בדרך לתעשייה 5.

המחסור בכח אדם מקצועי בתעשייה רק מחריף ועמו גם צצים פתרונות טכנולוגיים חדשים לבעייה. כך לדוגמה, ה׳אוטומציה השיתופית׳, שמגולמת בשילוב קובוטים בתעשייה, לא רק ממלאת את החסר, אלא היא גם מנצלת טוב ויעיל יותר את כח האדם בארגון: היא משחררת את העובדים מעיסוק בעבודות שהן מסוכנות לבריאות, מונוטוניות ומתסכלות, לטובת משימות ותהליכי עבודה שדורשים את היצירתיות והמח האנושי

עסקים ויצרנים ברחבי העולם כולו עדים פעילים למהפיכה התעשייתית הרביעית, זו שמוגדרת כחיבור מנצח של האנושות עם מחשבים וטכנולוגיות מכונה. עובדים ובעלי עסקים שנכנסו ל׳סביבה׳ החדשה נוכחו לדעת שהם עומדים בפני אתגרים לא קטנים. באופן אבסורדי ביותר, אחד מהאתגרים הללו אירע בשלהי שנת 2018, עת גילתה לשכת הסטטיסטיקה שלל משרד העבודה האמריקני, כי בפעם הראשונה בהיסטוריה של המדינה דווח על יותר משרות פתוחות מאשר אנשים שיכולים לאייש אותן…

לקראת סוף שנת 2019 יצא סקר נוסף, הפעם של התאחדות היצרנים, שאישר כי מציאת עובדים מיומנים הייתה ונשארה אחת האתגרים הגדולים ביותר עבור חברות יצרניות. לשכת מהנדסי הייצור האמריקנית, דיווחה במקביל כי ל-89% מחברות הייצור נתקלות בבעיות למציאת עובדים מיומנים ומחקר חדש של Deloitte, מעריך כי מעל ממחצית של 4.6 מיליון המשרות בתחומי הייצור שייווצרו בעשור הקרוב לא יזכו לאיוש. המחקר מבסס את ההערכה על 3 פקטורים: פרישה צפויה של דור ה׳בייבי בומרס׳, שיתחילו לצאת בהמוניהם לפניסה, הזלזול המתמשך של בני הדור הצעיר ואי הרצון לעשות בעבודות ״שחורות״ בייצור, והשינויים במערכו הכישורים הנדרשות בשל הכנסה של טכנולוגיות חדשות ל׳משחק׳.

הנתונים בשטח אכן לא מבטיחים. בארה״ב, וסביר שכך גם במדינות אחרות, דוגמת ישראל, 25 אחוז מכח העבודה במפעלי הייצור הם מעל גיל 55. המשמעות היא שכדי למלא את המקומות החסרים עם פרישת העובדים הללו, על כל 1000 עובדים, צריך יהיה בשנים הקרובות להכשיר 250 אנשים חדשים רק כדי לשמור את המשכיות התפוקה על פסי הייצור. האם התשובה תגיע מהמילניאלס, או מדור ה-Z? נראה שלא ממש. מחקר נוסף של Deloitte ומכון הייצור האמריקני מגלה כי בזמן ש- 83% מהקהל בארה״ב רואה בייצור כחלק חשוב ביותר מהכלכלה, הרי שפחות מ-3 מתוך 10 אמריקנים יעודדו את ילדיהם ללכת ולמצוא את עתידם בייצור.

