אדם. היה שם שילוב מקסים יומיומי של באגט וקרואסון עם יינות מאוזנים כהלכה, הגולשים לגרון בקלילות ובהנאה אין קץ ללוגם אותם.
כדרכי, אוהב אני לנוע בין מדינות העולם ולתור אחרי יינות ישראל בנכר וכך גם היה הפעם בצרפת. כ- 1600 ק”מ נהגתי הפעם בכבישי צרפת המעולים, סקרתי מאות מטרים של מדפים עמוסי בקבוקי יין צרפתי וחיפשתי את תוויות ישראל המוכרות לי. דפדפתי בהרבה תפריטי יין במסעדות שקוע בחיפושים אחרי הישראלי המוכר הזה. והוא לא נמצא. עד שהגעתי ללב מחוז היין המפורסם בעולם – סנט אמליון הידועה ביינות המשובחים המופקים במרתפי יקביה. שם בחדר טעימות, סמוך מאוד לבקבוקי יין מלבנון וממרוקו, לא הרחק ממיטב יינות האזור מצאתי אותם – את בקבוקי היין מישראל.
הגענו לטולוז,הנמצאת 700 ק”מ דרומית לפריז, בטיסה מישראל, כדי להשתתף בכנס בינלאומי שערך מפעל לרכיבי אלקטרוניקה תעופתיתביטחונית אותו אנו מייצגים בארץ. המפעל ממוקם בשולי מסלולי שדה התעופה לא הרחק ממקום עגינתם של שני מטוסי קונקורד שהפכו לחלק מהיסטורית התעופה העולמית. קרוב גם למפעל המטוסים הענק AIRBUS . מספר דברים מעניינים וחשובים למדתי ביומיים ששהיתי שם, שחלקם יוכל לסייע גם לתעשייה שלנו בארץ. אחרי יומיים מלאים באלקטרוניקה ובדיונים התפניתי ל8 ימים של טיולים, חוויות אין סוף, יינות ומראות וטעמים שלא אשכח לעולם. הכל היה תוך שמיעת “בונז’ור”, “מרסי”, ו”סילוופלה” בנימה חביבה יותר מהזכור לי בעבר.
טולוז – העיר הוורודה, עיר דרומית מיוחדת במינה, עם נופך ספרדי ועם חזיתות בתים בסגנון איטלקי, שנוסדה לפני כ2,000 שנה. הסתובבנו שעות בסמטאות הצרות והארוכות מימי הביניים ועל גדות נהר הגארון עטור הגשרים המקסימים, שנבנו לפני מאות שנים. צפינו בבתים ואוצרות הארכיטקטורה ששופצו ושוחזרו ביד רחבה. ביקרנו בכיכר הקאפיטול ובבניין העירייה שלצידה. בשולי הכיכר פזורות מסעדות שופעות מטעמים בהן נגסנו בבשר אווז עסיסי ובשרימפס מהביל, טבולים ברוטבים מדיפי ריחות על. ליווינו אותם בכוסות יין הבית, אדום ולבן, פירותיים עד טירוף עם ארומות משכרות. כל היינות האדומים שלגמנו בכל ימי הטיול היו בלנדים של מספר זנים, ולרוב לא נכתב על הבקבוקים הרכב הזנים.
בקומת קרקע של חניון רב קומות בו החנינו את הרכב בלילה (17 יורו) “גילינו” שוק מקורה גדול ומדהים בצבעיו, ריחותיו וטעמיו. האצבע שלי לחצה ללא הרף על כפתור המצלמה כשעדשה מכוונת לעבר האובייקטים הססגוניים הכל כך מגרים ומושכים את העין…
יין ישראלי לא מצאנו בטולוז. המשכנו הלאה, קדימה בחיפושים.
אחרי שעות שינה ספורות (כי חבל על הזמן) וארוחת בוקר צרפתית טיפוסית שכללה כוס מיץ תפוזיםתפוחים, שני קרואסונים (אחד ממולא באוויר ומשנהו בשרידי שוקולד), קוביית חמאה, באגט קטן, קשה קליפה, וכוס קפה, יצאנו לדרך צפונה לעבר אלבי שנוסדה בשנת 51 לפני הספירה, 80 ק”מ צפונית לטולוז על גדות נהר הטארן.
“בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ… ומיד אחריהם את הכרמים בצרפת…” זוכרים? לאורך הדרך התחילה התופעה שלא הסתיימה עד סוף תיורינו בצרפת. כרמים, כרמים ועוד פעם כרמים, על פני כל פיסת קרקע בכל גובה, הר ומישור. יש שם מאות רבות של דונמים מכוסים בגפנים הגזומות מספר עשרות ס”מ מעל הקרקע הפורייה, בשונה משיטת הגיזום הנפוצה בארץ.
עצרנו בעיר (עתיקה) שופעת יקבים, גייאק. המון שאטו ראינו שם בין הכרמים. לכל יקב ואפילו יקבון קטן הם קוראים שאטו, וכולם מסומנים בשלטים אחידים עם רקע חום.
