כך אמור להיבנות המלון הראשון מחוץ לכדור הארץ – בלי בני אדם, עם רובוטים ועם לא מעט סימני שאלה
בזמן שאנחנו מתווכחים אם עדיף מלון בוטיק או צימר בגליל, יש מי שמכוון יותר רחוק…. הרבה יותר רחוק.
סטארט-אפ חלל אמריקאי בשם GRU Space הודיע לאחרונה כי הוא כבר מקבל מועמדויות לאירוח במלון הירחי הראשון – כזה שאמור, אם הכול ילך לפי התוכנית, לקום על פני הירח בתחילת העשור הבא.
המחיר, כצפוי, לא מיועד לחופשה משפחתית: כ־1,000 דולר דמי הרשמה, מאות אלפי דולרים לשריון חדר, ובסופו של דבר חופשה שעלולה להגיע לכ־10 מיליון דולר לאדם. לא כולל נוף לים – כן כולל נוף לכדור הארץ.
אתר בנייה על הירח: לא קבלן, לא מנוף, ולא “נחזור אליך”
מאחורי הרעיון האקזוטי מסתתר אחד האתגרים ההנדסיים המורכבים ביותר שנוסו עד היום. הירח הוא לא סביבה ידידותית לבנייה: אין אטמוספירה, הקרינה גבוהה, הטמפרטורות קיצוניות, וכל חומר שמגיע מכדור הארץ יקר בצורה כמעט לא הגיונית.
לכן, ב־GRU Space לא מתכננים להביא את המלון במכולות, אלא לבנות אותו מחומר מקומי – הרגולית הירחית, אותה שכבת אבק וסלעים שמכסה את פני הירח. הרעיון הוא להשתמש בקרקע עצמה כחומר גלם, באמצעות הדפסה תלת־ממדית והקמת מבנים חצי־תת־קרקעיים.
על הנייר זה נשמע חכם: פחות שיגורים, יותר שימוש במשאבים מקומיים, וגם שכבת הגנה טבעית מקרינה ומפגיעות מיקרו־מטאוריטים. בפועל, מדובר בטכנולוגיה שעדיין לא הוכיחה את עצמה בקנה מידה כזה, ובטח לא לאורך שנים.
ובכל זאת, זו כנראה האופציה הריאלית היחידה אם רוצים לבנות משהו קבוע מחוץ לכדור הארץ.
בלי פועלים, בלי קסדה: הרובוטים נכנסים לתמונה
עוד פרט קטן שמשנה את כללי המשחק: באתר הבנייה הזה לא יהיו בני אדם. לפחות לא בהתחלה.
הקמת המלון אמורה להתבצע כמעט כולה על ידי רובוטים אוטונומיים. הסיבה אינה אידאולוגית, אלא טכנית. השהיית התקשורת בין כדור הארץ לירח – קצת יותר משנייה לכל כיוון – הופכת שליטה מרחוק בזמן אמת לבלתי אפשרית. אי אפשר “לעצור רגע” או “לתקן תוך כדי”.
הרובוטים, אם כן, צריכים לדעת לעבוד לבד: לחפור, להדפיס, להרכיב, לבדוק אטימות ולפתור תקלות – בלי טכנאי מעבר לפינה. כאן הבינה המלאכותית כבר לא משמשת ככותרת שיווקית, אלא כמרכיב קריטי שמאפשר בכלל להתחיל לדבר על בנייה.
כמובן, גם כאן יש לא מעט סימני שאלה. רובוטים כבר עובדים היום במפעלים ובתשתיות מורכבות, אבל הירח מציב תנאים אחרים לגמרי: אבק שחודר לכל מקום, קרינה, ושחיקה מואצת של מערכות מכניות. זה ניסוי בקצה היכולת.
זה לא ריזורט. זו מערכת קיום עם מיטה
אם נדמה לכם שמדובר ב”מלון” במובן המוכר – כדאי להוריד ציפיות. זה לא ספא, ואין בריכה. מדובר במערכת קיום סגורה, שתפקידה לאפשר לבני אדם לשהות זמן מוגבל בסביבה שלא נועדה לכך.
מים, חמצן, חשמל, ויסות לחץ וטמפרטורה – הכול חייב לפעול בצורה כמעט מושלמת. רוב הפתרונות מבוססים על טכנולוגיות מתחנות חלל, אבל כאן הדרישות שונות: אורחים שאינם אסטרונאוטים, ושהייה שאמורה להיות, לפחות במידה מסוימת, נוחה.
האנרגיה אמורה להגיע בעיקר ממערכות סולאריות, במיוחד באזורים שבהם השמש כמעט ואינה שוקעת, בשילוב מערכות אגירה מתקדמות. ובכל זה מרחף אויב ותיק אחד: האבק הירחי. אותו אבק עדין ועקשן שכבר הוכיח בעבר שהוא יודע לשבש מערכות הרבה פחות מורכבות.
אז למי זה מיועד בעצם?
עם תג מחיר כזה, ברור שלא מדובר בתיירות המונית. הקהל הראשוני צפוי להיות מצומצם מאוד: יזמים, משקיעים, חוקרים ואנשים שפשוט רוצים להיות הראשונים שעשו את זה.
אבל ב־GRU Space לא בונים רק על תיירות. המלון נתפס כשלב ראשון – מעין תשתית ניסיונית – שיכולה בעתיד לשמש גם למחקר, לפיתוח טכנולוגיות ואולי אפילו לפעילות תעשייתית ראשונית על הירח.
זה נשמע שאפתני, וזה אכן כך. אבל כך נשמעו גם הרבה טכנולוגיות שנראות לנו היום מובנות מאליהן.
אז זה יקרה – או שנשאר עם ההדמיות?
קשה לדעת. תחום החלל כבר ראה לא מעט רעיונות גדולים שנתקעו באמצע הדרך. לוחות הזמנים כאן צפופים, האתגרים עצומים, והכול עדיין תלוי ביכולת להפוך טכנולוגיות ניסיוניות למערכות שעובדות יום אחרי יום.
ובכל זאת, יש הבדל אחד מעניין: רוב הרכיבים שעליהם נשען הרעיון כבר קיימים – לפחות על פני כדור הארץ. רובוטיקה, אוטונומיה, ניהול משאבים סגור. הירח הוא לא נקודת ההתחלה, אלא מבחן הקצה.
גם אם אף אחד מאיתנו לא יזמין חופשה על הירח בקרוב, סביר להניח שהטכנולוגיות שיפותחו בדרך לשם ימצאו את דרכן חזרה אלינו – למפעלים, לתשתיות ולערים חכמות.
בין אם זה יצליח ובין אם לא – ברור שכבר לא מדובר רק במדע בדיוני.
קרדיט: טל GRU Space
