ייצור מבוזר, תיעוש מחדש, מאבק ברחפנים והגל השני של הבינה המלאכותית
המאמר סוקר מגמות גלובליות בתעשיית הביטחון לשנת 2026, כפי שהן משתקפות בעיקר בשווקים ובזירות הפעילות של ארה״ב, אירופה ותעשיות ביטחוניות מערביות.
הנחות יסוד שעליהן נשענה תעשיית הביטחון במשך עשורים – זמינות שרשראות אספקה, יכולת תגבור ייצור מהירה, והפרדה ברורה בין קו החזית למערכי התפעול והתחזוקה – הולכות ומתערערות. עימותים אזוריים מתמשכים, לחימה בעצימות גבוהה ושחיקה מואצת של מערכות יקרות מציבים בפני צבאות ותעשיות ביטחוניות אתגר שונה מבעבר: לא רק לפתח מערכות מתקדמות, אלא להבטיח את זמינותן המבצעית לאורך זמן.
לדברי Chris Morton, מנהל תחום התעופה והביטחון הגלובלי ב־IFS , שנת 2026 צפויה להבליט את הפער בין תפיסות עבר למציאות תפעולית חדשה. היתרון הצבאי, הוא טוען, ייגזר יותר ויותר מהיכולת לייצר, לתחזק ולהשיב מערכים לכשירות – ולא רק מיכולות הלחימה עצמן.
הניתוח מצביע על ארבע מגמות מרכזיות שצפויות להשפיע על תעשיית הביטחון בשנים הקרובות.
ייצור מבוזר בקו החזית: קיצור שרשראות האספקה
אחת המגמות הבולטות היא המעבר משרשראות אספקה ארוכות ותלויות-מרכז לייצור קרוב ככל האפשר לנקודת השימוש. טכנולוגיות הדפסה בתלת־ממד, בשילוב הנדסה דיגיטלית מתקדמת, מאפשרות כיום לייצר חלקי חילוף ומכלולים סמוך לשטחי הפעולה – במהירות, בעלות נמוכה יחסית וללא תלות במערך לוגיסטי פגיע.
בארצות הברית הצביעו גורמים בצבא על פערי עלות וזמן משמעותיים בין ייצור מקומי של חלקים בודדים לבין רכישת מכלולים שלמים מהיצרן המקורי. חלקים שניתן להדפיס באיכות גבוהה בתוך ימים ספורים, בעלות של עשרות או מאות דולרים, נרכשים לעיתים בעלויות גבוהות פי כמה כאשר הם מגיעים כחלק מתהליך רכש מסורתי.
בהתאם לכך, תקציב משרד ההגנה האמריקאי לשנת 2026 כולל השקעות של מיליארדי דולרים ביכולות ייצור תוספי (Additive Manufacturing). המטרה אינה רק חיסכון כלכלי, אלא הפחתת פגיעות לוגיסטית, קיצור זמני תיקון והגדלת השרידות של כוחות בזירות מרוחקות או עתירות סיכון.
דוגמה מעשית לכך נרשמה בצי האמריקאי, כאשר משאבה קריטית למשחתת מסדרת Arleigh Burke הודפסה מחוץ לארה״ב, תוך קיצור של כ־80% מזמן האספקה בהשוואה לתהליכי יציקה מסורתיים. המהלך אפשר לכלי השיט להמשיך בפריסה מבצעית, במקום להמתין בנמל לחלק חילוף.
עם זאת, ייצור מבוזר אינו אפשרי ללא תשתית דיגיטלית מלאה. ה“חוט הדיגיטלי” (Digital Thread) מתאר רצף נתונים הנדסי רציף – מהתכנון הדיגיטלי, דרך ניהול התצורה והאבטחה, ועד לייצור בפועל בשטח – ומאפשר העברת קבצי תכן אמינים לייצור מבוזר, גם בתנאי קצה מבצעיים. מסיבה זו, המעבר להנדסה דיגיטלית הפך לדרישה רשמית במסגרת הנחיות ותקנים עדכניים של משרד ההגנה האמריקאי.
תיעוש מחדש: שילוב התעשייה האזרחית במערך הביטחוני
המלחמה באוקראינה המחישה עד כמה ההנחה שלפיה מלאים קיימים יאפשרו לצבאות “לקנות זמן” עד להגדלת הייצור – אינה תקפה עוד. קצב צריכת החימוש, במיוחד ארטילריה, עלה בתוך חודשים ספורים על כושר הייצור של התעשיות הביטחוניות המערביות.
התגובה המתהווה אינה מתמקדת רק בהגדלת מלאים, אלא בהרחבת שרשרת הערך התעשייתית. במקום להחזיק קווי ייצור רדומים לשעת חירום, מתפתחת תפיסה של תיעוש מחדש (Reindustrialization): יצרנים ביטחוניים משלבים פעילות אזרחית, ויצרנים אזרחיים מטמיעים יכולות ייצור ביטחוניות.
