מדי שנה יוצאים הרבה יינות חדשים לשוק ממאות יקבי ישראל. הרבה נכתב ונאמר על היינות הרבים באמצעי התקשורת השונים. ניראה שאנחנו קוראים ושומעים בתקשורת מעט שיש גם יינות פחות טובים מיינות אחרים. האם זאת המציאות? האם כל היינות בארץ טובים ואין יינות רעים או אנשים המייצרים יין מבלי לדעת לייצר יין?
בחדרי חדרים, לרוב בשקט, לא מעטים הם אלה המביעים ביקורת שלילית על יינות ויקבים שלא אהבו.
השף אלון גונן הוא מבין הבודדים המביע בגלוי בכתבותיו באתרי האינטרנט השונים בדיוק מה שהוא חושב על יינות וייננים, ואפילו אם הכל לא כל כך ורוד. לעיתים הוא אף קיצוני מאוד בדעותיו ובחומר שהוא כותב.
עניין אותי לדעת מדוע הוא החליט לפרסם ברבים מה שהוא חושב בליבו. נפגשתי עם אלון גונן כדי להבין ולשמוע ממנו את דעתו על יינות ישראל ולמה הוא חושב שכדאי לפרסם ברבים בדיוק מה שהוא חושב.
אלון גונן
אני רואה לאחרונה שאתה מרבה לכתוב בדיוק מה שאתה חושב על היינות והיקבים ואפילו שהדעה שלך שלילית. למה אתה עושה זאת בניגוד להרבה כתבים שפשוט לא מזכירים יינות גרועים שלא אהבו?
אלון: זו התלבטות מאוד קשה לכתוב את מה שאני חושב בידיעה שמישהו ייפגע מזה. אבל התפקיד שלנו ככתבי יין היא לא לרצות את הייננים או את בעלי היקבים. אנחנו כותבים לציבור שקורא אותנו וחלקם מעריך וסומך על הביקורת שלנו ואנחנו צריכים קודם כל להיות נאמנים לו. יש להימנע מלפרסם כלשונם דברים שנכתבו על ידי היקב או אנשי השיווק. זה פוגע בראש ובראשונה באינטילגנציה שלהם, פוגע ביקבים פוגע בתעשיית היין ופוגע באמינות שלנו.
לדעתי: החומר המגיע ממשרדי יחסי הציבור הוא חשוב מאוד ומהווה כמידע טכני בסיסי על היין, יוצריו והכרמים. חומר זה מקשר יותר בין היין ויוצריו לקהל ובלעדיו כל בקבוק יין הוא “סתם” עוד איזה יין. חובה לערוך את המידע המגיע ולהוציא ממנו לפרסום רק את הדברים הרלבנטיים. פרסום החומר מרחיב את השכלת הציבור בנושאי היין השונים.
האם לא ניראה לך פוגע אישית וכלכלית באנשים שהשקיעו כסף רב ועבודה מאומצת בייצור יין אם אתה כותב עליהם דברים רעים, מפני שלדעתך הם עושים יינות לא טובים? למה צריך לנהוג כך?
אלון: אף אחד לא אוהב ביקורת לא טובה. אני כשף יודע זאת מקרוב. אבל ביקורת לא טובה, שהיא עניינית ומנומקת ומקצועית שחפה מכל אינטריגות רק יכולה לעזור. בסופו של דבר אותו יינן יודע בדיוק מה הוא הוציא לשוק, בתוך תוכו הוא יודע שיש פגמים ושהיין לא במיטבו. אי אפשר ללטף אותו ולנפח לו את האגו ולומר לו וואוו יין מצוין בגלל שלא נעים שהוא ייפגע. בשום פנים ואופן לא.
אם הוציא אותו יינן יין לא טוב והביקורת לא נשמעה בגלל שלא נעים לנו הוא אולי ימכור את היין שהוציא אבל בעתיד הוא יפסיד הרבה יותר גם כסף וגם מוניטין.
