הצבא האמריקני מחפש פתרונות יצירתיים כדי להגדיל את יכולת שיגור הלווינים שלו תוך התבססות על טילים רב שימושיים. שני בסיסי השילוח המרכזיים של ארצות הברית, קייפ קאנווראל בפלורידה ובסיס ואנדנברג בקליפורניה, עומדים להגיע לשיא היכולת שלהם בעתיד הקרוב. יוזמת מחקר חדשה של מעבדות הפיתוח של חיל האוויר האמריקני מבקשת לבחון יכולת להסב אסדות נפט ישנות שמוצבות בים, לבסיס קליטה ושילוח של טילים לחלל.
בחודש אפריל האחרון פרסם חיל החלל האמריקני את חזון החיל עד לשנת 2040. במסמך בן 100 עמודים מנותחים ביסודיות האתגרים מולם צפויה לעמוד ארצות הברית בתחום החלל, כאשר האתגר העיקרי הוא מירוץ קשה מול מעצמות החלל סין ורוסיה. השורה התחתונה של המסמך ברורה מאד, חייבים לפעול עכשיו ומהר: "חיל החלל יידרש לכוח אדם נוסף בהיקף ניכר ולמומחיות מקצועית ייעודית, וזאת על מנת להעמיד יכולות בחלל כדי לאפשר קיום פעילות מבצעית מתמשכת בקנה מידה גלובלי."
על פי הנתונים הרשמיים, חיל החלל האמריקני מפעיל כיום ישירות או משתמש דרך צד שלישי (חברות לוויינים פרטיות שמחכירות לוויינים או שעות צילום לממשל האמריקני), כ 7000 לוויינים. הצפי הוא שעד 2040 המספר יגדל ל 30,000 וזה מצריך במקביל גם גידול של 30% בכוח האדם.
לצורך השוואה, סין מפעילה כיום כ 1900 לוויינים והצפי הוא שהמספר הזה יגדל ב 2040 ל 21,000. מרכיב משמעותי בתוכנית שעליה ממליץ חיל החלל (יחד עם חיל האוויר האמריקאי, שאחראי על שיגור הלוויינים לחלל) היא להגדיל באופן משמעותי את יכולת השיגור, תוך התבססות על שימוש בפלטפורמות רב פעמיות, דומות לאלה של חברת SPACE X. בכדי לבנות יכולת כזו נדרשים רעיונות חדשים לשיגור, גם כאלה שמבוססים על טכנולוגיה אזרחית.
אחד הפתרונות המעניינים שנבחנים בארצות הברית כדי לתת מענה לאתגר הזה הוא הסבה של אסדות דלק וגז ישנות שמוצבות בים. הרעיון הזה נמצא בשלבי בחינה של מעבדת הפיתוח של חיל האוויר האמריקני (AFRLׂ) תחת השם Able Baker. על פי סקר שנערך על ידי חיל האוויר האמריקאי במפרץ מכסיקו בלבד יש כיום 1800 אסדות שיצאו משימוש, חלקן פשוט מחלידות משום שלא כלכלי לפרק אותן ואחרות מוטבעות כדי לייצר שוניות אלמוגים. בקול הקורא שהוציא הצבא נאמר כי בשלב הראשון ייבחרו שלוש אסדות שמתאימות מבחינת מיקומן ומצבן, ובשלב השני הן יוכשרו למשטחי נחיתה של טילים. אגב, הכוונה בשלב הראשון רק היא רק לקלוט טילים שחוזרים ממשימה בחלל ולא לשילוח שלהם עם המטען.
לא בכדי נבחר מפרץ מכסיקו לאתר הראשון שיבחן. בעבר האזור הזה היה אתר השאיבה המרכזי של חברות נפט אמריקניות. על פי התקנות הרגולטריות, חברות האנרגיה שמפעילות את האסדות, אמורות לפרק אותן בתוך פרק זמן מוגדר לאחר סיום השימוש בהן. כאן התעוררה הבעיה. עלות הפירוק גבוהה מאד, כ 150 מיליון דולר לאסדה, ולכן החברות מתחמקות מזה. מעבר לכך ביולוגים ימיים מצביעים על כך שעם השנים היסודות של האסדות שמגיעים עד לקרקעית הים, הפכו ברבות השנים למשטחי מחייה פוריים מאד של אלמוגים וחיות מים, והסרה שלהם תגרום לפגיעה קשה במרקם החיים הימי באזור. לכן הפתרון של הסבת האסדות ושימוש חוזר בהן, יכול לשרת את שני הצדדים.
על פי הדרישה של חיל האוויר האמריקאי, כל אחת מהאסדות שתוסב, תצטרך לכלול, "מערכות הטיית להבה פסיביות ואקטיביות המסוגלות להתמודד עם סילוק הפליטה של מאיץ רקטה, מערכת כיבוי אש בשלט רחוק, עזרי ניווט מדויקים להנחיית נחיתה אוטונומית, וחיזוק מבני להתמודדות עם העומסים הדינמיים של מאיץ חוזר". הטכנולוגיה הזו קיימת כבר על גבי ספינות אוטונומיות שבהן עושה SPACE X שימוש בקליטת המאיצים החוזרים של טיל ה FALCON 9, הטיל העיקרי של NASA לשילוח לוויינים. עד אוגוסט בשנה שעברה השלימה SAPCE X יותר מ 400 קליטות של מאיצים חוזרים בשיטה הזו בים הפתוח, כך שאת הידע להסבת האסדות כבר יש. יתרון נוסף באסדת קליטה קבועה הוא יכולת לקלוט מאיצים גדולים יותר, וחסכון באנרגיה שנדרשת להניע את פלטפורמות הקליטה הניידות.
בתמונה: טיל FALCON 9 משוגר מקייפ קאנווראל, פלורידה צילום: SPACE
בשלב הבא מתכוונים בחיל האוויר האמריקאי לבחון יכולות שיגור מהאסדות, בכדי להגדיל את תפוקת השיגורים. שני אתרי השילוח הנוכחיים של חיל האוויר וחיל החלל האמריקאים בקייפ קאנווארל פלורידה ובסיס החלל וואנדנברג בקליפורניה, קרובים מאד לשיא היכולת שלהם, ולכן לנוכח המשימות העתידיות חייבים להקים בסיס שיגור שלישי. הכשרה של כמה עשרות אסדות נפט ישנות, יכולה להיות פתרון זול ומהיר לפער הזה שמדאיג מאד את האמריקאים.
אלא שהרעיון שנראה מבטיח, צריך עדיין לצלוח את המבחן ההנדסי המורכב. לא ברור אם אסדה ישנה שנבנתה לשאיבה מקרקעית הים, יכולה לספוג זעזוע חזק של עצם גדול וחם שמגיע בצורה אנכית מהשמיים. בחיל האוויר האמריקאי עשו כנראה בחינה הנדסית ראשונית שמעידה כי היכולת הזו אפשרית, ולכן הניסוי כרגע הוא לקליטה בלבד, בעוד שהתכנון העתידי הוא להפוך כל אחת מהאסדות הללו ל "תחנת התאוששות", שבהן יהיה ניתן להכשיר את המאיץ לשימוש חוזר.
בתמונה: משגר FALCON 9 חוזר מחלל ונוחת עצמאית צילום: SPACE X
בתמנה: אסדת גז ישראלית בים התיכון צילום: דובר צה"ל
בתמונת שער: משגר רב שימושי של SPACE X על גבי פלטפורמה ניידת
צילום: SPACE X
