מאת: אמיר בר שלום
מאחורי הקלעים מתנהלת מתחת לאפה של מערכת הבטחון הישראלית מלחמה קשה בין אטליה לדרום קוריאה. מלחמה על מטוס האימונים הבא של חיל האוויר. איטליה מציעה את ה-M346 של חברת AIRMACCHI , דרום קוריאה מציעה את ה-T-50 מתוצרת קונצרן החלל והתעופה הקוריאני, KAI. AIRMACCHI האיטלקית ירתה ראשונה בקרב. בסלון האווירי האחרון בפריס היא הטיסה כתבים ישראלים על המטוס הדו מנועי שלה. KAI הגיבה בהזמנת עיתונאים ישראלים לטייסת האימון בבית הספר לטיסה של חיל האוויר הדרום קוריאני.
כך מצאנו את עצמנו, שמונה עיתונאים ישראלים, בחדר התדריכים של בית הספר לטיסה של חיל האוויר הקוראני, ליד העיר בוסאן. “ ה- T-50 , נחשב למטוס האימון המתקדם בעולם”, פותח מפקד הטייסת , מייג’ור יון ראק, את השיחה איתנו. “מאז 2006 ביצע המטוס הזה אלפי שעות טיסה ועד כה ללא בעיות”. ראק רומז למתחרה האיטלקי שהתרסק לפני חודשיים בטיסת ראווה במהלך הסלון האווירי של דובאי. בעקבות ההתרסקות הזו דיווחו סוכנויות הידיעות בקוריאה כי איחוד האמירויות החליט להקפיא בינתיים את רכש מטוסי האימון האיטלקים. המטוס שהוטס על ידי צוות איטלקי נאלץ לנטוש מעל הים בשל תקלה, הצוות צנח בשלום אולם סיבת התקלה לא פורסמה עד היום.
“המטוס הזה בשל מהירותו הנמוכה יחסית ( 1.6 מאך מהירות מקסימלית , על פי נתוני היצרן) מאפשר לנו לתרגל חניכים במצבי קרב הרבה יותר מהר ואפקטיבי. מערכת הסימולציה שנילוות למטוס מאפשרת להוריד את מחיר הכשרת טייס קרב בכמעט שלושים אחוזים”. מספר ראק, העונד בגאווה את המטפחת האדומה לצווארו, מטפחת המסמלת בחיל האויר של קוריאה את טייסי הקרב. (ראו הסבר בצד למקור המנהג הזה בחיל האוויר הקוראני).
הלחץ של הקוראנים בעניין מכירת מטוס האימון ניכר היטב בכל מהלך הביקור.כדי להבין זאת יש לחזור חודשיים אחורה. במהלך חודש אוקטובר האחרון, נודע לשגריר קוריאה בארץ, כי ישראל נוטה לבחור במטוס האיטלקי, וזאת בשל לחץ של ממשלת איטליה בראשות ברלוסקוני. הקוריאנים חששו כי במסגרת המאמץ הישראלי לבלום את ההכרה במדינת פלסטין באום, הבטיחה אטליה להצביע נגד, אם תבחר ישראל במטוס האטלקי. בנוסף לכך נטען כי האיטלקים הבטיחו רכש גומלין של יותר ממיליארד דולר, רכש שיכלול שני מטוסי התראה של התעשייה האווירית. הפרסום הזה בעיתון “הארץ” נתקל בהכחשה גורפת של משרד הבטחון הישראלי. אגב, הכחשה שלא שכנעה את הקוריאנים.
“הופתענו מאד לשמוע על סיכום מוקדם בין ישראל לאטליה”, אומר אינס פארק, סגן נשיא בכיר לשיווק בקונצרן KAI. פארק שליווה אותנו בביקור במפעלי הקונצרן בעיר בוסאן, היה נחרץ מאד “גם אנחנו נוסיף הצעת רכש מכובדת לתעשיות הישראליות, הצעה שבשלב הראשון תגיע ליותר ממיליארד וחצי דולר”. כוונתו של פארק היא לשלב כבר עם חתימת העיסקה את התעשייה האווירית הישראלית ביצור כנפי המטוס. מבחינת KAI מדובר בשותף טבעי משום שהתעשייה האווירית כבר מייצרת כנפיים למטוסי האף 16 של לוקהיד מרטין, שותפתה של KAI ביצור ובפיתוח של מטוס האימונים T-50. מעבר לכך, ברגע שהתברר ליצרנית הקוראנית שממשלת איטליה מעורבת בעסקה, נכנסה גם ממשלת קוריאה לתמונה. מי שמנהל כיום את המגעים מול ישראל הוא ראש מנהל הרכש במשרד הבטחון של קוריאה, מקבילו של אודי שני , מנכ”ל משרד הבטחון. אלא שב-KAI לא הסתפקו רק במעורבות הממשלתית.בקונצרן הקוראני הבינו כי ניתן לרתום לעיסקה גם את ארצות הברית. בקוריאה בוחנים עתה דרך השותפה לוקהיד מרטין, לאפשר לישראל לרכוש את מטוסי האימון בכספי המימון האמריקני (FMS) , ועל ידי כך ליצור יתרון משמעותי על המטוס האיטלקי שאמור להיות ממומן בכסף ישראלי , מתוך תקציב הבטחון.