דוחים עבודות חדשות

במפעלים, כך נראה, הפתרונות שמצאו היצרנים אינם מספקים, או יקרים מדי. בסקר נשאלו היצרנים כיצד הם מתמודדים עם המחסור בידיים עובדות. 70.3% הודו שהם מטילים יותר עבודה על העובדים הקיימים, או נעזרים בכח אדם זמני (57.7%), או פשוט מבקשים מהפורשים העתידיים להשאר עוד כמה שנים (30.7%) – איסטרטגיות שללא ספק פוגעות ומשפיעות על השורה התחתונה. 28.8% אף ציינו כי נאלצו לדחות עבודות חדשות בגלל מגבלות של מחסור בפועלים. מחקר של חברת Accenture מגלה כי האובדן הממוצע המוערך בארה״ב בגלל מחסור בעובדים מגיע ל- 11% מההכנסות השנתיות, הפסד של כ-3000 דולר בשנה עבור כל עובד קיים.

הנתונים במחקרי השוק מדאיגים את ראשי התעשייה. הללו מציינים כי מילוי משרה לא מאויישת לקוח בממוצע כ-30 יום. כשמדברים על משרות בעלות רמת מקצועיות גבוהה, המספר כבר קופץ ל-93 יום בממוצע.

אין ספק, המחסור בכח אדם פוגע בכולם. בסטארט-אפים הצעירים ובחברות הענק, והתעשייה מתחילה להבלם. נתוני חברת האנליסטים IHS Markit, שנקראה לבדוק מה קורה בשוק, מתארת תמונה קודרת: מאז תחילת שנת 2018 יש ירידה שהולכת ומקצינה בגידול בייצור בארה״ב, כמו גם בשאר העולם.

אחד הפתרונות שנבחנו בעבר ואומצו בלא מעט מקומות, היה ההצטיידות ברובוטים תעשייתיים, צעד הגיוני ודי מתבקש. אלא שגם יש מזוהה בעיה. הרובוטים הראשונים התעשייתיים שנכנסו לזירה אכן שיפרו את התפוקה, אבל, הטכנולוגיה הייתה ונותרה יקרה ודרשה זמן רב ברכישה וההתאמה לצרכים כמו גם בהתקנה, בהכשרת המפעילים, בשטח הרב לו הם נזקקו ובאמצעי המיגון הכבדים שנדרשו. התוצאה הייתה שרק המפעלים הגדולים באמת יכלו להרשות לעצמם את המותרות שבהכנסת רובוטים למפעלים.

גישה קצת שונה

נראה שהבעיה לכל אורך הקו, וזו שגם מונעת התקדמות, טמונה בעובדה שהן מנהלי החברות, הן מעצבי המדיניות והן העובדים, רואים לכל אורך הדרך בפערי הכישורים ובמחסור בכח אדם כ״בעיות״… במקום הגישה הזו צריך, כך נראה, לאמץ גישה מעט שונה, כזו שרואה ב׳כאבי הגדילה׳ שמתלווים למהפיכה התעשייתית הרביעית, דווקא כהזדמנות לשילוב והטמעה של טכנולוגיות חדשות. Deloitte, בדו״ח שפרסמה על ׳מגמות בהון האנושי בשנת 2019׳, אומרת כי ארגונים מכל הגדלים מאמינים שדחוף להם ל׳המציא׳ את העבודה ואת ׳ארכיטקטורת העבודה׳, כדי להתמודד עם האתגרים החדשים שבייצור. ״יש שני אספקטים של ההמצאה מחדש שחייבת להיות עקבית: חייבים לערב טכנולוגיה מתישהו, שכן אי אפשר להמציא מחדש משהו, בלי טכנולוגיה, וכי הטכנולוגיה המיועדת חייבת להיות באמת משמעותית ויעילה כדי להתמודד עם האתגרים החדשים״.

השימוש בטכנולוגיות מחשוב היו, ככל הנראה, המהפיכה האחרונה בתחום סביבת העבודה. אבל, מה שמבדל כיום את הטכנולוגיות שבשימוש התעשייה הוא בכך שהקווים המבחינים בין בני אדם, מחשבים ומכונות – הטשטשו להם.

