חידושי חי”ר

אמיר בר שלום

לצד ההתקדמות הטכנולוגית המשמעותית שעושים הצבאות בעולם בכל הקשור למערכות מתוחכמות ומדויקות, נראה שמערך אחד תמיד נשאר מאחור, חיל החי”ר. באופן פילוסופי, חיל החי”ר הוא היחיד בשדה הקרב שאינו מפעיל פלטפורמה, אלא משמש כפלטפורמה של עצמו. חילות חי”ר רבים בעולם נמצאים בשנים האחרונות בתהליך מואץ של סגירת הפער הטכנולוגי בין חיל החי”ר למערכות הלחימה האחרות. המשימה העיקרית היא ל”הכניס” את חיל החי”ר לסביבת העבודה המקוונת, כלומר שילובו עד כמה שאפשר במערכות הפיקוד, השליטה והבקרה בקרב היבשה המתמרן.
את אחד הפתרונות המעניינים הציגה לאחרונה חברת BAE הבריטית. הפתרון שלה – ה-Q-Warrior, הוצג בסקירה הטכנולוגית האחרונה של מפא”ת במשרד
הביטחון. ה-Q-Warrior מציג למעשה טכנולוגיה שנלקחה מעולם מסוקי הקרב והותאמה לחיל החי”ר.
ה-Q-Warrior מאפשרת תצוגה צבעונית ברזולוציה גבוהה שניתן לראות דרכה את השטח. מערכת זו מבוססת על טכנולוגיה ומערכות שפותחו בעבר לטייסי מסוקים
ה-Q-sight. המערכת הנוכחית מוקשחת יותר ומתאימה ללוחמת חי”ר. על פי החברה נעשה מאמץ רב לתכנן את אופן הצגת המידע החיוני) מודעות מצבית, זיהוי עמית /טורף זיהוי וסימון מטרות, פריסת אויב ומיקום כוחות שכנים (באופן שלא יסיח את דעתו של הלוחם מהקרב המתנהל סביבו. היכולת מוגדרת: Heads-up ,eyes out ,finger on the trigger.
המערכת מבוססת על משקף הקרנה גדול, ומתוכננת למנוע את התעייפות העין ולאפשר מעבר מהיר בין מצבי יום ללילה. המשקף מאפשר הקרנת מידע ותמונות בצבע, ברזולוציה גבוהה תוך שמירת עבירות גבוהה של התמונה המתקבלת בעין. סמנים וסימבוליקה “יולבשו” על תמונת העולם האמיתי ויעקבו אחרי תנועות הראש. התצוגה הזאת של ה-Q-Warrior ניתנת להתאמה לקסדות קיימות.
לדברי החברה מדובר בתצוגה המהווה מרכיב מהותי במערכת שליטה ובקרה ללוחם, שתוזן מרשתות תקשורת חיצוניות שייפרסו בשדה הקרב וגם מחיישנים שנישאים על ידי הלוחם עצמו. התצוגה תשמש לזיהוי עמית/טורף, להצגת נתוני מטרות וגם נתונים על מטוסים ידידותיים הנמצאים בסביבה באופן שיאפשר ציון מטרות לתקיפה. החייל יוכל לקבל גם צילומי וידאו מכלי טייס מאוישים ובלתי מאוישים. על פי הסרטון המלווה את הכתבה ניתן להציג ללוחם גם וידאו ממצלמה תרמית מובנית. בשלב ראשון מיועדת המערכת למפקדי כיתות וללוחמים בכוחות המיוחדים אך לדברי החברה הם שואפים להפוך אותה לחלק מהציוד הסטנדרטי של כל לוחם.
בהמשך לפיתוח הזה, שיש לציין שאינו ייחודי בשוק, בזרוע היבשה בצה”ל משקיעים בשנים האחרונות משאבים רבים ביכולות הפיקוד השליטה והבקרה של מערכי החי”ר. כיום, מוצבות מערכות שו”ב בעיקר על כלי רכב: נגמ”שים או ג’יפים. מערכות שו”ב ניידות – נישאות נמצאות כיום בשלבי פיתוח מתקדמים, ועדיין לא הופצו לרמת המחלקה והכיתה. בצה”ל רואים בשיפור הקישוריות והלוחמה מבוססת הרשת, את אחד הפתרונות לזירת המערכה שהשתנתה. כך לדוגמא יחידת חי”ר הפועלת בשטח בנוי, במובן מסוים היחידה “נבלעת” בין הבתים, ויכולת השליטה על הכוח הופכת מוגבלת מאד. לוחמת רשת מאפשרת למפקד הזוטר לעקוב אחרי פריסת הכוח באופן מדויק, וכך ליצור לעצמו, לפקודים שלו ולמפקדים שמעליו, תמונת קרב ברורה.
