צוות פיתוח של חברת לוקהיד מרטין עבד בשלוש השנים האחרונות על פיתוח מערכת מורכבת (SYSTEM OF SYSTEMS) שאמורה לתת מענה מתקדם ליירוט חימושים היפרסוניים. הצוות פעל בצורה שונה מתהליכי הפיתוח הנהוגים בחברות ביטחוניות, ואימץ דפוסי עבודה ופיתוח של חברות סטראט אפ,תוך שיתופי פעולה עם חברות פרטיות ובכך הצליח להאיץ את הפיתוח באופן משמעותי.
הנשק ההיפרסוני הוא נושא שמעסיק רבות את מקבלי ההחלטות במדינות רבות כמו גם את התעשיות הבטחוניות. המירוץ הזה, של אמצעי לחימה חדש ומיד אחר כך פיתוח מענה הגנתי מולו, הוא לא תופעה חדשה. כך היה למשל עם הופעת טילי הנ"ט המתקדמים שחדרו את פלדת הטנקים, ומענה ההגנה האקטיבית שפותח מול האיום הזה (מערכות "חץ דורבן" ו "מעיל רוח" הישראליות הן דוגמא מצויינת לפיתוח מענה הגנתי אל מול חימוש חדש). אלא שבנשק היפרסוני, המשימה מורכבת הרבה יותר משום שמדובר בטיל שטס מהר מאד, מעל חמישה מאך, ולכן חייבים לזהות אותו בשלב ראשוני של המעוף ולהשמיד אותו מוקדם ככל הניתן.
רוסיה, סין וארצות הברית הן המובילות בעולם כיום בפיתוח נשק היפר סוני, וחלקן גם מפתח על בסיס הידע ההתקפי,גם מענה הגנתי.
לפני שלוש שנים הוחלט בחברת לוקהיד מרטין לגבש צוות מומחים מכל החברה, בכדי לפתח מערכת שאמורה לתת מענה כולל לאיום ההיפר סוני שהולך ומתעצם (סין הציגה תצורות מבצעיות של נשק כזה ורוסיה הפעילה דגם קצר טווח של היפרסוני במלחמה באוקראיינה). הפרויקט של לוקהיד מרטים תחת השם "פיץ' בלאק" (Pitch Black) , התמקד בבניית ארכיטקטורה מקושרת אחת, שמאחדת בתוכה מגוון מערכות: חיישנים, אלגוריתמים, כלי קבלת החלטות ומנגנוני סיכול, כשהמטרה היא להגיב מהר לאיום. הנחת היסוד שעל בסיסה החל עבודת הפיתוח הייתה כי שימוש בחיישן בודד או אלגוריתם בודד בשלבים שונים של הזיהוי, לא מספיק אפקטיביים מול איומים היפר-סוניים. לכן, האתגר הטכנולוגי שאפיין הצוות הוא יצירת מערכת מקושרת שמזהה את האיום מוקדם, משתפת מידע באופן מיידי עם שאר רכיבי מערכות היירוט, וזאת כדי לאפשר קבלת החלטות מהירה ונכונה.
הצוות שגוייס כלל מעצבי אלגוריתמים, מובילי ניסויי טיסה, מהנדסי מערכות, חוקרי בינה מלאכותית ומהנדסי חלל.
בשונה מתהליכי הפיתוח המסורתיים של מערכות מורכבות כאלה, אופי העבודה שהוגדר לחברי הפרויקט היה בדומה לחברות סטראט אפ בסיליקון ואלי, מחזורי עבודה מהירים, הדגמות מוקדמות וסבבי שיפורים בלתי פוסקים.
"אנחנו מתחילים בהנחת עבודה שהכל אפשרי, כלומר אומרים כן'", מספר גיא שריקי, המנהל הראשי של תוכנית המחקר. "אם זה נראה מבטיח, אנחנו מאיצים. את המכשולים אנחנו הופכים להערות תכנוניות".