אלבי, שנוסדה ידי הגאלים, נקראת על שם אילת המים הקלטית. אלבי היא מקום הולדתו של הצייר אנרי דה טולוז לוטרק. מוזיאון המכיל את תמונותיו נמצא במבנה ענק עתיק שממרפסתו ניראה מראה מדהים של גנים, הנהר הרחב וגשריו העתיקים. במרכז אלפי נמצאת כנסיית סנט ססיל הנהדרת, ענקית הממדים. זאת כנסייה מבוצרת, שבנייתה החלה בסוף המאה ה-13 ונמשכה כמעט שלוש מאות שנה. היא מצטיינת בשלל פסלוני אבן המכסים כל סנטימטר בחזיתה. אלבי שימרה היטב את מורשתה הארכיטקטונית העשירה, וזו מנציחה את התקופות השונות שבעברה של העיר.
במרכז כיכר העיר התגוששו צעירים לבושי בגדי מתאגרפים ומאפם נטף דם. זה “קרב מגע” הסבירו לי בקהל כששתי המילים נאמרו בעברית. צעירים מישראל, בוגרי צה”ל, מסתובבים בעולם ומלמדים את תורת קרב המגע את אלה שנהנים לתת ולקבל חבטות עזות בכל חלקי גופם.
בצהרים אכלנו בין השאר מרק בצל צרפתי מעולה מכוסה בטוסט מוקרם וגם קיש לורן. לגמנו שוב את יינות הבית הלבן והאדום שהיו מעולים, ויצאנו בחזרה לבילוי לילי בטולוז. יין ישראלי לא מצאנו גם באלבי אולם התקוות בלב ממשיכות לתת מרץ להמשיך ולחפש…
במרכז טולוז הרחובות והמסעדות היו מלאים באלפי בליינים כמעט במשך כל שעות הלילה.
שינה קצרה, ארוחת בוקר משוכפלת מאתמול ואנחנו בדרך לעיר ימי ביניים מקסימה ומרשימה נוספת –קרקסון. יש אומרים שזאת אחת הערים היפות ביותר בעולם מסוגה.
כשהחנינו במגרש החנייה הגדול, סמוך לחומה הגבוהה של העיר המבוצרת היטב, נראה היה לרגע שאנחנו נכנסים לספר אגדות והעיר יוצאת מבין דפיו. היא נשתמרה בשלמותה מאז ימי הביניים. הצרפתים הצליחו לשמר כראוי את העבר המאוד מרשים ולשלבו בהווה.
בין החומות עבות הקירות והמגדלים הגבוהים המבוצרים משובצים שפע של חנויות, בתי קפה מסעדות ובתי מלון. את ארוחת הצהרים סעדנו בחצר מסעדה בכיכר העיר המרכזית ההומה ממאות מבקרים. הזמנו כמובן את הקסולה – גולת הכותרת המקומית בתוך צלחת חרס חומה, אחד המאכלים המאפיינים את האזור הדרום צרפתי הזה (חבל לנדוק). זהו תבשיל אנטי דיאטטי המורכב משעועית, תפוחי-אדמה, שוק אווז, נקניקים מעושנים ושומן כבש, והוא הדגל הקולינרי של המחוז. הוא היה חם, רותח, שילוב מעניין וטוב ליין שלגמנו, בלנד אדום שנוצר מענבי האזור עם ארומה פירותית שופעת ואיזון מושלם והאהוב עלי. הזמנו גם קרפ מלוח (גבינה מבעבעת והאם) וקרפ מתוק עם נוטלה. יינות ישראל אין כאן….
בשולי העיר החלומית נמצא ארמון ענק מבוצר היטב ומוקף בחומות גבוהות עליהם ניתן להלך בקלילות ולהשתלב באווירה המיוחדת כשמעל צפו בנו צריחים גבוהים שפעם (לפני מאות שנים) ישבו בהם שומרי הארמון…
יצאנו בצער מהאגדה הנפלאה הזאת, ניקינו מגופינו את אבק ההיסטוריה המרשימה של קרקסון מלאת ההוד וחזרנו לטולוז. בדרך נכנסנו לעוד מספר עיירות וכפרים מתקופת ימי הביניים שמצאנו שם עוד ועוד, בין מאות דונמי הכרמים הנטועים מכל עבר.
שינה קצרה במלון שכבר מזמן חגג 200 שנה לבנייתו, ו… אנחנו בדרך למחוז הנכסף עלי– בורדו. זהו מרכז תעשיית היין האדום העולמית שיינותיו מצטיינים באיכותם ובמחירם. אחרי שעתיים נהיגה בכביש הנהדר הגענו לבירת המחוז המרשימה בבתיה הגדולים והחסונים, העיר בורדו, אליה נחזור מאוחר יותר לשנת הלילה. יודעי דבר אומרים שבציר 2009 באזור היה בציר מצוין ויינות טובים ייצאו ממנו. אנחנו ראינו כאן גפנים גזומות בשיטה המיוחדת לאזור ומוכנות לתחילת הצימוח של העלים בעוד מספר חודשים. בחוץ הטמפרטורה הייתה כ 5-8 מעלות. קרררר, אבל כיף היה להיות שם.
באותו יום חווינו בשתי חוויות השיא של הטיול המרתק: טעמנו את יינות יקב שאטו מארגו כאורחי מנהל היקב פיליפ באסקאולס ומצאנו יינות ישראל בעיירה סנט אמיליון המפורסמת ביינותיה המשובחים. על כך אספר בחלק השני של הכתבה , במדור הבא.
*ישראל פרקר יזם והקים את אתר האינטרנט “השער לעולם יינות ישראל.
www.wines-israel.co.il
המוביל בענף היין בארץ.