כך ניתן לבנות בסיס ייצור גמיש, שניתן להרחבה מהירה בעת משבר. עם זאת, המעבר אינו פשוט. ייצור ביטחוני מחייב שילוב של תהליכים מגוונים: ייצור המוני לצד ייצור מותאם, רכיבים סטנדרטיים לצד פריטים ייחודיים ובעלי ערך נמוך, ולעיתים כולם בתוך אותה שרשרת אספקה.
כאן עולה חשיבותן של מערכות ניהול תעשייתיות מתקדמות, המסוגלות לתמוך במקביל בייצור פרויקטים, ייצור בדיד וייצור תהליכי – תנאי הכרחי לבניית חוסן תעשייתי אמיתי.
רחפנים אוטונומיים: מהפכה ואמצעי נגד
בשנים האחרונות הפכו רחפנים אוטונומיים ורחפני FPV זולים לכלי לחימה בעלי השפעה משמעותית. העלות הנמוכה והזמינות הגבוהה מאפשרות הפעלה בהיקפים גדולים, לעיתים בנחילים, וליצירת אפקט מבצעי לא פרופורציונלי מול פלטפורמות יקרות וכבדות.
התפיסה הרווחת רואה ברחפנים “תחמושת” ולא “פלטפורמה” – אמצעים מתכלים, שניתן לאבד ללא פגיעה מהותית בכוח. תפיסה זו מאתגרת מודלים מסורתיים של הגנה ועליונות טכנולוגית.
כתוצאה מכך, מדינות משקיעות סכומי עתק בפיתוח יכולות Counter-UAS. אמצעים אלה כוללים מערכות ידניות לנטרול מטרות בודדות, פתרונות לוחמה אלקטרונית ונשק אנרגיה מכוונת מבוסס RF או לייזר, המותקן על גבי פלטפורמות ניידות.
האתגר המרכזי אינו רק בפיתוח הטכנולוגיה, אלא ביכולת לעבור במהירות מפתרונות ניסיוניים לייצור סדרתי בקנה מידה רחב – עבור תחום שכמעט ולא היה קיים לפני חמש שנים.
קרדיט: IFS
הגל השני של הבינה המלאכותית: מהחזית למערכי הלוגיסטיקה והתחזוקה
אם הגל הראשון של הבינה המלאכותית התמקד בזיהוי מטרות, ניתוח מודיעין ותמיכה בקבלת החלטות בשדה הקרב, הגל השני מתרחש הרחק מקו האש – בהאנגרים, במספנות ובמתקני תחזוקה צבאיים. זהו המעבר מ־Frontline ל־Flightline: מהפעלת כוח לליבת התפעול.
הצלחות מבצעיות כבר ביססו אמון בטכנולוגיה. כעת, הדרישה היא ליישם את אותו יתרון גם בתחום הכשירות. תחזוקה חזויה (Predictive Maintenance), ניתוח בלאי בזמן אמת והמלצות אוטומטיות להשבת מערכות לכשירות משנים מודלים בני עשרות שנים של תחזוקה מבוססת לוחות זמנים.
במקום להשבית פלטפורמות יקרות לבדיקה תקופתית או להחליף רכיבים “ליתר ביטחון”, אלגוריתמים מבוססי AI מסוגלים לחזות כשלים, לייעל זמני השבתה ולהגדיל זמינות מבצעית. עבור מפקדים, המשמעות ברורה: פחות אי־וודאות, יותר כשירות.
כשירות כיתרון מערכתי
הניתוח מצביע על שינוי תפיסתי רחב: היתרון הצבאי אינו נקבע רק על פי יכולת הפגיעה, אלא על פי היכולת להחזיק מערכים מבצעיים בכשירות לאורך זמן – בתנאים של שחיקה, פגיעה בשרשראות אספקה ולחימה מתמשכת.
בשנת 2026, בזירה הביטחונית הגלובלית, היתרון הצבאי ייגזר לא רק מיכולות הלחימה עצמן, אלא מהיכולת לשמר כשירות מבצעית לאורך זמן – באמצעות ייצור קרוב לשטח, תעשייה גמישה והטמעת בינה מלאכותית בתהליכי תחזוקה ולוגיסטיקה.
המאמר מבוסס על ניתוח מגמות שפרסם Chris Morton, מנהל תחום התעופה והביטחון הגלובלי ב־IFS.
IFS היא חברה בינלאומית לפיתוח מערכות תוכנה תעשייתיות, המתמחה בניהול תחזוקה, לוגיסטיקה ושרשראות אספקה עבור ארגונים עתירי נכסים, כולל גופים בתחומי הביטחון, התעופה והים. ניתוחי החברה מתמקדים בהיבטים תעשייתיים ותפעוליים של כשירות מבצעית, ולא בהערכת מצבים טקטיים או מדיניים.
קרדיט תמונת שער: IFS
