אמיר בר שלום
בחודשים הקרובים אמור המטה כללי לקבל את אחת החלטות שאמורות להשפיע על אופיו של חיל התותחנים לפחות בשלושה עשורים הבאים. אחרי יותר מחמשים שנות שירות בצה”ל, אמור חיל התותחנים להיפרד מהתותח המתנייע M -109 , 155 מ”מ, “הרוכב” . גורם בכיר במטה הכללי סיפר לניו טק כי ההחלטה על הצטיידות בתותח החדש כבר נפלה ואפילו “נצבע” לכך התקציב המיוחד בתכנית הרב שנתית הבאה של צה”ל. ההערכה היא כי תקציב ההצטיידות בתותח החדש עומד על כמיליארד דולרים.
” “תותח העתיד של צה”ל יהיה עם יותר עוצמה ופחות כוח אדם. אנחנו רוצים שהתותח יידע לשגר יותר פגזים בזמן נתון, ומצד שני שרק 40% מכלל סדר הכוחות שיש לנו היום יפעילו אותו. את ההחלטה נקבל בחודשים הקרובים.” סיפר לאתר וואלה קצין התותחנים הראשי רועי ריפטין . “ההתלבטות היא בין התותח הגרמני של חברת KMW לבין התותח הישראלי של חברת ‘אלביט – סולתם ‘. אנחנו מדברים על אגד שלם שיקלוט את התותח העתידי כבר בשלוש השנים הקרובות”.
אחת המסקנות העיקריות ממלחמת לבנון השנייה הייתה השימוש בנשק מדויק. מתברר שרוב התחמושת הארטילרית שירו תותחי ה155 מ”מהייתה למעשה לא אפקטיבית. הסיבות לכך נעוצות בעיקר בתזמון הירי . בשל הסרבול באיכון המטרה והקצאת יחידת האש לירי, עד שנורו הפגזים למטרה , האוייב כבר לא היה בשטח. את הפקת הלקחים יישם צה”ל במבצע שהגיע אחר כך , עופרת יצוקה . במבצע הזה השימוש בסוללות155 מ”מהיה מוגבל מאד ועיקר מאמץ האש היה של חיל האוויר או של יחידות חימוש מונחה מדוייק של זרוע היבשה. הסיבה לכך ברורה, הנשק המדויק של חיל האוויר ומערך החמ”מ (חימוש מונחה מדוייק) , היה זמין יותר ואפקטיבי יותר לפגיעה נקודתית בסביבה רווית אזרחים. במבצע עמוד ענן שהגיע אחר כך , צה”ל הלך צעד נוסף בכיוון האש המדויקת, כאשר יותר מ 90% מהתקיפות נעשו על ידי חיל האוויר. אלא שבמהלך התחקירים שאחרי עמוד ענן, הבינו בזרוע היבשה כי בכל תרחיש אחר, צפוני מול חיזבאללה , מזרחי מול סוריה או שניהם יחדיו , חיל האוויר יהיה עסוק במשימות שלו ללא היכולת והקשב המבצעי לסייע בקרב היבשה. לכן, המסקנה הייתה חד משמעית: לכוחות הקרקע שיתמרנו במידת הצורך, חייבת להיות יכולת אש עצמאית, זמינה ומדויקת. זו הסיבה שבזרוע היבשה החלו בבחינה מחדש של מערך חיל התותחנים , ומכאן הגיעה ההחלטה על שדרוג מערך האש הארטילרית.
בצה”ל ממעיטים בינתיים לדבר על מהלך ההצטיידות בתותח החדש, אולי בשל חוסר הוודאות לגבי היקפו של תקציב הביטחון. ועדה מיוחדת בראשות האלוף במילואים יוחנן לוקר, בוחנת בימים אלה מחדש את תקציב הביטחון אל מול האתגרים המונחים לפתחו של צה”ל בעשור הקרוב. הוועדה, בדומה לוועדת ברודט שלפניה, אמורה לקבוע את מסגרת התקציב הרב שנתי של צה”ל לאורך יותר מעשור וזאת כדי להימנע מקיצוצים פתאומיים תוך כדי תכנית העבודה הרב שנתית. בין צה”ל למשרד האוצר מתנהל כבר כמה שנים ויכוח מר על מרכיבי התקציב. אחת מנקודות המחלוקת היא למשל התעלמות של האוצר מסעיפי התייקרות ואינפלציה. בעניין התותח החדש נראה שההחלטה על שינוי כיוון כבר התקבלה והשאלה היא באיזה יצרן יבחר צה”ל.
על פי הפרסום האחרון של נציגת דיפנס ניוז בישראל, ברברה אופל, לקו הגמר בפרויקט התותחים החדשים הגיעו שני יצרנים: אלביט עם תותח ה ATMOS , והחברה הגרמנית KMW עם תותח ה AGM שאמור לעבור תהליך התאמה לצרכי צה”ל על ידי מפעלי התעשייה האווירית.