אחד הפתרונות שזוכים בשנים האחרונות לעדנה ולאימוץ נרחב בתעשייה הוא הטכנולוגיה של הקובוטים (הרובוטים השיתופיים) – פתרון שללא ספק הוגדר מראש על ידי הסביבה העכשווית. ככלי אידיאלי בידי היצרנים המודרנים, הקובוטים משלבים יכולות פיזיות ומערכות שליטה דיגיטליות על הרובוטים, יחד עם גודל, גמישות והתאמה מלאה לעבודה בשיתוף פעולה מלא עם בני האדם.

כתף אל כתף

הקובוטים מציעים למעשה את אותם יתרונות שסיפקו הרובוטים המסורתיים. הם יכולים לבצע, ובשמחה רבה, את כל העבודות המלוכלכות, המסוכנות והחוזרות על עצמן, כשהם מסוגלים לשפר את איכויות המוצרים בהם הם מטפלים ולהעלות משמעותית את התפוקה. בתמורה ליכולות ההעמסה המוגבלות של הקובוטים, בהשוואה לרובוטים של פעם, הם מציעים ליצרנים כמה וכמה יתרונות שהרובוטים המסורתיים לא מספקים.

תוכננו לעבוד כתף אל כתף עם בני האדם. קובוטים של Universal Robots ב׳שטח׳

התכונה הבולטת מעל פני השאר היא העובדה שקובוטים, כי שתוכננו מראש, על ידי חברות דוגמת KUKA, Universal Robots ו- Rethink Robotics, נועדו לעבוד ׳כתף אל כתף׳ עם בני אדם, בלי מחיצות, גדרות ושאר אמצעי הגנה. תודות לתכנון הייחודי, הקובוטים אינם דורשים כלובים משוריינים, או תכנונים מחדש של סביבת העבודה האנושית. הם גם לא תופסים יותר מדי שטח רצפה ולא פחות חשוב, במרבית המקרים ניתן להטמיעם ב׳שטח׳ על פס הייצור בחצי מהזמן שייקח להטמיע רובוט מסורתי – עם עלויות התקנה נמוכות משמעותית.

בניגוד לרובוטים המסורתיים, שדורשים רמת תכנות של מהנדסים (שצריכים להיות צמודים לכל שלבי ההתקנה וההטמעה), הקובוטים מתוכננים כך שהתכנות שלהם הוא פשוט ביותר ומזכיר יותר מכל טיפול ושימוש בסמארטפון האישי…

עם ההתקדמות באלגוריתמים של הבינה המלאכותית, הקובוטים אף יכולים ללמוד תוך כדי עבודה. כך לדוגמה, לעתים מספיק שעובד ׳יתכנת׳ את הקובוט שמיועד לעבוד לצידו, פשוט על ידי הנעת זרועו בדר הפעולות הנדרש לביצוע משימה מסויימת. הקובוט יזכור את התנועות ואת ההנחיות והוא יכול לחזור עליהן באופן עצמאי, ללא שימוש בכל קידוד או תכנות מחדש בדרך. על ידי הצמצום בצורך בהכשרה פורמלית בתכנות או ברובוטיקה, היכולות הללו של הקובוטים משטחים את עקומת הלמידה הנדרשת ומצמצמים את הפערים בכישורים להפעלת קובוטים. למותר לציין שברגע שמעבירים את הקובוט למשימה חדשה, נחסך זמן, מאמצים ועלויות שבהתאמתו למשימה החדשה.