לדעתי: אלון צודק !!!
מה גורם שיווק של יינות לא טובים לענף היין. ומה בעצם אכפת לך שיש בין היינות גם כאלה לא טובים?
אלון: ראשית אין חוק אין תקנון ואין פיקוח על מה שנעשה ביקבים. אף אחד לא בודק אפילו את הניקיון וההגיינה שיש ביקבים.
זה תמיד משעשע אותי כשאומרים לי מה אכפת לך שיש יינות גרועים. אפילו שקספיר כתב פעם שאצלו במחזות אף אחד לא היה שם לב ומתאהב במלכה הלבנה היפה אם מולה הוא לא היה שם את הזונה השחורה.
אין לי בעיה עם יינות לא טובים יש לי בעיה אם זה שלא כותבים עליהם. בסופו של דבר מי שמחליט מה לקנות ומה לשתות זה אותו לקוח הוא יכול להתחשב בדעתי או שהוא לא מתחשב בדעתי.
לדעתי: פיקוח הוא מילת המפתח כאן. אין רשות מפקחת ממשלתית על ייצור ושיווק היין בארץ וכל אחד עושה ככל העולה בדעתו. כאן מרכז הבעיה.
דווקא יינות לייצוא או יינות מיובאים חייבים לקבל אישור שהם עומדים בתקן.
אם המחירים ימשיכו להיות גבוהים ויינות לא ראויים יוסיפו להגיע לשוק יתרחקו יותר אנשים מיינות יקבי ישראל.
מה צריכים לעשות יקבים ואנשים שעושים יינות לא טובים ולא טעימים?
אלון: ראשית הם צריכים לדעת שהם עשו יין פגום. להבין את הטעות ולנסות להבין מהיכן היא נבעה וכמובן לשפר את יינותיהם הבאים. שנית לא לקחת יחסי ציבור ולהלל ולשבח את נקטר האלים הזה. תמכרו אותו בשקט ביקב, טעיתם, קורה. אני זרקתי אין ספור מנות לפח שלא יצאו לי כמו שרציתי.
לדעתי: יקבים צריכים להוציא יינות למכירה רק לאחר שיהיו בטוחים שהם אכן ראויים לכך. את שלבי הניסיונות יש להשאיר לטעימת משפחה ולחברים. מומלץ להשתתף בקורסים מקצועיים להקניית ידע בנושא ורצוי אף לשתף יינן מומחה מלווה בעת תהליך הייצור.
מה דעתך על עשרות הבלוגרים הכותבים על היין ללא שיש להם כל רקע או השכלה הקשורה ליין?
אלון: לכתוב על יין לא צריך השכלה. צריך אבל להבין מה זה יין. צריך להיחשף לאין ספור טעמים. כתב יין שכותב יין טעים או לא טעים הוא מבחינתי חובבן. יכולת ניתוח פגמים ביין היא הא-ב של מבקר יין. לקחת פוסט שנשלח אליך מהיקב ולעתיק אותו לביקורת שלך זה מגוחך בעיני. כתב יין שכל הזמן מפרגן ומלטף את הייננים ניתפס קודם כל אצל אותם ייננים כבדיחה, נתפס אצל הקוראים שלו כלא רציני ונתפס אצלנו, החבורה המצומצמת של כתבי היין, כאחד שלא ראוי לכתוב על יין.
לדעתי: לכתוב דעה על יין יכול כל אחד, אבל לכתוב דעה שניראת כאילו מקצועית ולחלק ציונים כמומחים צריכים רק אלה שהם באמת בעלי מקצוע עם רקע, ניסיון וידע מתאימים.
מה אתה חושב על חנויות רשתות שמוכרות בקבוקי יין באותם תנאים שהם מוכרים בקבוקי שתייה אחרים. עומדים, מוארים באור חזק ולא מקוררים.
