עזרה ראשונה – חיישני פיצוץ

מאת: אמיר בר שלום. נתוני הפנטגון לחצי השנה הראשונה של 2012 מצביעים על 1700 חיילים שאובחנו כסובלים מפגיעה מוחית כתוצאה ממטעני צד שהופעלו לעבר הכוחות האמריקנים במדינה. ללא ספק נתון מפחיד. בפנטגון הבינו כי האבחון המיידי בכל הקשור לפגיעה המוחית – TBI traumatic brain injury – קריטי בכמה מובנים: הטיפול המיידי שיש לתת לחייל, הערכה מהירה של נזק עתידי והתגברות על קושי באבחון פציעה של נפגעים מחוסרי הכרה.

לצורך כך החלה The Defense Advanced Research Projects Agency , המקבילה האמריקנית למפא”ת במשרד הביטחון הישראלי, לפתח חיישנים מיוחדים להערכת עוצמת הפיצוץ אליה נחשף החייל בעת הפעלת מטען. כעבור שנה של פיתוח ניסתה (DARPA) את אב הטיפוס הראשוני של חיישן מיוחד הנישא על ידי החייל הלוחם. בחיישן, בגודל של שלושה ס”מ, מורכבים חיישני הדף מיוחדים, מיקרופרוססור ונוריות חישה. מיד אחרי הפיצוץ מעובדת עוצמת גל ההדף ומתורגמת לשלוש רמות. לחובש שמגיע לטיפול המיידי יש אינדיקציה ראשונית של עוצמת גל ההדף אליו נחשף הלוחם. על החיישן מוצבות שלוש נוריות ירוק צהוב ואדום, כל אחת מסמלת עוצמת פיצוץ שונה. החובש מזהה את עוצמת הפיצוץ ומכאן מחליט על אופי הטיפול.
תוצאות הניסוי האמריקני בחיישן החדש הוצגו בסוף השנה שעברה במשרד הבטחון הישראלי. “לוחמים אמריקניים באפגניסטן הנושאים על גופם חיישני הדף, מאפשרים בפעם הראשונה לנוירולוגים הפועלים באזורי לחימה לאסוף נתונים מפורטים על פיצוצים הגורמים ללוחמים לנזק מוחי. המטענים מהווים את הנשק הקטלני ביותר נגד הכוחות לוחמים באפגניסטן. לוחמים הנתקלים במטענים נהרגים או נפצעים וחיילים בקרבת מקום סובלים מאובדן הכרה ונזק מוחי אשר מדענים עדין מנסים להבינו.”
נזק טראומטי למוח, אשר לא נראה לעין, נחשב לאחת הפציעות העיקריות במלחמות עיראק ואפגניסטן. על פי המחקרים של הפנטגון האמריקני, קרבה לפיצוץ יוצרת נזק מוחי כלשהו גם אם אינו נראה או מורגש מיד. מידת הנזק נקבעת בדרך כלל על פי סימנים חיצוניים. במידה והפצוע מחוסר הכרה הוא עובר בדיקת CT או MRI. הבעיה היא בקרב חיילים שאינם מאובחנים כנפגעים מיידים. עד כה האבחון נעשה על פי סימנים חיצוניים בלבד כמו: כאבי ראש, איבוד שיווי משקל, אובדן זיכרון וסימנים קלינים וקוגניטיביים מובהקים. הבעיה צצה בקרב חיילים כביכול בריאים, שרק לאחר תקופה מסוימת החלו להראות סימני פגיעה מוחית. כיום עם החיישנים החדשים יכולים הרופאים להתחקות אחרי ההיסטוריה הרפואית והמבצעית של החייל ולקבוע ברמת מובהקות מסוימת, שלא הייתה קיימת קודם, האם הסימפטום המאוחר נובע מהחשיפה לגל ההדף בשעת הפיצוץ.
מעבר לאינדיקציה המיידית לחובשים בשטח, לחיישן המיוחד יש גם התקן זיכרון פנימי. ההתקן יכול לשמש בשלב מאוחר יותר את הרופאים בשלב קליטת הפצוע בבית חולים. חיבור USB קטן הנמצא על החיישנים מעביר את נתוני הפגיעה למחשב וכך יכולים הרופאים לאמוד את הנזק המוחי טוב יותר. בסקירת הניסוי שהופצה על ידי האמריקנים נכתב כי “בבית החולים של NATO בקנדהר מורידים את הנתונים מהחישנים למחשב הנמצא במחלקת טראומה. נתונים אלה מציגים בצורת דיאגראמה ונתונים מספריים (טבלת אקסל) את תוצאות הפיצוץ, אשר גרם ללוחם נזק מוחי”.