ה ATMOS של חברת אלביט מיוצר במפעל הבת סולתם. ה ATMOS הוא תותח155 מ”מהמורכב על מספר פלטפורמות: גלגליות או זחליליות. בדגם שנמכר כיום בעולם, מוצב התותח על גבי פלטפורמה גלגלית 6X6 , אשר מאפשרת לו יכולת ניוד מאקסימלית. מערכת ההטענה של התותח היא מערכת אוטומטית, מה שמאפשר לו קצב אש מדוייק של 5 פגזים בדקה. מערכת בקרת האש של ה ATMOS מתבססת על מספר סנסורים עצמאיים, המאפשרים בקרת אש מדויקת כבר מהפגז הראשון. ל ATMOS מערכת ניווט לוויינית המורכבת בכל תותח בנפרד, מה שמאפשר לו יכולות ניוד ואש עצמאיות, ללא קשר לקרון הבקרה. . עד היום נמכר ה ATMOS למספר צבאות זרים.
לצד ה ATMOS של אלביט / סולתם בוחנים בצה”ל גם את התותח הגרמני: AGM
Artillerie-Geschütz-Modul . ה AGM הוא תותח מתנייע של חברת KMW ממינכן, שמשמש את הצבא הגרמני , ומשולב במערך האש של צבאות נאט”ו. התותח הוא בעל קנה155 מ”מ, קצב אש שלו מגיע לשישה פגזים בדקה, בטווח של למעלה מ-30 קילומטר. גם ב AGM יכולת ההטענה היא אוטומטית ומערכת בקרת האש ממוחשבת באופן עצמאי. בתנאי המכרז שהציב צה”ל לחברות, אמור התותח להיות מותקן על גבי פלטפורמה אמריקנית, שמבוססת על נגמ”ש הבראדלי. הסיבה לכך היא כלכלית, כך יוכל צה”ל לממן את הפרויקט בעזרת כספי סיוע אמריקנים. נתון משמעותי נוסף שאמור להוזיל את העסקה , היא העובדה שבמסגרת הקיצוצים בתקציבי ההצטיידות של הצבא האמריקני, הוחלט על הקפאת רכישות הנגמ”שים לכוחות היבשה לזרועות השונות. ההחלטה הזאת הותירה את היצרניות עם קווי ייצור מושבתים , לכן נראה שמבחינת ישראל מדובר ברווח משולש : שימוש בכספי סיוע , הוזלה משמעותית של המערכת, והתבססות על פלטפורמות חדשות. תחמושת התותח החדש אמורה להיות מותאמת לתחמושת הקיימת בידי צה”ל כך שלא יהיה צורך להחליף את מלאי הפגזים שנמצא כיום במחסניי החירום. התחמושת הנוכחית מיוצרת בקווי הייצור של תעש הישראלית ומפעלים נוספים בארצות הברית , מה שאמור לשמר לצה”ל ולישראל את יכולת האספקה המגוונת בזמן מלחמה. בעניין זה צריך להדגיש כי ישראל קיבלה החלטה עקרונית להמשיך ולשמר את יכולת הייצור העצמית בתעש, כחלק מלקחי העבר.
בזרוע היבשה מתכוונים להטמיע במערך האש הארטילרית את המקבילה הקרקעית לפצצת ה JDAM. המדויקת . כלומר, הלבשת ראש ניווט מדויק על הפגז, מה שמאפשר פגיעה מיידית במטרה כבר בפגז הראשון. היכולת הזאת מפותחת על ידי תעש, ונמכרה כבר למספר צבאות זרים שביקשו לשלבה במערך המרגמות המדויקות.
אחד הפתרונות האחרים שהוצעו על ידי אלביט היה שדרוג המערך הנוכחי של תותחי ה155 מ”מ, אלא שבחינה כלכלית של הפרויקט הצביעה על אי כדאיות כלכלית.
” המערך החדש אמור לשרת את חיל התותחנים וצה”ל למשך כמה עשורים,, בעלות זולה בחמישים אחוזים לפחות מחלופת השדרוג”, אומר לניו טק קצין בכיר בזרוע היבשה. ” מעבר לעניין הכלכלי, יכולות התותח החדש והערך המוסף שהוא יביא לקרב היבשה הן קריטיות. קיצור זמן הירי המטרה לרבע מהזמן הנוכחי בשל יכולות האיכון המתקדמות וקצב אש מהיר פי 4 מקצב האש הנוכחי. מבחינת צה”ל וקרב היבשה יש כאן “מרכיב בריבוע” , כלומר תותח היעיל פי 16 בשכלול היכולות שלו בהשוואה לתותח הנוכחי. מעבר לכך אנחנו דברים על ירי מדויק ל 40 ק”מ, מה שאמור לשפר באופן ניכר את יכולותיו העצמאיות של התמרון היבשתי מבלי להזדקק לחיל האוויר ומבלי להכניס את התותחים המתנייעים לטווח האש של האויב.”.