פיתוח מעניין נוסף שהוצג לאחרונה בהקשר ישיר למערך החי”ר, והוצג למדעני מפא”ת במשרד הביטחון הוא רימון מצלמה לשימוש לטווח קצר.
– (Soldier Parachute Aerial Reconnaissance Camera System) הוא ררנ”ט מצלמה שנורה מכל קנה רובה. חברת ST Kinetics מסינגפור, הציגה את הרימון מצלמה לחייל החי”ר כפתרון חליפי לשימוש בתמונת מזל”ט או כל אמצעי תצפית זמין אחר בזירת פעולה נתונה. מערכת ה-SPARCS מבוססת על רימון 45 מ”מ שהותקנו בו מצלמת CMOS ומשדר. רימון זה יכול להיות משוגר מכל רומה רימונים סטנדרטי)למהירות נמוכה). החימוש שמשקלו 115 גרם נורה במהירות של 16 מטר לשנייה ולאחר הגעה לגובה של 155 מטר משתחרר מצנח שבולם את הנפילה. הרימון משדר תמונות להתקן קרקעי שבו מופעלת תוכנה המבצעת התאמה ותפירה של התמונות לתמונה גדולה יותר של השטח. השידור נעשה בתדר של 1.4 גיגה הרץ וכל מקלט סטנדרטי – בתחום זה יכול לקלוט אותו. לדברי החברה תוכנת עיבוד התמונה יכולה להיות מותאמת לרוב מערכות ההפעלה.הקיימות כיום בשוק. כמו כן, ניתן לשלב את המקלט באפוד של הלוחם ולהציג את התמונה המתקבלת בתצוגת קסדה השורה התחתונה של ה-SPARCS שהוא מספק זמינות מיידית ללוחמים, הוא קטן קל, ומתכלה.
הפתרון המוצע כיום בצה”ל לרמת הגדוד הוא מל”ט, רוכב שמיים”. מאז הוכנס “רוכב שמיים” לשימוש לפני שלוש שנים, הוא צבר מאות שעות טיסה מבצעיות, בעיקר בגזרת רצועת עזה. כיום מתכננת זרוע היבשה לייצר מל”ט גדול יותר “שולט שמיים” לרמת החטיבה. ליחידות קטנות יותר, מפלוגה ומטה אין עדיין תכנון ספציפי, אם כי ה-“camera grenade” נראה כרעיון מצוין, שלתעשיות הביטחוניות הישראליות לא יהיה קשה לפתח.
עד כמה עניין חיבור חייל החי”ר ללוחמת רשת נחוצה היום, יעיד הנתון הבא. הצבא האמריקני השקיע מתחילת שנות ה-90 ועד היום יותר מחצי מיליארד דולר במחקר, פיתוח והטמעה של מערכות מתקדמות במערכי החי”ר. מטרת התכנית האמריקנית ה–
(network centric warfare), היא להפוך את חייל החי”ר למהיר יותר, קל יותר, חכם יותר וקטלני יותר. הגדרה שחופפת במלואה לחזון חייל החי”ר הישראלי. בהקשר הזה הוצג לאחרונה בארצו הברית שיתוף פעולה ראשון, יוצא דופן בין פלטפורמה אווירית לפלטפורמה קרקעית, שתיהן לא מאוישות. את הניסוי ערכה חברת לוקהיד מרטין כחלק מחוזה ראשוני שקיבלה מהצבא האמריקני לפרויקט ” של סיור מודיעיני ואיתור מטרות אוטונומי”. בניסוי הטיס מסוק ללא טייס מדגם
K – MAX, רכב רובוטי, Gyrocam שהורכבה עליו מערכת גילוי מדגם SMSS. המסוק הנחית את הרכב בשטח אויב ומשם אמור הרכב לסרוק באופן אוטונומי את השטח, למפות את האיומים, לסמן אותם ולשדר אותם לאחור באמצעות תקשורת לווינים. בסקירה הביטחונית של משרד הביטחון נכתב: “רמה כזו של שיתוף פעולה מבצעי בין שני כלים רובוטיים היא תקדים ראשון, ותוכל להוביל לביצוע משימות רבות אחרות. בין השאר גילוי איומי אב”ך, איומים ביולוגיים וחומרי נפץ”.