״בינת קרב״ – מכפיל כוח עתידי

ראיון עם ד״ר רן גוזליסמנכ״ל ומנהל חטיבת מו״פ והנדסה ב ״רפאל״

״בינת קרב היא מכפיל הכוח, הערך המוסף שינצח את המלחמה הבאה״. מאחורי המשפט הזה שמקפל בתוכו תפיסה חדשנית של שדה הקרב המודרני,  עומד אחד האנשים המשפיעים ביותר בתעשיות הביטחוניות בישראל, ד״ר רן גוזלי, סמנכ״ל בכיר ומנהל חטיבת מו״פ והנדסה ב ״רפאל״. במילים פשוטות, ד״ר גוזלי הוא האיש שמתווה את החזון הטכנולוגי לעשור קדימה בשדה הקרב. גוזלי שצמח ב ״רפאל״, נשלח על ידי החברה ללימודי דוקטורט בהנדסת חשמל ואלגוריתמיקה בארצות הברית. לא בכדי הכיוון שהוא מתמקד בו הוא תחום החישוביות והשיתופיות של מערכות וסנסורים.

ד״ר רן גוזלי, סמנכ״ל ומנהל
חטיבת מו״פ והנדסה ב״רפאל״

״בעיני,כיום יש שני תהליכים מקבילים שחייבים לממשק אותם,  האחד פיתוח של מערכות נשק חכמות, מדויקות וזולות יותר, והשני מערכות שליטה ובקרה שידעו למקסם עבור המפקד את היכולת הקינטית ולהנגיש לו נתונים ופתרונות בזמן אמת, ברמת אמינות מוחלטת. זוהי בינת הקרב-  כאן בדיוק נכנס חזון החישוביות והשיתופיות״.

גוזלי מכוון בעניין הזה גבוה מאד , הרבה יותר רחוק מפרויקט ״צבא היבשה הדיגיטלי״ – צי״ד, של זרוע היבשה והפרויקטים המקבילים  בזרועות האוויר והים. אם  צה״ל נמצא כיום בשלב של שליטה רשתית על מצב כוחותינו וכוחות אוייב, הרי שמבחינת ד״ר גוזלי,  בעתיד הקרוב יצטרפו לרשת לא רק  יכולות אש , אלא עיבוד נתונים מעשרות סנסורים מסוגים שונים.

״העולם מבין ששדה הקרב המודרני הוא בבחינת מבוך לא ברור. הוא יוצר קשת של איומים חדשים שמחייבים מענה שונה ומגוון. למשל, המימד ה א-סימטרי של מלחמות בארגוני טרור הנטמעים באוכלוסייה אזרחית, ומייצרים אתגר מורכב הרבה יותר מקרבות קלאסיים  שריון בשריון. המשמעות העיקרית של המימד החדש היא בעיקר זמן חשיפת המטרה, שיכול להגיע לשניות ספורות. אם לא תהיה מערכת שתדע לזהות את האיום, למקד אותו ולהביא בזמן קצר חימוש מדויק למיקום האויב, הוא יחמוק. לכן המענה חייב להיות בנוי משני הווקטורים:  חימוש מדויק וקטלני ומערכות היתוך מידע מהירות״.

הראיה הזו של גוזלי נסמכת כמובן על ניתוח של עשרות קרבות ועימותים בשנים האחרונות, כולל של צה״ל בלבנון וברצועת עזה. בלא מעט מקרים במלחמת לבנון השנייה, זוהה איום על כוח קרקעי, האמצעים שהיו ברשות הכוח לא היו מתאימים לנטרל את אותו, ועד התאמת חימוש אחר, המטרה נעלמה.

״החזון שלי הוא מפקד עם משקפת או מסך והדק״, אומר ד״ר גוזלי. ״על המסך המפקד, ברמת מ״פ ומעלה, מקבל את תמונת כוחותינו ותמונת אויב. איום חדש שצץ לפתע במערכת יופיע לו על המסך, וכל מה שהמפקד יצטרך לעשות הוא ללחוץ על ההדק. המערכת תדע  לחשב באופן אוטונומי את הטווח, המיקום, נקודת פגיעה אפשרית, הימנעות מפגיעה בבלתי מעורבים ועוד פרמטרים שיוגדרו מראש. אחרי לחיצה על הדק המפקד, המערכת היא זו שתחליט אם זה יהיה טיל כזה או אחר, או פצצה ממטוס או ירי טנק . בהפשטה זוהי למעשה אמבטיה גדולה שלתוכה נשפך מידע מודיעיני מסנסורים שונים: חזותי, אלקטרוני, אנושי וכדו. המערכת תדע בחישוב מהיר לתרגם את זה לתמונת קרב שמוצגת לכלל הכוחות – ההיתוך הוא למעשה החישוביות של המידע והשיתופיות הוא הפצתו, שני התהליכים יחד ייצרו אופטימיזציה של קטלניות. ״.