“אני בטוח שברגע שישראל תשמע את ההצעה של ממשלת קוריאה, תהיה לכך השפעה משמעותית”, הוסיף פארק בלשון דיפלומטית. הכוונה הנסתרת הייתה כמובן למערכות נשק ישראליות נוספות. כיום נמצא בידי צבא הקוראיני , מכ”מ מתקדם לגילוי שיגורי טילים מתוצרת “אלתא”, מכ”מ המזכיר מאד ביכולת הגילוי שלו את ה”אורן אדיר” שלצד סוללות טילי החץ. קוריאה מעולם לא הסתירה את התלהבותה מהתעשיות הישראליות, כל שכן בעניין הפיתוחים האחרונים של תכנית ההגנה מפני טילים של ישראל. זה לא סוד שהקוריאנים, שנמצאים תחת איום מתמיד של פצצת גרעין, הביעו ענין ברכישת סוללות “חץ”, כתשובה לאיום הגרעיני של צפון קוריאה. בנוסף לכך הצלחתה של מערכת כיפת ברזל לא נעלמה גם היא מעיני הקוראנים, מה שפותח שוק גדול מאד בפני התעשיות הישראליות. זה בדיוק האיום המוסווה שהעבירה קוריאה לישראל אחרי שנודע על הסיכום כביכול עם אטליה. במידה וזה יקרה אומרים בקוריאה, נבחן שוב את מדיניות הרכש שלנו עם ישראל…
T-50 ממריא מבסיס גוואנג ג'ו
קוריאה היא נעלם גדול יחסית לישראלי הממוצע. אבל אחרי ביקור בקונצרן “יונדאי”, אפשר בהחלט להתרשם מהענק הזה של המזרח הרחוק. כיום נמצאת קוריאה הדרומית (תושבי קוריאה מקפידים לקרוא לה קוריאה, כשכוונתם היא שיש קוריאה אחת והיא זו הדרומית, הצפונית מבחינתם היא עיוות היסטורי שצריך לתקן), ברשימת עשרים המדינות העשירות בעולם. “יונדאי” למשל , מאיימת בימים אלה על ענקיות הרכב מיפן הונדה וטויוטה, עם נתון מרשים ביותר של יצור מכונית כל שלוש עשרה שניות…
לצד תעשיית הרכב המשגשגת, נמצאים בחלקה הדרומי של קוריאה גם מספנות ענק, מפעלי הפלדה ומרכזי הפיתוח והייצור של “סמסונג” ו “LG” .
איש עסקים ישראלי שפגשתי במהלך הטיסה, הגדיר את קוריאה כמדינת “ ME TO” , כלומר כל מה שיכולה יפן השנואה לעשות, קוריאה תעשה טוב יותר. זה בהחלט ניכר עם “SAMSUNG” שעקפה במכירות מכשירי סמארט פון את “אפל”, וביונדאי שמזנבת כאמור בתעשיית הרכב של יפן.
אין ספק שבישראל מבינים זאת היטב. בהשוואה של יכולת הקנייה בין אטליה המדשדשת לקוריאה המתפתחת והמאויימת תמידית, התשובות ברורות. אלא שכאן נכנסת לתמונה שותפה/מתחרה אחרת של ישראל, ארצות הברית. למעשה לכל טכנולגיה ישראלית קיימת מקבילה אמריקנית. בעבר טירפדה וושינגטון עיסקת ענק למכירת מטוסי התראה ישראלים לקוריאה. ארצות הברית כפתה למעשה את הטכנולוגיה האמריקנית על השלטונות בסיאול. האם גם הפעם זה יקרה? לא ברור, אם כי לנוכח האיום המתגבר עליה מצפון, ברור שקוריאה היא בהחלט שוק ענק לתעשיות הישראליות, שוק שרק הולך ומתפתח.
מיג'ור יון ראק
במבט ראשון נראה המארח שלנו, מיג’ור יון ראק, טייס פאנטום בהכשרתו וכיום מפקד טייסת האימון המתקדם בבית הספר לטיסה של קוריאה, גנדרן. מטפחת אדומה מתחת לסרבל הטיסה האפור, זה בהחלט לא מראה שאנחנו הישראלים רגילים לראות. “מדובר במסורת שהתפתחה במהלך מלחמת קוריאה, בתחילת שנות החמישים. אחד הטייסים הבכירים שלנו אז הגיע לביקור בביתו במהלך המלחמה. אשתו שלבשה שמלה אדומה, קרעה ממנה רצועה וכרכה על צווארו, כדי שיזכור אותה, אם הוא נופל בשבי. הטייס המשיך לטוס לכל אורך המלחמה, וסיים אותה בשלום”, סיפר ראק בגאווה. מאז אומצה המטפחת האדומה כסמל טייסי הקרב של חיל האוויר הדרום קוריאני.