גמישות ויעילות

בעוד שהרובוט המסורתי דורש לא פעם התאמות מורכבות ויקרות למשימות חדשות, הגמישות של הקובוט מתרגמת להחזר מהיר יותר על ההשקעה הראשונית. על ידי האצה של הליכי ההטמעה בתנאי שטח ועם מינימום הפרעה לעבודה השוטפת של המפעל והיכולת של תכנות על ידי עובדים מהשורה (נתון שמתגבר פרודוקטיביות ומשפר את איכות התוצרים), ההחזר על ההשקעה כשמדובר בקובוטים, נמדד בדרך כלל בשבועות ולא בחודשים. ההחזר המהיר על ההשקעה הוא לא רק פונקציה של ״ההשקעה הבסיסית הנמוכה בעלות הקובוט״, בהשוואה להשקעה ברובוטים המסורתיים. ה׳אוטומציה השיתופית׳, מספקת כאן אפשרות ויכולת לניצול טוב ויעיל יותר של כח האדם בארגון: היא למעשה משחררת את בני האדם מהעיסוק בעבודות על פס הייצור שהן מסוכנות לבריאות, מונוטוניות ומתסכלות, לטובת משימות ותהליכי עבודה שדורשים את היצירתיות והמח האנושי, או משימות שנולדו אף הן בעידן התעשייתי החדש.

הכישורים האנושיים והיכולות של הקובוטים מתמזגים להפקת הטוב משני העולמות. זהו מצב ייחודי בו לוקחים את הכישורים ויצירתיות החשיבה של עובד מיומן בתחומו ומחברים אותו לקובוט שמספק מצידו יכולות להתמודד עם מגוון משימות כגון: הרכבה, הזנה ופריקה, בקרת איכות ועוד, תוך כדי הגדלת תפוקת עבודה ושמירה על איכות ייצור וביצועים סביב השעון. זו גם הסיבה שניתן למצוא כיום קובוטים במגוון רחב מאוד של תעשיות ותחומים, מרפואה עדינה ועד כריית מחצבים. במידה רבה, הקובוטים הם מעין גרסת חומרה לאינטליגציה הרבודה עליה מדברים בעולם התוכנה. במקום להחליף את בני האדם ביחידות אוטונומיות, הקובוטים מחזקים את היכולות האנושיות בכח נוסף, דיוק ויכולות עיבוד נתונים כך שהם יכולים לספק יותר ערך למפעילים ולארגון בו הם פועלים.

בראייה הכוללת, פתרון של בעיה דוגמת משבר העובדים החסרים לתעשייה מחייבת המצאה מחדש של העבודה וסביבת העבודה שמשלבת טכנולוגיה חדשה. בנוסף לקיצוץ בעלויות וייעול התפוקה והייצור, שילוב של אוטומציה שיתופית משפר משמעותית את חווית העבודה בתעשייה ובייצור ויוצר ערך מוסף ללקוחות. הציוות הזה של אדם/מכונה שמביאים איתם הקובוטים, הוא צעד הכרחי (ונכון) במשוואה החדשה של התעשייה העכשווית וקל לדמיין שהמפעל של עוד עשור ייראה שונה מהמפעל של היום.

נכון, מגפת הקורונה שנחתה על התעשייה העולמית, תשנה חלק מכללי המשחק. מצב האבטלה, כפי שמסמן כיום, בעיצומה של המגפה, הולך ומעמיק. סביר שכל אותם אנשים טובים שאיבדו את מקומות עבודתם, יחפשו נואשות תחליפים, אך גם אם יוצאים מנקודת הנחה שמאות אלפים, או מיליונים, יחליטו לבצע הסבה לפסי ייצור, גם אז עדיין יישארו עמדות לא מאויישות. אם נוסיף למשוואה את ההערכה, הפחות אופטימית, זו שאומרת שהאנושות תעבור למתכונת של ׳עבודה בגלים׳, של סגר הולך וסגר בא, הרי שהמצב בתעשייה, רק יילך ויחריף. מעניין לציין, כי למרות המצב, אנחנו פוגשים, אפילו בימים אלו, דרישות אוטומציה שנובעות מצמצום כוח העבודה במפעלים השונים. התמונה העתידית תהיה כנראה זו: הצורך להיעזר בבני האדם למשימות מורכבות ימשיך להיות משמעותי, אבל, את המשימות הפשוטות יותר ישאירו לקובוטים…


מערכת ניו-טק מגזינים גרופ

תגובות סגורות