עד כמה שהפתרון הזה נשמע דמיוני, מתברר שהוא כבר נמצא בשלבי ניסוי מתקדמים תחת הכותרת ״הדק חכם״. גוזלי היה בעבר חלק מצוות הפיתוח של מערכת ״כיפת ברזל״

יירוט של מערכת כיפת ברזל בעיר אשקלון. צילום: דובר צה״ל

. בראיון שהעניק לעיתון ״דה מרקר״ לפני שנה הוא מספר על הימים הראשונים שבהם נדרשה ״רפאל״,  לפתרון שלרבים נראה דמיוני.

״אני זוכר את הימים בהם הצוות הראשוני של כיפת ברזל ירד לשדרות וראה ילדים חוגגים יום הולדת במקלטים. שילבנו את המוחות הכי מבריקים בפרויקט, אנשים שעבדו במסירות לילות כימים בצורה משולבת על אתגר כל-כך מורכב, והביאו תוצאה מוכחת וברורה. לימים כיפת ברזל הפכה למותג, המצאה וגאווה ישראלית״.

ש: בעולם האתלטיקה יש שאלה שחוזרת על עצמה כל הזמן: מה קצה גבול היכולת האנושית. האם מבחינתך שאלה כזו עולה בהקשר של מחקר ופיתוח, שהרי חוקי הפיסיקה כמו הפיסיולוגיה הם חוקים קשיחים?

״קודם כל ניסיון העבר מלמד אותנו שהרבה אפשרי. לא הכל, אבל הרבה,  הייתי מגדיר את הדברים מעט אחרת. אנחנו מותחים באופן קבוע ולאורך זמן את המעטפת. כלומר, בהרבה מקרים לוקחים יכולות קיימות ומשפרים אותן. בחלק אחר  מהמקרים זו ממש המצאה שהיא על גבול שבירת חוקי הפיסיקה. כיפת ברזל היא הדוגמא הטובה ביותר לכך. חימוש מדויק עם הרבה מאד אלגוריתמיקה גם במיירט, גם במערכות השליטה והבקרה וגם במערכות הזיהוי. דמה את זה לפגיעה של סיכה בסיכה במהירויות אדירות במרחב כמעט אינסופי. כך גם לגבי מערכות ״מעיל רוח״. יצרנו מערכת אוטונומית שמגינה על טנק מאיום של עשרות מטרים. לפני שני עשורים זה נשמע מופרך והיום זה מבצעי״.

יירוט של מערכת כיפת ברזל
בגזרת הדרום. צילום: דובר צה״ל

״רפאל״ הפכה בעשור האחרון למוקד ידע בכל הקשור להגנה מפני טילים. אלא שבחברה כמו בעולם מחפשים כבר את הטכנולוגיה הבאה. עיקר המחקר מתמקד כיום בפיתוח נשק אנרגטי שיחליף את הנשק הקינטי (של חומר נפץ וברזל) . הכיוון הוא נשק לייזר, שבעזרת אלומה חזקה ומדויקת ידע להשמיד עצמים מעופפים. הטכנולוגיה הזו נמצאת כיום  עדיין בחיתוליה. זאת  למרות שמספר מערכות לייזר  מבצעיות נמצאות בשירות הצבא האמריקני, והן מיועדות להשמדת מטרות איטיות באוויר ובים. המפתח במערכות הלייזר הוא עוצמת הקרן והדיוק שלה על המטרה ולשם מכוון המחקר והפיתוח.

״אנחנו בהחלט מתקדמים מהר מאד בנושא של נשק לייזר״, מספר גוזלי, אם כי בעניין הזה הוא נזהר מאד. ״לכולם ברור שזה העתיד, נשק שהוא למעשה לא מתכלה וזול. המשימה היא להפוך אותו לקטלני זמין ומהיר. אנחנו מתמקדים במספר מרכיבים של מערכות הלייזר: עוצמת אלומה, רציפות שלה, עקיבה מדויקת ודיוק שלה על המטרה עצמה. בזהירות המתבקשת אני יכול לומר שיש בכיוון הזה תוצאות מבטיחות״

ש: האם ניתן כבר לדבר במונחי זמן? מתי נשק כזה יהיה מבצעי?

אימון יחידת איסוף קרבי
צילום: דובר צה״ל

״אני נזהר מאד בעניין הזה מאחר ומדובר בטכנולוגיה שצריכה להבשיל. כיום הייעוד אליו אנחנו מכוונים הוא עדיין לא למחליף מיירט ״כיפת ברזל״, אלא ליירוט מטרות קטנות יותר. איום הרחפנים הוא משהו שהעולם מתמודד עימו וביתר שאת בשנים האחרונות, והלייזר נראה כפתרון אידאלי. הרחפן הוא מטרה קטנה וקשה לזיהוי, כל שכן בסביבה אורבנית. גם האפשרות של ירי קינטי לעבר רחפן בסביבה כזו הוא בעייתי. לכן, הפתרון הוא  מערכת שתדע לזהות איום מוקדם ככל האפשר, תדע להתמודד איתו במהירות ובמינימום נזק אגבי. מהרחפנים ניתן יהיה לעלות בהמשך  במדרג האיומים,  כאשר היעד הוא כמובן איום רקטיות וטילים, אבל הדרך לשם עוד ארוכה, הייתי מעריך אותה בגדול, בעשור לפחות״.

 

אמיר בר-שלום

תגובות סגורות