צוות ה Pitch Black התמקד בשני יעדים שמשלימים זה את זה. הראשון, סגירת פערים טכנולוגיים תוך כדי שיפור של מערכות קיימות. התחום הזה כלל שיפורים ביכולות חישה מרחוק, שיפור ממשק וחיבור של חיישנים ואופטימיזציה של קבלת החלטות. היעד השני הוגדר כחתירה לרעיונות פורצי דרך שתוכניות ייצור ומחזורי פיתוח מסורתיים עשויים שלא לתעדף, ובמילים אחרות, מחשבה מחוץ לקופסא. כך למשל, צוות של מדענים צעירים בפאלו אלטו חקר דרכים חדשות לחלוטין לזיהוי איומים הנעים במהירות. התוצאות המוקדמות של המחקר הזה שיפרו אלמנטים מרכזיים בארכיטקטורת המעקב.
"אחרי ששיפרנו את שני המימדים הללו, השלב הבא היה להתחיל ולבנות את מה שאנחנו מגדירים, "רשת קטלנית" – KILL WEB", אומר שריקי. "מדובר ביכולת שהיא מעין עמוד שדרה, שאליו מתחבר כל אחד מהפרויקטים". כך למשל הודגמה יכולת של לוויינים, מערכות קרקעיות ואלגוריתמים לעבוד יחד כישות אחת לצורך גילוי ומעקב. מדובר בשני אלמנטים קריטיים, שכן מהירות המטרה לא משאירה חלונות יירוט רבים, ולכן איכות המעקב רציף ומדוייק אחרי המטרה, מאפשרת חישוב נקודת יירוט אופטימלית ואולי גם יותר נקודות יירוט נוספות.
תמונה: הדמייה של נשק היפרסוני אמריקני איור: U.S. Air Force
תמונה: הדמייה של מיירט טילים היפר סוני של חברת "רפאל" איור: Rafael
השלב הבא של ה Pitch Black הוא האצה של בניית אב טיפוס ותחילת ניסויים של המערכת במטרה להגיע מהר יחסית ליכולת מבצעית ולצורך כך חברו לתכנית גם מדינות נוספות כמו אוסטרליה למשל שנמצאת בטווח איום טילים היפרסונים של סין.
תרגילי סימולציה ראשונים הצביעו על כך שהמערכת שפותחה מצליחה להתחבר ליכולות קיימות של הצבא האוסטרלי. הניסוי הוכיח גם כי ממשק המערכת ידידותי מאד וזה אמור ליצור בהמשך התחברות עם יכולות יירוט שונות, שפרוסות על פני חלקים נרחבים בגלובוס.
בנוסף, המחקר המקדים הצביע על כך שהחלל הופך להיות מרכיב חיוני מאד בהתמודדות עם הנשק ההיפר סוני. הזדמנויות היירוט האפקטיביות ביותר, מופיעות לעיתים קרובות רחוק מאוד ומוקדם מאוד בשלב המעוף של הטיל ההיפר-סוני. כדי לנצל את חלון היירוט הזה, הטיל המיירט חייב לקבל עדכוני הנחיה רציפים במהלך הטיסה לעבר המטרה. עדכונים כאלה יכולים להגיע באופן אידיאלי מהחלל ובכך לקצר את זמן התקשורת בין מערכות השליטה והבקרה לטיל המיירט. המשמעות של הצורך הזה היא יצירת יכולת עיבוד בקצה (on-edge) ונתיבי תקשורת מבוססי חלל, שיכולים להגיע למרחקים ארוכים בכיוונים מרובים, גם מעבר לאופק.
"מה שקובע בקרב היפר-סוני הוא חלון קבלת ההחלטות" אומר שריקי, "חברו את המערכת, והחלון הזה ייפתח".
תמונה: טיל היפר סוני AGM-183 ARRW , על כנף מפציץ B-1B Lancer אמריקני צילום: US Air Force on Instagram
תמונת כותרת: הדמייה של נשק היפרסוני בריטי
קרדיט: UK Ministry of Defence