אלון: חנויות ורשתות יין תפקידם להרוויח מיין כסף בדיוק כפי שהם מרוויחים מחלב או מנס קפה. בעלי היקבים צריכים לדאוג שהיינות שלהם ישמרו כמו שצריך במקומות הללו. הם צרכים להדריך ולדרוש מאותם בעלי חנויות לשמור על היין בתנאים נאותים.
זה לא מספיק להציג את היין לצרכן בחנויות, צריך להבין שאם אני קונה יין בחנות או בסופר והוא נשמר בעמידה ובשמש ושתיתי אותו מקולקל אני אמשיך לקנות באותה חנות אבל אקנה יין מיקב אחר. הצרכן הפשוט לא מבין שהתנאים הם אלו שקילקלו את היין הוא פשוט טעם יין מקולקל.
לדעתי: אני לעולם לא אקנה יין בחנות שמציגה את היינות על המדפים או בארגזים ליד הקופה בצורה חסרת אחריות ובלתי מקצועית. מפני שלעולם לא אדע אם היין תקין או מקולקל.
לדעתי אין מספיק חינוך ליין בארץ ותרבות היין לא מפותחת מספיק וזאת אחת הסיבות שרוב הקונים הפוטנציאלים לא רוכשים יין בקביעות או מחפשים יינות זולים מה לעשות כדי לקדם את היין הישראלי הטוב?
אלון: חינוך ליין נשמע קצת בעייתי לדעתי, מפני שהוא ישר מתקשר לשתיית אלכוהול וכן, יין זה אלכוהול. החינוך צריך להיות בנושא “תרבות היין”. צריכים להבין מה זה יין, מה תפקידו בארוחה מה תפקידו בבישול, איך מייצרים יין ואיך מגדלים יין, הקשר של ארץ ישראל לגידול הגפן. החינוך הוא גם לדעת לצרוך יין במידה ובחברה נכונה.
אין לי בעיה אם כאלה שקונים יין על פי מחיר. יש יינות זולים שהם לא רעים בכלל, אבל חשוב שאלה לפחות יהיו יינות ישראלים כי חשוב לקדם את ענף היין ואת התעשייה הישראלית.
יין בעולם הוא שגריר מנצח, הוא נמצא בכל מקום והגיע הזמן שידעו ברחבי העולם שבישראל מייצרים יין ישראלי משובח ולא רק מכונות מלחמה.
אלון מסכם: לפעמים הביקורת שלי מחמיאה יותר ולפעמים הביקורת כואבת. המטרה שלי ככותב היא לקדם את תעשיית היין הישראלית ולהגדיל את מספר שותי היינות הישראלים..
לדעתי: אם היו לי אמצעים מתאימים הייתי עושה שני דברים:
1. מדי יום שישי הייתי מארגן ברשתות הגדולות בארץ טעימת יינות עיוורת של כ-10 יינות בכל חנות ומבקש מהקהל הרחב לטעום ולכתוב את דעתו בטפסים מיוחדים שיוכנו לשם כך. סיכום תוצאות הטעימות האלה זו המציאות והביקורת האמיתית והנכונה לדעתי של הקהל הפוטנציאלי ליין, הגדול בהרבה אחוזים מקהל חובבי היין המסורתיים כיום. ביקורת וחוות דעת של כתב זה או אחר אינה משקפת את המציאות האמיתית.
2. שלוש פעמים בשנה הייתי מוציא חוברת ובה רשימת כל יינות ישראל הנמצאים בשוק באותה תקופה. כמו כן יובא בחוברת בתמציתיות סיפורו של כל יקב.
כך סוף סוף יעשה סדר במגוון העצום של יינות שיש לנו כאן. החוברת שתופץ חינם באלפי העתקים תביא לאלפי בתים את דבר יינות ויקבי ישראל בצורה המסודרת ביותר.
ישראל פרקר
מידע נוסף על יינות ישראל והיקבים אפשר למצוא באתר המתעדכן מדי יום
www.wines-israel.co.il