המערכת מורכבת משלושה חיישנים עצמאיים. כל חייל נושא על גופו את החיישנים המותקנים במקומות שונים: בחלק האחורי של הקסדה, בקדמת החזה ועל אחת הכתפיים. הפריסה על אזורים שונים בגוף מאפשרת מדידה מדויקת יותר של גל ההדף.
בראיון לעיתון האמריקני, יו אס אי טודיי, סיפר סא”ל ד”ר ג’וש דאקוורת, נוירולוג מהצי האמריקני כי הנתונים המתקבלים משלוש זוויות שונות משלושת החיישנים הנמצאים על הלוחם, מאפשרים את שיחזור האירוע. משך גל ההדף, הלחץ והמהירות שלו שנמדדים על ידי שלושת החישנים , מאפשרים לאבחן טוב יותר את חלק הגוף המושפע מהפיצוץ.”
בשלב הראשון של הניסוי בתחילת 2012 חולקו החיישנים ל-400 לוחמים באפגניסטן. מאוחר יותר עם הצלחת הפיילוט חולקו החיישנים לעוד 6500 לוחמים, ובתחילת 2013 הוכפלו מספר החיילים שנשאו עליהם את חיישני ההדף בפעילות מבצעית באפגניסטן.
סא”ל ד”ר ג’וש דאקוורת סיפר שהצליח גם לייצר את דיאגראמת גלי ההדף בתוך כלי רכב שנוצרו מהתפוצצות של RPG בתוכו. הוא זיהה שמטען צד רב שכבתי גורם למספר פיצוצים.
עוקבים ויוצר גל הדף מתמשך. הוא גם הבחין איך גל הדף של פיצוץ, המוחזר מקיר, יוצר מצב שלוחמים נפגעו משני גלי הדף עוקבים.
פיתוח נוסף באותו נושא הציגו חוקרים מאוניבסיטת ג’ורג’יה טק, באטלנטה. החוקרים פיתחו חיישן דומה Integrated Blast Effect Sensor Suite החיישן כמו זה שפיתח הצבא, מולבש על אפוד החייל. הוא מוצב בשני מקומות סמוך לכתפיים ומשדר אינפורמציה רציפה למעבד שנמצא בחלק האחורי של האפוד, ליד הגב התחתון.
“אחד הקשיים עימם היינו צריכים להתמודד היה משקל המערכת”, סיפר בריאן ליו, אחד המהנדסים שהשתתף בפיתוח, לאתר האינטרנט FUTURITY. “המערכת שוקלת גרמים ספורים. המעבד עצמו מופעל על ידי בטרייה קטנה שנכנסת למצב שינה תמידי. היא מופעלת רק בזמן פיצוץ, כך שאורך החיים של המערכת גדל באופן משמעותי”.
מתברר שיותר מחמישים אחוזים מהמטענים שהופעלו באפגניסטן ועיראק הופעלו לעבר רכבים. חיישן ה-IBESS של ג’ורג’יה טק יכול להיות משולב גם בכלי הרכב המשוריינים. בכל רכב מוצבים מספר חיישנים בצורה היקפית, כדי ליצור תמונה ברורה של כיוון ועוצמת גל ההדף. בנוסף לכך, בכל מושב של לוחם ברכב, מוטמן רכיב תקשורת המתקשר בטכנולוגיית Bluetooth עם הרכיב שנמצא על הלוחם. כך, לאחר פיצוץ יכולים לנתח במדויק היכן ישב כל חייל ומה הייתה עוצמת ההדף שספג.
ולזווית הישראלית. תארו לעצכם את המערכת הזאת בשני אירועים: חטיפת חיילי צה”ל בהר דב בשנת 2000 וחטיפת חיילי צה”ל בגבול הצפון ב-2006. בשני המקרים צה”ל ערך בדיקות מדוקדקות ויסודיות של כיווני הפיצוץ, שרידי האפודים וכמויות הדם, כדי לקבוע מה היה מצבם הפיסי של החיילים בעת החטיפה עצמה. חיישנים כאלה יכלו לשפר באופן משמעותי את התמונה הראשונית שאחרי החטיפה, האם החיילים היו חיים או מתים, ומכאן לאפשר לקברניטים לנקוט את הצעדים המתאימים.
אלה הצבאיים ואלה המדיניים.