על עובדה אחת אין עוררין, תעשיית החלל הישראלית ניצבת בימים אלה בפני אחד האתגרים הגדולים שהיו לה עד כה, שימור מפעל לווייני התקשורת של התעשייה האווירית.
חברת ״חלל תקשורת״ הישראלית, הודיעה בסוף חודש מרס האחרון כי את הלוויין הבא שלה, ״עמוס 8״, תבנה חברת ״לוראל״ האמריקנית . ההצעה של התעשייה האווירית התבררה כיקרה משמעותית מהאחרות. בתעשייה האווירית לא הופתעו מהבחירה , לאחר שהיה ברור כי המדינה לא תשתתף בעלות בנייתו של הלוויין.
״העובדה שלא נבנה לוויין תקשורת בקרוב לא תשפיע על התעשייה האווירית , מי שמפסיד מכך באופן ישיר היא מדינת ישראל ״, אומר בראיון מיוחד לניו טק עופר דורון, מנכ”ל מפעל חלל. ״ צבר הזמנות שלנו בכל הקשור ללווייני תצפית מאפשר לנו לשמר ידע, יכולת תשתית וכוח אדם איכותי. השאלה היא האם מדינת ישראל רוצה לוותר על תחום לווייני התקשורת, שבכל העולם נחשב למנוע צמיחה משמעותי״.
מתברר שתחום לווייני התקשורת הוא קטן ואקסקלוסיבי. מלבד ישראל יש רק עוד שבע מדינות שבונות לוויינים כאלה: ארצות הברית, סין, רוסיה, צרפת, גרמניה, הודו ויפן. כל המדינות הללו , מלבד ישראל, משקיעות מאות מילוני דולרים במחקר ופיתוח, כחלק מהכרה בכך כיכולת אסטרטגית – כלכלית. בהשוואה בין המדינות מצטיירת תמונה מדאיגה מאד. תקציבה של ארצות הברית בתחום הזה בלבד עומד על 20 מיליארד דולר בשנה. איטליה, שעדיין לא מייצרת לוויינים, הכפילה את תקציב המחקר והפיתוח שלה בשנה האחרונה והעמידה אותו על 800 מיליון אירו. בריטניה הכריזה על תכנית חלל שאפתנית והקציבה לכך 400 מיליון סטרלינג. בחתך אחר, אירופה על השקעה שבין 10 ל 20 דולר לנפש במחקר לוויני, כשהכוונה המוצהרת היא להתחרות בדומיננטיות האמריקנית בתחום. בישראל קפץ הנתון הזה בשנה שעברה מ 2 ל 3 דולר…
״ אני מסרב לכנות את ההשתתפות הממשלתית בתעשייה עתירת ידע כמו לוויינות, סובסידיה״, אומר עופר דורון, ״מדובר בהשקעה לטווח ארוך עם פוטנציאל אסטרטגי, כלכלי וחברתי. סובסידיה היא מונח למימון של משהו כושל או מצרך חיוני לחיי היומיום. זו לחלוטין לא התמונה בתעשיית החלל. המחיר שלנו במכרז של ״עמוס 8״ היה גבוה, בשל העובדה שחלק ניכר מהרכיבים אנחנו נאלצים לקנות בחו״ל, בשל חוסר תקציב לפיתוח וייצור מקומיים. בדרך כלל המציאות היא שמימון המדינה מגיע דרך תשלום יקר על פרויקטים לאומיים , כמו למשל לוויין צבאי. כך, בעזרת שולי רווח גדולים של פרוייקטים לאומיים, מאפשרת המדינה מחקר ופיתוח לתחומים נוספים. אצלנו המצב הפוך, אנחנו מוכרים לווייני תצפית לצה״ל בזול, וזה לא משאיר לנו שולי רווח ללווייני התקשורת. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא מחירי השיגור של החברה הפרטית של אילון מאסק. שיגור לווין אזרחי עולה כ 62 מיליון דולר, בעוד שיגור לווין צבאי יקר בעשרה מיליון דולר בממוצע. מבחינתנו, נוצר מצב מעוות שבו אנחנו לא יכולים להתמודד על אספקת לוויין תקשורת לחברה ישראלית שאמורה לספק שירותים למי…? למדינת ישראל״.
״חלל תקשורת״ , אמורה לאשרר את העסקה עם ״לוראל״ בעוד קצת פחות מחודשיים ועד אז להציג את מימונה בסך 112 מיליון דולר. בישראל בוחנים בימים אלה חלופות לעסקה, במטרה להחזיר את המכרז לתעשייה האווירית, אם כי הסיכוי לכך נראה קלוש, מלשון… מעט מדי מאוחר מדי.
לווין התקשורת ״עמוס 4״ , איור: תעשייה אווירית
״מדינת ישראל צריכה להבין שעד שלא יהיה כאן ייצור רציף של לווייני תקשורת, לא נוכל להיות אטרקטיביים מבחינת המחיר. בואינג האמריקנית מייצרת בין 2 ל 6 לוויינים בשנה, כך היא יכולה לממן מו״פ ולהישען על יכולות גנריות שלה. כיום התעשייה האווירית נאלצת לקנות חלקים בתעשיות חלל אחרות, חלקן מתחרות שלה, מה שמעלה באופן חד את המחיר״.
חלל תקשורת רכשה בשנה האחרונה שלושה לוויינים. לוויין מ asia sat במקום ״עמוס 6״ שהתפוצץ על כן השיגור בפלורידה, לוויין ״עמוס 17״ הוזמן מחברת בואינג האמריקנית
וה ״עמוס 8״ שעומד במרכזה של הסערה הנוכחית. עופר דורון מזהיר כי התבססות מוחלטת על לוויינים זרים, יכולה לחשוף את ישראל בהיבטי אבטחת מידע.
״ האם מישהו בישראל חשב שלוויין שמופעל על ידי מחשב של מדינה זרה יכול גם לעקוב אחרי נתונים מבלי שאתה שם לב. האם יכול להיות שאתה חשוף כך למתקפות סייבר . האם יכול להיות מצב קיצוני שמישהו אחרי יכול להוריד את השאלטר בבת אחת על עורק תקשורת חשוב…? ״
צריך להדגיש כי ״ייבוש״ מפעל לווייני התקשורת, צף מיד אחרי ש ״עמוס 6״ התפוצץ. כבר אז הבינו בתעשייה האווירית כי ללא צבר הזמנות חדש, יאלצו לסגור את קו הייצור. ועדה מיוחדת שהוקמה לפני שנה במטרה לבחון את הנושא, המליצה להעביר לתעשייה האווירית 70 מיליון ש״ח בשנה כדי לייצר תשתית של בניית לוויין תקשורת כל ארבע שנים למשך 16 השנים הבאות.
״למרות שהעניין נדון בכנסת ואושר, התקציב שהועבר על יד משרד האוצר לתעשייה האווירית עמד על 14 מיליון ש״ח בלבד…״, מסכם עופר דורון, ״ ניסינו בעזרת משרד המדע לגייס את יתרת הסכום אבל לא הצלחנו. כחברה ששולי הרווח שלה קטנים מאד, קשה לנו לממן זאת לבד ולכן הפסדנו את המכרז של ״עמוס 8״. ועכשיו אני שואל, האם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה להפסיד יכולת אסטרטגית בשביל 20 מיליון דולר בשנה…? נראה לי שהתשובה ברורה״.
